יום בחיי אשרה גרינבלט, איך עונים הכי מדויק לשאלה 'אם זה אוטוביוגרפי'? - עוד 365 ימים - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

יום בחיי אשרה גרינבלט, איך עונים הכי מדויק לשאלה 'אם זה אוטוביוגרפי'?

בת 44, אם לשלושה, דתיה, הוציאה באחרונה ספר ראשון שעוסק בתקיפה מינית. בוגרת "החוג לסרטן" (כימו, ניתוח, הקרנות... כל החבילה)

תגובות
00
אשרה גרינבלט

"אני אשרה גרינבלט. בת 44, נשואה לשימי, אם לשלושה (14,18,20), מתכנתת עצמאית (בעיקר אתרי אינטרנט), רכזת מגמת פיתוח אתרים במכללה חרדית, מעבירה קורסים בתכנות ובבניית אתרים, בוגרת 'החוג לסרטן' (כימו, ניתוח, הקרנות... כל החבילה), דתיה".

"אה... וגם סופרת! סופרת? תואר קצת כבד אבל אולי נכון עובדתית. הספר שעבדתי עליו שש שנים (מאז הסרטן) יצא בימים אלו לאור בהוצאה עצמית. אני בנקודת זמן מטורפת. התגובות מתחילות להגיע והן נפלאות. המכירות בגל הראשון והנעים שלהן, הכל קסום ונהדר אבל גם מלא סימני שאלה. להיכנס לחנויות או לא (חישוב של עלות מול תועלת והעלות היא לא זניחה בכלל)? איזה עתיד יש לספר בלי החנויות? איך עונים הכי מדויק שאפשר לשאלה 'האם זה אוטוביוגרפי?'".

היום של אשרה גרינבלט הוא היום ה-56 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 35 אנשים"

 

04:52

פותחת עיניים ושולחת יד לטלפון שנמצא ממש בסמוך למיטה (אם לא עליה). מבינה שאפשר עוד לישון עוד ובכל זאת מציצה לראות אם יש הודעות חדשות. התמכרות...

07:00

הטלפון מעיר בפעם הראשונה. מתקשה להיפרד מהשינה. משתיקה אותו מהר שלא יפריע וגונבת עוד כמה דקות מתחת לשמיכה.

07:03

הטלפון לא מרפה. אני משתיקה שוב וכורכת את עצמי סביב שימי. אחרי 20 ומשהו שנות נישואין זה פרופר להתחמם.

07:06

הוא מצלצל שוב. זה הנודניק האחרון. אין ברירה אלא לקום. סיבוב בחדרים לוודא שהבת חזרה מהבילוי של אתמול בלילה. מפעילה שוב את המייבש שמשום מה סיבוב אחד אף פעם לא מספיק לו, ונכנסת להתקלח.

יש לי יום עמוס. יש לי לקוחות שמחכים ותלמידות שמיום רביעי עוד מחכות למשימת שיעורי הבית. מתיישבת בפינת העבודה המבולגנת שלי (שהיא אגב במרכז הבית) ומתחילה לתקתק. לא די שהוצאת ספר בהוצאה עצמית כרוכה בהמון הוצאות, אלא שהזמן שצריך להקדיש לשיווק שלו עלול לבוא על חשבון העבודה וההכנסה ממנה. וזה משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי.

08:45

הספקתי לכתוב את משימת שיעורי הבית והסחת הדעת הראשונה הגיעה: האמצעית צריכה הקפצה. לעבוד מהבית זה פריבילגיה אבל גם אתגר.

7
אשרה גרינבלט

09:20

על השולחן שלי רשום מספר טלפון של דמות מפתח בסטימצקי ואני מצלצלת לקבל ממנה טיפים לגבי נקודת הזמן שבה אני נמצאת. אני נתקלת בבחורה לבבית בצורה יוצאת דופן שמצליחה לרגש אותי. זה לא מבטיח כלום מבחינת מכירות אבל מרגיש כמו אור קטן בקצה המנהרה.

09:30

הבת מצלצלת אם זה בסדר שאאסוף אותה. אתגרי העבודה מהבית, כבר אמרתי? בשיעור האחרון עם התלמידות שלי דיברנו קצת על חוזים. בין השאר עלה נושא התמחור ואם נותנים מחיר גלובלי או שעתי. הזכרנו אפליקציות למדידת הזמן. יש אפליקציה אחת שהשתמשתי בה תקופה מסוימת עד שנשברתי. אם הייתי מודדת את היום הזה (ואת שאר הימים בתקופה הזו) כנראה שהייתי מגלה שאני מקדישה לספר המון ולעבודה קצת פחות.

10:30

עבדתי קצת, קידמתי איזה פרויקט. המייל שלי משמיע צליל - נכנסה הזמנה לספר! אני מציצה לראות ממי ולא מזהה את השם. אני מבסוטה. האתגר הגדול הוא לפרוץ את מעגל המכרים. לא מוותרת ומגגלת את הכתובת. חופרת וחופרת ואז מגלה שזו חברה מהפייסבוק ומהחיים שרק בפייסבוק יש לה איזו כינוי ולכן לא זיהיתי. אכזבה? לא באמת. הזמנה של הספר לא יכולה בשום צורה להיות אכזבה.

12:00

יוצאת לפגוש את חברתי סנדרה לקפה חגיגי לכבוד צאת הספר ולהעניק לה את העותק שרכשה. אני מאחרת משום שבדרך קיבלתי הודעה מאיזו עיתונאית שאני קצת מחזרת אחריה. עוצרת כדי לשדל אותה לכתוב על הספר שלי. היא מסכימה שאשלח לה עותק אבל לא התחייבה לכתוב עליו.

5
אשרה גרינבלט

12:30

ביקשתי מסנדרה להביא את המצלמה שלה. אולי היא תעשה לי תמונה אחת טובה שתשמש אותי לפרופיל העמוד של הספר ולכתבה במקומון שאליו אני אמורה להתראיין בהמשך היום. זה מקומון שפעם עבדתי בו. פעם היו לו צלמים והיום כבר אין. אני אמורה לספק תמונה.

כתבתי לסנדרה הקדשה על הספר והיא מצלמת. אשה שיושבת בשולחן סמוך מביטה בעניין על ערימת הספרים שהנחנו על השולחן בשביל התמונה וניגשת לראות יותר. היא רוכשת שני ספרים כמתנה. אני נבוכה ושמחה בעת ובעונה אחת.

3
אשרה גרינבלט

14:00

עיתונאי מסמס לי שמשהו השתבש לו ולכן נקיים ראיון טלפוני. אנחנו יוצאות לסיבוב קטן בחצר שיש בה גרוטאות ודנות בשאלה אם זה אוסף גרוטאות או אמנות. אני נתקלת בפסל אשה מונח ובחבל שכרכו סביבו במטרה לקרקע סככת בד. אני מסתכלת על התמונה השלמה וגם על חלקה. לא יכולה להתעלם ממראה האשה הקשורה.

4
אשרה גרינבלט

16:00

מרגישה שנופל לי פרויקט. לקוח שלא מספיק סגור על עצמו משנה את הדרישות. אני מבהירה שהמחיר גם עלול להשתנות ושאני לא יכולה לתמחר כל עוד איני יודעת מה שנדרש. הוא מבקש לעכב את העבודה. הקוסמוס בעדי או נגדי?

חוץ מזה אני בקושי אוכלת. זה כמו שמתאהבים ואין תיאבון לכלום. שום אוכל לא מגרה אותי. ההתרגשות גדולה מדי. רעבה ועדיין לא מצליחה לאכול.

17:00

שיחה עם העיתונאי. נרגשת אבל מרגישה שהצלחתי לענות לעניין. לא מובן מאליו. הוא שואל איך הגעתי לכתוב על תקיפה מינית ואם זה אוטוביוגרפי. אני משיבה שלא. אני עונה שאני לא מסתירה את זה שעברתי תקיפה. בעיקר מאז הסרטן אני לא מסתירה. איך, למה, כמה ומתי - אלו פרטים שאני שומרת לעצמי.

הוא שואל על החברה הדתית לעומת החילונית, על קשר בין אירועים שונים שהגיבורה עוברת. אני משיבה שאין לי תשובות להכל. זה סיפור. הוא לא בא לקבוע שום דבר לגבי אף תופעה בעולם. רק לספר מקרה אחד פרטי ולעורר איזו מחשבה אצל הקורא.

18:00

הבית מבקש שאטפל בו (כלים, כביסות) אבל אין לי כוח לכלום. וכשאין כוח לשטוף כלים אז רק מסדרים אותם איכשהו בכיור. בעוד שעתיים אני צריכה ללכת לערב מגמות באולפנא של הבת (כיתה ט'). שימי חוזר מהעבודה ומחמם מרק משבת. אם לא היה את שימי הייתי מתה מרעב יחד עם שאר בני הבית.

2
אשרה גרינבלט

20:00

ערב מגמות באולפנא. ויתרנו על החלק של תוכניות המצויינות כי נראה לנו שזה סתם רושם מיותר. יש יריד באולם ספורט עם דוכנים, אנחנו מטיילות קצת ומוותרות. רעש, המורות מתאמצות להסביר, אבל קשה ובלאגן. האירוע הופך למפגש חברתי בלבד. הבנות מקשקשות והאימהות גם. אני בורחת משם כי יש לי עוד בר מצווה הערב.

1
אשרה גרינבלט

21:00

מגיעים לבר מצווה של חברים. אנחנו אחרוני המגיעים. פוגשים את החברים מבית הכנסת.

23:00

חוזרים הביתה. רצה למחשב לכתוב את השעות האחרונות ומתפנה לבת שלי. גם איחרנו לערב מגמות, גם ברחתי מוקדם והשארתי אותה עם חברות, גם עבר עליה ערב לבד בבית וגם לא התפנתי מיד לשמוע ממנה את מה שהסבירו אחרי שהלכתי. אנחנו משוחחות קצת והיא מחליטה על סוציולוגיה (נטיית ליבה) ומחשבים גם יחד.

חוזרת למחשב לסגור את היום. פותחת את האימייל לראות את התמונות שסנדרה שלחה לי. יש שם כמה טובות ואני מרוצה. עכשיו אפשר לעלות למיטה. מניחה שנבהה באיזו תוכנית ואז נרדם. מחר חייבת לעבוד קצת יותר בעבודה הרגילה.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל-sivan.klingbail@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#