האם לאתרג אישיות ציבורית מחליאה רק בגלל שאני מחבבת את אשתו? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

האם לאתרג אישיות ציבורית מחליאה רק בגלל שאני מחבבת את אשתו?

אי אפשר לעבור בשתיקה על אופן התנהלותו של הדמות הציבורית והפיד שלי כמרקחה סביב העניין. מה עלי לעשות? לגנות אותו ועל הדרך לגרום מבוכה לאשתו או "לזרום" ולא לפגוע?

תגובות
"התשובה תלויה במידת הקרבה שלך לבת זוגו של אותו איש ציבור"
Getty Images IL

דמות ציבורית התנהלה באופן מחליא, כזה שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה. הפיד כמרקחה, באינבוקס חברים מבקשים לחתום על עצומה להשעייתו וטוקבקיסטים מתלהמים סוגדים לו בתגובות. אלו בדיוק הנושאים שאני בדרך כלל כותבת עליהם בפייסבוק, ואם אדם אחר במעמדו היה אומר דברים דומים כנראה שהייתי מעלה עשרה פוסטים בתוך כמה שעות. רק שהאיש הזה נשוי למישהי שאני מאוד מחבבת, ואני לא רוצה לפגוע בה או לגרום לה מבוכה.

אבל הרי גם אלכס גלעדי היה בן זוג של נשים שאחרים בטח חיבבו, ותשעת ילדיו של אריה דרעי, להם אין רגשות? מה מוסרי פחות: לפגוע או לאתרג?

מילי

 

מלים כדורבנות יקרה,

אחת הבעיות בכתיבת תשובות לשאלות שנשלחות למדור זה היא העובדה שהפעולה הנכונה תלויה בצירוף מסוים של נסיבות, ואילו השואלים לעתים קרובות אינם מפרטים את מכלול הנסיבות הרלוונטיות. במקרה שלך, למשל, התשובה תלויה במידת הקרבה שלך לבת זוגו של אותו איש ציבור. אבל יש לכך גם יתרון - העמימות מאפשרת לי להתייחס לנושא באופן כללי יותר. והרי במציאות שבה יש נוכחות משמעותית של רשתות חברתיות, ונוכחות משמעותית לא פחות של אנשי ציבור מחליאים, מדובר בסוגיה שרבים נאלצים להתמודד איתה.

לפני שאלת הקרבה, עוד גורם משמעותי בהחלטה אם להתבטא הוא המניע שלך לכתיבת הפוסט וחשיבותו המשוערת. ציינת שבכל מקרה אחר היית "מעלה עשרה פוסטים בתוך כמה שעות". אני מקווה שזה נאמר בהומור, כי כידוע לכל מי שאינו אלדד יניב, אין אף נושא בעולם שמצדיק עשרה פוסטים בכמה שעות. אבל נניח שהכוונה לפוסט יחיד. היות שממילא התעוררה סערה בפיד (המקום שאליו מחאות פוליטיות הולכות כדי למות), מהי תכלית הפוסטים שלך?

כל פוסט בפני עצמו יקר לכותבו, לעתים אף מעניין אנשים נוספים מלבדו, ויחד הם כולם חלק מזירה חשובה שבה לכל אדם יש אפשרות להתבטא באופן ציבורי. ובכל זאת, מפרספקטיבה רחבה יותר, מעטים הפוסטים שפרסומם הרה גורל וחיוני להבאת שינוי. בייחוד במקרה שלדברייך כבר צוקצק על ידי רבים, ובהנחה שאין לך מה להוסיף לדיון מלבד צירוף שאט הנפש שלך לערימת שאט נפשם של אחרים. לכן, כאשר עולה התלבטות בגלל קשר עקיף למושא הדיון בהחלט כדאי לבחון אם יש לפרסום תכלית מהותית וחיונית.

ג'ודית דונאת
rama / ויקיפדיה

סטטוס של גינוי הוא בעצם איתות לגבי זהותך וערכייך. תיאוריית האיתות, שהתפתחה בתחומי הכלכלה והביולוגיה, מתייחסת לדרכי העברת מסרים לא מילוליים. בביולוגיה למשל, זנבו המפואר של הטווס אמנם הופך אותו פגיע יותר לטורפים, אבל מאותת לנקבות שהוא כה חזק שהוא מסוגל לעמוד בסכנה. גם בני אדם מאותתים זה לזה, החל בבגדים שאנו לובשים וכלה באירועי פייסבוק שלגביהם אנחנו מסמנים אטנדינג על אף שאין לנו כל כוונה להגיע.

בהתאם לכך, תיאוריית האיתות אומצה גם לתחום התרבות הדיגיטלית, בין השאר על ידי חוקרת התקשורת ג'ודית דונאת מאוניברסיטת הרווארד (אזכור המוסד, דרך אגב, הוא איתות שמעיד על כך שדונאת חוקרת מכובדת). דונאת משווה בין קופים שפולים כינים זה מפרוותו של זה, פעולה שמטפחת את קשריהם החברתיים, לבין לייקים ותגובות לפוסטים של חברים. לדבריה, "אמנם התכופפות מעל מקלדת ובהייה במסך שטוח" היא חוויה פחות מענגת לחושים מאשר פליית כינים או ריכול פנים אל פנים, אבל "ייתכן שהתענוג הבסיסי שרשתות חברתיות מספקות הוא... הזרימה של אנשים חדשים ומידע חדש והידיעה שמישהו שם אליך לב - פליית הכינים של עידן המידע".

לצד האיתותים האמינים יותר, שתובעים משאב ממשי כמו כוח פיזי או שנות לימוד, ישנם גם איתותים קונבנציונליים שנשענים על מוסכמות בלבד. למשל המוסכמות לגבי אדם שהדביק סטיקר של "שלום עכשיו" על הפגוש. מכאן צמח המונח - המלגלג, יש לציין - איתות ערכים (virtue signaling), כלומר מחוות ריקות ומזויפות של מחויבות למטרות טובות. למשל תאגידים שמשלמים שכר נמוך יותר לנשים ולא מטפלים בהטרדות מיניות, אבל משווקים את תמיכתם במאבק נגד אלימות כלפי נשים, או יאיר לפיד באפוד צהוב זוהר. פייסבוק וטוויטר הן כר פורה לאיתות ערכים, בגלל הדרישה האינסופית להתבטא בכל דבר ועניין, הפידבקים המיידיים והמספקים ותיבת התהודה הפוליטית של מעגלי החברים.

אי אפשר להתעלם מהבעייתיות של המונח "איתות ערכים", שצמח במעגלי הימין וכמו "יפה נפש" משמש כעלבון לאנשים שרוצים לתקן את העולם. עם זאת, אפשר להשתמש בו בערבון מוגבל כדי לבחון את הסיבות הנאצלות פחות שמניעות אותנו לכתוב פוסטים נוקבים או להוסיף מסגרת לתמונת הפרופיל. לא פעם פוסטים כאלה הם אכן תחליף לפעולה פוליטית ממשית, ותכליתם העיקרית היא לאותת לסביבה על היותנו טובים מהאנשים שנגדם אנו יוצאים.

הרחבתי בעניין זה מפני שראוי לזכור שלמרות תחושותינו הקרדינליות, ברוב הגדול של המקרים פוסט בפייסבוק אינו מעלה או מוריד ביחס לבעיה מסוימת, ודאי כאשר מדובר בהתבטאות שכבר גונתה לעומק ורוב המגנים סתם מהדהדים זה את זה. משום כך, יש מקרים שבהם מותר ואף נכון לעשות מעשה שכמעט נשכח בימינו: לשתוק. ישנם אנשים שמחויבים להגיב ושתיקתם רועמת, מתוקף תפקידם הציבורי או מעמדם האישי, אבל רובנו יכולים להרשות לעצמנו לא להתייחס לעניין אקטואלי או שניים, אפילו חמישה-שישה.

וכאן הגענו למידת קרבתך לאוהביו של אותו איש ציבור. העובדה שלאיש ציבור יש בני משפחה וחברים שאוהבים אותו אין פירושה שאסור להתבטא נגדו. יש יתרונות וחסרונות בלהיות דמות ציבורית, ביניהם העובדה שתמורת כוחך והשפעתך אתה חשוף יותר לביקורת. עצם העובדה שלאריה דרעי יש ילדים אין פירושה שאסור לבקר את המדיניות ואת ההתנהלות שלו. לעומת זאת, אם את חברה קרובה של אחת מבנותיו ייתכן שמוטב שתימנעי מכתיבת סטטוס נבזי על הסתבכותו בפלילים. אל דאגה, מספיק אנשים יעשו זאת במקומך ותמיד תוכלי לעשות להם לייק (ואפילו רִגְשׁוֹן כועס!). דרך אגב, זה נכון לשני הכיוונים וגם מקורביו של אדם שסרח צריכים ללמוד לסכור את פיהם במקום לבזות את מאשימיו. דוגמה יפה סיפקה השחקנית דאנה איבגי: אחרי שאביה הואשם בתקיפות מיניות, היא לא יצאה בהצהרות מביכות או במתקפות נגד קורבנותיו אלא ידעה לשמור על שתיקה מכבדת. למרבה הצער, היא כמעט היחידה.

דאנה איבגי. לא יצאה בהצהרות מביכות
גל דרן

אם כן, התשובה תלויה בשילוב המסוים של הנסיבות: התכלית והחשיבות של הפוסט לעומת מידת הקרבה והחיבה לבת זוגו של איש הציבור. אבל מעבר לכך, שאלתך היא גם תזכורת חשובה לשתי נקודות כלליות יותר. ראשית, העובדה שאפילו אנשי ציבור הם בני אדם, ועל אף שמותר וחשוב לבקר אותם בכל הכוח מוטב להשתדל כמה שיותר להתנסח באופן ענייני וסביר.

שנית, וחשוב מכך, העובדה שאיננו חייבים להביע דעה נחרצת בכל נושא, מדי-אן-איי מיטוכונדריאלי ועד מחאת האפודים הצהובים בצרפת. הרשתות החברתיות לא מעודדות שתיקה או אפילו פוסטים ספקניים ומהוססים, אבל דווקא הספקנות ולא הנחרצות היא ביסוד החשיבה הביקורתית והחקירה הפילוסופית. באחד מציטוטיו הידועים של סוקראטס, הוא מתאר פגישה עם מדינאי אתונאי שהתפרסם בחוכמתו: "ובלכתי משם הסקתי את המסקנה שחכם אני מהאיש הזה. שכן דומה שאיש משנינו אינו יודע דבר נאה וטוב, אלא שהלה חושב כי הוא יודע משהו בלי שידע, ואני, כפי שלא ידעתי, אף אין אני חושב עצמי יודע. ונראה שלפחות בדבר פעוט זה חכם אני ממנו: שאת אשר לא ידעתי, אף אין אני מדמה לדעתו" ("אפולוגיה", תרגום: יוסף ליבס).

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#