האם מותר לקחת "הארץ" מדלת ביתו של שכן הנמצא באשפוז?

כבר יותר מחודש שנערמים עיתונים על מפתן דלתו של שכן הנמצא בבית חולים. איש לא בא לאסוף אותם למרות שהמשפחה מסרה שיבוא. אני, בינתיים, לא עמדתי בפיתוי פעמיים (כולל ביום שישי)

מאזני משקל
יוענה גונן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גיליון "הארץ" בבוקר הקמת מדינת ישראל
גיליון "הארץ" בבוקר הקמת מדינת ישראלקרדיט: רפרדוקציה חיים טר
מאזני משקל
יוענה גונן

בבניין שלי גר שכן שנודע לי שנמצא באשפוז כבר יותר מחודש. אותו שכן מנוי לעיתון "הארץ" ומקבל את עיתונכם מדי יום ביומו כמו גם בסופי שבוע. ליד מפתן דלתו נוצרה ערימה גדולה ונכבדה של עיתונים שלא נקראו. בתחילה הרשיתי לעצמי לקחת עיתון יומי פעם אחת. אחר כך התפתיתי ולקחתי בהזדמנות את העיתון של שישי. לאחר שהמצפון הציק לי שאלתי את אחת השכנות אם היא מכירה את המשפחה של אותו שכן. היא אמרה שדיברה עם המשפחה לגבי העיתונים ותשובתם היתה שיגיעו לקחת אותם, אך בינתיים הערימה ממשיכה להצטבר.

שאלתי היא כמובן עד כמה לא מוסרי המעשה שאני עושה, בהנחה שאיש לא קורא את העיתונים ובעיתונים של אתמול עוטפים את הדגים של היום (אפילו אם זה "הארץ"). אוסיף ואומר שאני מנוי לעיתון בדיגיטל, אבל כבד לי בכיס להיות מנוי גם לפרינט ואין כמו הארד קופי של העיתון בסופי שבוע.

בברכה,

א. למוני, גוש דן

הפרינט לא מת (הוא רק מאושפז) יקר,

כתיבת המדור הזה מעמתת אותי עם אמת מטרידה לגבי עצמי: מתברר שאין לי בעיה עקרונית עם גניבות קטנות שאינן גורמות פגיעה ממשית לאף אחד, החל בטעויות של קופאים בסופרמרקט וכלה בבורקס ממזנון חופשי באוניברסיטה. אצטרך לפתור זאת בטיפול או בחינוך מחדש ובינתיים תוכל אתה ליהנות מההפקר, פשוטו כמשמעו, ולקבל ממני אישור לקחת את העיתונים הנטושים של שכנך (רפואה שלמה, שכן, כולנו בעיתון מחזיקים לך אצבעות ומקווים שלא תבטל את המינוי בגלל המדור הזה).

כדי להצדיק את עצמי אצטרך לפנות לתוצאתנות, האסכולה האתית שגורסת כי ערכו המוסרי של מעשה מסוים אינו קשור למהותו אלא לתוצאותיו. באופן נוח לענייננו - אך גם הגיוני - אנשי אסכולה זו טוענים שגניבה היא לא בהכרח בלתי מוסרית. למשל אם אשה ענייה גונבת מתאגיד רפואי תרופה כדי להציל בן משפחה ממוות ודאי, אפשר להצדיק זאת מבחינה מוסרית משום שהתוצאה היא הצלת חיי אדם לעומת פגיעה זניחה ברווחי תאגיד.

אחד הטקסטים המכוננים של גישה זו הוא "התועלתיות" מאת ג'ון סטיוארט מיל, שתימצת אותה כך: "התורה המקבלת כיסוד המוסר את התועלת, או את עקרון האושר היותר גדול, אומרת שהמעשים הם ישרים במידה שהם נוטים להגדיל את האושר, ובלתי ישרים במידה שהם נוטים ליצור את היפוכו של האושר. האושר פירושו הנאה והעדר כאב; אי-האושר פירושו כאב ומניעת ההנאה". ואם נדמה כי מיל מתייחס לעניינים גורליים יותר מאשר עיתון במסדרון, הוא עצמו הבהיר שכוונתו גם להנאות קטנות: "יש לציין שאין מבינים כלל את דרך המחשבה של התועלתיות, כשחושבים שעל פיה צריכים בני האדם לשים את לבם לדברים כלליים כל כך כמו העולם, או החברה בכללה. רובם הגדול של המעשים הטובים מכוונים לא לטובת העולם, אלא לטובת היחידים שממנה מצטרפת טובת העולם בכללותה" (תרגום: יוסף אור).

ג'ון סטיוארט מיל
ג'ון סטיוארט מילצילום: London Stereoscopic Company / Hu

אם איננו יוצאים מנקודת הנחה שלקיחת רכוש של אדם אחר פסולה מעצם מהותה, עלינו להחליט אם המעשה שלך לגיטימי לפי תוצאותיו בנסיבות שתיארת. השכן מצוי בבית החולים, ולכן ממילא אינו יכול לעשות שימוש בעיתון המודפס. ובניגוד לחפצים אחרים, רוב חלקי העיתון נעשים רלוונטיים פחות ככל שעובר הזמן (מלבד המדור "מחלק מוסר", כמובן, שתכניו התוססים הם על-זמניים). אתה, לעומת זאת, יכול ליהנות מן התכנים בעודם אקטואליים בלי ששכנך יפסיד מכך. אתה אפילו מסייע לו: ערימת עיתונים מחוץ לדלת מסמנת שהבית נטוש, ואדם אחר עלול לפרוץ פנימה ולגנוב רכוש שחשוב לשכנך הרבה יותר מאשר העיתון של שלשום. מבחינת התוצאה, אם כן, כף המאזניים נוטה לטובתך.

מצבים כאלה מתוארים בתלמוד בביטוי "זה נהנה וזה לא חסר". בדומה לפילוסופים מהאסכולה התוצאתנית, חז"ל הכירו בלגיטימיות של מצבים שבהם אדם אחד יכול ליהנות מרכושו של אחר מבלי שהלה יפסיד מכך. הדוגמה המקורית שניתנה לכך היתה "הדר בחצר חברו שלא מדעתו", כלומר מי שפולש לחצר ללא ידיעת הבעלים. נקבע כי הפולש אינו נדרש לשלם דמי שכירות משום שהבעלים אינו חסר, כלומר לא השתמש בחצר ולא היה מודע לפלישה אליה, ולכן לא נפגע או ניזוק בשום צורה. המקרה הזה דומה למצב שתיארת, שבו אתה נהנה מדפדוף בעמודי הדפוס ואילו שכנך לא חסר משום שאינו עושה שימוש בערימת העיתונים הזרוקה מחוץ לדלתו.

משום כך, נראה לי סביר ולגיטימי בהחלט לקחת מדי פעם גיליון מהערימה המתגבהת מחוץ לדלתו. ובכל זאת ניתן לחשוב על היבט שעלול לגרום לו חסר בעקבות הנאתך. כפי שציינת, אנשים רבים נהנים לעלעל במהדורת הדפוס גם כאשר יש להם גישה לתוכן הדיגיטלי; ועל אף שחדשות נוטות להתיישן, הרי כתבות מגזין ומדורים קבועים נשארים רלוונטיים. אולי שכנך הוא אחד מאותם חובבי נייר ודיו, והוא מצפה לקרוא את ערימת העיתונים הממתינה לחזרתו הביתה לצורך מנוחה והחלמה. אולי זו אפילו הסיבה שהוא לא הקפיא את המנוי שלו, עניין פשוט שמצריך שיחת טלפון או מייל למחלקת המנויים.

בסיילם, אורגון, יש גנבי עיתונים מסוג אחר לגמרי

הציפייה שערימת עיתונים תחכה מחוץ לדלת יותר מחודש אמנם אינה סבירה, ובכל זאת השכן עלול להצטער כשיגלה שתקוותו התפוגגה (יחד עם אמונו במין האנושי ובדיירי הבניין). אך אל ייאוש, הציפייה הבלתי סבירה שלו היא ההזדמנות שלך להפוך מעשה סביר ולגיטימי למעשה טוב ומועיל. במקום לחשוב רק על האינטרס האישי שלך, חשוב גם על טובת הזולת: אסוף את כל הערימה ואת העיתונים החדשים שיגיעו ושמור עליהם עד שהשכן יחזור מבית החולים. אתה יכול לקרוא אותם, אבל אחרי הקריאה דאג לסדר את הגיליונות כדי שתוכל להחזיר לו אותם כפי שהיו. בינתיים, בקש מהשכנה להודיע לבני משפחתו או השאר לו פתק בתוך תיבת הדואר כדי שיידע שבגלל חשש מפורצים אספת את העיתונים ואתה שומר עליהם למענו. וכשהוא יחזור סוף סוף הביתה, מומלץ לצרף לערימת העיתונים גם זר פרחים ופתק עם איחולים לבביים. בכל זאת התעלקת על המינוי שלו במשך שבועות.

כך גם תקרא את העיתון בעודו רלוונטי, גם לא תגזול מהשכן את האפשרות לקרוא אותו בדיעבד אם הוא בכל זאת מתעקש, וגם לא תרסק את אמונתו הנאיבית בבני אדם. ואדגיש: אין בעיה של ממש לקחת כמה גיליונות מהערימה כשידוע לך שהבעלים נעדר במשך שבועות. ההצעה שלי היא לקחת את זה צעד אחד קדימה ובמקום להסתפק בבסדר – להרבות טוב בעולם. זה יכול אפילו לגרום לך להתעניין בכנות בשלומו ולא רק בעיתונים שלו: אריסטו טען שככל שנעשה את המעשה הנכון, גם אם הוא דורש מאמץ, בהדרגה הוא יהפוך להרגל קבוע ואנחנו נהפוך לגרסה טובה יותר של עצמנו. רק אל תשכח לתלוש את העמוד שבו מופיעה העצה הזאת לפני שאתה מחזיר לשכן את ערימת העיתונים. לא נעים שהוא יגלה שסתם העמדת פנים שאתה נחמד.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו

מאזני משקל

יוענה גונן | |מחלק מוסר

אנו חיים בעיצומו של עידן מבלבל ומתעתע, תועים בין כללי הנימוס של העולם הישן, שהולכים ומאבדים רלוונטיות, ובין כלליו של העולם החדש, שטרם התגבשו בצורה ברורה. תקופות כאלה הן שעה אפלה לאנושות אך שעתם היפה של מדורי ייעוץ, ומדור "מחלק מוסר" ישמח לספק לכם את הצורך.

אם אינך בטוח איך נכון לנהוג במצב מסוים בלי לצאת תחת, אם את צריכה עצה טובה מחברה אבל כבר הרחקת את כל אלה השפויות שהיו לך, אם יש לך שאלה מביכה מהסוג שאפשר לשאול רק באנונימיות, שלחו מייל לכתובת:

mechlak.musar@gmail.com

התשובות של "מחלק מוסר" אדיבות וכנות אך אינן מהוות תחליף לייעוץ מקצועי, נו מה.

כתבות מומלצות

מליאת הכנסת

ביטול העמלה ברכישת כרטיסי קולנוע מתעכב - ועוד הצעות חוק שנדחו היום בכנסת

ג'וליה רוברסט וריצ'רד גיר בסרט "אשה יפה"

ג'וליה רוברטס: הסרט "אשה יפה" לא היה מופק כיום בהוליווד

איילת שקד בסרטון.

"שחור זה יפה" זה כל כך סיקסטיז. עכשיו, מתברר, פאשיזם זה סקסי

חתול עצל. את קורות החיים אפשר להגיש החל מ-2025

המשרה: בטלה מוחלטת לשארית חייך. המשכורת: 2,200 דולר לחודש

משה פייגלין, ב-2008

"תם השלב הציוני, הדלק אזל ממנו" | משה פייגלין, גרסת 1995

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ