למה בחרתי להתעלם מההנחייה להיכנס לבידוד - צח ואדום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

למה בחרתי להתעלם מההנחייה להיכנס לבידוד

אין לי שום כוונה לעשות דווקא לרשויות האמריקאיות או להעמיד את המשפחה בפני סכנה. גם אם אני פצצת קורונה מהלכת - בבתי כבר הדבקתי ובחוץ פשוט אין את מי. ויש לי גם סיבות נוספות

תגובות
"אפילו השכנה הלבבית טרקה את הדלת כשראתה אותי ואת הילדים". מראה טיפוסי בניו ג'רזי, השבוע
Seth Wenig / AP Photo

בשבוע שעבר קיבלתי דואר אלקטרוני ממשרד הבריאות של מדינת ניו-ג'רזי ובו הנחייה להיכנס לבידוד. מורה בבית הספר שבו אני מלמד נדבק בקורונה. לפי ההנחיות כל המורים צריכים להיכנס להסגר של שבועיים מהיום האחרון שבו בית הספר פעל.

אשתי ישבה לידי במטבח כשקראתי לעצמי את האימייל. בחסות הנגיף הפך המטבח לכיתת הלימוד, המשרד וחדר המצב המשפחתי. מיהרתי למחוק את האימייל לפני שהיא תראה בטעות את כל סימני הקריאה והאותיות השחורות המובלטות בו ואת צירוף האותיות והמספרים שאי אפשר לטעות בו: COVID-19. אמנם, אין לי ספק ששבועיים של בידוד הדדי יכולים לעשות לשנינו רק טוב, אבל במציאות החרדתית הקיימת הדבר האחרון שאני צריך זה שאשתי והילדים יתחילו להסתובב בבית עם מסכות פנים.

לא, אין לי שום כוונה להעמיד את האשה או הילדים בפני סכנה מיותרת, זה פשוט נראה לי קצת מאוחר מדי עכשיו. על אחת כמה וכמה אחרי עשרה ימים שכולנו כלואים יחד, בבית שבו אי אפשר אפילו לפתוח את החלונות, ולא בגלל הנגיף אלא בגלל שעדיין קר. אין לי גם שום תסמינים של קורונה חוץ מעצבים רופפים וסימנים ראשוניים של קלאוסטרופוביה, אבל מזה גם אשתי והילדים כבר סובלים.

חצר נעולה בבית ספר יסודי במדינת וושינגטון, ארה"ב, בשבוע שעבר
AP

אם היתה לי מרפסת אולי הייתי יוצא ומוחא כפיים לאות הזדהות עם תנועת הפסיכוזה העולמית, אבל אין לי מרפסת ואין לי גם עניין לעדכן את כולם על חיי החדשים כאסיר שמניחים לו את הארוחות מהצד השני של הדלת. אז מחקתי את האימייל והמשכתי כרגיל, עד כמה ש"כרגיל' יכול לתאר את טירוף המערכות הנוכחי. יצאתי לרכיבת אופניים עם הקטן, לקחתי את הגדולה לטיול בפארק והצטרפתי לאשה להליכה ארוכה סביב השכונה. כמה כבר אפשר לשבת בבית בלי לרדת מהפסים? גם לזה, כמו לקורונה, עדיין לא מצאו חיסון מונע.

עכשיו תגידו בוודאי שאני חסר אחריות ומסכן אנשים אחרים, אבל זה נראה לי די מטופש להיכנס לבידוד במציאות שבה כל השכונה שלי נמצאת בהסגר מרצון. אפילו נייר טואלט לאף אחד כאן כבר אין אומץ ללכת לקנות. המשמעות היא שגם אם אני פצצת קורונה מהלכת - גם ככה אין אף אחד בחוץ שאני יכול להדביק.

למען הסר ספק, אני רוצה להדגיש שבמהלך הטיולים בחוץ לא חיבקתי שום עץ, לא נמרחתי עם אף מגלשה ולא השתעלתי על אף עמוד חשמל. אפילו השכנה הלבבית ממול נכנסה לביתה וטרקה את הדלת ברגע שראתה אותי ואת הילדים מסתובבים בחוץ. בשביל לעשות זאת היא לא היתה צריכה לדעת שום דבר על אותו מורה נגוע.

אין פה כוונה להטריל או לעשות דווקא. כל שאני מבקש לומר הוא שקצת שיקול דעת לא יזיק. בדיוק מהסוג שהפעלתי לפני כמה ימים כשחזרתי מהליכה עם הגדולה, ואמרתי לאשתי שרק ליתר ביטחון - אני לא חושב שכדאי שנפגוש את ההורים המבוגרים שלה בשבועות, אם לא בחודשים הקרובים. שלא תגידו שאני לא מגלה אחריות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#