אמי דמנטית לחלוטין. מה עלי לעשות איתה בבחירות? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

אמי דמנטית לחלוטין. מה עלי לעשות איתה בבחירות?

זכותם של הסובלים מדמנציה להצביע ומותר לי להיכנס עם אמי אל מאחורי הפרגוד. ערך ההשתתפות בבחירות ברור לי, אך האם הוא תופס גם על אשה שאינה מבינה לגמרי מה היא עושה

תגובות
מאחורי הפרגוד בבחירות אפריל 2019. ההצבעה נוטה לדפוסים עקביים אך מושפעת ממערכת שיקולים פרטית
ניר קידר

אמי דמנטית לחלוטין. ניתן ומותר להכניסה לקלפי כדי להצביע בבחירות. כמובן שאינה מבינה לגמרי מה היא עושה. אני חייב להיכנס איתה אל מאחורי הפרגוד (מותר!). האם להטיל לקלפי פתק שאני חושב שהיתה מטילה לו היתה בהכרה מלאה? האם להטיל פתק שאני רוצה? או שבכלל לא לקחת אותה להצבעה?

תודה,

אלטר

 

פתק פסול יקר,

כתבתי בעבר במדור זה על חשיבות ההצבעה בבחירות, בהיותה אחת השיטות העומדות לרשותנו לצמצום עוולות מוסריות ולשיבוש מנגנוני ההפצה של הרוע. אמנם יש שיטות יעילות ומוצלחות ממנה, למשל אי-ציות אזרחי ופעולות מחאה, ואמנם הפוליטיקאים שלנו עושים הכל כדי להמאיס את עצמם, למשל מערכת הבחירות היקרה שהם כפו עלינו בגלל שחיתות ואגו, אבל אלה אינם מאיינים את הערך הפוליטי של ההצבעה.

מהי דמנציה?

אלא שהערך הזה אינו מסתכם בעצם ההשלכה של פתק מסוים לקלפי. הפתק הזה אמור לייצג את החלטתו המודעת והעצמאית של מי ששלשל אותו לתיבה. זה מה שהופך אותו מפתק סתמי לחוזה בין האדם לבין נציגיו. כאשר אתה לוקח לקלפי אשה שאין לה מושג מה מתרחש סביבה ומטיל בשמה פתק בלי שהיא ביקשה זאת, האם היא אכן חתמה על החוזה או שמא היא חותמת גומי שמוחזקת בידיך? הצבעה בנסיבות כאלה תרוקן מתוכן את רעיון ההשתתפות האזרחית.

חשוב להדגיש שלסובלים מדמנציה יש זכות הצבעה שאין שום הצדקה לשלול מהם, ומגיעה להם כל עזרה שיזדקקו לה כדי לממש את זכותם. אך איננו עוסקים בהגבלה חוקית, אלא בשאלה מה עליך לעשות בתור בן אוהב שרוצה בטובתה של אמו. אמא שלך לא הביעה רצון עכשווי ללכת להצביע, וגם לא הותירה לך בהיותה בדעה צלולה הנחיות כיצד לפעול בשמה בבחירות. משום כך, גם אם תצביע כפי שנדמה לך שהיא היתה מצביעה, אתה עדיין מחליט בשבילה על סמך הנחותיך ושיקוליך.

הצבעה בבחירות נוטה לדפוסים עקביים ואינה מבוססת רק על גורמים רציונליים, אבל היא מושפעת ממערכת שיקולים פרטית שלא ניתן לחזות בוודאות. נניח שאמא שלך נהגה כל חייה להצביע לליכוד, אבל בבחירות הנוכחיות היתה מצביעה אחרת כי נתניהו שיקר כשהבטיח שלא יפעל לקידום חוק החסינות. אולי היא הצביעה לישראל ביתנו אבל הפעם היתה כועסת על ליברמן שגרר את המדינה לבחירות, או תמכה במרצ אבל היתה מסרבת להצביע לרשימה שצירפה לשורותיה את הגנרל המיליונר אהוד ברק. אולי האיחוד בין עמיר פרץ לאורלי לוי-אבקסיס היה מרגש וסוחף אותה, או שלאור הגזענות הגואה היא היתה מחליטה להצביע לרשימה המשותפת. ואולי, כמו רבים אחרים, היא היתה מרגישה מיואשת ומותשת לנוכח מערכת הבחירות המיותרת הזאת, ומעדיפה להישאר בבית כהצבעת מחאה. אין דרך לדעת, ולכן ההחלטה לגרור אותה לקלפי ולשלשל פתק בשמה לא תשקף כבוד לאוטונומיה שלה, אלא פטרנליזם.

ג'ראלד דבורקין

רעיון האוטונומיה זוכה לחשיבות הולכת וגוברת בפילוסופיה פוליטית ובפילוסופיה של המוסר. אחד ההוגים הבולטים שעסקו בנושא זה בעשורים האחרונים הוא ג'ראלד דבורקין, שבספרו "התיאוריה והפרקטיקה של האוטונומיה" הגדיר אותה כך: "אוטונומיה היא יכולת מסדר שני לבחון באופן ביקורתי את העדפותיך ותשוקותיך מסדר ראשון, ולהזדהות איתן או לשנות אותן בהתאם להעדפות ולערכים מסדר גבוה יותר. באמצעות השימוש ביכולת הזו אנו מגדירים את טבענו, מעניקים משמעות וקוהרנטיות לחיינו ולוקחים אחריות על סוג האדם שהיננו". זה רלוונטי במיוחד בהקשר של מערכת בחירות, משום שבמדינה דמוקרטית כוח פוליטי נשען על אוטונומיה וחופש בחירה (ומכאן הבעיה בהגדרת ישראל כדמוקרטיה, לאור שליטתה בכוח הזרוע על מיליוני פלסטינים נטולי אוטונומיה וחופש בחירה).

עלינו לכבד את החופש של אחרים להחליט כיצד לנהל את חייהם, גם אם בחירותיהם שגויות ואף מזעזעות בעינינו, אך יש נסיבות שבהן נכון להגביל את האוטונומיה של אדם מסוים. דוגמה נפוצה היא הסמכות שניתנת לקרובי משפחה להחליט החלטות רפואיות בנוגע למי שיכולותיו הקוגניטיביות מוגבלות באופן משמעותי - כמו ילדים, בעלי מוגבלות שכלית, אנשים בתרדמת וקשישים דמנטיים. אנחנו מניחים שמי שקרוב לאדם הזה אוהב אותו מספיק כדי לרצות בטובתו, ומכיר אותו מספיק כדי לדעת מה הוא היה מבקש לעצמו. אבל מצב כזה אינו ברירת מחדל אלא אילוץ מוסרי, והצידוק לו הוא החשש שהאדם הנידון אינו כשיר לקבל החלטות מושכלות לגבי בריאותו ושלמותו הגופנית. כאשר לא מדובר בסוגיות של חיים ומוות, למשל בשאלות כמו מה ללבוש או אם ללכת להצביע, אין סיבה לא להשאיר את ההחלטה בידי אותו אדם ולהעניק לו כמה שיותר כבוד ואוטונומיה.

אם אתה רוצה להיטיב עם אמא שלך ולא עם המצפון שלך, תן לה את החופש לבחור אם לבחור. נסה לברר איתה לקראת הבחירות אם היא רוצה להצביע, אם היא מבינה מה מתרחש ביום הבחירות ואם היא יודעת למי בכוונתה להצביע. אם היא מביעה עניין כלשהו, קח אותה לקלפי אבל הקפד להיות עירני למידת העניין והנינוחות שלה בכל רגע נתון ולא להתעקש ולאלץ. תן לה לבחור את הפתק שהיא רוצה אפילו אם הוא לא הגיוני בעיניך - אם כבר חופש בחירה, אז עד הסוף. ורק אם אין לה שום מושג מה לעשות מאחורי הפרגוד, שים במעטפה שלה את הפתק של המפלגה הקרובה ביותר לעמדותיה בעבר. אבל אם מצבה הוא כזה שהיא בכלל לא מבינה מה עושים שם, איזו משמעות יש להצבעה שלה, ומה הערך של לגרור אותה ולכפות עליה את רצונך הטוב? יהיה נחמד ומועיל הרבה יותר אם תנצל את יום השבתון כדי לקחת אותה לטיול קצר או לשבת יחד בגינה וליהנות זה בחברת זו. רק אל תשכח לגשת לקלפי לבדך וליישם את האוטונומיה המתוקה שזכית בה.

מעניין לציין בהקשר של שאלתך שדבורקין מקדיש פרק בספרו לנושא האפוטרופסות ומשווה בינה ובין ייצוג פוליטי. לדבריו, כשם שאנחנו מתייחסים לאפוטרופוס בתור מישהו שעל סמך הכרות אינטימית מסוגל לבטא את בחירתו המשוערת של אדם שאיבד את צלילותו, כך אנחנו מתייחסים לנציג פוליטי "בתור מי שמשדר את הרצונות המשוערים של שולחיו". בשני המקרים השאלה אינה אם ההחלטות טובות או נכונות, אלא אם הן מהוות ייצוג נאמן של מה שהיו בוחרים האנשים המיוצגים. זאת כנראה הדרך המנומסת לומר שבעיני הפוליטיקאים כולנו קצת רפי שכל, והם קיבלו את הכוח להחליט עלינו מתוך אמונה נאיבית שאכפת להם מאיתנו ומהשאיפות שלנו.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#