בתחבולות תשיג לך אשה - יומנו של שמן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

בתחבולות תשיג לך אשה

אלוהים לא נתן לי ריבועים בבטן, רק כרס מכובדת לחיות איתה, אבל פיצה אותי בלשון רכה ואינטליגנציה רגשית מפותחת. שאדע לקדם את האינטרס שלי, להתמודד עם העולם שבחוץ ולהתמסד. בלוג חדש

תגובות

אני לא בקיא בעולם הדייטים. מעטות הפעמים שיצאתי לדייט עם אשה טרם הכרתי את נפשה לעומק. אחרי שנים של בדידות רומנטית, למעט הרפתקאות אחת לכמה זמן, הכרחתי את עצמי להירשם לאתר הכרויות בשביל למצוא אהבה ולהתמסד. לאחר שהורדתי את האפליקציה גיליתי עולם שלם המונח לפני, כזה שבלחיצת כפתור אוכל להשיג, או לפחות לנסות להשיג, בת שיח כלשהי. 

מעצם היותי אדם תקשורתי ומניפולטיבי, אני תמיד אמצא דרכים להגיע ללבה של אשה שאחליט שמעניינת אותי, למרות נתוניי הפיזיים הלא מושכים בלשון המעטה. כל אשה שאי פעם היה לי איתה משהו השגתי בתחבולות, אף אשה מעולם לא התחילה איתי, בטח שלא קפצה עלי במועדון וגררה אותי לשירותים.

בדבר אחד אני סמוך ובטוח: אין אשה שהייתי איתה ושכחה את מה שגרמתי לה להרגיש. גם אם בסוף מערכת היחסים זה נגמר בחיוך והבנה שלא מתאים, או שזה נגמר בטעם רע ובשברון הלב, דבר אחד אני יודע: הייתי משמעותי בחייה של אותה גברת גם אחרי שזה נגמר.

אלוהים לא נתן לי ריבועים בבטן, רק כרס מכובדת לחיות איתה, אבל פיצה אותי בלשון רכה ואינטליגנציה רגשית מפותחת, כדי שאוכל להבין ללבה של גברת ואדע לדעת מה להגיד בזמן הנכון ובמקום הנכון, כדי לקדם את האינטרס שלי ולהתמודד עם העולם שבחוץ.

"בדבר אחד אני סמוך ובטוח: אין אשה שהייתי איתה ושכחה את מה שגרמתי לה להרגיש"
Getty Images IL

בעודי מחפש את בחירת לבי בגן החיות שמציעה המדיה, מצאתי בחורה נחמדה והתחלנו סוג של שיח. אחרי כמה שיחות עברנו להודעות וואטסאפ ומשם לטלפון עד שהחלטנו להיפגש. ביום שישי שעבר יצאנו לדייט באחת המסעדות על המרינה. 

אני לא עושה כבוד לעולם הדייטים ולא מיומן בו. אני לא מאלו שמציגים את חייהם כפי שרצו שהם יהיו כי הזיופים מתקלפים במוקדם או מאוחר. כשהייתי צעיר הייתי מלא במסכות והצגתי את עצמי בתכונות אופי ומעלות שלא בורכתי בהן. זה אומנם כבש את היעד אבל זה לא התפתח למשהו יציב ואמיתי. היום אין בחיי מקום להתנהלות מהסוג הזה. אני שם הכול על השולחן. לפני הדייט אמרתי לה שתיכנס לפייסבוק ותעבור על כל התמונות, כיוונתי אותה לתמונות הכי מכוערות ולא מחמיאות, עשיתי שיחת וידאו בלי חולצה וסיפרתי בדיחות דלוחות שמצחיקות רק אותי. אם זה טוב או רע - אני לא יודע. אני יודע שמה שרואים - זה מה שמקבלים.

הדייט עבר בשקט ובנועם. היא הציגה את עצמה כאשת העולם הגדול, חזקה עם חלומות גדולים. ניסתה להתבטא באוצר מלים מרשים בשביל להעביר אלי את התחושה שהיא משהו מיוחד. משהו אחר. ואם אני רוצה אותה - אני צריך להתאמץ מאוד. אני לעומת זאת ראיתי בעיניה את הצורך לאהבת אמת. את הפחדים שלה, את הצלקות הקטנות שאנשים שאהבת כל כך ואינם עוד משאירים בלכתם. אני מזהה צלקת כי יש לי כמה כאלה בעצמי.

שמרתי את המידע לעצמי והמשכנו לשוחח על כל מיני נושאים לא חשובים. הפגישה נגמרה בנשיקה ובהרגשה שהיא רוצה להמשיך לפגישה שנייה. אני לא הרגשתי צורך להמשיך אבל אז נזכרתי בזה שהשנים עוברות ואני לבד. גיל 27 זה הזמן להתחיל משהו אם אני רוצה להקים משפחה ביום מן הימים.

המשכנו לדבר עוד שבוע שלם וקבענו להיפגש לדייט נוסף. הפעם צירפנו זוג חברים למערכה בשביל לבדוק איך האינטראקציה שלנו בחברה. הסרט "דייט מגיהנום" התברר כגן עדן לעומת הדייט שעברתי. זה התחיל באיחור בגלל שהחברים איבדו את הכרטיסים לפני שעלינו לאוטו, בזמן שהם צועקים מי איבד, הוא או היא. בדרך, החבר נהג כאילו אנחנו על טרקטורון, ממאה לחמישים קמ"ש ואחרי רגע חזרה למאה. לאט, מהר, מהר, לאט, מהר ושוב לאט, כמעט הקאתי על הבחורה את כל האוכל מהקידוש.

שמנה מדי לאהבה?

אם כל זה לא מספיק, בתור לפופקורן נפלנו על מוכר שלדעתי לוקח ספידים. המלים התבלבלו לו והוא דיבר בלחץ ובמהירות כאילו הוא עובד בחדר בקרה של "כיפת ברזל" ועוד רגע הולך ליפול עלינו טיל. לא עמדתי בקצב המלים ולא הצלחתי להסביר לו מה אני רוצה לשתות כי הוא לא הפסיק לדבר. בסוף לקחתי מיץ ענבים רק בשביל ללכת משם. נכנסנו לאולם אחרי שהסרט כבר החל והיה מפוצץ באנשים. הרגשתי שכולם מסתכלים עלי ביחד. רק רציתי לשבת כבר ולסיים עם זה. הגענו לשורה וישבו לנו במקום, החבר צעק: ''סליחההה, יכולים לזוז כסא, סליחההה!!! כן אתם, סליחההה!!!!", כאילו אנחנו באולם הקרנות פרטי. רציתי להיבלע באדמה מהמבוכה.

בשעה טובה ישבנו. הכסא היה צפוף, יד של אחד נוגעת בידו של השני ואין מקום להניח את הפופקורן. אחרי עשר דקות ביקשתי מהגברת שנלך למקום אחר כי לא טוב לי. נראה לי שהתחיל לי התקף חרדה. אמרנו לחברים שאנחנו בבר ליד הקולנוע ושנדבר אחרי הסרט. בבר התחלנו לשוחח על השקפות עולם במערכות יחסים ועל מה כל אחד צריך לוותר בשביל שזה יצליח. הגענו לוויכוחים של מי יותר צודק. לא היתה שום הסכמה והנורא מזה היה שלא הרגשתי שום כימיה ושום שפה משותפת. הפגישה הפכה לקרב מי צודק עד שכמעט והזמנתי לה מונית ושלחתי אותה הביתה.

בסוף הדייט אמרת לה שאנחנו לא מתאימים, שכל אחד ימשיך בחייו ושכל גבר אחר לא היה אומר את דעתו או נכנס לעומק הדברים, אלא שומר על פוליטיקה בשביל להכניס אותה למטה עוד באותו הלילה, ואני לא כזה לצערי. זה לא מנע ממנה להגיד שאני אנוכי, אגואיסט ועוד שלל מחמאות שכולם יצאו מאגו פגוע.

בדרך חזרה לבית שלה, היא דיברה באוטו עם החברה של החבר על הפגישה כאילו אני והחבר לא שם ופשוט שותקים. בשתיקה בין גברים יש הבנה שבמיליון מלים והסברים של נשים לא יבינו. בסוף הגענו לבית והיא נעלמה כאילו לא הכרתי אותה מעולם. נשארה בי תחושה קשה. ידעתי שלא הייתי צריך להמשיך לפגישה שנייה ולא משנה מה הנסיבות או כמה מכבידה הבדידות.

כולם רוצים אהבה, כולם רוצים להתמסד, לחיות באושר. כולם רוצים להקים משפחה. רובם מוותרים על עצמם בדרך וסובלים. אני לא מוכן לזה. נוכחתי לראות יותר מדי אנשים שהתפשרו בשביל לא להישאר לבד ומשלמים מחיר יום-יומי בחיים של פספוס ואכזבה. יש יותר מדי דברים בינוניים בחיינו, אהבה לא צריכה להיות אחד מהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#