אחותי לא מחסנת את ילדיה, איך מונעים את הפיצוץ בתוך המשפחה? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

אחותי לא מחסנת את ילדיה, איך מונעים את הפיצוץ בתוך המשפחה?

התפרצות החצבת הובילה גם להתפרצות קושיות על אתיקת חיסונים בתיבת הדואר של המדור. במוקד: מבוכות שמתעוררות סביב העובדה שאחד מבני המשפחה נוהג ברשלנות ואגואיזם

תגובות
חיסון נגד חצבת בירושלים, השנה. חסינות העדר נפרצה
דניאל בר און / ג'ינ

בת זוגי ואני מצפים לילד בחודשים הקרובים, ובין כל ההתרגשויות והחששות עלה גם עניין החיסונים. למען הסר ספק - אנחנו רואים בחיסונים דבר חיוני ומובן מאליו, ונחסן את ילדינו במועד ולפי ההמלצות. לצערי אחותי האהובה פחות "מאמינה" ברפואה המודרנית, ובחרה שלא לחסן את ילדיה. אני דוד גאה ואוהב את ילדיה אהבה גדולה, אך אני בכנות חושש לבריאותו של בני ושוקל להציב בפניה אולטימטום: או שאת מחסנת את ילדייך בשבועות הקרובים או שהם לא מתקרבים לתינוק, לפחות בשנה הראשונה לחייו.

הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להרחיק בין האחיינים שלי לבין בני, או ביני לבין אחותי, אבל מדובר בבריאות של הבן הבכור שלי. מה לעשות? להציב אולטימטום ולעמוד בו? איך אומרים דבר כזה לאחותך? או שמא לסמוך על מערכת החיסון של זוגתי ולתת לטבע לעשות את שלו?

הצילו,

מר חסון

 

אחותי קיבלה על עצמה החלטה לא לחסן את ילדיה, אולם רק למחלות המזיקות לסביבה כמו חצבת, אדמת ושעלת... לטטנוס היא כן חיסנה. חשבתי שהיא התעשתה אחרי שהילדה הגדולה חלתה בשעלת, אבל כנראה טעיתי ואפשרתי לה לחשוף את ילדיה לאוכלוסייה מוחלשת - כולל הורינו המבוגרים, ואפילו מחלקה פנימית בבית חולים כשמשפחתה הגיעה לבקר את בני. במקרה גיליתי שהיא נתנה להורינו לשמור על בתה החולה באבעבועות רוח, והבנתי שהילדה לא מחוסנת בחיסון המשולב שכולל גם חצבת.

הבהרתי להורי את הסכנה בחשיפה למחלות בגילם. בתגובה נוצר ויכוח משפחתי ענק מולה, היא עומדת בסירובה ולא מוכנה לחסן. אני לא יכולה להכריח אף אחד, אבל אני מחויבת להזהיר את הורי. בנוסף, אני זועמת על חוסר האחריות, הנוגע ברשלנות של ממש. אם החלטת לא לחסן, עדיין צריכה להיות לך אחריות מינימלית לא לסכן אוכלוסיה בעלת מערכת חיסונית מוחלשת.

אחותי כועסת עלי. בדרך כלל אני לא מתערבת בחייה ובבחירותיה, אבל מכיוון שיש מגפת חצבת, והורי עם השנים הופכים להיות אוכלוסייה בסיכון, לדעתי צריך הפעם להתערב בכל דרך אפשרית כדי להגן עליהם. האם מקרה כזה מצדיק לדחוף את האף?

לילי

 

הכר את החצבת

פנקסני חיסונים יקרים,

בעקבות ההתפרצות המחודשת של מחלת החצבת בישראל ובעולם, והקשר בינה לבין בחירותיהם המוסריות של מתנגדי חיסונים, מגיעות אלי בחודשים האחרונים שאלות רבות בענייני אתיקת חיסונים. החלטתי לצרף את שאלותיכם במבצע 1+1 הן כדי לשקף את החשש הציבורי, המורגש היטב בתיבת המייל של המדור, והן בגלל הדמיון בין השאלות, שאינן מתמקדות בסוגיית החיסונים עצמה אלא במבוכות המשפחתיות המתעוררות סביב הדיון הציבורי הסוער.

ובכל זאת, הדרמה הגועשת של התקופה האחרונה תובעת התייחסות קצרה גם לשאלת החיסונים. הכעס החריג על מתנגדי חיסונים נובע לא רק מהסכנה שהם מהווים לסביבתם, אלא גם מכך שבחירתם נתפשת כדוגמה להתנהלות אנטי-חברתית מובהקת: אנשים שלא אכפת להם לסכן אחרים, ובה בעת מרוויחים מכך שאחרים נזהרים לא לסכן אותם. בעיני רבים, התנהגות כזאת מהווה הפרה של אמנה חברתית מופשטת שעליה כולנו חתומים.

אחד המנסחים הבולטים של רעיון האמנה החברתית היה ז'אן-ז'אק רוסו, בספרו בעל השם המפתיע "האמנה החברתית" (1762). לפי רוסו, בני האדם מעדיפים באופן טבעי את האינטרסים האישיים שלהם, אבל בתוך החברה האנושית אגואיזם כזה עלול להביא למלחמה של הכל בכל, לסבל ולשעבוד. כך נוצרת תלות הדדית בין בני האדם, והם בוחרים במודע להימנע מניצול אחרים ולוותר על חלק מזכויותיהם ומחירויותיהם כדי, בעצם, להיות מוגנים וחופשיים.

חסינות העדר, מונח שזכה לפופולריות רבה בתקופה האחרונה, היא דוגמה ליתרונות האמנה החברתית. כאשר אדם מקבל חיסון למחלה מידבקת הוא לא רק מגן על עצמו מפניה, הוא מצמצם את סיכויי התפרצותה באופן כללי ומגן על מי שאינם יכולים להתחסן. אלה הם למשל אנשים שאלרגיים למרכיבים בחיסון, תינוקות שעדיין קטנים מדי לקבל חיסונים מסוימים ובעלי מערכת חיסונית מוחלשת כמו חולי סרטן וקשישים. במלים אחרות, חיסוניות העדר היא מצב שבו הבריאים והחזקים מסכימים לשלם מחיר נמוך (עלות החיסון והסכנות הנמוכות מאוד הכרוכות בו) כדי להגן בגופם על החולים ועל החלשים. האין מפגן זה של סולידריות מרחיב את הלב מרוב אהבה למין האנושי?

ז'אן ז'אק רוסו
ויקיפדיה

ובכן, לא כולם מתרגשים במידה שווה. בעשורים האחרונים חלה ברחבי העולם עלייה במספר ההורים שמסרבים לחסן את ילדיהם - בכלל או למחלות מסוימות. השינוי בולט במיוחד בקרב הורים ממעמד בינוני-גבוה, שמעריכים שיטות רפואה אלטרנטיביות וחושדים בממסד הרפואי ובחברות התרופות. הבעיה היא שחיסוניות העדר מצריכה כיסוי חיסוני גבוה כדי למזער את סיכויי ההתפרצות. למשל מחלת החצבת, המידבקת במיוחד, מחייבת כיסוי של 93% עד 95% מהאוכלוסייה. היות שיש קבוצות חלשות שאינן יכולות להתחסן, ברגע שגם הבריאים והחזקים מסרבים להתחסן השיעור צונח מתחת לרף, חסינות העדר נפרצת ומחלות איומות שכמעט נשכחו מופיעות שוב. בעקבות הזינוק במקרי החצבת ברחבי העולם, הכריז בשבוע שעבר ארגון הבריאות העולמי כי "בלי מאמצים דחופים להעלאת שיעור הכיסוי החיסוני... אנחנו מסתכנים באובדן עשורים של התקדמות בהגנה על ילדים ועל קהילות מפני מחלות הרסניות".

לאור כל זאת, נראה לי ברור מדוע ההחלטה המודעת לא לחסן ילדים בריאים אינה ראויה. אמנם, לאדם יש זכות לסכן את עצמו. במידה מסוימת זכותו לסכן גם את ילדיו, כאשר מדובר בבחירה שנובעת מתפישת עולמו והסיכון מחושב ונמוך. אבל מבחינה מוסרית, אדם אינו יכול לסרב לסיכון נמוך מאוד (תופעות לוואי של חיסון) כאשר סירובו מעמיד אנשים רבים וחלשים בסיכון גבוה מאוד (מוות או נזק גופני חמור). האגואיזם הזה מקומם במיוחד כאשר מדובר באנשים מבוססים ובעלי נגישות למערכת הבריאות ולרפואה פרטית, וגם לאור העובדה שהם עצמם נהנים מחיסוניות העדר, שמצמצמת את סיכויי המחלה והמוות של ילדיהם הלא מחוסנים.

לא על כך שאלתם, אבל היה לי חשוב להתייחס קודם כל לסוגיית החיסונים עצמה. זה גם עוזר להבהיר מדוע מותר ואף מומלץ להרחיק אוכלוסיות פגיעות מילדים בלתי מחוסנים. כבני משפחה אוהבים, זכותכם לפעול בדרכים שונות כדי לשמור על יקיריכם (כל עוד אינכם מזיקים בכך לזולת, שלא כמו ההורים מתנגדי החיסונים); וכאנשים מוסריים, חובתכם להתערב כדי להגן על החלשים מפני סכנה חמורה אך קלה למניעה.

חיסון נגד חצבת בארה"ב. עלייה בהתנגדות לחיסונים ניכרת דווקא במעמד הבינוני-גבוה
AP

לילי, ודאי שהיה עלייך לעדכן את הורייך בעובדה שאחייניתך אינה מחוסנת ובסכנות של מחלת החצבת. כאשר אחותך מסתירה מהם מידע היא לא רק מזלזלת בבריאותם, היא למעשה שוללת מהם את זכותם לקבל החלטה מושכלת ועצמאית. מר חסון, ודאי שעליך להרחיק את בנך מילדים לא מחוסנים בעודו קטן מדי מכדי להתחסן, קל וחומר כאשר הקונפליקט הוא בין פגיעה רגשית לסכנת חיים. יתרה מכך, אם תדבר עם אחותך ברגישות יש אפילו סיכוי נמוך שזה יגרום לה לחסן את ילדיה. כך תגן לא רק על בנך העתידי, אלא גם על אחייניך ועל כל האנשים הפגיעים שזקוקים לחיסוניות העדר.

המפתח בשני המקרים, ובכלל, הוא לפעול בצורה מכבדת ואוהבת. בספרו על מלחמות החיסונים העכשוויות טוען היסטוריון המדע מארק לארג'נט שנימוקים רפואיים ומדעיים אינם מועילים בדיון הסוער כי זהו ויכוח תרבותי ופוליטי. לדבריו, רוב מתנגדי החיסונים אינם פועלים מתוך התנגדות למדע או אנוכיות ליברטריאנית, אלא מתוך חרדה וחוסר אונים מול הממסד הרפואי, שמרכז בידיו כוח עצום ומוסמך לקבל החלטות גורליות בנוגע לילדיהם. להגנתם מזכיר לארג'נט שחשיבה ביקורתית היא בסך הכל דבר בריא, אפילו בנוגע לחיסונים ולחברות התרופות. לשיטתו, במקום לזלזל במתנגדי החיסונים מוטב לקובעי המדיניות להבין את החרדה שמניעה אותם כדי להצליח לגרום להם לחסן את ילדיהם.

אפשר לגזור מכך מסקנות גם למקרים שלכם. הרחקת בני משפחה פגיעים מילדים לא מחוסנים היא צעד חשוב ולגיטימי - אהבה בימי חצבת, אפשר לומר. אבל חשוב שתנהלו על כך דיון מכבד ולא תתייחסו לאחיות שלכם בזלזול ובהתנשאות (אוקיי, לפחות לא בפניהן). כך תקטינו את הסיכויים שהוויכוח המדיציני יהפוך לקרע משפחתי קשה לאיחוי, ומנגד תגדילו את הסיכויים שדבריכם יחדרו את שיריון ההגנה והחרדה שלהן ואולי יגרמו להן לחסן את ילדיהן. וזה בכל זאת שווה יותר מתחושת הסיפוק החמימה שמעניקה ההתנשאות על הזולת.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#