כשהילדים של הקולגות הופכים את המשרד לסיוט בחול המועד - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

כשהילדים של הקולגות הופכים את המשרד לסיוט בחול המועד

אני מגיע לעבודה בשביל להתפרנס, לא בשביל להכיר את הילדים של הקולגות שלי. הם מרעישים, מלכלכים, מפרעים לי להתרכז ויש אחת שאפילו דורשת שנשעשע אותה. מה עושים?

תגובות
ילד ממושקף מחייך למצלמה
Evgeny Ustyuzhanin | Dreamstime.com

הקולגות שלי נוהגות להביא את ילדיהן למשרד בתקופת החופשות. אמנם החופש הגדול הסתיים, אבל סוכות לפנינו ואצלנו עובדים גם בחול המועד ובערבי חג. הקולגות נחמדות, אך הילדים שלהן ממש לא. הם מרעישים, מלכלכים ומפריעים להתרכז. יש ילדה אחת שתובעת תשומת לב מכל באי המשרד. היא ממש דורשת מכולם בצורה אגרסיבית שישעשעו אותה, צורחת ורבה עם אחותה. במשרד!!!

ילדים של אחרים לא ממש מעניינים אותי. אני מגיע לעבודה בשביל להתפרנס ולא בשביל להכיר את המשפחה של הקולגות שלי. חוץ מזה, אני לא נהגתי להביא את הילדים שלי לעבודה כשהיו קטנים. הם יבלו מספיק במשרדים בבגרותם, למה לאמלל אותם כבר בגיל צעיר? וכמובן, הילדים שלי היו ועדיין יותר נחמדים ומחונכים. מה עושים?

משרדן

ילדים זה טרחה יקר,

השבוע מילאתי את אחד מאותם שאלונים מקוונים, שבהסתמך על תריסר שאלות מסוגלים לאבחן "איזה ירק ממשפחת המצליבים אתה" או "איזו מחלה מבטאת את האופי שלך". השאלון שעליו עניתי נועד לקבוע "איזו אסכולה פילוסופית אתם". התשובה שקיבלתי: סקפטיציזם, הזרם שגורס כי אין לנו יכולת לדעת דברים בוודאות וכל מה שנדמה לנו נכון באופן מוחלט הוא בסך הכל אמונה. זה לא נשמע כמוני, אבל הרי ידוע שהשאלונים האלה אינם טועים. לכל היותר הם משקפים לנו אמיתות עמוקות שעדיין איננו בשלים להתמודד איתן.

ההתגלות הזאת הובילה אותי לימים ארוכים של חשבון נפש, עד שבסופו של דבר הבנתי: ספקנות היא לא האסכולה הפילוסופית שלי, אלא הגישה שלי לאסכולות פילוסופיות. בעיני, לא ניתן לקבוע איזו מהן מבטאת את העמדה הנכונה ביחס לעולם, וממילא אף גישה לבדה אינה נותנת מענה שלם לכל הבעיות שמעסיקות אותנו.

לכן, המדור הזה נודד בין זרמים פילוסופיים שונים בהתאם לנסיבות ולצורך (ובעיקר לפי מה שיצדיק את התשובה שאני רוצה להשיב, כמובן). במקרה שלך, היות שמדובר בסוגיה בעלת היבטים פמיניסטיים ובנושא שקשור לטיפול באחרים, אתמקד באסכולה שמכונה "אתיקה של דאגה". גישה זו נובעת מתוך ההבנה שבני אדם אינם ישויות מנותקות ועצמאיות, אלא תלויים זה בזה וזקוקים זה לזה. משום כך, יש משמעות מוסרית רבה למערכות יחסים ולדאגה הדדית.

קרול גיליגן
אמיל סלמן אמיל סלמן

אתיקת הדאגה מזוהה בראש ובראשונה עם ההוגה האמריקאית קרול גיליגן, שפיתחה אותה כנגד תיאוריית ההתפתחות המוסרית המפורסמת של לורנס קולברג, אחד ממוריה באוניברסיטת הרווארד. קולברג הגדיר שישה שלבים בהתפתחות החשיבה המוסרית, החל בפחד מעונש וכלה בעקרונות אתיים מופשטים ואוניברסליים. הוא גם טען שההתפתחות המוסרית של נשים נוטה להיעצר בשלב נמוך יחסית, ואילו יותר גברים מצליחים להגביה עוף לספֵרות העליונות של המוסר (כל הכבוד חבר'ה, אתם באמת עושים עבודה נהדרת עם כל המלחמות, הרעב, האונס ושינויי האקלים).

גיליגן שמה לב שקולברג פיתח את התיאוריה שלו בעיקר על סמך ראיונות עם בנים, והחליטה להרחיב אותה באמצעות ראיונות עם בנות. בספרה "בקול שונה", שפורסם ב-1982, היא מתארת שתי אוריינטציות מוסריות שוות ומקבילות: אתיקה של צדק, שמתמקדת באוטונומיה, אינדיווידואליות, כללים והגנה על זכויות; ואתיקה של דאגה, שמדגישה יחסים בין אנשים, אחריות הדדית, הימנעות מפגיעה בזולת ורגישות לצרכים הייחודיים של אנשים קונקרטיים (בניגוד לעקרונות כלליים שעוסקים באנשים מופשטים). גיליגן מסבירה כי באתיקת דאגה "הבעיה המוסרית נובעת מהתנגשות בין אחריויות ולא מזכויות מתחרות, והפתרון דורש חשיבה תלויית הקשר ונרטיבית במקום פורמלית ומופשטת". לדבריה, "מוסר הזכויות מבוסס על שוויון ומתמקד ברעיון של הוגנות, ואילו האתיקה של האחריות נשענת על מושג הצדק - הכרה בהבדלים בצרכים".

גם "ארץ נהדרת" נגעו בנקודה

האמהות שנאלצות להביא את הילדים למשרד בחול המועד לא עושות את זה כי כיף להן שהם מסתובבים לכולם בין הרגליים, אלא מתוך אילוץ ובלית ברירה. בהיעדר תיאום בין לוח החופשות במערכת החינוך ובין ימי החופש בשוק העבודה, וכאשר קייטנות מסובסדות ומסגרות אחרות אינן בהישג יד, הורים נאלצים לפתור את הבעיה בכוחות עצמם. יש מי שיכולים לממן מסגרות פרטיות או מטפלות, אחרים מצליחים לגייס את סבתא וסבא, אך הורים רבים נותרים ללא סידור לפחות בחלק מימי החופש.

ההתנגשות בין העבודה למשפחה איננה בעיה פרטית אלא חברתית - אנשים רבים שותפים לה ויש לה מגוון השלכות על החברה כולה. וכפי שמציינת המשפטנית אריאן רנן-ברזילי במאמר על מצוקותיהם של הורים עובדים, נשים סובלות מכך הרבה יותר: "חוקרות שונות הצביעו על קיומה של תפישה משפטית הרואה את האימהוּת כמהות נפרדת מאבהוּת, המחייבת הקרבה וויתורים כואבים במישורים אחרים של החיים. הן הראו כיצד המשפט והחברה מתייחסים לאימהות אידאלית כאל אימהות טוטאלית, אינטנסיבית, המתמסרת כולה לדאגה לילדים ולטיפול בהם... לנוכח הדרישה המשפטית והחברתית לאימהות טוטאלית, מחד גיסא, ולנוכח מודל העבודה הטוטאלי, מאידך גיסא, ברי כי אימהות נתונות במתח כפול, וכי לגביהן הקונפליקט חריף במיוחד".

כל זה אולי לא מעניין אותך. מבחינתך, מגיע לך שקט. אלא שזו בדיוק העמדה שעליה מערערת אתיקת הדאגה. גיליגן טוענת כי "הניסיון להציג דילמה בתור התנגשות בין זכויות הופך אותה לתחרות של אנוכיות, ובכך מונע אפשרות של החלטה מוסרית, משום שכל החלטה יכולה להיות מוצגת כאנוכית מאחת מנקודות המבט". המשפט הזה מיטיב ללכוד את הבעייתיות בהצגת הדילמה שלך כהתנגשות בין זכותן של הקולגות להביא את הילדים לעבודה בחופש ובין זכותך לעבוד ללא הפרעה. מפרספקטיבה כזאת אין פתרון שלא ייתפש כאנוכי, מבחינתך או מבחינתן. במקום זאת, נכון יותר לגשת לבעיה מתוך מידה מסוימת של אמפתיה וחמלה כלפי ההורים, במיוחד אלה עם הילדים הגועליים. אתה סובל את הצאצאים שלהם במשך שבוע; הם חיים איתם ומחויבים על פי חוק לדאוג לבני השטן הרכים.

חברת הפרלמנט האוסטרלי ג'סיקה ווייקפילד מניקה במהלך עבודתה ב-2017
צילום מסך

מנקודת המבט של אתיקת הדאגה, האינטרסים שלך ושל ההורים כרוכים זה בזה. אם הם יפסידו ימי עבודה כדי להישאר בבית עם הילדים, או לחלופין יגיעו למשרד לחוצים וסחוטים בגלל הפתרונות הדחוקים שהם אלתרו, מקום העבודה המשותף לכם עלול להיפגע. וחמור מכך, כולנו יוצאים נפסדים במציאות שבה אין מספיק חמלה ורגישות.

מוטב לחרוק שיניים ולהתמודד עם השבוע הזה. והיות שמדובר בבעיה קולקטיבית, גם המעסיקים צריכים לתרום לפתרון. מקומות עבודה רבים מציעים בחופשות קייטנה לילדי העובדים, או לפחות חדר משחקים נפרד תחת השגחת מבוגר מתחלף. כך מרוויחים עובדים מרוצים יותר, שהם במונחים כלכליים עבדים יעילים יותר. מהצד השני, הקולגות אמורות לעשות כל שביכולתן כדי שהילדים לא יפריעו לאחרים, ואל להן לדרוש מאיש להתנחמד אליהם. זכור: ילדים מקפידים לשמור מרחק ממי שנועץ בהם מבטי שטנה, מפזר בצלים סרוחים סביב דלתו ומספר להם שבמשרד שלו גרות מפלצת תולעי דם רעבתנית ומורה למתמטיקה.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#