כרופאת משפחה, איך לצאת מהדילמה הבלתי נגמרת סביב מתנות ממטופלים? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

כרופאת משפחה, איך לצאת מהדילמה הבלתי נגמרת סביב מתנות ממטופלים?

הפציינטים שמודים לי ממשיכים איתי גם אחרי שהטיפול הסתיים. אני בכל מקרה לא מצפה לתשורה על עבודתי, העניין הוא שהתגובה שלי יוצרת ציפיות ועלבונות. גם פתרונות ביניים לא תמיד מוצאים חן

תגובות
אילוסטרציה הוקרה לרופאה
herraez / Getty Images / iStockp

אני רופאה ומדי פעם מטופלת או מטופל מרגישים צורך להעניק לי מתנה. כיוון שאני רופאת משפחה, המתנה אינה מציינת את סיום הטיפול, ומערכת היחסים הטיפולית נמשכת. אני מרגישה מאוד לא נוח לקבל את המתנה. אני עובדת במערכת הציבורית ואינני מצפה לתמורה או תשורה בעבור הטיפול שאני מעניקה. יתרה מכך, אני לא רוצה בשום אופן ליצור ציפייה ליחס מיוחד בהמשך, וכבר חשתי כך בעבר.

יחד עם זאת, לעתים כשאני מסרבת לקבל מתנה אני מרגישה שאני מעליבה את מי שמבקש להעניק לי ולהודות לי. אני מניחה שיש הבדל בין כסף מזומן (לעולם לא), מתנה קנויה ומתנה תוצרת בית כמו עוגה. לעתים אני מוצאת פתרון ביניים על ידי הפניית המתנה לטובת המרפאה כולה. לא תמיד זה מוצא חן בעיני הנותן. אשמח לשמוע מה דעתך בעניין.

תודה רבה,

נירה

שבועת היפוקרטס יקרה,

תקופת החגים המתרגשת עלינו היא הזדמנות טובה לעסוק בסוגיית המתנה. לכאורה, סתם בונבוניירה או בושם עטופים בנייר מרשרש, אך בפועל חומר נפץ מרוכז של מוסכמות חברתיות, חשבונות אישיים ורגשות אשם.

מרסל מוס
キヨンネ / ויקיפדיה

אי אפשר לעסוק במתנות בלי להידרש ל"מסה על המתנה", הקלאסיקה המודרנית שפרסם הסוציולוג הצרפתי מרסל מוס ב-1924. בתקופה שבה הוגים בולטים התמקדו בקפיטליזם תעשייתי וביחסי ייצור כנקודת מוצא לניתוח תהליכים חברתיים, מוס עסק דווקא במנהגי החלפת מתנות בחברות קדומות. הוא ראה במתנה את "אחת מאבני היסוד האנושיות שעליהן בנויות החברות שלנו". לשיטתו, מתנה היא "עובדה חברתית טוטאלית", כלומר כזו שמוסדות משפחתיים, כלכליים, פוליטיים, דתיים, מוסריים ואחרים באים בה לידי ביטוי בעת ובעונה אחת.

מוס הראה כיצד המתנה מאגדת בתוכה היבטים סותרים, שמתקיימים יחד בלי לבטל זה את זה: היא איננה התחייבות כלכלית, אבל גם לא מנהג בלתי מחייב; ניתנת מתוך בחירה חופשית, אך כרוכה גם בתחושת אילוץ; משלבת נדיבות גלויה והתחשבנות סמויה; נטולת אינטרסים ואינטרסנטית למדי. כאשר אדם נותן מתנה, הוא למעשה יוצר מעגל קסמים שמחייב את המקבל לגמול לו בהמשך, וחוזר חלילה. לפי מוס, בניגוד לחוזה עסקי שביצועו מעיד על סיום המחויבות ההדדית, מתנה היא תחילתה של מחויבות בלתי נגמרת. לכן, גם אם איננו חלק משבט קדום באיי האוקיינוס השקט, אנחנו מבינים שהפירוש האמיתי של המשפט "תודה, באמת לא הייתם צריכים" הוא "חסר לכם שלא הייתם מביאים".

מוס התעניין במנהגי מתנות עתיקים בעיקר לצורך הסקת מסקנות רלוונטיות לעידן המודרני. לדבריו, "חלק ניכר מהמוסר שלנו ומחיינו עצמם עדיין שרוי באותה אווירה של מתנה, שבה חובה וחירות מעורבבות זו בזו". לנוכח כלכלת השוק, שבה הכל נקנה או נמכר, הוא הציע לחזור להיגיון הכלכלי של המתנה, שמבוסס על אמון ונדיבות. אבל כשמוס מדבר על "אווירה של מתנה" הוא לא מתכוון לספר עם פתק החלפה, אלא לאחריות הדדית במובנה הרחב. למשל, בפרק המסקנות המוסריות של חיבורו הוא נותן כדוגמה את הביטוח הלאומי, שנשען על העיקרון לפיו עבודתו של אדם היא לא רק עסקת חליפין עם מעסיקיו תמורת שכר, אלא גם משהו שהחברה כולה מרוויחה ממנו, ולכן היא מחזירה לו בתמורה רשת ביטחון לשעת הצורך: "המדינה עצמה, שמייצגת את הקהילה, חייבת לו... ביטחון מסוים בחייו מפני אבטלה, מחלה, זיקנה ומוות".

גם מערכת הרפואה הציבורית, שבה את עובדת, מייצגת את רוח הערבות ההדדית בין בני אדם (אם כי אנו חיים במדינה שהעומד בראשה מעדיף לקחת מתנות ראוותניות לעצמו מאשר לחלק תקציבים הולמים לבריאות אזרחיו). כשמטופלת נותנת לך פרחים, מבחינתך אולי לא עשית למענה משהו שחורג מהגדרת תפקידך, אך ייתכן שמבחינתה זו הדרך שלה לתת לך תמורה על מה שהענקת לה: בריאות טובה, תשומת לב, הגנה מפני פגע וכן הלאה. נוסף על כך, המתנה היא אמצעי לביסוס הקשר החיובי והמתמשך ביניכן, והיא אף מאפשרת למטופלת להיחלץ מתפקיד החייבת לעמדה שוויונית והדדית יותר. זו אחת הסיבות לכך שאנשים לעתים נעלבים כשהמתנה שלהם אינה מתקבלת - כפי שלמדנו ממוס, זו שיטה עתיקת יומין להותיר אדם בעמדת נחיתות.

ד"ר ג'ון ביילי מאוניברסיטת פלורידה עם הצעתו (האמריקאית) לפתרון הדילמה

אם כן, שי קטן שמעניק לך מטופל אינו פסול מעצם מהותו. קבלתו יכולה דווקא לחזק את תחושת האמון והביטחון ביניכם, באופן שישפר את הקשר הטיפולי. אלא שעל השי לעמוד בתנאים מסוימים, כדי לוודא שמטרתו חיובית ותמימה. לפי כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, "הרופא רשאי לקבל מתנה שאינה בכסף ממטופל, אם זו ניתנה מתוך רצון חופשי של המטופל, אם היא סמלית וצנועה בערכה ואינה מעמידה את הרופא בניגוד עניינים מכל סוג שהוא". זאת הגדרה הגיונית, אבל היא לא מספקת הנחיות שיבהירו כיצד לקבוע מהי מתנה פסולה.

מאמרים שעוסקים באתיקה רפואית ומתנות נעזרים בשאלות הבאות: האם נראה שהמתנה ניתנה כדי להבטיח יחס מועדף? האם המתנה ראוותנית, אינטימית או בעלת ערך כספי גבוה (במיוחד ביחס למצבו הכלכלי של המטופל)? מה משך הקשר בין הרופאה למטופל? האם המתנה ניתנה בפתאומיות ומחוץ להקשר, או שמא בתזמון הגיוני, למשל בחגים או אחרי הצלת חיים? לשאלות האלה אפשר להוסיף כלל אצבע שעשוי להועיל: שאלי את עצמך אם היית מתביישת אילו היה נודע לאחרים שקיבלת את המתנה.

אם מטופלת ותיקה נותנת לך מתנה לכבוד ראש השנה, ומדובר במתנה קטנה כמו עציץ, עוגה, או ספל קפה עם כיתוב "הומוריסטי" - אין סיבה להשיב את פניה ריקם. אם המתנה חורגת מהקווים הכלליים האלה, יש לדחות אותה בנימוס. תוכלי לתלות את הסירוב בכללי האתיקה, ולהבהיר שאת מעריכה את הכוונה אבל אסור לך לקבל את המתנה כדי לא לסכן את עבודתך. אם נותנת המתנה נפגעת, אפשר להציע לה כחלופה להביא עציץ למרפאה ולהבהיר שזהו המקסימום המותר. אפשרות אחרת היא להפנות אותה לתרום למרפאה או למחלקה, בכפוף למגבלות האתיות של ההסתדרות הרפואית בנושא קבלת תרומות ממטופלים. ייתכן שעדיין יהיו מי שייפגעו מהסירוב, אבל זה עדיף על פני ערעור היחסים בינך לבין מטופלייך והטלת צל כבד על מערכת הרפואה הציבורית כולה.

עכשיו שסגרנו את הנושא, זה זמן טוב להזכיר שלמדורי ייעוץ אתי אין שום קוד אתי. אמרו לי שצבע ירוק מאוד הולם אותי - אבל אל תגלי לי מה את קונה לי, אני רוצה שזאת תהיה הפתעה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#