האם לגלות לחברה שבן זוגה ביסקסואל ושכבתי איתו? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם לגלות לחברה שבן זוגה ביסקסואל ושכבתי איתו?

ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו בעבר. כשהיא הראתה לי את התמונה שלו, מיד מצאתי את עצמי בדילמה: להוציא מהארון או לסכן את מערכת היחסים עם הידידה?

תגובות
מצעד גאווה בניו יורק, ביוני. עצם קיומו של "ארון" נובע מההנחה שכל אדם הוא הטרוסקסואל אלא אם הוכח אחרת
Andres Kudacki/אי־פי

לאחרונה ידידה שלי התחילה לצאת עם מישהו שאני (גבר) שכבתי איתו באופן לא מחייב מספר פעמים לאורך השנים האחרונות, תוך ידיעה שהוא בארון ובלי שזה מפריע לי לאור אופי הקשר בינינו. מיד כשסיפרה לי על כך והראתה לי תמונה שלו מצאתי את עצמי בדילמה: מצד אחד הרצון לשמור על הפרטיות שלו בתור הומו/בי בארון, מצד שני הדאגה שגילוי עובדה זו על ידה יפגע בחברות הטובה בינינו, לאור העובדה שלא סיפרתי לה מידע משמעותי שידעתי על האדם שהיא יוצאת איתו. וכאן המחלק נכנס לתמונה - מה הדבר הנכון לעשות במצב זה: לסכן את מערכת היחסים או להוציא מישהו מהארון?

עמיחי

 

דבורה בארון יקר,

זו לא הפעם הראשונה שבה אני עונה במדור הזה על דיני יציאה והוצאה מהארון. כבר נשאלתי למשל אם זה מוסרי להוציא מהארון את סבא שבוגד בסבתא עם גבר, או אם מותר לחשוף פעיל בארגון ימין הומופובי שהוא עצמו הומו בארון. בכל הפעמים עד כה עניתי שהחשיפה הכפויה אינה ראויה ושאאוטינג לגיטימי רק במקרים מעטים. והנה, החיינו וקיימנו והגיענו למקרה שבו לגיטימי ואף מומלץ שתספר לחברתך על הקשר שהיה לך עם בן זוגה החדש. ולא משום שהוא כנראה ביסקסואל בארון, זו זכותו, אלא בגלל החברות בינך לבינה.

ראשית, צריך להבהיר כמה דברים לגבי מושג "הארון". עצם קיומו של ארון נובע מההנחה הנורמטיבית שכל אדם הוא הטרוסקסואל אלא אם הוכח אחרת. במלים אחרות, מי שבונה את קירות הארון הוא דווקא החברה הסטרייטית, וזה לא אמצעי הגנה אלא אחת מהצורות העיקריות של דיכוי להט"בים ומחיקתם (מחיקתנו, אציין במפורש כדי לא להיות בארון בעצמי).

כפי שהראתה התיאורטיקנית איב קוסופסקי סדג'וויק, אין רגע מובהק אחד של יציאה מהארון וניגוד בינארי בין החיים לפני ואחרי, אלא המוני רגעים ובחירות להסתיר ולחשוף. לדבריה, "אנשים מוצאים שקירות חדשים מתגבהים סביבם שוב ושוב ברגע שהם עוצמים את עיניהם: כל מפגש עם כיתה חדשה - כל שֶכֵּן בוס חדש, עובד סוציאלי, פקיד הלוואות, בעל דירה, רופא - מקים ארון חדש... חקירות חדשות, חישובים חדשים, תוכניות ודרישות חדשות לחשאיות וגילוי" ("האפיסטמולוגיה של הארון", תרגום: אנאלו ורבין).

בנוסף, עוצמתו של הארון כדימוי וכפרקטיקה כרוכה בהתייחסות לזהות להט"בית כעובדה מביכה ומרתיעה שצריך להסתיר. משום כך, איש לא יחשוב שזו בעיה לפרסם בעיתון שאורטל עמר ובן אל תבורי הביאו ילד לעולם, אפילו שכולנו יודעים איך הילד נוצר (הם עשו סקס, יש להניח), אבל אף עיתון לא היה מפרסם תמונה של הראל סקעת עם בן זוגו עד שהוא "יצא מהארון" - גם אם בתמונה הם לא מזדיינים אלא הולכים יד ביד, ואפילו בשלב שבו כמעט כולם ידעו שהוא הומו. כך הופכת עצם האהבה בין שני אנשים לסוד נורא. "אנשים לא רוצים לצאת מהארון כי לימדו אותם ברמה העמוקה ביותר שלהיות גיי זה מגעיל ומלוכלך, והם מאמינים לזה", כתב האקטיביסט ויטו רוסו ב-1990. אווירת הסודיות המופרזת תורמת לתחושת הבושה והרתיעה שמופנמת על ידי להט"בים, וכך הארון עצמו מייצר ומנציח את הצורך בו.

איב קוסופסקי סדג'וויק
David Shankbone / ויקיפדיה

עוד היבט שצריך להתייחס אליו בהקשר הזה הוא ההבדל המוסרי בין פרטיות לסודיות. בהבדל הזה עסק הפילוסוף ריצ'רד מוהר (Mohr), כנראה הפילוסוף היחיד שכותב במאמריו משפטים כמו "ייתכן שאני יודע שגבר מסוים הומו משום שהוא גמע את הזין שלי בדבקוּת". פרטיות, חידד מוהר, היא שליטה על הגישה של אחרים אליי ואל חיי; ואילו סודיות היא הסתרה מכוונת של משהו, ובניגוד לפרטיות איננה זכות ולעתים אף משמשת להסתרת עוולות.

המעשים המיניים של אשה מסוימת, סטרייטית או לסבית, ראויים להגנה. למשל, למדינה אין זכות להתערב בהם ולאיש אין זכות לתעד אותם ללא הסכמתה. מנגד, על העובדה שאותה אשה מתהלכת עם בן זוג או בת זוג ברחוב כבר לא חלה הגנת פרטיות, אלא לכל היותר כפייה מאולצת של סודיות. אנשים שמצהירים בלהט ש"מיניותו של אדם היא עניין פרטי" רק כשזה נוגע ללהט"בים משוכנעים שהם ליברלים נאורים, אך בפועל זו סתם גרסה בלתי מודעת של הומופוביה.

למרות האמור לעיל, אנחנו חיים בעולם הומופובי ולעתים אין ללהט"בים ברירה אלא להסתיר את זהותם כדי לא להיפגע פיזית, כלכלית או רגשית. לעומת בושה מזיקה וסודיות מוגזמת, הגנה על אדם מפגיעה היא סיבה ראויה לא לחשוף את זהותו המינית. על השאלות הקודמות בעניין הוצאה מהארון עניתי בשלילה, משום שבנסיבות המסוימות שתוארו בהן מעשה כזה היה עלול לגרום לפגיעה קשה באדם המדובר ולא היתה סיבה טובה מספיק להצדקת הפגיעה.

במקרה שלך, לעומת זאת, הפגיעה שהחשיפה עלולה לגרום שולית למדי ודווקא ההסתרה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית - בקשר בינך לבין חברתך. היא והוא רק התחילו לצאת, כלומר לא מדובר בקשר עמוק וממושך. אינך מתכוון לחשוף אותו בתקשורת או בפני מעגלים רחבים וגם לא במקום עבודתו או לבני משפחתו, אלא רק בפני אשה אחת. אין סכנה לשלומו או לפרנסתו, רק לקשר רומנטי שעדיין בחיתוליו, וגם זה רק אם חברתך ביפובית או הומופובית. ואם היא אכן כזו, ממילא מוטב לו להתרחק מהקשר איתה, כי ביפוביה זה לא נחמד וכי במוקדם או במאוחר סודו יתגלה וקשה לחיות בחרדה תמידית. אם כן, הסיכוי שייגרם לו נזק נמוך יחסית והנזק האפשרי שולי יחסית.

עשר סצינות מפורסמות של יציאה מהארון

מן הצד השני ניצב הקשר החברי שלך ושל אותה אשה, וחברות יכולה להיות קשר לא פחות משמעותי ומחייב מאשר זוגיות. אם לא תספר לה ששכבת כמה פעמים עם בן זוגה החדש, אתה תפגע בה ובאמון שלה; לא משום שהסתרת את זהותו, אלא משום שהסתרת את הקשר שהיה בינך לבינו. האדם המדובר אינו חייב לשתף את בת זוגו בעובדה ששכב בעבר עם גברים. זה אמנם נכון ובריא יותר, אבל זכותו לשמור על סודיות בנוגע לחייו. לעומת זאת, הוא אינו יכול לדרוש ממך שתשמור על סודיות בנוגע לחייך שלך, ולצפות ממך לשקר למישהי קרובה בלי הצדקה מהותית.

אילו היית אשה ושאר הנסיבות היו זהות, הרי היה ברור שאת אמורה לגלות לחברתך ששכבת בעבר עם האדם שאיתו התחילה לצאת. מי שמצפה להתנהגות אחרת מכיוון שאתה גבר, במצב שבו לא נשקפת סכנה ממשית למושא החשיפה, מונע בעיקר על ידי ההומופוביה המובלעת שמקשרת בין זהות להט"בית לבין בושה וסודיות. בכך למעשה נגרם נזק נוסף: הציפייה שתסתיר את חייך למענו תאותת לך, החי מחוץ לארון, שאתה אמור להתבייש בזהותך. "איזו מוסכמה מוזרה היא הסודיות הזו", כתב על כך מוהר. "הדבר שמאגד את הקהילה הוא המחויבות לאמונה בחוסר הערך שלה. עקרון היסוד של הקהילה מתפקד בתור הכחשה של עצם קיומה - למעשה, הכחשה של זכותה להתקיים". במקרה שתיארת, הזכות שלך לקיים קשרים חבריים מבוססי אהבה ואמון ולא להיאלץ לשקר ולהתבייש - כלומר זכותך להתקיים - גוברת.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#