קיבלתי מאדם שהמתין איתי את המספר שלו בתור - לגיטימי שאתקדם? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

קיבלתי מאדם שהמתין איתי את המספר שלו בתור - לגיטימי שאתקדם?

זוגתי ואני הגענו לאסוף חבילה וגילינו תור של עשרות אנשים ומערכת פתקים עם מספרים. בשלב מסוים האדם שלצידנו פרש והעביר לנו את פתקו. האפשרות לעקוף יותר מ-30 איש עוררה בינינו ויכוח

תגובות
"בתוך קיומנו העלוב, פה ושם צונח לחיקנו רגע של חסד מתוק"
אמיל סלמן

זוגתי ואני נסענו לא מזמן לאילת לחופשה, והזמנתי מבעוד מועד שואב אבק רובוטי מאחת החנויות בעיר. כשהגענו לאסוף את החבילה גילינו תור של עשרות אנשים ומערכת פתקים עם מספרים כמו בקופת חולים. הפתק שלנו הראה 283, בעוד שעל המסך ריצדו הספרות 211. התיישבנו מתוסכלים, ולאחר כמה דקות אדם שישב לצידנו פנה אלינו ואמר "אין לי זמן לזה" (היה יום שישי בצהריים), ונתן לנו את הפתק שלו עם המספר 251. בן רגע התקדמנו יותר מ-30 מקומות בתור, תוך שאנו עוקפים המון אנשים שהגיעו לפנינו.

הדבר עורר דיון מוסרי בין זוגתי לביני. היא טענה שאין בעיה לקחת את הפתק כי מדובר בהחלפה "ראש בראש" ומבחינת האנשים האחרים אין שום הבדל. אני טענתי שכל פתק הוא אישי, וברגע שאדם החליט לוותר על התור שלו הפתק צריך להיזרק וכולם צריכים להתקדם תור אחד קדימה. מה היה עלינו לעשות?

תודה רבה,

נהנתן מוטרד

 

תור הזהב יקר,

תור הוא מערכת חברתית בזעיר אנפין, כלומר רשת של יחסים בין אנשים שיוצרת מבנה קוהרנטי. ככזה, ניהולו תלוי בידע המשותף של הממתינים בתור לגבי כללי ההתנהגות הנדרשים. הרי אין בחוק עונש על הידחפות בתור, ובכל זאת רובנו לא מעזים אפילו לנסות להפר את האיסור הזה.

אותו כוח כביר שמונע מאנשים להידחף הוא אחד משלושת הגורמים שמניעים את העולם, לצד כסף ואהבה: נורמות חברתיות. הפסיכולוג החברתי סטנלי מילגרם, שהתפרסם בעיקר בעקבות ניסוי מטריד שהוכיח את הנטייה לציית לסמכות (ובדיעבד התברר שחלק מנתוניו פוברקו), ביצע ב-1986 ניסוי שבחן כיצד אנשים מתמודדים עם פלישה לתור. שלושה גברים ושתי נשים, תלמידי מחקר, נדחפו ל-129 תורים ברחבי ניו יורק תוך שהם אומרים בטון רגוע "סליחה, אני רוצה להיכנס לכאן". התחושות של הסטודנטים שהתבקשו להידחף בתור מעניינות לא פחות מהתגובות שהם קיבלו. בחלק מהמקרים הם התהלכו חצי שעה סביב התור עד שאזרו אומץ להידחף, ומרוב לחץ הזיעו והרגישו בחילה ותשישות - עד כדי כך הנורמה הושרשה בתודעתם.

והנה תרגיל למתקדמים: צ'ט אנד קאט

אשר לאנשים שעמדו בתור, בכ-54% מהמקרים הם הגיבו באופן פיזי או מילולי או במבטים נזעמים לאדם הנדחף. אבל כאשר הוצב מראש בתור אדם ששיתף פעולה עם החוקרים והונחה שלא להגיב כשיידחפו לפניו, שיעור ההתנגדות של הממתינים הצטמצם ל-25%. ככלל, עיקר ההתנגדות הגיעה מהאדם שעמד מיד אחרי נקודת הפלישה לתור, והאחוזים צנחו ככל שהממתינים היו מרוחקים ממנה.

המסקנה של מילגרם ושותפיו היתה שהתור אינו מגיב כמבנה שלם, והמנגנון המארגן שלו בנוי ממקטעים. לדבריהם, "המוקד העיקרי מבחינת כל אדם בתור הוא הרווח בינו לבין האדם שעומד בדיוק לפניו... הנכונות להתנגד לפלישות מצטמצמת במהירות עם כל מקום במורד התור. התור יחזיק מעמד אם כל אחד מחבריו יגן על הרווח שמצוי מיד לפניו, שאותו הוא לעתים קרובות חווה בתור אזור של אחריות מיוחדת".

סטנלי מילגרם
צילום מסך

לצד הנורמה הברורה לפיה אסור להידחף יש אפוא נורמה פחות מודעת, לפיה כל פרט בתור ממשטר את האזור שלו - שביחס אליו יש לו אחריות מיוחדת וגם זכויות מיוחדות. מהסיבה הזו רובנו נתרתח אם מישהו יידחף לתור לפנינו, אבל נתייחס בהבנה או במרמור קל לאדם שהכניס לתור חבר שהצטרף אליו או איפשר למישהו אחר להיכנס לפניו (למשל מישהו עם מעט מצרכים או אשה בהריון). והרי במקרה כזה העומדים מאחוריו בעצם ניזוקים, משום שאדם נוסף נכנס לפניהם לתור, ואילו במקרה שתיארת מיקומם בתור לא השתנה. כפי שבת זוגך ציינה בצדק, אתם הרווחתם והם לא הפסידו. יתרה מכך, רובם כנראה היו תושבי אילת ולא תיירים שהזמינו מוצר לתאריך החופשה כדי לחסוך מע"מ (שועל ערמומי שכמוך!), כך שמבחינתם ההמתנה היא אמנם ביורוקרטיה מתישה אבל לא על חשבון שעות חופשה נדירות.

מצב שבו לא ניתן לשפר את המצב של אף פרט בלי לפגוע באחרים, כלומר לא ניתן לייעל יותר את הקצאת המשאבים, נקרא יעילות פארטו. בהתאם לכך, שיפור פארטו הוא מצב שבו ניתן להקצות את המשאבים בצורה יעילה יותר, כך שאחד ירוויח יותר מבלי שאחר יפסיד. חשוב להדגיש שיעילות פארטו אינה קשורה בשום צורה לשוויון או לצדק, ומצב שבו עניים גוועים ברעב ואדם עשיר ירוויח עוד כסף מבלי שמצבם יורע עדיין ייחשב לשיפור פארטו. אבל זה ההבדל בין מיקרו-כלכלה לבין החיים עצמם: בתוך קיומנו העלוב, פה ושם צונח לחיקנו רגע של חסד מתוק שלא גורם נזק ממשי לזולת. כשזה קורה, המלצתי היא לראות בכך מתנה קטנה מהיקום - מונח שטבע הפילוסוף והמשורר רמי קליינשטיין - ולקבל אותה בשתי ידיים.

תגובות של אנשים כשעוקפים אותם בתור (ועוד לאייפון!)

במקרה שתיארת לא נדחפת בתור, אפילו לא באישור מי שלפניך, אלא החלפת אותו. לפיכך האחרים בתור לא ניזוקו בשום צורה, גם לא פגיעה מינורית כמו עיכוב קל בתור, בעוד אתה ובת זוגך זכיתם באותו אושר פתאומי ובוהק שנובע ממעשי החסד הקטנים של הזולת. ואתם לא היחידים שהמעשה הזה שימח אותם: גם האדם הנותן, מי שהעביר לכם את המספר שלו, זוכה לסיפוק מהמעשה הטוב. לצד תחושת האושר שבנתינה, שהוכחה במחקרים רבים, במקרה הזה העברת המספר משמשת גם לריכוך רגשות הייאוש והכישלון שלו. במקום שהוא יילך בתחושה שההמתנה הממושכת היתה לחינם, הבחירה למי לתת את הפתק מחזירה לו מעט שליטה, משמעות וסיפוק. צריך גם לציין שבמצבים כאלה הבחירה לרוב אינה אקראית לחלוטין: נראיתם לו מספיק חביבים, או למצער מספיק אומללים, כדי שהוא יחליט להעניק את הפתק שלו, ואיתו ואת זמן ההמתנה שלו, דווקא לכם. הסירוב לקבל ממנו ומהיקום את החסד הפעוט הזה נראה לי אפוא צדיקות מוגזמת – לגיטימית, אבל קצת מבאסת ובלתי הכרחית.

ולסיום, מידה טובה נוספת שמוטב לכולנו להפנים היא הסבלנות, ובכלל זה היכולת לחכות זמן ממושך בתור בלי להתייחס לכך כאל חורבן של ממש. בייחוד אם יש איתך אדם נוסף, טלפון חכם או ספר שיכולים להעסיק אותך. המתנה סבלנית בתור היא התנגדות אמיצה לאתוס הפרוטסטנטי ולשיטה הקפיטליסטית, שלפיהם עלינו להיות יעילים ולייצר הון כל הזמן, וכל רגע של פנאי או שעמום הוא בזבוז משאבים. במקום להשתגע, אפשר להסתכל על התור עצמו כהזדמנות למעט בטלה והעשרה. "אני אוהב את הרעיון שאנשים בניו יורק צריכים עכשיו לחכות בתור לסרטים", כתב אנדי וורהול בספר "הפילוסופיה של אנדי וורהול" שיצא ב-1975. "רק לחיות כיום עולה כל כך הרבה כסף, ואם אתה בדייט אתה יכול להעביר את כל הזמן בתור, וכך לחסוך כסף כי אתה לא צריך לחשוב על דברים אחרים לעשות בזמן שאתה מחכה. ויש לך הזדמנות להכיר את האדם שאיתך, ואתם סובלים קצת יחד, ואז אתם מתבדרים במשך שעתיים. אז התקרבתם מאוד, חלקתם חוויה מלאה. והרעיון של לחכות למשהו ממילא הופך אותו למרגש יותר. לא להיכנס בכלל זה הכי מרגש, אבל לחכות כדי להיכנס זה הדבר השני הכי מרגש".

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#