מה עושה בחורה שלא רוצה להיות מורה או גננת? המון - הצצה לחצר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

מה עושה בחורה שלא רוצה להיות מורה או גננת? המון

כשהייתי בת 17 עמדו בפני שתי אופציות: להיות מורה או גננת. עבר רק דור אחד והיום יש לנו רואות חשבון, אדריכליות, עורכות דין, מעצבות, מהנדסות תוכנה, מאבחנות ומה לא. בלוג חדש

תגובות
עובדת היי-טק חרדית
אייל טואג

שלא תחשבו אחרת, אני בת 18. כמו רבים וטובים מאיתנו, אני מתכחשת לגילי עד כדי כך שמצאתי את עצמי משקרת באופן גורף גם על גילאי הילדים שלי. לא הרגשתי שאני משקרת. האמנתי לשקר הזה עד שהוא הפך מכורח השקר לאמת. הלוגיקה אמרה שאם הורדתי לילד שנתיים, מכורח תרגילי החשבון יש להוריד גם לעצמי.

השבוע, כשאיזו בחורה תמירה ורזה עם חיוך מאוזן לאוזן צעדה על עקבים סגולים וקיבלה את התואר שלה, ולי קראו "אמא, בואי תתרגשי!" - סובבתי את הראש וחיפשתי למי הם מדברים. הלו, אני האמא?! מסתבר שכן. זאת הבת שלי, שהיא בעצמה אמא לבת. הנה הסגרתי עוד סוד קטן, אני סבתא. הצילו! אבל, היי, סבתא צעירה במיוחד, כזו שעדיין משכימה בכל בוקר כדי לפזר חבורת דרדסים אל מקום לימודיהם.

הבת שלי, שהקדישה ארבע שנות לימוד אקדמאיות וסיימה את התואר, מזכירה לי את עצמי לפני שנים. אין סיכוי שאעשה מולכם חשבון מדויק לפני כמה. כשהייתי בת 17, לקראת סיום כיתה י"ב, עמדו בפני שתי אופציות: ללמוד להיות מורה או גננת. היתה גם איזו סנונית ראשונה בדמות קורסים בהנהלת חשבונות, וזהו.

ומה עושה בחורה שלא רוצה להיות מורה או גננת, או אחת שאת הציונים שלה בחשבון לא נציין? בשעתו, לא היה מה לעשות. אז ניגשתי ללימודי הוראה באנגלית ועבדתי תקופה כמורה. במקביל ניצלתי את כישרון הכתיבה שלי וכתבתי מעל כל במה אפשרית. כמעט שלא היו כאלה בזמנו לצעירה בוערת כמוני. נלחמתי ושלחתי מאמרים וכתבות לעיתונים, מדי פעם הצלחתי להתפלח פנימה, וגם כתבתי ספרים.

אישה חרדית במשרד
דודו בכר

ואז, יום אחד, אחרי שנולד הילד החמישי, ידעתי שזהו. התפטרתי מההוראה ופשוט התייצבתי מדי יום במערכת עיתון חרדי. חיכיתי על מפתן דלת ההנהלה והתחננתי שיתנו לי צ'אנס. ואלוקים עזר לי. הפכתי לעיתונאית חרדית והייתי בין הראשונות שפרסמו כתבות עומק במגזין הראשי ולא רק טורי אמהות. וכל השאר היסטוריה.

היום, העיתונים קורסים מכמות העיתונאיות החרדיות המקצועיות, ואם תפתחו מגזין נשים חרדי, שלא לדבר על מגזין פרסומות, תגלו שורה ארוכה של מכללות וסמינרים עם מגוון רחב של מסלולי הכשרה לבנות. הרבנים מאשרים, חלקם בהסכמה שבשתיקה, תוכניות לימוד שהותאמו לאורח החיים החרדי מבלי לשנות את ההלכה. 

אני תוהה אם עבר רק דור אחד. איך ייתכן שבתוך שנים ספורות יש לנו רואות חשבון, אדריכליות, עורכות דין ומהנדסות תוכנה, שלא לדבר על מעצבות גרפיות, דוברות ומאבחנות, פסיכולוגיות ומטפלות רגשיות בעלות תארים אקדמיים מוכרים, ואיך כולם מתחרים על כיסה ומוחה של הצעירה החרדית? נדמה שקפצנו כמה דורות קדימה. ומוזר, כי עם כל מה שעבר, אני עדיין רק בת 18. מתי העולם הספיק להשתנות? רק ההלכה לא השתנתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#