חבר מתנחל עובר לבית שבנייתו נעצרה בבג"ץ. לסייע עם הארגזים? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

חבר מתנחל עובר לבית שבנייתו נעצרה בבג"ץ. לסייע עם הארגזים?

בננו החייל קרוע בין תחושת מחויבות לחבר טוב שמתגורר בהתנחלות עלי לבין מחויבות לערכים שבהם הוא מאמין. קיימנו על כך דיון מוסרי נוקב במשפחה ונשמח לחוות דעת נוספת

תגובות
מבט מהאוויר על עלי. יותר מ-3,000 תושבים על אלפי דונמים
אמיל סלמן

שלומות למדור הכי חביב עלינו. את סוף השבוע האחרון בילינו בדיונים ממושכים בשאלה כבדת משקל שהעלה בננו. כחייל, הוא משרת במחיצת חבר'ה שנמצאים על כל מנעד הקשת הפוליטית. חבר טוב שלו מתגורר בהתנחלות עלי ובימים אלה, כפי שמקובל בחוגים מתנחליים, החבר עסוק בהעברת משפחתו למבנה שבנייתו נעצרה בהוראת בג"ץ.

בננו קרוע בין תחושת המחויבות החברית לבין המחויבות לערכים שבהם הוא מאמין. "חבר המושבעים" התנדנד הלוך ושוב בין האפשרויות, מאחר שבנוסף לכל הערכים החשובים האחרים גם החברות היא ערך עליון. סיכמנו שהכי פשוט להציע לחבר עזרה לעבור דירה בחזרה אל תוך הקו הירוק...

נשמח לשמוע את חוות דעתך,

יפי נפש מכילים

 

מתנחלים בלבבות יקרים,

אתם גם מחמיאים למדור, גם שמאלנים וגם בעלי הומור עצמי - כלומר כמעט מושלמים. אז איך ייתכן שביליתם ימים שלמים בשאלה אם ראוי להשתתף בביצוע מעשה נבלה? אני רוצה לחשוב שחלק מהסיבה לכך הוא חוסר היכרות עם הפרטים, ולכן לפני הכל צריך לספר מעט על ההתנחלות עלי.

עלי הוקמה ב-1984 בלב הגדה המערבית, באמצע הדרך בין שכם לרמאללה. כפי שקורה בהתנחלויות, באמצעות התעלמות מהחוק הישראלי והבינלאומי, אמונה משיחית ותמיכה ממשלתית - הגרעין המקורי של משפחות ספורות צמח בהדרגה ליותר מ-3,000 תושבים שחולשים על שטח של אלפי דונמים, חלקם בשרשרת של שכונות-מאחזים על הגבעות הסובבות. על אף שההתנחלות קיימת כבר כמעט 35 שנה, עדיין אין לה תוכנית בניין עיר (תב"ע) תקפה, משום שהתוכניות שהוצעו פולשות לקרקעות פרטיות של פלסטינים.

כאן דרושה הבהרה קצרה. בעקבות בג"ץ אלון מורה מ-1979, שאסר על תפיסת קרקעות פלסטיניות פרטיות לצורך הקמת התנחלויות, החוק מחייב אותן לקום רק על אדמות מדינה או על אדמות שנרכשו על ידי ישראלים. אבל לא אלמן ישראל, ומאז אותה פסיקה הכריזה הממשלה על למעלה מ-900 אלף דונמים בשטחים כעל אדמות מדינה וכך הכשירה אותם לשימוש מפעל ההתנחלויות. רק לפני שנתיים פורסם כי המינהל האזרחי יפעל להכרזה על אלף דונם נוספים באזור עלי כאדמות מדינה, כדי להכשיר בדיעבד את הבנייה הבלתי חוקית שבוצעה שם.

בית ערבי סמוך לעלי שרוססו עליו כתובות נאצה
אורן נחשון

אך אפילו הדרישה לאצטלה דקה של חוקיות היא יותר מדי לאלה שמעוניינים לכבוש את הגדה כולה, ולכן התנחלויות כמו עלי מתרחבות גם לאדמות פרטיות שהמדינה לא הצליחה להכשיר. האדמות הגזולות הללו לא סתם עמדו ריקות: פעמים רבות הן היו מקור מחייתם של הבעלים הפלסטינים שעיבדו אותן. והכל נעשה כמובן בתמיכת המדינה, שלמרות החוק אינה מפנה את הפולשים ומספקת להם מימון ותשתיות.

העובדות הללו חשובות משום שבנייתו של המבנה הזה לא נעצרה במקרה או בטעות, ומשפחתו של החבר לא עוברת לשם מתוך מצוקה או חוסר ברירה. המאחזים והמבנים הבלתי חוקיים הם כלי להשתלטות הדרגתית על קרקעות פלסטיניות. תחילה מוכרזות אדמות פרטיות כאדמות מדינה; אחר כך מתנחלים מתיישבים במאחזים לא חוקיים או מתרחבים לעבר אדמה שאותה אפילו המדינה בתחבולותיה לא הצליחה לנכס; ובהמשך המדינה מכשירה בדיעבד את הבנייה הבלתי חוקית והופכת אותה לעוד שטח משוחרר שלעולם לא יוחזר.

אריסטו
ויקיפדיה

הצגתם את ההתלבטות של הבן שלכם בנוגע לבית החבר בתור התנגשות ערכית, אבל הבעיה אינה הקונפליקט האידיאולוגי ביניהם. הבית עצמו הוא מעשה של גזל ואלימות, חלק ממערכת שלמה של נישול, ולכן הסיוע לחבר להשתכן בו הוא סיוע לעוול מוסרי (וגם חוקי, אבל אין זה מתחום עניינו של המדור הזה). אם בנכם ישתף פעולה עם מעשה כזה, הוא לא יפגע בתפישת עולמו התיאורטית אלא בבני אדם ממשיים וחפים מפשע. לכן, למעשה מדובר בהתנגשות בין חברות לבין פגיעה קשה וחסרת הצדקה בזולת. אם החבר של בנכם היה מבקש את עזרתו בהעברת רהיטים לדירה שבה מתגוררת שכנתו הענייה, שעל הנכס שלה משפחתו מעוניינת להשתלט בניגוד לרצונה ובניגוד לחוק, האם הייתם מבלים סוף שבוע שלם בלבטים אם צריך לעשות זאת בשם ערך החברות הנעלה?

על ההתנגשות בין נאמנות חברית לבין עשיית מעשים איומים דווקא יש לפילוסופים הרבה מה לומר. באופן לא מפתיע מבחינתם חברות אינה מספקת קארט בלאנש לעשות את הרע בשם עזרה לחבר, אלא בדיוק להיפך - היא אמורה לחזק את הטוב בשני הצדדים. אחת ההתייחסויות המוקדמות והמקיפות לנושא היא "האתיקה הניקומאכית" של אריסטו. כמעט שני ספרים שלמים מבין עשרת ספריו של חיבור זה מוקדשים לידידות, יותר מכל נושא אחר, מה שמעיד על מקומה המרכזי בחיים האתיים כפי שאריסטו רואה אותם. לשיטתו, הידידות בפני עצמה "היא סגולה טובה, או לא תיתכן בלי סגולה טובה, ונוסף על כך הכרחית היא מאין כמותה לחיינו. שאיש לא היה בוחר לחיות בלי ידידים, אפילו יהיו בידו כל שאר הטובות" (תרגום: יוסף ליבס). אך למרות חשיבותה הרבה של הידידות בעיניו, היא רק אמצעי להשגת הטוב והאמת, והיא משנית בערכה לעומתם. לכן, אם מתברר שאחד מחברינו האהובים עושה מעשים רעים ואינו מוכן לחדול מהם, אריסטו ממליץ למרות הכאב "לעזבו לנפשו" - הגרסה היוונית העתיקה ל"תזרקי אותו" של ורדה רזיאל-ז'קונט.

רעיונותיו של אריסטו בנושא פותחו גם במסה הנפלאה "על הידידות", שכתב המדינאי והפילוסוף מרקוס טוליוס קיקרו בשנת 44 לפנה"ס, אחרי שנאלץ לפרוש מהחיים הפוליטיים בגלל הדיקטטורה של יוליוס קיסר. זה היה זמן קצר אחרי סיומה של מלחמת אזרחים קשה, שבמהלכה חברויות רבות עמדו במבחן בגלל מחלוקות פוליטיות וידידים בגדו זה בזה (קיקרו עצמו נרצח כשנה לאחר כתיבת המסה, אחרי שאחד מאנשי אמונו בגד בו). אולי משום כך הוא עדין פחות במילותיו מאשר אריסטו לגבי המתח בין נאמנות חברית למעשים שפלים. לפי קיקרו בלי חברים אין טעם לחיות, ממש כך, אבל חבר לעולם לא ידרוש ממך לעשות מעשים פסולים. מנגד, אם אתה עצמך עושה מעשה נורא, חבר הוא מי שיהיה מוכן להכעיס אותך בכך שיאמר את האמת ויבקר את התנהגותך, במקום להשמיע באוזניך דברי חנופה שקריים.

קיקרו
ויקיפדיה

קיקרו מסכים לחלוטין עם טענתו של אריסטו שערך הידידות, חשוב ככל שיהיה, כפוף לערכים כמו צדק ואמת. לדבריו, "עשיית רע למען חבר לעולם אינה מצדיקה את המעשה הרע". הוא אף מכיר בצער בכך שסדר העדיפויות הנכון עלול לגרום למתחים: "קרע משמעותי ומוצדק עלול להתעורר בין חברים כאשר אחד מבקש מהאחר לעשות מעשה פסול... חברים שפוטרים עצמם מפעולות כאלה, גם אם זה מפאת כבודם, יואשמו בהפרת חוק החברות על ידי אלה שאת בקשתם הם דחו". נדמה לי שזו אחת ההתייחסויות הקדומות ביותר למה שבנכם החייל ודאי מכיר על בשרו בתור "לחץ חברתי".

קיקרו מציע משפט תמציתי וחד-משמעי לעזרתם של אלה שנתקלים בלחץ כזה. "יהא זה אפוא חוק של חברות: לעולם אל תבקש מחבר לעשות דבר מביש, ואל תעשה דבר מביש אם תתבקש". דוגמה למעשה מביש: עזרה בהעברת רהיטים לבית שנבנה על אדמה גנובה במסגרת מפעל רחב-היקף של גזל ודיכוי. אריסטו וקיקרו היו אנשים חכמים, אין מה לומר, אבל האם אתם באמת זקוקים להם כדי לדעת שחברות לעולם אינה יכולה להצדיק מעשי עוולה ופגיעה בחפים מפשע?

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#