יום בחיי מור בירן מורג - שואפת להיות דני דין, אך כרגע: הילדה שוב חולה - עוד 365 ימים - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

יום בחיי מור בירן מורג - שואפת להיות דני דין, אך כרגע: הילדה שוב חולה

בת 35, קופירייטרית עצמאית, סוג של מובילת דעה פמיניסטית בפייסבוק, כשהיא חושבת - כולם בטוחים שהיא עומדת לקפוץ מהגג

תגובות
00
מור בירן מורג

"אני מור בירן מורג, בת 35, גרה ביבנה, נשואה לגלעד ואמא ליובל בת ה-3 וחצי. כיום אני קופירייטרית עצמאית (אחרי עשור קשוח במשרדים) ועוסקת בנושאים רבים הקשורים לפרסום ושיווק: תסריטאות, דיגיטל, סושיאל, פרינט, קד"מ ועוד".

"אני מבלה לא מעט זמן ברשת, כשחלק ממנו מוקדש לפרסונה הפייסבוקית שלי, שהאמת, לא כל כך פשוט לי להגדיר: סוג של מובילת דעה פמיניסטית שמעלה (פעם ברבעון, כך יוצא) סרטונים על אמהות, נשים בעולם התעסוקה ועוד. הסרטון הראשון שלי צולם מתוך מצוקה וכעס אישי גדול ודיבר על למה ל'משרת אם' לא קוראים 'משרת הורה'. הוא קיבל אצלי בפרופיל כחצי מיליון צפיות, הגיע להרבה מאוד אתרים ותכניות בארץ. מאז, לא מעט אנשים כבר די הכירו אותי ועשו לי חשק לעוד - אז המשכתי. שנתחיל?".

היום של מור בירן מורג הוא היום ה-51 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים".

 

7:15

לפני יום די עמוס. נכנסת לחדר של יובל, מתה מפחד שהיא שוב תקום עם חום, למרות שאתמול היא נראתה לנו בסדר גמור. ואכן, מרפי לא אכזב אותי גם הפעם: הילדה חמה בהחלט. מזל שקבעתי תור לרופא לכל מקרה שיהיה, ומזל, כל כך מזל, שאני עצמאית והבנאדם היחיד שאני צריכה להילחץ ממנו כשהילדה שלי חולה - הוא אני, הבוס.

11
מור בירן מורג

9:21

הבטחתי לעצמי שאעלה היום סוף סוף לפייסבוק סרטון שמחכה אצלי כבר חודש. כמובן שלא יכולתי בלי עוד תיקון ועוד תיקון ועוד תיקון - אני הלקוח הכי קשה וביקורתי של עצמי. בכלל, לערוך סרטים כשאני מושא העריכה הוא לא הדבר הכי פשוט אבל התרגלתי. הבנתי שאם אני רוצה להעביר את המסרים שלי הלאה - אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. הפעם הסרטון מדבר על כך שהפרסום בארץ די סקסיסטי ושוביניסטי, מה שיכול לגרום לתעשייה שאני עובדת בה לנטור לי טינה לעד. שיהיה לי בהצלחה! הנה, הגרסה האחרונה, די.

10
מור בירן מורג

9:31

עושה פאבליש, מקבלת התקף לב ויוצאת מהר מהבית לתור של יובי לרופא ב-09:46. תודה לאל שקופת החולים ממש מעבר לכביש.

9
מור בירן מורג

9:40

אין פה קליטה, ככה שאין לי באמת מושג מה הולך עם הסרטון. הוא תופס? לא תופס? יצאתי מרשימה או פתאטית? אנשים מסכימים איתי או תוקפים אותי? (אגב, התשובה היא תמיד "שניהם"). כמה טוב יש באי וודאות. בינתיים, הרופא מספר שליובי יש שוב דלקת באוזניים, חום קליל וגם מחר היא תישאר בבית (ומחר, מחר של מחר ומחר של מחר, אבל מי סופר).

ברגעים כאלו אני מודה שעולם הפרסום "פלט" אותי החוצה. לא פשוט למצוא עבודה שמאפשרת יומיים קצרים לאמהות, וכשכן מוצאים - לפעמים צריך להתפשר על כל השאר, ומה כיף בזה? אז בפרץ אדרנלין רגעי ונטול שפיות החלטתי לנסות עצמאות - וראיתי כי טוב. באים למטבחון לרכל על הבוסית? :)

8
מור בירן מורג

10:05

חוזרות הביתה. לילדה יש יותר אנרגיות ממני זה בטוח.

11:00

סבתא הגיעה לעת צרה ואני צריכה לחזור לעבודה. הסרט סך הכל "מופץ" סבבה ואני מנסה לשכנע את עצמי להתרכז בלקוחות. אבל היי, זה לא אומר שאי אפשר לעצור מדי פעם ולקרוא כתבות מרתקות על דברים שהופכים את האנושות לדבר שאני מחבבת (והפעם - אלפקה מבקרת בחנות משקפיים!)

7
מור בירן מורג

13:50

עדיין עובדת מהבית. השנים במשרדים הובילו אותי אל ההבנה ש"הפרצוף החושב" שלי נראה כאילו אני עומדת לקפוץ מהגג הקרוב, כשבעצם אני פשוט מנסה להתרכז ולחפש דברים חכמים במאחורה של המוח. מה אני מנסה לכתוב? תלוי באיזו שעה. זה יכול להיות סרטון תדמית, ברכה לחבילת שי, כתבה לקטלוג, לסגנן אתר לבריחת שתן ולעזור לעמותה להפיק אירוע. האמת? נכון לעכשיו, זה תענוג. בחגים כשהשוק "מת" אני נשמעת אחרת, נשבעת.

6
מור בירן מורג

15:30

קפצתי לסופר במרכז המסחרי שמעבר לכביש. מה, לא ניכנס לחנויות ליד? זה כנראה מוזר, אבל אני אוהבת סתם להסתובב ולנקות את הראש גם כשאין לי שום כוונה לשלוף את האשראי. אחת השאיפות שלי בחיים היא להיות דני דין. לבהות באנשים ובמוצרים מבלי שידעו שאני שם, כדי לבחון את טיב הנפש האנושית - שלהם ושל עצמי.

במקרה הספציפי הזה, הנפש האנושית שלי לקחה אותי לכעוס על קולקציית הילדות והילדים. כבר מגיל קטן, הבנים מקבלים חליפות טרנינג כיפיות מפנקות בעוד שהילדות מקבלות טייצים ובגדים צמודים (החולצה התכלת מקולקציית הבנות קטנה בהרבה מהשחורה שהיא באותה מידה מקולקציית הבנים). מה הפלא שכולנו גדלות ומרגישות רע עם עצמנו? אני מלרלרת לעצמי שיום יגיע ואעשה על זה סרטון - וממשיכה לסופר, היעד המקורי שלי.

5
מור בירן מורג

17:05

יובי אוהבת לקפוץ עלי וללמוד מספרים ואותיות בדיוק כשאני עובדת. מה, לא נעצור הכל ונקדיש רבע שעה לזוכת הנובל הבאה בכימיה? ברור, ברור שנקדיש.

4
מור בירן מורג

18:00

סבא הגיע למשמרת ערב עם יובי ואני נוסעת עם גלעד לתור לרופא באסותא רמת החייל. אומנם יש לי איכות חיים ליד הבית, אבל אני עדיין גרה ביבנה וכל נסיעה למרכז, בטח בפקקים, יכולה להוציא אותי משלוותי.

3
מור בירן מורג

21:23

חזרנו. בסוף היום הזה, שבטח רפרשתי בו את הפייסבוק 29,948 פעמים, עניתי להמון אנשים וקיבלתי מאות לייקים (ובסוף מעל מאה אלף צפיות) - אפילו הבניין שלי נוזף בי להפסיק לפחד ולהילחץ מעצמי.

2
מור בירן מורג
1
מור בירן מורג

22:00

כמובן שסיימנו את היום כמו שאנחנו מסיימים כל יום: עם ג'אנק פוד, מול הטלוויזיה, שרועים, מתים, גמורים, למרות שלא הקמנו מטווח או הרמנו עסק בע"מ. פשוט הורים, לילדה, ביבנה.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#