יום בחיי אבידן ויס - העיקר שהמוזיקה תרוץ באוזן כל הזמן - עוד 365 ימים - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

יום בחיי אבידן ויס - העיקר שהמוזיקה תרוץ באוזן כל הזמן

בן 37, פעם מרמת גן, גדל בחניוות תקליטים, חולה על כנאפה, עושה שלום עם עצמו על סיגריה ונוף של הכרמל

תגובות
8
אבידן ויס

"מי אני? אבידן ויס, בן 37, תושב חיפה טרי. פריק של מוזיקה, קולנוע ואוכל רחוב. מתגעגע לרמת גן ועדיין "בורח" אליה בסופ"שים, אבל אוהב גם את חיפה. גדלתי בחנויות תקליטים ולמרבה השמחה/הצער כנראה גם אמות בהן. הצורך בשינוי קצב ואווירה הוביל אותי להחלטה ספונטנית שטרפה את הקלפים. העבודה דומה, המקום חדש. הרבה לבטים, הרבה חששות, אבל גם הרבה אופטימיות וסקרנות בריאה. לחיפה הגעתי כי היא תמיד הסתדרה לי וכי תמיד הרגשתי בה טוב. מוזיקה היא אסקפיזם עבורי, וגם באגס באני לא רע".   

היום של אבידן ויס הוא היום ה-44 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים"

 

08:15

בוריס. מדבר לעצמו, יודע לפתוח חלונות גם כשהם סגורים לחלוטין, נועץ ציפורניים גם כשהוא מתפנק. טרוריסט. מתנחל אצל ועל דייב שעדיין ישן ועושה ככל העולה על רוחו. קשה להאשים אותו, מדובר בבית כיפי. גם אני מתנחל פה כבר חודש, עד שהדירה החדשה שלי תתפנה, אבל בניגוד לבוריס - אני הוזמנתי.

אני יודע שאני מפונק, אבל עד לא מזמן לא הכרתי את השעה הזו. כשעבדתי בתל אביב היו לי יותר מדי ימי חופש, וגם כשעבדתי התעוררתי בשעה של בני אדם - 12:00. 08:15 לפנות בוקר זה לא עסק. מתארגן בעצלתיים, סיגריה, שלוק מהתפוזים ויאללה לרחוב.

7
אבידן ויס

09:10

כרמלית, תחנת מסדה. בעוד שהתל אביבים מחכים בסבלנות לסיום העבודות ברכבת הקלה/תחתית - החיפאים כבר מזמן שכחו מזה. למרות שהכרמלית היא בעצם רכבל, היא נראית, מתנהגת ומתנהלת בדיוק כמו רכבת תחתית. כבר עשרות שנים שזה ככה, והעולם שותק. לא פקקים, לא גשם, לא חום. לא ברור איך הסתדרו פה כשהיא יצאה לחופשה כפויה של יותר משנה אחרי השריפה.

6
אבידן ויס

שתי תחנות למעלה והנה אני כבר במרכז הכרמל. בדרך החוצה אני מקפיד לסגור את המעיל, לשים כובע ולהכניס משקולת של שני ק"ג לכל כיס. אם הרוח תיקח אותי לעפולה - אאחר לעבודה, ואני שונא לאחר. רוב הזמן אנחנו בקיץ ורובו מעיק. בקיץ יהיה פה יותר טוב מאשר במקומות אחרים, גבוה זה טוב, אבל החורף למעלה קשוח. שיבוא כבר מישהו וייקח אותו, למען השם. בחורף תנו לי שפלה, תודה רבה.

09:51

"האוזן השלישית". ספרתי קופה, בדקתי מיילים, הכנתי קפה, עברתי קצת על מדפי התקליטים. חשבתי שאני פותח ב-10:00 כי זה מה שכתוב על השלט בחוץ. אני די בטוח שלידו יש גם שלט נוסף - "סגור". אלא שעובדות זניחות מסוג זה לא מפריעות לקליינטים בדרך כלל. הנה עוד "תשוש" אחד שמנסה ומצליח לפתוח את הדלת כי היא לא נעולה. "פתוח?". לא, לא פתוח. ב-10:00 פתוח. עכשיו 09:51.

5
אבידן ויס

אני נשמע ממורמר? אני לא. כל מקום שיש בו מוזיקה הוא הבית שלי, בעיקר אם יש בו המון תקליטים. תמיד השתדלתי שיהיו סביבי תקליטים כל היום. לא חיסנו אותי בקופת חולים כשהייתי קטן ואז עכשיו צריך לחיות איתה איכשהו, עם הנכות. תמיד הרגשתי טוב בחנויות תקליטים, וכשהתחלתי לעבוד בהן הרגשתי אפילו יותר טוב. כל יום שומעים דברים חדשים, מדברים על דברים חדשים, לומדים ומלמדים. פה ושם נכנס מישהו שיש חשק להטיל בו מום, אבל רוב הזמן ממש כיף במקומות האלה. לקנות בהם, למכור בהם - לא משנה. העיקר שמוזיקה תרוץ באוזן כל היום.

14:20

שוב מתחת לאדמה, במחסן של החנות. לכאן אני נעלם כמעט בכל יום לשעה או שעתיים כדי למצוא דיסקים שנמכרו באינטרנט. זה החלק הסיזיפי של היום. הכישורים המיוחדים שנדרשים בו הם... דופק. קצת קר פה, אבל גם שקט ושפוי. אין הפרעות, אין הפתעות, אין מבצעים ואין הגרלות.

4
אבידן ויס

18:00

החופש קורא לי מכל הכבישים. הייתי ילד טוב, עבדתי שמונה שעות ועכשיו מגיע לי אוכל. אוכל עממי, על כל סוגיו, היה תמיד מחלה קשה מבחינתי, כמעט כמו תקליטים. בדרך החוצה הספקתי לענות לטלפון אחרון. על הקו גברת ששואלת לגבי הסרטים שאנחנו מקרינים היום. באדיבות ובנימוס רב שלחתי אותה בקולי לקופות הסינמטק הסמוכות ובראשי למקום אחר. זה לא מרמור - זה רעב. יש הבדל.

האוטו חונה די קרוב. כמעט כל השבוע אני משאיר אותו ליד מדרכה אפורה (מצרך נדיר בגוש דן). הכיוון - עוספיה. יש שם כנאפיה שאני לא מכיר והסקרנות הורגת אותי, יש לי חולשה לכנאפיות. אחרי שני ריבועים מהסרטים "חילצתי" בחזרה לכיוון חיפה.

3
אבידן ויס

19:10

בתוך הסמטאות של עוספיה פתאום ראיתי קצת נוף. הרוחות חזקות גם כאן, אבל אורות רחוקים הם תמיד אטרקציה בשביל אנשי המרכז למודי הבטון. פתאום הרגשתי צורך לעצור לסיגריית נוף ולהרהור קצר על החיים שלי, שהשתנו קצת לאחרונה ושימשיכו להשתנות בתקופה הקרובה.

לפני הכניסה לחיפה מצאתי נקודה מוצלחת יותר שלא הצלחתי לעצור בה, בסביבות צומת דמון, עם הרבה יותר אורות ונוף מטמטם על כל חיפה. בגיחה הבאה אעצור שם עם פק"ל קפה. נוף כזה גורם לכל אחד לעשות שלום עם עצמו.

2
אבידן ויס

19:35

שוב באוזן השלישית, משלוח כנאפה ראשון. אני דואג לחברים שלי. בחוץ עדיין מגעיל ולקוח מקומי שאני מכיר מגיחותיו למקום העבודה הקודם שלי בתל אביב בדיוק מסיים את ענייניו בחנות ומציע לי טרמפ הביתה. אין כמוהו. עם הרוח הנוכחית הייתי צריך לעלות לשלושה ק"ג לכיס כדי להגיע לכרמלית...

19:50

חזרה בבית, משלוח כנאפה שני. דייב לא עובד היום ויש לו גיטרה ביד. שומעים תקליטים, שותים בירה, מדברים על החיים. עוד מעט יתחיל פה בלאגן.

22:59

עמוק בתוך חזרה של "הזומביהדס". דייב מריץ את ההרכב הזה כבר לא מעט זמן. הוא עבר כמה שינויים ותהפוכות, אבל כרגע התקבע על עצמו ונמצא בשלב של חזרות תכופות. טל המתופף חסר, אבל דייב, אנה וג'ני כבר מזמן עם מגברים פתוחים, ומהם בוקעים קטעי גאראז' מחוספסים ומלוכלכים. אני כאן כבר מספיק זמן כדי להתרגל לזה ולאהוב את זה.

1
אבידן ויס

??:??

נטראחתי (מלשון 'טראח'). מזל ששמתי שעון ל-08:15. פעם הייתי קם לעבודה ב-12:00, חשוב לי לציין את זה שוב.   

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#