הכי הפוך מוולנטיינ'ס, ובכל זאת: האם גוֹסְטינג תמיד אסור? - מחלק מוסר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

הכי הפוך מוולנטיינ'ס, ובכל זאת: האם גוֹסְטינג תמיד אסור?

זכותי לא לתת דין וחשבון לאף אחד או אחת על מה אני עושה עם הגוף שלי. נכון, זה לא נעים לפגוע באחר, אבל למה בחורה ששכבתי איתה פעם-פעמיים או סתם יצאנו זכאית להסברים?

תגובות
גוֹסְטינג - הפסקת קשר רומנטי בהיעלמות פתאומית, בלי הודעה או הסבר
Ralf Geithe / iStockphoto via Getty Images

לא מזמן התפתח דיון עם חברים בעניין גוֹסְטינג (הפסקת קשר רומנטי בהיעלמות פתאומית, בלי הודעה או הסבר - י.ג). האם זה תמיד אסור? מצד אחד, יש טענה שכבוד מינימלי מחייב התייחסות לאדם שהיתה איתו התקשרות רומנטית. מצד שני, הדרישה להסבר היא דרישה אלימה: יש לי זכות לא לתת דין וחשבון לאף אחד או אחת על מה שאני רוצה לעשות עם הגוף שלי. גופי הוא הקניין שלי, אולי אפילו הקניין היחידי שבאמת יש לי. מעבר לכך, למה בחורה ששכבתי איתה אולי פעם-פעמיים זכאית שאתן לה סיבה למה לא בא לי יותר להיות בקשר? לא היינו נשואים ולא התפתחה בינינו מערכת בין-אישית מורכבת.

גם הדרישה ל-closure קצת מעוותת. אנחנו רוצים לדעת למה מישהו לא רצה אותנו, רוצים באופן סוטה שיאירו זרקור על הצדדים השליליים שלנו כדי לחזק את הדברים שממילא חשבנו על עצמנו. נניח תפתיע מישהי ותתן לה סיבות שהיא לא צפתה בכלל - היא כנראה תתחרט שאמרת לה. מהבחינה הזאת, גוסטינג לפעמים מונע מאנשים לממש העדפות לנזק עצמי. מצד שני, זה פשוט לא נעים לפגוע באחר. מה דעתך?

קספר, רוח הרפאים הידידותית

חלף עם הרוח יקר,

קשה מלאכת הכתיבה של המדור הזה ממלאכתם של כותבי מדורים אחרים. בעוד הם חופשיים להישמע לגחמותיהם בבחירת הנושא השבועי, "מחלק מוסר" תלוי לחלוטין בשאלות הקוראים. כשלעצמו אין בכך כל רע, להיפך, אלא ש-84% מהפונים מבקשים בעצם לדעת מדוע הם נדרשים להיות נחמדים לאחרים. התקנון הנוקשה של המדור אוסר עלי לענות במשפט אחד ("כי ככה, למה להיות שמוק"), אבל גם לצטט שוב ושוב את אותם הוגים זה לא לעניין. בכל פעם עלי למצוא הוגים אחרים שיסבירו את המובן מאליו.

ארתור שופנהאואר
ויקיפדיה

למזלי, יש לא מעט הוגים שניתן להסתמך עליהם בעניין זה. אחד מעקרונות היסוד של הפילוסופיה של המוסר, במיוחד במאות השנים האחרונות, הוא הימנעות מפגיעה בזולת. והפעם, החלטתי לפנות לעזרתו של ארתור שופנהאואר. שופנהאואר, שפעל במאה ה-19, נודע כטיפוס פסימי ורב מדנים, מיזוגן, מתנגד לתענוגות הגוף ומתנגד נחרץ אף יותר לגאורג וילהלם פרידריך הגל – פילוסוף בן זמנו שהצליח ממנו בהרבה. קשה לנחש זאת על סמך האישיות שלו, אבל בבסיס האתיקה של שופנהאואר ניצב רגש החמלה. כפי שהוא עצמו הסביר, אתיקן יכול לשבח מידות טובות שחסרות לו, ממש כשם שפַּסָּל יכול לפסל דמויות מושלמות מבלי להיות יפה תואר בעצמו.

את חלק הארי של משנתו האתית פירט שופנהאואר בספרו "על יסוד המוסר". סיפור כתיבתו של החיבור הזה משקף גם הוא את אופיו של שופנהאואר. הוא שלח את כתב היד ב-1839 לתחרות חיבורים שעליה הכריזה האקדמיה הדנית למדעים. כשהוועדה הודיעה שהוא לא זכה, היא טרחה לזרות מלח על הפצע ולהדגיש שהיה המתמודד היחיד. סיבה משמעותית לדחייה היתה העובדה שגם בחיבור זה לעג שופנהאואר להגל וכינה אותו "שרלטן טיפש ומגושם". דא עקא, כמו מרבית הפילוסופים האירופאים בתקופתם, גם חברי הוועדה היו הגליאנים שרופים ופחות אהבו את העקיצות.

יסוד המוסר המוזכר בכותרת הספר הוא חמלה, שאותה הגדיר שופנהאואר כהשתתפות בסבל של אחר שמניעה אותנו להפחית את מצוקתו. המקום המרכזי שהעניק לרגש זה נבע גם מהיכרותו עם הפילוסופיה המזרחית, שהשפיעה עליו עמוקות. לפי שופנהאואר, ישנם שלושה מניעים בסיסיים להתנהגות אנושית - אגואיזם, זדון וחמלה - ופעולות בעלות ערך מוסרי נובעות רק מהאחרונה. לדבריו, "החמלה מתנגדת לסבל שבכוונתי לגרום לאדם אחר בגלל הכוחות האנטי-מוסריים השוכנים בקרבי. היא קוראת לי 'עצור!' ומקיפה אותו כמו גדר, כדי להגן עליו מהפגיעה שהאגואיזם או הזדון שלי עלולים לגרום". ואם נדמה שכוונתו רק לסבל גופני, שופנהאואר מבהיר: "לפיכך אמנע לא רק מגרימת נזק גופני, אלא גם ובזהירות דומה אשמר מפני גרימת סבל נפשי, שמתעורר עקב השפלה והשמצה, חרדה וזעם".

הצגת את שאלתך בתור דיון מאוזן, אבל קל לנחש באיזה צד אתה. הן מהפירוט הרב של הסיבות בעד גוסטינג לעומת טיעון הנגד הרופס ("לא נעים"), והן לפי הלהט המתקרבן שבו שטחת את הטיעונים בעד. אם מחילים את הניתוח של שופנהאואר על הנימוקים שהצגת, הרצון לצמצם את כאבו של האדם שממנו נפרדים נובע מחמלה, ואילו ההתחמקות משיחה נובעת לרוב מאגואיזם ולעתים מזדון. מכאן נובע שגוסטינג, שמעצים את כאבו של אחר ממניעים אגואיסטיים, אינו מעשה מוסרי.

פרידה היא תהליך כואב ממילא. ניתוק חד-צדדי, ללא הסבר ואפילו בלי הודעה, מוסיף על כך תחושות קשות של זלזול וניצול. ראשית, הוא מעכב את תהליך ההחלמה של הצד הנזרק, כי במשך זמן מה אין לו דרך לדעת שהפרידה התרחשה, ובהמשך אין לו סיפור להיאחז בו כדי להבין אותה. חמור מכך, היעלמות גורמת לאדם הנזרק להרגיש חסר ערך, כי התחושה שרואים אותנו היא צורך אנושי בסיסי. כאשר מי שמתייחס אלינו כבלתי נראים הוא אדם שהתערטלנו בפניו בגוף ובנפש, הפגיעה בערך העצמי קשה במיוחד. בהקשר הזה, לא מפתיע שגוסטינג נפוץ יותר כיום. בעידן שבו הכרויות נשענות על אפליקציות שמאפשרות ניפוי מיידי של מאות זרים חסרי הקשר, הפרט בהמון נראה יותר ויותר שקוף ובר-החלפה.

השילוב המטריד בין אגואיזם להיעדר חמלה בדבריך גובל בליברטריאניות. אולי משום כך אתה עושה שימוש כה חסר בושה במלים כמו חופש וקניין. החופש לעשות בגופך כרצונך פירושו שאין לאף אדם זכות לגעת בך בלי הסכמתך. אין פירושו שאתה פטור מהחובה המוסרית להשתדל לצמצם את סבלם של אחרים. "זכות הקניין על גופך" – אם לאמץ את המינוח המטריד שבחרת – לא משחררת אותך מהודעת פרידה מכבדת לאקסית, ממש כשם שהיא לא משחררת אותך מוויתור על מושב באוטובוס למען קשישה או מסיוע לזר שנפל ברחוב.

הניסיון להציג אדם שעושה גוסטינג כגיבור שמציל אחרים מפני "העדפתם לנזק עצמי" מאולץ לא פחות מהצגתו כקורבן שנשללה ממנו זכותו על גופו. למרות מאמציך לצבוע את ההיעלמות הפתאומית בצבעים עליזים, ברור שהמניע מאחוריה הוא חוסר רצון להתמודד עם אי-נעימות. וממילא הודעה או שיחת פרידה אינה חייבת לכלול ניתוחים מפורטים שירסקו את נפשו של הצד השני. מוטב להגיד בצורה ברורה שאינך מעוניין להמשיך, ולא להיגרר לדרישות להסברים אכזריים.

בקיצור, גוסטינג הוא תמיד התנהגות מכוערת, מלבד במצבים של התעללות פיזית או רגשית, או אם קיים חשש לאלימות. מובן שצורת הפרידה תלויה גם באופי הקשר. אם יצאת עם מישהי לדייט או שניים, אפשר להסתפק בהודעת טקסט מנומסת. אם שכבתם מספר פעמים, נדרשת לפחות שיחת טלפון. ואם היה ביניכם קשר של ממש, אפילו רק לזמן קצר, אין מנוס משיחה פנים אל פנים. דרך אגב, שיחת פרידה כנה ורגישה מועילה גם לאדם שיוזם אותה. אם אף טיעון אחר לא עזר, אני מקוה שלפחות הנימוק האגוצנטרי הזה ישכנע אותך.

מעוניינים גם אתם בעצה הטובה של מחלק מוסר? כתבו לנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#