לגיטימי לתת עצות לחברים אם אחר כך לא מתמודדים עם ההשלכות? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

לגיטימי לתת עצות לחברים אם אחר כך לא מתמודדים עם ההשלכות?

האם אני באמת יכולה לומר למישהי משהו קשה לגבי חיים שלה? ואם אני טועה? וחוץ מזה, היא בכלל לא חברה טובה שלי אז למה להיכנס לזה? מצד שני, אני היא זו שהיא בחרה לשאול! קשה, קשה

תגובות
"רוב האנשים שמבקשים עצה לא מצפים מהצד השני להציג פתרון ברור"
Getty Images IL

לפעמים קורה שחברים לא קרובים מאוד חולקים איתי את תנאי חייהם ומצוקותיהם. למרות שאני משתדלת לא להיות אוטומטית בעמדת "תזרקי אותו", יוצא שלפעמים אני מזהה מצבים מסוכנים, כמו בן זוג שאם הוא לא אלים ממש אז לכל הפחות הוא מסרס ממש. ואז אני בדילמה דו-שכבתית. השכבה הראשונה: באמת אני יכולה לומר למישהו משהו כל כך קשה לגבי חייו שלו? ואם אני טועה? למה מי אני? (תשובה אפשרית: אני היא מי שבחרו לשאול אותה, לשתף אותה). השכבה השנייה קשורה ליכולת שלי להיות שם ביום שאחרי. יש חברים וקרובי משפחה שאני מסוגלת או מחויבת להכיל ולסייע להם גם ברגעי השפל בחייהם. אבל לא לכולם ולא כל הזמן.

מצד אחד, אני רואה משהו, נדמה לי בבהירות, ונדמה לי שמאוד חשוב. מצד שני, אלה לא חברים טובים בהכרח ואני לא יודעת או חושבת או רוצה שיהיה לי את הכוח לשאת בהשלכות של העצה שלי, כמו לסעוד ידידה שבורת לב שזרקה את בן הזוג שלה כי הצבעתי על הבעייתיות בו. מה עושים? מהנהנים באמפתיה בעוד הזעקה הפנימית מושתקת לטובת כללי הנימוס?

רוית

 

עצת אחיתופל יקרה,

השאלה שלך נוגעת לא רק לכל מי שאי פעם השיא עצה לחבר, כלומר כולנו, אלא גם לסלע קיומו של המדור הזה - כך שלא אוכל להתיימר לאובייקטיביות. מזל שמלכתחילה צידדתי פה בעמדה לפיה אתיקה אינה עניין אובייקטיבי אלא תחום שמתעצב מתוך הקשרים היסטוריים, עמדות פוליטיות, יחסי כוחות, רגשות והתנסויות. ממש כמו החיים עצמם (שני רפרנסים לנתניהו בפסקה אחת, כנראה שהבחירות מתקרבות). לכן ראוי לדון תחילה בעצם הדרישה לנייטרליות, באתיקה כמו במתן עצות.

אייריס מרדוק
ויקיפדיה

אחת הדמויות הבולטות שהתנגדו ליומרת הנייטרליות של האתיקה היא אייריס מרדוק, שמוכרת בעיקר כסופרת אבל מעניינת לא פחות כפילוסופית. מרדוק יצאה נגד הפילוסופיה האנליטית, שהיתה הזרם הבולט במדינות דוברות אנגלית במאה ה-20. פילוסופים אנליטיים ברחו בבהלה מדיון בשאלה כיצד ראוי להתנהג במצבים מסוימים, וסברו כי תפקידה של הפילוסופיה הוא לנתח את השיח עצמו מנקודת מבט אובייקטיבית, לוגית ומדעית.

מרדוק התנגדה בתוקף לעמדה הזאת. לשיטתה, לא רק שהפילוסופיה של המוסר חייבת להתייחס "להתנהלות טובה ולאופן השגתה", אלא שהטענה לאובייקטיביות כוזבת מלכתחילה. היא לעגה להתייחסות לחיים המוסריים כפעולה של רצון חופשי, שמנותק מכל הקשר, רגש והטייה, והשוותה אותה לעמדתו של צרכן: "מהשקפה זאת עולה כי המוסריות כמוה כביקור בחנות. אני נכנסת לחנות כברייה חופשייה ואחראית לחלוטין למעשיה, מעריכה את מאפייני המוצרים באופן אובייקטיבי, ואז בוחרת" (מתוך "ריבונות הטוב" בתרגום יואב אשכנזי).

בניגוד לגישה זו, מרדוק טענה שתפקיד האתיקה הוא לענות על השאלה "כיצד נוכל להפוך את עצמנו לטובים יותר". היא הדגישה את תהליכי השינוי הפנימיים במסגרת החתירה המתמדת אל הטוב, שמהם הפילוסופים הבולטים בתקופתה העדיפו להתעלם. מבחינתה, החיים המוסריים אינם סדרה של החלטות מעשיות במקרים שמנותקים זה מזה, אלא "דבר-מה מתמשך, שאינו נכבה בהפוגות בין רגעי בחירה מוסרית גלויה". זה תהליך מתמיד של התפתחות, חשיבה מחוץ לעצמי הצר ויכולת לראות את העולם מנקודת מבטם של אחרים - מה שמרדוק כינתה "הדמיון המוסרי".

אני מקווה שבשלב הזה מתחיל להתבהר הקשר בין גישתה החתרנית לבין שאלתך. אם השאיפה אל הטוב ואל הצדק קשורה באופן הדוק ליכולת להתנתק מעצמנו ולשכלל את תשומת הלב והרגישות אל מה שחיצוני לנו, נדמה שקבלת עצות מהזולת היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. פנייה לאחרים כדי שיסייעו לנו ללבן סוגיות מחיינו לא רק מערערת על הנחת הנפרדות של בני האדם ומחברת אותנו זה לזה, היא גם מאפשרת לנו להיחשף לפרספקטיבות שונות שיש להן כוח להרחיב את הסתכלותנו המצומצמת ולהאיר את נקודות העיוורון שלנו. לכן, השאלה בעיני איננה אם לייעץ או לא, אלא כיצד לעשות זאת בצורה מוצלחת. עצה טובה היא יותר דיאלוג מאשר הנחיה, והיא מחייבת אותך לשים לב מה בדיוק רצוי ממך ולהשיב בכנות אבל ברגישות.

ורדה רזיאל ז'קונט ברגע שבו העצה יוצאת משליטה

מעל הכל, הכלל החשוב ביותר הוא לתת עצה רק כאשר התבקשת לעשות זאת. אם לא שאלו לדעתך מוטב לחסוך אותה, בוודאי מאנשים פחות קרובים. עצה בלתי מוזמנת היא יותר מאמץ לכפות דעה על אחרים מאשר ניסיון אמיתי לעזור. לעומת זאת, כאשר אדם פונה אלייך ומבקש עצה הוא מעוניין דווקא בנקודת המבט שלך - בגלל חוכמתך, רגישותך, ניסיונך, היכרותך עם הנסיבות, או אפילו סתם היותך זמינה. לא משנה מה הסיבות, ברגע שמישהו מתייעץ איתך השאלה כבר איננה "למה מי אני שאייעץ", כדברייך, אלא מי את שתסרבי לבקשה לעזרה?

חשוב לזכור שאת אמנם מביעה את דעתך, אבל הבחירה אם לאמץ את העצה היא של מי שפנה אלייך. מצד אחד, זה מחייב אותך לוודא שאת מציעה בלבד ולא לוחצת ודורשת מהצד השני ליישם את הצעותייך. מצד שני, פירוש הדבר שהאחריות על ההחלטה היא בסופו של דבר של מי שמקבל אותה. אם הראית למכרה שלך שהזוגיות שלה הרסנית, והיא הסכימה איתך ובעקבות זאת החליטה להיפרד - האחריות היא שלה ולא שלך. העובדה שהמלצת לה להיפרד לא מחייבת אותך אחר כך לסעוד אותה, ממש כשם שאם חברה אחרת תהיה שבורת לב אחרי פרידה, אינך אמורה להימנע מתמיכה בה משום שהיית נגד הפרידה.

איור: יעל בוגן

העובדה שהחבר-היועץ אינו הקובע לא רק מביאה איתה הקלה, היא גם תזכורת חשובה לצניעות המתבקשת בהקשר הזה (מרדוק, אגב, הדגישה את מידת הענווה והספר "ריבונות הטוב" נחתם באמירה כי "האדם הטוב הוא שפל רוח"). רוב האנשים שמבקשים עצה, בין אם בהקשר אישי ובין אם בהקשר מקצועי, לא מצפים מהצד השני להציג פתרון ברור. הם מעוניינים באוזן קשבת, בניסוח מחדש של הבעיה, בהפניה למקורות מידע, ומעל הכל באישור לרגשות ולמחשבות שלהם. חברתך מהפסקה הקודמת, שנפרדה מבן זוגה האיום, ככל הנראה הבינה כבר לפנייך שהוא בעייתי ופשוט חיפשה לגיטימציה חיצונית ונשיאה משותפת באחריות.

פרנסואה דה לה רושפוקו
ויקיפדיה

פרנסואה דה לה רושפוקו, הסופר הצרפתי בן המאה ה-17 שנודע במכתמיו השנונים והעוקצניים, התייחס בין השאר לצביעותן של עצות בין חברים. הוא ציין כי "אין דבר ישר פחות מאשר דרכנו לבקש ולתת עצות. המבקש נדמה כמוקיר את עמדת חברו, בשעה שהינו מבקש רק לאשר את עמדתו שלו ולהציב את חברו כאחראי על מעשיו. ואילו משיא העצה גומל על האמון שכביכול ניתן בו בקנאות המתחזה לחסרת פניות, ואולם רק לעתים רחוקות מכוונת עצתו למשהו מלבד התועלת והמוניטין שלו עצמו". כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שחברים רחוקים יבקשו את עצתך. אבל אם אחר כך הם יכעסו עלייך אל תבואי אליי בתלונות – אני בסך הכל נתתי לך עצה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#