איך אנו קובעים את טעמנו הפוליטי? קצת כמו בחנות בגדים - עניין של תרבות - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

איך אנו קובעים את טעמנו הפוליטי? קצת כמו בחנות בגדים

בתעשיית הפוליטיקה, ישנם "יצרנים" שתפקידם לייצר עמדות. "העסק" שלהם יהפוך רווחי אם ייבחרו. אם כך, מדוע אנחנו לא עוברים בקפדנות על מצעי המפלגות ועל קורות החיים של כל מועמד?

תגובות
הצבעה בבחירות המקומיות, אוקטובר 2018
אמיל סלמן

מערכת הבחירות בעיצומה. מדי פעם מגיח פוליטיקאי "תמים" מימין או משמאל, מנסה לתמצת את עיקרי המצע הפוליטי של מפלגתו ולהסביר כיצד הוא וחבריו יפעלו לקידום הנושאים ש"באמת" חשובים לציבור. בדרך כלל הוא או היא מתחילים את דברם בהצהרה שהציבור חכם (או לכל הפחות אינו טיפש) ולכן כל שצריך לעשות על מנת לשכנעו - זה להציג בפניו את העובדות בשטח. אך בפועל כמה מאיתנו (מימין או משמאל) באמת מתעניינים בפרטי מצעי המפלגות ומצביעים בהתאם?

אין עוררין על כך שפוליטיקאים, בוודאי אלה המשתבצים בעמדות בכירות, מקבלים לידם כוח רב לאחר שנבחרו. הם אלו שיחליטו על יציאה למלחמה, כמה זמן נעמוד בפקקים, אילו תכנים יועברו במערכת החינוך וכמה מיטות יתווספו (אם בכלל) למחלקות הפנימיות הקורסות בבתי החולים. היינו מצפים שלנוכח מידת ההשפעה הרבה של האנשים הללו על חיינו, נשב כולנו ונעבור בקפדנות על מצעי המפלגות ועל קורות חייו של כל מועמד ומועמד. אז למה זה לא קורה? ומהו אם כן הרציונל שעומד מאחורי הבחירה שלנו?

אפשר לנסות לענות על הסתירה הזאת אם נתייחס לעולם הפוליטי כמו לכל תופעה שיווקית שיש בה יצרנים וצרכנים ואל הבחירות הפוליטיות שלנו כפרקטיקה צרכנית כמו המכונית שבחרנו לקנות או החולצה שהחלטנו ללבוש. בתעשיית הפוליטיקה בדומה לתעשיית האופנה או הרכב למשל ישנם יצרנים, פוליטיקאים מקצוענים, שתפקידם לייצר עמדות. "העסק" שלהם נחשב רווחי אם נבחרו והרווחיות נמדדת בעד כמה גבוה הם השתבצו בתעשייה (כלומר כמה כוח והשפעה קיבלו מהצרכנים).

במסגרת המאבק על הדומיננטיות בתעשייה הזו, בכל רגע נתון ישנה מפלגה או קבוצת מפלגות המציעות מוצר דומה פחות או יותר, שמצליחה לאחוז במרבית הונו של השוק ונאבקת לשמר את כוחה למול קבוצה אחרת של יצרנים/פוליטיקאים המנסים לחזק את מעמדם. מדובר במאבקים תמידיים המניעים את התעשייה ולפיהם תקבע מהי "האופנה האחרונה" בעולם הפוליטי בכל רגע ורגע. 

כולנו. החידוש הוא בחיבור שתי אידאולוגית
אוליבייה פיטוסי

מפלגה או פוליטיקאים חדשים המבקשים להיכנס לעולם הפוליטי צריכים להציג רעיון/מוצר חדש המייחד אותם. אך מאידך, חדשניים ככל שיהיו, אין להם ברירה אלא להתבסס על רעיונות קיימים, לעתים אפילו תוך קביעת העובדה שהם למעשה היצרנים האמיתיים של המוצר המקורי הישן והטוב ("אנחנו הימין / השמאל / הסוציאליזם / הליברליזם האמיתי"). ניקח לדוגמה את מפלגת כולנו. מדובר במוצר חדש באופן יחסי בישראל שכותרתו "ימין חברתי" ומאגד בתוכו שתי אידאולוגיות ישנות שהחיבור בינהן הוא למעשה סוג של חידוש. במסגרת קמפיין המפלגה נתלו שלטי חוצות בהם מתנוססת תמונתו של משה כחלון לצדו של מנחם בגין כמיצגו המיתולוגי של הימין הישן ו"האמיתי". 

בבואם להגדיל את רווחיותם, בוחנים הפוליטיקאים (לאו דווקא באופן מודע) את מעמדם בתעשייה ופועלים בשני כיוונים מנוגדים - מצד אחד הם ינסו להדגיש את המייחד אותם כדי למשוך לקוחות ומצד שני להרחיב את בסיס התמיכה שלהם על ידי טשטוש ההבדלים בינם לבין האחרים. כך למשל במאבק על לקוחות פוטנציאליים בין מפלגת העבודה ומפלגת כחול-לבן מדגיש אבי גבאי את העובדה שהוא, בניגוד לבני גנץ, בטוח לא יישב עם נתניהו. מצד שני הוא הציב במקום השני את האלוף במילואים טל רוסו ובכך ניסה לטשטש את חסרונן של דמויות "ביטחוניסטיות" במפלגתו לעומת רשימת הגנרלים המפוארת של המפלגה המתחרה.   

טעם שמוטמע מילדות

ומה קורה בצד של ציבור הצרכנים? הצרכן הפשוט מקבל לפניו רשימה של מוצרים ומקטלג אותם ככאלה שעונים על טעמו, אחרים שהוא אדיש אליהם וכאלה שדוחים אותו על בסיס רציונל אישי של מה מתאים או לא מתאים "לאדם כמוני". תחשבו על הפעמים בהם הלכתם לקנות חולצה וראיתם אחת שהיא ממש "אלגנטית", בול "אתם", לעומת אחרת שהיא במעט "וולגרית", שאין מצב שאי פעם תלבשו אותה. אז כך גם בפוליטיקה. אם את או אתה תופשים את עצמכם כאנשים "ליברלים" ו"שוחרי שלום" ייתכן שהמוצר שמציעה מרצ יקלע לטעמכם לעומת בנט ושקד שיעוררו בכם דחייה. מאידך, אם את או אתה דווקא מתחברים יותר ל"עממיות" של מירי רגב אזי תמר זנדברג עשויה לעורר בכם התנגדות עזה. (הערה חשובה בהקשר זה - מדובר באיך האדם תופש את עצמו ולא בהכרח מציאות. כלומר העובדה שאדם תופש או מציג את עצמו כליברל או עממי לא בהכרח מעידה על מעשיו בפועל).  

כיצד אנחנו קובעים מה לטעמנו? אדם ייבחר לזהות את עצמו עם "הליברלים" או "העממיים", בהתאם לעולמות החברתיים שלקח בהם חלק במהלך חייו ומעמדו בהם.  אם גדלת בבית עם הורים "שמאלנים" ולאחר מכן המשכת למסגרות בהן מרבית הסובבים לך התאימו לטעמך - סבירות רבה שתמשיך את דרכם של הוריך.

זנדברג ורגב. אדם ייבחר לזהות את עצמו בהתאם לעולמות החברתיים שלקח בהם חלק, קשה לשנות זאת
אמיל סלמן

מאחר שמערכת הטעמים שלנו מוטמעת בנו מילדות - קשה לשנותה באופן דרסטי, ולכן כמו שאנחנו רואים כיום בישראל, כמעט אין מעבר של מצביעים מהימין אל השמאל ולהיפך אלא בעיקר תזוזה פנימית בתוך הגושים. כלומר, לא משנה כמה תנסו להסביר לאנשים ש"דופקים" אותם - הסיכוי שהם ישנו מקצה לקצה את הבחירה שלהם די נמוך. הטעם בכל זאת עשוי להשתנות במצבים שבהם אנשים מגיעים למקומות עם מערכת טעמים אחרת. למשל אם גדלת בבית בו מקובלות תפישות עולם שמרניות ולאחר מכן בבגרותך הגעת למערכת ההשכלה הגבוהה בה לעתים מקובלות עמדות ליברליות יותר, יש סיכוי שגם אתה תאמץ חלק מהן.

ומה קורה בשוליים הפוליטיים? בדומה לכל תעשייה אחרת גם בפוליטיקה ישנו מדרג של מוצרים "פופולריים" הנצרכים על ידי מרבית הציבור ולצידה קבוצה של מוצרים לצרכנים "אניני טעם" המבקשים לבדל את עצמם מההמון באמצעות "צריכת מוצרים לא כמו כולם". כך למשל מן הימין נמצא את המוצר הייחודי שמציעה מפלגת זהות ומשמאל ניתן לאתר יהודים שיתנו את קולם לבל"ד.

ולבסוף, האנלוגיה שהצגתי כאן על העולם הפוליטי כמערכת שיווק משומנת מאפשרת לנו גם לענות על השאלה שחוזרת על עצמה לאחר כל מערכת בחירות - איך ייתכן ש"העניים" מצביעים בניגוד לאינטרסים שלהם לימין קפיטליסטי ש"דופק" אותם. ובכן, אם נמשיך את אותו קו מחשבה סטריאוטיפי, גם כלפי איש "עשיר" שמצביע לשמאל עם אג'נדה חברתית ניתן לטעון שהוא "דופק" את עצמו. שהרי מדיניות הרווחה תמומן כנראה דרך כספי המסים שהוא ייאלץ לשלם. יש מצב שדווקא לו עדיף ביבי. כך שהמסקנה הסופית היא שאין אנשים "רציונליים" יותר או פחות וכולנו בסופו של דבר פועלים על בסיס אותו מנגנון זהותי ורגשי, כל אחד בעולמו שלו.

טור זה מתבסס על התיאוריה של הפרקטיקה של הסוציולוג פייר בורדייה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#