איסור פרסום שמות חשודים? כנראה פריווילגיה של רופאים ושופטים - צדק פואטי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

איסור פרסום שמות חשודים? כנראה פריווילגיה של רופאים ושופטים

אין בהיסטוריה המשפטית דוגמאות רבות לחשודים וחשודות שזכו להישאר אלמונים כמו השופטת ועורכת הדין בפרשת אפי נוה. מדוע, אם כך, זכו השתיים להגנה שמתי מעט זוכים לה

תגובות
אפי נוה בבית המשפט
ראובן קסטרו

מאות סנגורים לוחמניים שמתפרנסים מדי יום מהגנה על שמם הטוב של חשודים בפלילים, מביטים בקנאה בשבועיים האחרונים על שתי החשודות בפרשת אפי נוה. שופטת בית משפט שלום ועורכת דין עמוסת תארים (נשואה לשופט שלום שמועמד למחוזי ומועמדת לרשימת הליכוד בפוטנציה), שניסו להתקדם או לקדם לתפקידים חורצי גורלות תוך ניצול קשריהן, זוכות בימים אלה להגנה שמתי מעט זוכים לה.

שני השופטים שדנו בפרשה, שהוגדרה על ידי רבים כפיגוע בלב מערכת המשפט, החליטו לאסור את פרסום שמותיהן של השתיים לציבור. הם לא התרגשו מכך שברשתות החברתיות ממילא כבר חשפו את הסוד, או מנגד, שישנם רבים שטועים בזיהוי ומכתימים אחרות. למעשה, הם גם לא טענו אחרת - פשוט לא נימקו יותר מדי. הסאבטקסט היה שאפשר וכדאי למנוע מהן את הבושה. העקרון הבסיסי והפשוט של השוויון בפני החוק נעלם מעיניהם.

בכל ההיסטוריה המשפטית קשה למצוא חשודים נוספים שזכו לפריווילגיה הזאת. אבל היו. כולם רופאים. ולמען הסר ספק, מדובר בפריווילגיה. החוק קובע ברירת מחדל שלפיה פרסום שמות חשודים הוא הכלל והאיסור הוא היוצא מן הכלל (אלא אם מדובר בקטינים וחשדות לפגיעה בביטחון המדינה). החוק גם קובע כי בית המשפט רשאי להורות על איסור פרסום שמו של חשוד בפלילים אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: הראשון דורש מהחשוד לשכנע כי עלול להיגרם לו "נזק חמור"; והשני דורש מהחשוד לשכנע כי מניעת הנזק החמור העלול להיגרם לחשוד עדיף על פני האינטרס הציבורי שבפרסום שמו.

מהו אותו "נזק חמור"? הסנגורים של שתי החשודות בפרשת נוה לא פירטו. הם הזכירו את ילדיהן שיאלצו להתמודד עם קריאות גנאי בבית הספר - אכן שיקול לא מבוטל שנטען יום יום על ידי חשודים רבים אחרים, ונדחה - אך לא הפעם. על אף שלא קיבל לידיו כל מסמך, חוות דעת או עדות המוכיחה "נזק חמור", שופט בית משפט השלום בתל אביב עלאא מסארווה החליט לאסור את פרסום שמן, תוך הסתפקות בהסבר לקוני. לדבריו, כיוון שמדובר בחשדות לשוחד מיני, "פרסום שכזה עלול לפגוע בהן ובמשפחותיהן פגיעה שאין קיצונית ממנה".

השופט עלאא מסארווה, בבית משפט השלום בתל אביב
עופר וקנין

המשטרה, שתחילה לא התנגדה להסרת הפרסום, חזרה בה בדיון בערעור שהגישו "הארץ" ו"גלובס" בפני בית המשפט המחוזי. "שוכנעתי כי יש להותיר לעת עתה את צו איסור הפרסום על כנו מחשש לנזק העלול להיגרם עקב הפרסום", ציין בלקוניות השופט ציון קאפח. זאת, בניגוד לפסקי דין קודמים, בהתעלם מעקרון השוויון, תוך העברת מסר ברור שהמערכת פשוט מגנה על עצמה. מחר (ראשון) יקיים דיון נוסף בבקשת "הארץ" ו"גלובס".

במקרים אחרים הטיפו שופטים כי נדרשות נסיבות קיצוניות לאי פרסום. האם השופטים מצאו ככזה את הרכיב המיני שבסיפור נוה? אני מקווה שלא. לא ראיתם ששופט אסר את פרסום שמה של המאהבת של השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב שנחקרה לצדו בפרשת פסטיבל הסטודנטים באילת. טענה אפשרית אחרת היא שהחשד נגד השתיים מוגזם. אמנם בכלל לא ברור שאם הן שכבו עם נוה הדבר עולה לכדי עבירת שוחד, אבל החשד, גם לפי השופטים, קיים. והכלל אומר שחשדות צריך לפרסם.

יתרה מכך, הסנגורים טוענים שהחשדות נגד השתיים לא יבשילו לכתב אישום, אז אין צורך לפרסם את שמותיהן. אז קבלו נתון: מתוך 30 אלף תיקים שהועברו לפרקליטות ב-2017, רק 11% הבשילו לכתב אישום, האם נאסור על פרסום שמם של כל החשודים? והאם מעשים שאינם פליליים אינם ראויים לפרסום? ומה תגיד השופטת רונית פוזננסקי כץ שהחקירה נגדה היתה משמעתית ולא פלילית ושמה פורסם ללא עוררין?

השופט ציון קפאח
אתר בתי המשפט

בדיקה של המקרים שבהם כן ניתן צו איסור פרסום, מוכיחה לכל שהשופטים מושפעים מאד ממעמדם של החשודים. כך, כשד"ר בני שכטר, גניקולוג וסקסולוג שנחשד באונס של שתי מטופלות שלו, קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב טלי חיימוביץ, חרף התנגדות המשטרה, ששמו יאסר לפרסום עד שתתקבל החלטה אם להגיש נגדו כתב אישום. זאת כדי ש"במידה והחשדות לא יבשילו לכלל כתב אישום ומאן דהוא יקליד את שמו של החשוד במנועי החיפוש, לכל מטרה שהיא, לא יעלו מיד החשדות הכבדים ביחד עם השם". כעבור חודשיים, עם הגשת כתב האישום נגדו, שמו הותר לפרסום.

בימים אלה מתקיים דיון בשאלת פרסום שמו של גניקולוג אחר מירושלים, שנאשם בעבירות מין בשלוש מטופלות. כשנפתחה החקירה נגדו לפני כשלוש שנים החלו להתפרסם נגדו פשקווילים. הוא הגיש בקשה לאיסור פרסום שמו, חמוש בחוות דעת של פסיכולוגית קלינית, שלפיה קיים חשש שיפגע בעצמו. המשטרה התנגדה, אבל בית משפט השלום בירושלים קבע כי יוטל צו איסור פרסום על שמו בתנאי שישעה את עצמו מטיפול בנשים עד שתתגבש המלצה בעניינו. בערר שהגיש לבית המשפט המחוזי נקבע כי יוכל להמשיך לעבוד כרופא בתנאי שלא ישהה ביחידות עם מטופלות. עם הגשת כתב האישום נגדו לאחרונה, טענה הפרקליטות כי צו איסור הפרסום על שמו פג. בקרוב צפוי בית המשפט המחוזי בירושלים לפרסם החלטתו בעניין.

גם במקרה של הפסיכולוג הקליני גיא דיין, שנחקר במשטרה בחשד לעבירות מין במטופלת שלו, בית המשפט הורה על איסור פרסום שמו. אז המשטרה לא התנגדה, וגם לא אף אחד אחר, ובית המשפט קיבל את בקשתו של דיין, AS-IS. כעבור שנה, הוגש נגדו כתב אישום ודיין ביקש להאריך את איסור הפרסום. בית המשפט העליון דחה את הבקשה ושמו פורסם.

לעומת אלה, יש שורה של אנשים שלא זכו לפריווילגיה: לא גבריאל תורג'מן, לא מלכה לייפר ולא שמעון גורליק. לכולם היו ילדים, אפילו קטנים, שהפגיעה בהם לא הרשימה את בית המשפט. להם לא היה את הלוקסוס הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#