שלטונות המנדט הבריטי בפלסטינה והמאבק במגפות - הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

שלטונות המנדט הבריטי בפלסטינה והמאבק במגפות

התמודדות עם מגפות היתה בין המשימות החשובות של הממשל המנדטורי בארץ. אולם לצד הצלחותיה, מאחורי מדיניות הרפואה הקולוניאלית עמדו קודם כל אינטרסים בריטיים. מאמר שני בסדרה "משבר הקורונה בפרספקטיבה היסטורית"

תגובות
.
ספריית הקונגרס

חגית קריק

בינואר 1924 פשתה ברחבי מחוז יפו מחלת האבעבועות השחורות. הגורם הראשון להתפשטות, או מה שהיום מכונה ״חולה אפס״, היה מהגר יהודי שנכנס לפלסטינה דרך קנטרה בראשית החודש, כשהוא נושא בגופו את נגיף המחלה בשלב הדגירה. הוא חש ברע שבעה ימים לאחר הגעתו ליפו, אך פנה לקבלת טיפול רפואי רק ביום השנים-עשר למחלתו. מאחר שתקופה ארוכה התהלך בין הבריות, עלה בקרב מחלקת הבריאות המנדטורית החשש מפני התפשטות נרחבת של המחלה. תנועותיו ומפגשיו ברחבי המחוז נחקרו ונמצאו שלושה-עשר 'קשרים ישירים' עמם בא במגע, שניים מהם פיתחו את המחלה, ועוד 109 'קשרים עקיפים'. כל האנשים האלה חוסנו בדחיפות והושמו תחת פיקוח. בנוסף חוסנו עוד כ-1500 אנשים באזורים שנחשבו רגישים במיוחד. בסך הכל אותרו ארבעה חולים באותה תקופה, אולם מאמצי המנע נשאו פרי והמחלה נבלמה.

האמצעים בהם נקטה מחלקת הבריאות המנדטורית עשויים להישמע לנו מוכרים בימים אלה, בעיצומה של מגפת הקורונה העולמית. אך בניגוד לבהלה הפתאומית האופפת אותנו כיום, התפרצות והתפשטות מחלות מדבקות היו בעבר מציאות כמעט יומיומית והמאבק בהן עמד בראש סדר היום של ממשל המנדט הבריטי מיום היווסדו. מחלת האבעבועות השחורות הייתה רק אחת מהמחלות עמה התמודד, ובהן מלריה, כולרה, חצבת, שחפת, גחלת, טיפוס, שנית, דיזנטריה, בילהרציה, צרעת, עגבת, אבעבועות רוח, חזרת, שעלת ועוד. על אף ירידה ניכרת בתפוצתן, מחלות מדבקות הוסיפו לרווח במהלך כל תקופת המנדט ואף לגבות קורבנות בנפש, ואלפי חולים חדשים נוספו מדי שנה. בשנת 1928, לדוגמא, אותרו 15,577 חולים במחלות מדבקות, בשנת 1937- 14,531 ובשנת 1946 - 12,245, רובם הגדול במחלת החצבת, שהיוותה את האיום הגדול לאורך כל תקופת המנדט ואחד מהגורמים המרכזיים לתמותת תינוקות.

כבר במאי 1918, חוקק הממשל הצבאי הבריטי תקנות המיועדות לבלימת התפשטות מחלות ובהן חובת דיווח מיידי על התפרצות מחלה מדבקת ואף הטלת קנס. חובת הדיווח הוטלה על כל העוסקים במקצועות הרפואה, על בתי החולים ועל מוכתרים של כפרים. עם קבלת הדיווח נקטו רשויות הבריאות שורה של אמצעים. ראשית, בידוד החולה מסביבתו והטיפול בו, ולאחר מכן ניטור כל האנשים עמם בא במגע וחיטוי האזורים בהם שהו. במקרים חריגים, כאשר החשש להתפשטות המחלה היה גבוה, נקטו הרשויות אמצעים חריפים יותר ובהם סגירת בתי ספר, מלונות ומוסדות ציבור; חיסון האוכלוסייה באזור ההדבקה; ופיקוח מוגבר על אספקת מים ומזון. 

.
Wellcome Collection

מדיניות שלטונות המנדט לא הסתכמה רק בחקיקה, אלא גם ביצירת תשתית למאבק בהתפשטותן של מגפות בארץ. כבר מראשית שנות העשרים כללו בתי החולים הממשלתיים בערים המרכזיות מחלקות חיצוניות ייעודיות לבידוד וטיפול במחלות מדבקות: בירושלים, יפו, חיפה, רמלה, עכו, שכם, טולכרם, רמאללה, באר שבע ועזה. במקומות הרחוקים מבית חולים ממשלתי, מילאו תפקיד זה תחנות ייעודיות עם מספר מצומצם של בין ארבע לשמונה מיטות: בנצרת, צפת, טבריה, מג'דל, בית שאן וג'נין. בנוסף, ששת המרכזים המנהליים העיקריים קיבלו ערכות של ציוד נייד, שניתן היה להעמיס על חמישה גמלים, וסיפקו ציוד שדה לקצין רפואי, ארבעה סניטרים וארבעים חולים. עד סוף שנות השלושים פעלו בפלסטינה גם שלושה בתי חולים ממשלתיים ייעודיים למחלות מדבקות: בצפת, בני ברק ובית צפאפה.

ההיערכות במאבק במגיפות לא הייתה ייחודית לשלטונות המנדט בפלסטינה. היא הייתה תוצר של למעלה ממאה שנות ניסיון של התמודדות שלטונות קולוניאליים עם התפרצויות של מחלות מדבקות באזורי שליטתם. שירותי הרפואה באימפריה הבריטית נועדו בראש ובראשונה להגן על שליחיה מפני מחלות ולשמר את השליטה הקולוניאלית. בהודו הבריטית, לדוגמא, היוו אחוזי התמותה הגבוהים בקרב חיילים – ממחלות מדבקות מסוגים שונים – מקור לדאגה ולחשש מערעור השלטון הבריטי בתת היבשת. בראשית המאה התשע-עשרה, חיילים בריטים היו הראשונים להתחסן נגד האבעבועות השחורות, ונגד כולרה ודבר בסופה. בריאותם של תושבי הקולוניות והטיפול הרפואי בהם זכו לתשומת לב רק כאשר שרתו את האינטרסים של השלטון. גם כאשר במהלך המאה התשע-עשרה התרחבו אמצעי המנע – כגון חיסונים או פיתוח תשתיות סניטציה ומים נקיים – לאוכלוסיה המקומית, הם נועדו למגר מחלות שהציבו איום לאירופאים עצמם, לכוח העבודה הקולוניאלי, או למסחר והתעשייה האימפריאליים. אמצעים למאבק במגיפות שימשו שלטונות קולוניאליים גם לצורך שליטה חברתית במגוון של אוכלוסיות וסייעו לעצב את המרחב הקולוניאלי הפיזי והאנושי – למשל במעקב ושליטה על תנועת אוכלוסיה או בהפרדה בין אירופאיים ומקומיים במרחב העירוני. כמו כן שימשה הרפואה הקולוניאלית כלי יעיל בהצדקתו ובעיצוב תדמיתו של השלטון הקולוניאלי, הנאבק במחלות בעזרת מדע וטכנולוגיה, כמייצג הקידמה והמודרניות.

למרות שינויים שחלו לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז החלו ממשלות קולוניאליות להכיר בתפקידן בפיתוח הקולוניות ותנאי החיים של נתיניהן, אינטרסים אימפריאליים נותרו על כנם והשפיעו על עיצוב סדר היום בכל הנוגע לבריאות הציבור. דבר זה היה נכון לפעילותו של השלטון הבריטי בקולוניות הוותיקות, אך גם למשטרים החדשים שקמו לאחר המלחמה. אף המנדט הבריטי, שמתוקף סמכותו תחת כתב המנדט התחייב בראש ובראשונה לדאוג לרווחתם ובריאותם של תושבי הארץ, הוסיף לדבוק בדפוסים ישנים. בכל הנוגע לאספקת טיפול רפואי, נשענו רשויות המנדט על פעילותם של מוסדות רפואיים וולנטריים, יהודיים ומסיונריים, ואילו ייעודם העיקרי של בתי החולים הממשלתיים מראשית המנדט היה לספק טיפול רפואי בעיקר לעובדי הממשל האזרחי, חיילים, ושוטרים (וכן למקרים משפטיים, אסירים, נפגעי תאונות, ועניי האוכלוסייה המקומית). בשנת 1925 סיפקו בתי החולים הממשלתיים רק 14 אחוזים מתפוסת המיטות הכללית בפלסטינה ובשנת 1944 - 33 אחוזים. למרות התרחבות שירותי הרפואה המנדטוריים, ובתי החולים הממשלתיים בפרט, לטיפול באוכלוסיה הכללית ובעיקר זו המוסלמית, הוסיפו בתי החולים הממשלתיים הגדולים לייעד את מיטב המחלקות והצוות הרפואי לטיפול באזרחים בריטיים.

.
ספריית הקונגרס

רפואה מונעת, לעומת זאת, הייתה ונותרה בראש סדר העדיפויות וזכתה לתעדוף בתקציב ומשאבים: לאורך כל תקופת המנדט התמקדה פעילות מחלקת הבריאות במניעת התפשטות מחלות מדבקות ובהיבטים סביבתיים של מחלות, כגון שיפור תשתיות של מים וניקוז שפכים, טיפול בפסולת או פיקוח על מוצרי מזון. גם מה שנתפשו כגורמים חברתיים למחלות זכו לתשומת לב, ובפרט חינוך להיגיינה ותזונה נאותים לאמהות טריות ולילדי בתי ספר. העיסוק במגיפות ומחלות מדבקות מילא מקום מרכזי, בחשיבותו ובהיקפו, בדו"חות השנתיים של מחלקת הבריאות המנדטורית והם כללו מידע וסטטיסטיקות על תפוצת מחלות ושעורי תמותה, האמצעים הננקטים לבלימתן ומידת הצלחתם. 

לצד המאבק היסודי במגיפות, למדיניות הממשל הבריטי היו השלכות מרחיקות לכת על שרותי הרפואה הרגילים, ובפרט על בתי החולים הממשלתיים, שהעומס בהם הלך וגבר לאורך תקופת המנדט והם סבלו תכופות ממחסור במיטות ובצוותים רפואיים מיומנים. תנאים אלה היוו מקור נוסף לדאגה מהתפשטותן של מגיפות. בתי החולים היו גם כך מאוכלסים יתר על המידה ותפוצתה המהירה של מגיפה עלולה הייתה להביא לקריסתם. בשנת 1946, לדוגמא, בתי החולים הממשלתיים היו כה עמוסים, עד שהצליחו לטפל רק בחולים שנדרשו לניתוחי חירום או סבלו ממחלות קשות מאוד. כתוצאה מכך, חולים רבים לא קיבלו טיפול הולם, דבר שהסתיים לעתים בנזקים חסרי תקנה. באופן כמעט פרדוקסלי, אם כן, בעוד הבריטים הצליחו לצמצם במידת מה את היקף התפרצותן והתפשטותן של מחלות מדבקות, סדרי העדיפויות שהם עצמם קבעו הביאו למחסור אקוטי בשרותי הרפואה, ובעקיפין, לפגיעה בחיי אדם.

מיגור התפרצויות של מחלת האבעבועות השחורות, עם זאת, הוא דוגמא להצלחה מרשימה למדי של מחלקת הבריאות המנדטורית ולמהירות והיעילות שבה פעלה בכל הנוגע להתפשטות מגיפות. לאורך תקופת המנדט נבלמה מספר פעמים התפשטותה – כמו גם התפשטותן של מגיפות אחרות כגון כולרה ודבר – וזאת על אף שבאותה העת השתוללה המחלה בארצות שכנות וקרובות: במצרים, סוריה, ירדן ועיראק. ללא טכנולוגיה מתקדמת, אמצעי תקשורת מפותחים או אמצעים לאיכון, הישגים אלה התאפשרו הודות לדיווחים מיידיים על חולים ולבידודם המהיר, אך בעיקר הודות לקיומו של חיסון (שהתגלה כבר ב-1796) למחלה הקטלנית. מדי שנה חוסנו אלפי אנשים כדבר שבשגרה, ובתקופות רגישות במיוחד הפעילה מחלקת הבריאות קמפיינים המוניים של חיסונים לאוכלוסיות באזורים פגיעים. 

.
הספרייה הלאומית

ההצלחה הבריטית הייתה טמונה במידה רבה גם בהיענות הציבור לחיסונים ובשיתוף פעולה מקומי. הן עבור הבריטים והן עבור תושבי הארץ מגיפות קטלניות לא היו זיכרון רחוק או שריד מן העבר, אלא מציאות חיה וכאובה, הגובה מחיר כבד. מגיפת הקורונה, לעומת זאת, כותבת עתה פרק חדש בהיסטוריה של התמודדות עולמית עם מגיפות, תוך שהיא מעירה את הניגוד החד שבין תחושת הביטחון, השיכחה ואף השאננות במערב של המאה ה-21, לבין חוסר המוכנות של מדינות רבות להתמודד עם מגיפה בסדר גודל אדיר. על אף ההבדלים שבין משטרים קולוניאליים בעבר ומדינות דמוקרטיות כיום, האתגרים העומדים בפני הנאבקים במגיפות דומים במהותם. מלבד ההכרח המיידי באיתור הגורמים למחלה ומציאת חיסון, נקודת התורפה המרכזית הייתה ונותרה רמת ההיערכות של שירותי הרפואה הקיימים והתעדוף שלהם בתקציב הממשלתי. אולם בקרב הבלימה שאינו נגמר, מגיפת הקורונה ללא ספק תסמן שלב חדש בשימוש במדע וטכנולוגיה - הן בפיתוח פתרונות רפואיים והן במעקב אחר חולים וניטור תנועת אזרחים - ובמחיר הכבד שיהיה לכך על זכויות האדם וחופש הפרט.

ד"ר חגית קריק היא פוסט-דוקטורנטית בפרויקטRegional History of Medicine in the Middle East and North Africa, 1830-1960 של המועצה האירופית למחקר (ERC) במחלקה למזרח תיכון ולימודי איסלאם שבאוניברסיטה העברית

עקבו אחרי הסדנה להיסטוריה חברתית בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#