חתול וחתולה מנהלים קרבות בבניין, עד כמה להתערב למען החלשה? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

חתול וחתולה מנהלים קרבות בבניין, עד כמה להתערב למען החלשה?

ש' היא הנקבה ובת בית אצלנו וצ' הוא זכר ובדרך כלל גורם לה פציעות בעימותים בחדר המדרגות. אנחנו חלוקים בנוגע למדיניות הראויה. לעמוד ביניהם ולייצר אזור חיץ או להבריח את צ'?

תגובות
"יותר ויותר סבורים שלבעלי חיים רבים כן יש כישורי מוסר בסיסיים כמו אמפתיה, לצד יכולת לפעול ממניעים מוסריים"
Getty Images IL

הנפשות הפועלות בשאלתנו אינם א/נשים, אבל אנו סבורים שעדיין עולות שאלות של צדק ומוסר, מגבלות הכוח והיבטים מגדריים. ראשית, העובדות הרלוונטיות לדיון: בבניין שלנו, בקומה מתחתינו, גרים שני חתולים: ש' היא חתולה, צ' הוא חתול. ש' באה לגור בבניין לפני צ' (גילוי נאות: היא בת בית אצלנו ואנו אוהבים אותה מאוד). מדי פעם מתפתחים ביניהם קרבות עקובים מדם בחדר המדרגות, וכיוון שצ' גדול וחזק יותר, הדם הוא לרוב דמה של ש' (כמו גם קצוות מהפרווה שלה). שאלה מתבקשת היא, מי מתחיל? על כך קשה לנו לענות. בשלב שבו אנחנו שומעים את קולותיהם, כבר קשה לדעת: במקרה הטוב הם עומדים זה מול זו, סמורים, ובמקרה הרע הקרב כבר התחיל.

ההתחבטות וחוסר ההסכמה בינינו הם לגבי המדיניות הראויה. אחת מאיתנו סבורה שאנחנו צריכים לנהוג כאילו אנחנו מהאו"ם: עלינו לתת לש' מקלט (אם היא מסכימה למחול על כבודה ולברוח), ואם ניתן, עלינו לעמוד ביניהם ולייצר אזור חיץ. אותה אחת גם מנסה לשכנע את הניצים להשלים זה עם זו (אך ללא הועיל). השני סבור שיש לנו אחריות גדולה יותר כלפי החלש (במקרה זה, החלשה) ועלינו לנקוט גם פעולות יזומות. לדוגמה, להבריח את צ' מהקומה שלנו וזו שמעליה, כדי להקטין את הסיכוי שהוא יפגוש שם את ש'.

נודה לעצתך,

ד' ו-ע'

 

או"ם שמו"ם יקרים,

הגעתם למקום הנכון! מדור זה אינו מפלה בענייני צדק ומוסר בין יצורים שהולכים על ארבע ונוהמים לבין יצורים שהולכים על שתיים ורוטנים. מובן שבתולדות הפילוסופיה זה לא תמיד היה המצב. אריסטו האמין שבעלי החיים נוצרו לשימושו של האדם. רנה דקארט אף הרחיק לכת וטען שבניגוד לבני האדם בעלי הנפש, חיות הן "אוטומטים", מעין מכונות משוכללות שאין להן יכולת להרגיש או לסבול.

כיום קשה למצוא חוקרים בתחומי הקוגניציה או הפילוסופיה שסבורים שבעלי חיים אינם זכאים להיכלל בתוך המעגל המוסרי (והמעטים שעדיין טוענים אחרת הם בעצמם כנראה אוטומטים משוכללים). אבל האם נובע מכך שיש להם אחריות מוסרית? השאלה הזאת רלוונטית, משום שבן הזוג שמעוניין לנקוט פעולות יזומות נגד החתול התוקפני מייחס לו מבלי משים אחריות מוסרית, מה שמוביל לתגובה שיש בה מרכיבים מיותרים של ענישה ונקמה.

טום רייגן על זכויות בעלי חיים

אחד ההוגים הבולטים ששינו את החשיבה על זכויות בעלי חיים בעשורים האחרונים הוא טום רייגן. בספרו "הטיעון לזכויות בעלי חיים", שפורסם ב-1983, הבחין רייגן בין סוכני מוסר לבין משתתפי מוסר (moral patients). רוב בני האדם הבגירים והצלולים בדעתם הם סוכני מוסר, כלומר יש להם יכולת לבחון באופן ביקורתי את מניעיהם ואת ההשלכות של מעשיהם. משתתפי מוסר, לעומת זאת, "חסרים את היכולת לנסח או להבין עקרונות מוסריים לצורך דיון בשאלה איזה מבין מספר מעשיים אפשריים יהיה נכון או ראוי לעשות". לכן יש כלפיהם חובות מוסריות ישירות, אבל הם אינם נושאים באחריות מוסרית. לפי רייגן, "אמנם מעשיהם יכולים להביא לפגיעה ברווחתם של אחרים – הם עלולים, למשל, לגרום סבל חמור ואף מוות. ואמנם, במקרים מסוימים סוכני מוסר נאלצים להשתמש בכוח או אלימות כדי למנוע גרימת נזק לעצמם או לאחרים. אבל גם כאשר משתתפי מוסר גורמים נזק לאחרים, הם לא עשו מעשה פסול מוסרית".

במאמר מוסגר, יותר ויותר פילוסופים וחוקרי התנהגות טוענים שלבעלי חיים רבים כן יש כישורי מוסר בסיסיים כמו אמפתיה, לצד יכולת לפעול ממניעים מוסריים. למשל, עכברושים סירבו ללחוץ על ידית שנתנה להם מזון כאשר הפעולה גרמה לעכברושים אחרים לקבל שוק חשמלי. מינים רבים של בעלי חיים מפגינים את סוג האמפתיה המורכב ביותר, אמפתיה קוגניטיבית, שהיא היכולת לחוש את תחושותיהם של אחרים ולהבין את הסיבות להן. אבל גם החוקרים האלה - ביניהם מארק רולנדס, מחבר הספר "האם חיות יכולות להיות מוסריות?" - אינם סבורים שעל בעלי חיים חלה אחריות מוסרית. זאת, משום שלחיות אין יכולת מספיקה לנתח את החלטותיהן באופן ביקורתי ולבחון חלופות שונות לאור ההשלכות האפשריות.

דווקא מתוך אהבה לבעלי חיים אנחנו נוטים לעתים להאניש אותם, כלומר לצפות מהם לציית לנורמות התנהגות אנושיות. נדמה שאפשר לזהות את התופעה הזאת בשאלתכם, במיוחד אצל בן הזוג, שמתוך טוב לב ורדיפת צדק (תכונות נהדרות בפני עצמן) רואה את צ' כאילו היה גבר מכה. אבל צ' וש', שברשותכם אקרא להם מעתה צחי ושלומית, הם חתולים. כאשר חתול תוקף לגיטימי להתערב כדי למנוע פגיעה באחרים, אבל בניגוד לגבר אלים אי אפשר להחיל על החתול אחריות מוסרית. ההצעה של בת הזוג, להתערב באופן נקודתי כאשר מתרחשת קטטה ולהציע לשלומית מקלט לפי הצורך, מצמצמת את הפגיעה. בניגוד לכך, התערבות רחבה ויזומה וגירוש של צחי גם כשהוא סתם רובץ לו להנאתו הופכת ממניעה לענישה ומעזרה לנקמה.

חיות מצילות חיות אחרות

אולי קל יותר לראות את זה אם נדון בפעוטות - גם הם משתתפי מוסר, שיש כלפיהם חובות אך אין להם אחריות מוסרית (דרך אגב, כמו ילדים גם לחתולי בית יש מבוגרים שאחראים עליהם, ובכל פעולה מעבר להתערבות חירום עליכם לפנות אליהם במקום לחנך על דעת עצמכם). ובכן, נניח שצחי ושלומית מהקומה למטה הם ילדים בני שנה, שכל הזמן רבים. צחי חזק יותר ולכן ברוב המקרים שלומית חוטפת יותר. כאשר תראו אותם מתקוטטים תפרידו ביניהם, אולי תגערו בצחי, אבל האם תתחילו לגרש אותו ולהתנכל לו בכל פעם שתמצאו אותו משחק לבדו בחדר המדרגות? ודאי שלא, כי בניגוד לגבר בוגר אין לו הבנה מספקת ואחריות על מעשיו, ומשום שכמו שלומית גם לצחי לא מגיע לסבול. אפילו אם אותו אתם אוהבים פחות.

רייגן כותב שכאשר אנחנו יוצאים מנקודת מבט תועלתנית, ששואפת לצמצם את הסבל הכללי, אנחנו עלולים להתייחס לאחרים כאל כלים במקום לראות בהם אינדיבידואלים בעלי ערך מהותי. הרי בשם צמצום הסבל אנחנו יכולים לקחת בכוח את איבריו של אדם אחר ולהציל חמישה, אבל זה לא מוסרי כי ליחיד יש ערך בפני עצמו ואי אפשר לכפות עליו לסבול למען הטוב הכללי. במקום "עקרון הנזק" התועלתני מציע רייגן את "עקרון הכבוד", לפיו "עלינו להתייחס לפרטים שיש להם ערך מהותי באופנים שמכבדים את ערכם המהותי". התערבות רחבה וכוחנית אינה נענית לעיקרון הזה, אלא רואה בצחי כלי במסגרת השאיפה לצמצום הסבל של שלומית.

נראה שאין זה מקרה שחוסר הצדק ברור יותר כאשר מדובר בפעוטות ולא בחתולים. כמו אריסטו, אפילו אוהבי חתולים בעלי כוונות טובות שוכחים לפעמים שבעלי חיים הם יצורים אוטונומיים, ולא כלים שנועדו לשרת את בני האדם ואת הערכים שלהם.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#