יום בחיי גילי יובל - חיה את האמנות שרק העשירים יכולים לקנות - עוד 365 ימים - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

יום בחיי גילי יובל - חיה את האמנות שרק העשירים יכולים לקנות

בת 35, נשואה ואם לבת, גרה בלונדון ומנהלת את אגודת הידידים הבריטיים של מוזיאוני האמנות בישראל. האשה מאחורי עמוד הפייסבוק "והעבד הזה הוא אני"

תגובות
10
Matt Ashford

"אני גילי יובל, בת 35, נשואה. אמא לגאיה (בת שנתיים), מנהלת בפועל את אגודת הידידים הבריטיים של מוזיאוני האמנות בישראל, גרה בלונדון מזה חמש שנים והאדם מאחורי 'והעבד הזה הוא אני', עמוד פייסבוק הומוריסטי המתמקד בשגרת העבודה המודרנית. חולה על שגרה אבל תמיד מחפשת דרכים לפרוץ אותה".

"העבודה שלי כוללת קשר הדוק עם תורמים. מאחר שאלה אנשים עם זיקה לאמנות, הארגון שלנו פועל גם כסוג של חברת תוכן. אנחנו מארגנים סיורים בתערוכות, ביקורים בחדרי סטודיו של אמנים מובילים, ביקורים באוספי אמנות פרטיים ועוד. פעמיים בשנה אני מוציאה טיול תורמים ליעד כלשהו. אלה טיולים מאוד מושקעים מבחינה אמנותית. הכסף שאנחנו מגייסים מועבר בסופו של דבר לתוכניות חינוך שמפעילים מוזיאוני האמנות בארץ".
 

היום של גילי יובל הוא היום ה-34 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים".

 

07:30

השעון המעורר מכוון לשעה הזו. כן, אני יודעת, זה מאוחר יחסית. מה לעשות, בחורף מאוד קשה לי לקום. במיוחד בחודשים דצמבר-ינואר-פברואר, בהם הזריחה כאן רק ב-08:00. השקיעה קצת לפני 16:00. באפריל אזחל על ארבע מתחננת לאיזו קרן שמש.

אחרי מקלחת מכינה ארוחת בוקר. קערת פירות חתוכים לגדי ולי ומיץ תפוזים טרי לגאיה. בחסות החשכה יוצא לי לא פעם להעיר אותה. מדובר בילדה בת שנתיים ואני יודעת שיש הורים שמקללים אותי עכשיו כי הם ערים מ-06:00. 

9
גילי יובל

להלביש את גאיה זה קל. האתגר האמיתי הוא לייצר מהשיער הארוך שלה תסרוקת שתחזיק מעמד לפחות עד שנגיע לגן. אם כשלתי במשימה אני אומרת לגננות "אבא סירק אותה הבוקר". מאלתרת קוקו בלוף עם צמה מתפרקת ושולחת אותה לגן עם גדי. יש לי אליבי מושלם!

08:45

מזמינה Uber למרכז העיר כשאיתי ארבע עבודות אמנות שצריכות מסגור. בעוד שלושה שבועות יתקיים ערב גאלה מטעם הארגון שאני מנהלת ובו נעמיד למכירה פומבית 50 יצירות שהגיעו מגלריות ואמנים ממדינות שונות. העיסוק הפיזי עם עבודות אמנות הוא בו זמנית מרגש ומחריד. אין על הרגע הזה שבו תערוכה שעבדת עליה חצי שנה בשלט רחוק, עם אמנים וגלריות, הופכת למציאות. אין על הרגע שבו כל מה שעד עכשיו היה תצוגות מוקטנות על צג המחשב נמצא מולך בגודל טבעי. מצד שני, החרדה שמא יקרה משהו לאחת העבודות, שהיא תינזק בדרך או ששם האמן לא יאוית נכון בקטלוג, עלולה לשתק אותי. יש בי חרדת קודש לגבי עבודות אמנות והעיסוק הממשי בהן משפיע עלי רגשית.

הממסגרת פותחת את העבודות ואנחנו מתדיינות על אופן המסגור שייטיב עם העבודה אבל יהיה כלכלי. כל הרעיון של אירוע גאלה הוא לגייס כסף, למצות את מקסימום הפוטנציאל במכירה ולעשות זאת בלי הוצאות גבוהות יתר על המידה, במיוחד כי קיים החשש שעבודה לא תימכר.

8
גילי יובל

10:30

עוצרת לקפה בדרך למשרד. הקפה בלונדון רחוק מלהיות טוב אבל בהחלט משתפר. בעולם אידאלי אני בכלל לא שותה קפה. בביקור האחרון שלי בישראל שתיתי שוטים של אספרסו בלי סוף. הקפה בארץ נהדר.

7
גילי יובל

10:40

מעלית לקומה 33.

10:43

במשרד, עונה לאימיילים, וממשיכה לעבוד על האירוע הגדול ועל אירועים שוטפים. מיד אחרי הגאלה אנחנו מארחים ועידה של מוזיאון ישראל בלונדון לארבעה ימים. אני עובדת על תוכנית האירוח מאז הקיץ (רוב האורחים יהיו אספני אמנות אמריקאיים), עם כמה מחברי האגודה והיא כוללת ביקורים באוספים פרטיים, סיור ב-Tate (המוזיאון הלאומי של בריטניה), מפגשים עם אמנים ואוצרים ושאר חוויות money can't buy.

14:15

בדרך לפגישה עוברת ב-pre-a-manger ("ארומה" המקומי, אם תרצו) ולוקחת את הסנדוויץ׳ הקבוע של אבוקדו-עגבניות-טפנד. בעולם מושלם אני בכלל לא נוגעת בלחם. אוכלת בהליכה.

14:20

טיוב למרכז העיר. מתה על הטיוב. זמן מצוין לחשוב, לקרוא, לכתוב. להיות לבד בין המון אנשים. את רוב השירים של "והעבד הזה הוא אני" כתבתי בשנה האחרונה בנסיעות טיוב בין הבית למשרד. 20 דקות כדי לפתח רעיון, למצוא לו קצב פנימי ורצוי גם איזה פאנץ׳ מוצלח בסוף. לפעמים השירים האלה הם תוצאה של תסכול קטן שאני יודעת שקיים גם אצל אחרים ואני חייבת להוציא. 

הנסיעה הקצרה מהמשרד לפגישה מספיקה לי לסבב פייסבוק-אינסטגרם קצרצר (אין Wi-Fi ברכבת, יש בתחנות). בעולם אידאלי אני מוחקת את פייסבוק וקוראת יותר ספרים.

6
גילי יובל

15:00

פגישה בסות'ביס, הבית השני שלי בשבועיים האחרונים. היום אנחנו נפגשים עם צוות המכירות והשיווק לדיון על קידום המכירה הקרבה. תמיד מדהים אותי הדיסוננס בין יצירות אמנות כפי שאנחנו חווים אותן בתערוכה ובקונטקסט תרבותי, לבין הדיון על הערך המסחרי שלהן. שווי יצירה, לאיזה אמן יש שוק, במי כדאי להשקיע עכשיו, את מי כדאי לטרגט כקהל יעד עבור אמנים מובילים לעומת אמנים בתחילת דרכם.

4
גילי יובל

לפני כמה זמן שוחחתי על זה עם מנהלת בית המכירות האוסטרי דורותיאום שניסחה את הסיטואציה באופן מדויק: "אני מעדיפה לבלות זמן בגלריה מול יצירת אמנות ולחלוק את הידע שלי עליה עם אנשים שמתעניינים באמן מאשר לשבת במשרד מול טבלאות אקסל של שווי ערך והיסטוריית מכירות".

00
גילי יובל

16:30

המייל שלי מתפוצץ ממשימות ופניות. אני מתעלמת ועולה על הטיוב הביתה. קובעת דייט עם הלפטופ שלי להמשך הערב. בתקופות לא לחוצות, לא קרות ולא חשוכות (כלומר מאפריל והלאה) אני מתכננת ריצה מהמשרד עד הבית דרך ריג'נטס פארק. זה זמן איכות נהדר למחשבות ולהרחבת אופקים. אני מקשיבה לפודקאסטים, לספרים מוקלטים' למוזיקה. 

התחלתי לרוץ לפני שנתיים ואני מחפשת כל מיני שיטות לחסוך זמן ולהכניס את הריצה לסדר היום שלי כשמתאפשר. בחורף זה קשה יותר, פיזית ומנטלית. באוקטובר האחרון רצתי לראשונה בחיי חצי מרתון באמסטרדם. בחיים לא האמנתי שאכתוב משפט כזה.

3
גילי יובל

17:00

שלום בית! נכנסת, שוקו הכלב שלנו קופץ עלי וגאיה קוראת "אמא, בואי לשתות תה!". העולם שבחוץ נמס - הגאלה, הוועידה, המכירות. אני נפרדת מלינה, המטפלת של גאיה בשעות אחר הצהריים והדבר הכי טוב שקרה לי בלונדון. כילדה היתה לי מטפלת ששמרה עלי בזמן שההורים שלי עבדו. התפתחה בינינו מערכת יחסים קרובה כמעט כמו של סבתא ונכדה. כשחזרתי לעבוד, אחרי חופשת הלידה, חיפשתי מטפלת לגאיה והיה לי מודל מאוד ברור: מישהי שתהפוך לחלק מהמשפחה שלנו. זכינו באשה מדהימה. אין לי נקיפות מצפון על הזמן שאני לא מבלה עם גאיה כשאני בעבודה כי אני יודעת שהיא נמצאת עם אדם שאוהב אותה, דואג לה ומפתח אותה. לינה מרעיפה על גאיה אהבה. גם עלי. כשאת גרה רחוק מהמשפחה זה שווה המון.

17:30 

גאיה ואני משחקות על השטיח. אנחנו עושות שיחת פייסטיים לאמא שלי (״סבתוש״). אני משתדלת לדבר איתה כל יום. עם גאיה או בלעדיה.

18:00

הכנות לארוחת ערב. גאיה משחקת לידי במטבח. מוזיקה ברקע.

18:30

ארוחת ערב: אפונת שלג עם ברוקולי, תבשיל גריסים חורפי, סלט ירקות וטחינה. לא תמיד אני מבשלת כזה בריא אבל ממש משתדלת.

2
גילי יובל

18:45

גדי חוזר מהעבודה ומצטרף אלינו. הוא לא מבין מה הוא עשה רע בחיים האלה שמגיע לו לאכול ברוקולי עם גריסים.

19:15

אמבטיה.

19:45

היום מקריאים את ״כספיון״.

20:00

שלושה שירי ערש (הרפרטואר הערב: "שיר ערש", "לו ידעת", "שיר היונה"). לילה טוב.

20:30

היוש לפטופ! מתעדכנת באימיילים שהמוח שלי מסוגל להכיל ומקדמת כמה משימות שדורשות התעמקות ולא יכולתי לעבוד עליהם בשקט במהלך היום.

1
גילי יובל

22:15

מחליטה לעצור להיום. גדי ואני מנסים להשלים עוד פרק ב"החברה הגאונה".

23:30

מתעוררת על הספה, פיספסנו את סוף הפרק. עוברת למיטה ומכוונת שעון למחר. מבזבזת עוד חצי שעה על סושיאל מדיה, הגילטי פלז'ר שלי.

0:00

העיניים נעצמות. בעולם אידיאלי אני הולכת לישון ב-22:00. 

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#