בגלל השם שלי, נוטים לחשוב שאני אשה. האם כדאי לתקן? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

בגלל השם שלי, נוטים לחשוב שאני אשה. האם כדאי לתקן?

מצד אחד, מה זה משנה, אז מישהו התבלבל. מצד שני, ברגע שקובּעת בתור מגדר אחד, קשה להסביר שאתה בעצם שייך לאחר. האם אני גבר שוביניסט מטונף?

תגובות
טוטסי

יש לי שם שעשוי להתפרש כאילו הוא של שני המינים. מהז'אנר של נועם, טל... ואני זכר סטרייט סיסג'נדר מהזן הפריווילגי ביותר. השאלה שלי היא כזו: לפעמים כשאני מתכתב במסגרת עבודתי פונים אלי בלשון נקבה. אינטראקציה זו משאירה אותי תמיד תוהה: האם לתקן ולהעמיד את הכותב/ת על טעותו/ה?

מצד אחד, מה זה משנה. כולנו בני אדם ויהודים (ויש אפילו כאלה שאינם יהודים), אז התבלבל במגדר, נו אז. מצד שני, אני חושב שזה משפיע על כל אופי ההתכתבות ומעיד על ההקשר של השיחה. מצד שלישי, אז ישפיע! אז מה! יהיה הרבה יותר גס רוח לכתוב "אתה יודע, אני בעצם בחור".

לפעמים אני מנסה לנסח את ההתכתבות בלשון זכר בכוונה, על מנת שזה שמדבר איתי יבין שמדובר בזכר (כותב דברים כמו "אני חושב ש..." במקום "לדעתי..."). אבל שמתי לב שברגע שקובּעת בתור מגדר אחד, קשה מאוד להסביר שאתה בעצם שייך לאחר. הקורא יחשוב שמדובר בשגיאת כתיב ולא בתיקון. אשמח להבין אם אני גבר שוביניסט מטונף.

שלך,

א'

יהלי הבן יקר,

לצד הפריווילגיות הגלויות יחסית שמהן נהנים גברים בעולם התעסוקה – למשל העובדה שהם מקבלים שכר גבוה יותר, סובלים משיעור נמוך בהרבה של הטרדות מיניות, מקודמים מהר יותר וכמעט אף פעם לא יגידו עליהם שהם התקדמו דרך חדר המיטות – יש פריווילגיות רבות שהשפעתן אדירה אך הן סמויות מן העין. אחת מהן, שאליה התייחסת, היא העובדה שגברים ונשים זוכים ליחס שונה לחלוטין מצד בוסים, קולגות ולקוחות, לעתים רבות באופן בלתי מודע. ליחס השונה יש השפעה שלילית על תחושת הערך העצמי של נשים, על היכולת שלהן להתקדם ואפילו על התפוקה שלהן.

השאלה שלך הזכירה לי מקרה שפורסם בשנה שעברה על ידי העורך מרטין שניידר, שסיפר על התקופה שבה עבד בחברה שמשפצת קורות חיים של אנשים. לצדו עבדה אשה בשם ניקול הולברג, "ותלונה קבועה הגיעה מצד הבוס שלנו: לקח לה יותר מדי זמן לעבוד מול לקוחות", כתב שניידר. התקשורת עם הלקוחות נעשתה באימיילים. שניידר היה משוכנע שהפער נבע מהניסיון ומהיכולות שלו, עד שיום אחד הוא נתקל ביחס מוזר מצד לקוח שאיתו התכתב: "הוא פשוט היה בלתי אפשרי. גס רוח, מזלזל, מתעלם משאלותי". שניידר מעולם לא נתקל ביחס כזה ולא הבין מה גרם לו, עד שגילה שבטעות שכח להחליף את השם שממנו שלח את המייל וכתב בשם הנשי ניקול (הוא והולברג עבדו דרך תיבת דואר משותפת, שבה כל אחד סימן את שמו כששלח הודעות). הוא החליף את השם והבהיר ללקוח שהוא האחראי מעכשיו, ולפתע היחס השתנה ב-180 מעלות והפרויקט התקדם בזריזות. רק כששניידר שלח אימייל בתור אשה, הוא גילה את הסיבה לכך שהתקשורת עם לקוחות דורשת מהולברג יותר זמן: הם עושים לה את המוות, כי באופן מודע ולא מודע הם מזלזלים בה מכיוון שהיא אשה.

שניידר והולברג החליטו לערוך ניסוי קטן: במשך שבועיים כל אחד מהם עבד כרגיל, אבל שלח את האימיילים בשמו של השני. "זה היה פאקינג מסריח", כתב שניידר. "כל דבר שביקשתי או הצעתי הוטל בספק. לקוחות שיכולתי לטפל בהם מתוך שינה נהיו מתנשאים. אחד שאל אם אני רווקה. לניקול היה השבוע הפרודוקטיבי ביותר בקריירה שלה... לא הייתי טוב יותר בתפקיד ממנה. פשוט היה לי יתרון בלתי נראה".

הבאתי את הדוגמה האקראית הזאת כדי לאשש את התחושה שלך: המין המשוער של האדם בצד השני של התכתובת משפיע על ההתנהלות מולו (וגם בחיים עצמם, אבל טעויות כאלה נפוצות יותר באימיילים מאשר פנים אל פנים). כעת אתה תוהה אם הרצון שלך לתקן את מי שפונה אליך בלשון נקבה מעיד על היותך "גבר שוביניסט מטונף". במילה אחת התשובה היא: לא.

קולנוע סרטים חמים וטעים

לכל אדם יש זכות לצפות שיפנו אליו כפי שהוא מזדהה, למשל בשם ובמגדר שלו, בין אם הוא נולד במגדר הזה או לא ובין אם זה השם שנתנו לו הוריו או שם שהוא בחר לעצמו. זה נכון לטרנסג'נדרים באותה מידה שזה נכון ל"זכר סטרייט סיסג'נדר" כמוך (לקוראים: סיסג'נדר הוא אדם שאיננו טרנס, כלומר מי שהזהות המגדרית שלו עולה בקנה אחד עם המין שבו נולד). אפשר לפרק את המטענים הכרוכים בכך אם נתייחס לשאלה באמצעות השם הפרטי: נניח ששמך הוא יהלי, בהחלט לגיטימי לצפות שמי שכותב לך אימייל יקרא לך יהלי ולא יולי ולתקן בנימוס את מי שטועה.

אמנם בניגוד להבדל חסר המשמעות בין יהלי ליולי, ההבדל בין גברים לנשים גורר עמו מערך שלם של ציפיות ופריווילגיות. נשים הן קבוצה מדוכאת, אבל אין פירוש הדבר שמשום כך אתה אמור להסכין עם פניות שגויות בלשון נקבה, או שזה יועיל לשינוי המצב. אין סיבה להזדעזע מטעות תמימה, אבל עצם הרצון שיפנו אליך במין הנכון הוא בסך הכל עניין של הכרה ונימוס (גם במקרה של טרנסים וטרנסיות, שם הציפייה האנושית הפשוטה הזאת מעוררת זלזול ואלימות). במקום זאת, פעולה ראויה לקידום שינוי חברתי תהיה, למשל, להכיר בפער הסמוי הזה ולהשתדל כמיטב יכולתך לא לפנות לנשים בצורה מבטלת ומשתיקה.

השאלה האחרונה שנותרה היא כיצד נכון לתקן אנשים שפונים אליך באימייל בלשון נקבה. ראשית, יש טעם לעשות זאת רק אם ההתכתבות אמורה להימשך – אחרת חבל לבזבז על כך זמן ואנרגיה, והדחף לתקן אכן נראה מעט חשוד כי למי אכפת. שנית, למרות החשש שהעלית, אין שום דבר גס רוח בתיקון פנייה מגדרית שגויה. כמו בכל תחום אחר, מה שחשוב הוא להתנסח בצורה אדיבה וחביבה. אפשר למשל להוסיף בסוף המייל משפט בסגנון: "דרך אגב, אמנם א' הוא בדרך כלל שם של אשה אבל אני גבר, קורה לי הרבה שמתבלבלים". אם לא תתנהג כאילו הטעות הזו היא אסון נורא, גם האדם השני כנראה לא יגיב כך. ובמקרים הנדירים שבהם הוא ייקח את זה קשה, זאת הבעיה שלו ולא שלך. אתה יודע איך זה, גברים יכולים להיות כל כך היסטריים ורגשניים לפעמים.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#