היא לחשה "בוא" ואני כבר ראיתי את הכותרת: "אדם גדול מחץ למוות אשה במהלך סקס" - יומנו של שמן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

היא לחשה "בוא" ואני כבר ראיתי את הכותרת: "אדם גדול מחץ למוות אשה במהלך סקס"

בגלל הבטן האימתנית שלי אני עסוק בלפצות. חייב להיות הכי מצחיק, חכם, מבין, מכיל, להראות שאני שווה בן שווים. עם הדר התשוקה נעלמה לי בין הקפלים והפחמימות אבל גם לא היה על מה להתנצל

תגובות
"בדקתי את חוזק הרגליים של המיטה ואם יעמדו בנטל של 140 קילוגרם במנוחה"
bgbear / iStockphoto via Getty I

קוראים לה הדר ויש לה ריח טוב. 1.63 מטר אולי קצת יותר. נחמדה, אינטליגנטית, חברתית, חיה חיי תרבות משוחררים. מינית בתפישת עולמה, אך לא חובבת טוורקינג או מסיבות טראנס. נולדה בפריפריה ועשתה את כל הדרך אל תל אביב העליזה. לפעמים נדמה לי שלהגיע לעיר הגדולה היה מושא חלומותיה. היא גרה בדירת שותפים, עושה כביסות וכושר, אוכלת בריא. עובדת באיזה משרד מסריח ובערב קוראת שירה ועושה הליכות על שפת הים.

כשנפגשנו היא התהדרה בזה שהיא "חשבת שכר בכירה". אני לא אוהב אנשים שדוחפים תארים בשביל לספר לעצמם שהם מצליחים. תלמדי ראיית חשבון ותהיי רואת חשבון זוטרה, אני אעריך זאת יותר. האם אני מבקר מסעדות בכיר? לא, אני בלוגר שחולם יום אחד גם להתפרנס מזה. שולח טורים לעיתון בשביל לומר לעצמי שהנה, הגעתי לאנשהו. מדפיס ושומר אותם בתוך קופסה מתחת למיטה בשביל לספר עוד 20 שנה לילדים שאבא היה א.ב פסטרמה.

לקחתי אותה למסעדה יקרה ועשיתי עליה קצת שופוני. שתיתי יין למרות שאני מעדיף וודקה מחוזקת. שוחחנו על נושאים נורא רציניים, כאלה שמורידים את החשק המיני, ועושים לי בחילה. אישית, אני מעדיף פרחות. במקום לספר על החדש של פלוני - תן למלצר אגרוף ואתה שלהן לנצח. "בוא אלי, תקרע לי את הבגדים", "רק ביבי", "רק ביבי".

אבל הדר לא כזאת. היא הרבה יותר עדינה. נעים לדבר איתה, נעים להסתכל בה. יש לה שיניים לבנות וגומה קטנה שעושה נעים בלב. היא מדברת גבוהה ואני רק עסוק בלדמיין איך הגוף שלה נראה כשהיא בלי בגדים. כמה שטחי ורדוד אני... עוד לא קראתם כלום. מה שכן, יש גרועים ממני. כמו אלה שמבטיחים חתונה ובבוקר לא מתקשרים יותר. אני לפחות מהרהר בכך ומשאיר את זה במחשבה. לא נוגע עד שאני יודע בוודאות שארצה לראות אותה גם בבוקר.

והכרס הזאת? מה איתה? הבטן האימתנית שלי שמרחיקה נשים באופן קבוע. בשביל שקשר כזה או אחר יצליח - אני חייב לקחת למסעדה ולשלם. להיות הכי מצחיק, הכי חכם, מבין, מכיל. להתעסק בלפצות זה עסק ביש. אם הייתי אשה הייתי מפצה גם בחדר המיטות. לא סתם אומרים שנשים שמנות הכי טובות במיטה, בטח ובטח הרבה יותר טובות מחיות אינסטגרם. זאת לא אגדה אורבנית, זאת המציאות.

הצורך להראות שאתה שווה בין שווים גורם לך לעשות דברים שאין מצב שהיית עושה לולא היית כזה. השמנות קופצות, מנשקות, מלקקות לך את האוזן, הכל כדי שתתקשר גם מחר. זה לא נעים להיות אשה שמנה. אני רואה את הצער שיש לבנות משפחתי התפוחות. צלוליטיס, קפלים ושפשפות. נמרחות על הספה כשעל המרקע "חתונה ממבט ראשון". חולמות על חתונה כזאת ואפילו פחות מזה, רוצות להתמסד, להקים משפחה. גם אני כורע תחת הבדידות הנוראה הזאת.

סיימנו את הדייט ונסענו אל הדר. השותפים שלה ישבו שם מעושנים. אחד לעס ביסלי בפה פתוח, השני מצץ סוכריה ברעש בלתי נסבל. מוץ, מוץ, מוץ ועוד מוץ אחד חזק. רציתי לזרוק את שניהם מהחלון אבל אני השמן שחייב לפצות. אז במקום להרביץ להם סיפרתי בדיחות והם עפו עלי. הייתי כל כך בסדר עד שהתעייפתי. רציתי ללכת משם ולקלל אותם כל הדרך באוטו אבל בסוף השתלמה לי כל הנחמדות הזו - היא הזמינה אותי לישון. כל גבר על הפלנטה היה שמח לקבל הזמנה מבחורה נחמדת כזאת, אבל אני בשיא עודף המשקל של כל הזמנים. מזוקן, רופס ועייף פיזית ובעיקר מנטלית. 

שמתי בצד תחושותי ונכנסתי לחדר. לפני כל התחלואים שלי - אני גבר, ואלוהים ישתבח ויתעלה שמו לא עושה טעות פעמיים. היא התפשטה והחליפה לפיג'מה מכוערת מאין כמותה עם כלבים כמו אלה שעל הנייר טואלט. אולי זה רמז לבאות... הולך להיות חרא? סקרתי את המיטה במבט קצר, בדקתי את חוזק הרגליים ואם יעמדו בנטל של 140 קילוגרם במנוחה. אתם יודעים מה, על הזין שלי, 150 קילו ואולי טיפה יותר. הורדתי מכנסיים ונשארתי בתחתונים ובחולצה. הרגליים זה החלק היותר נחמד שלי. הוא די חזק ביחס לחלק העליון הרופס והבולמוסי. 

היא לחשה לי ''בוא'' כמו סטלה בסרטי "אסקימו לימון" ואני לא הפסקתי לצחוק. יודל'ה עבר במוחי באותם רגעים. צחקתי וצחקתי בלי להסביר למה וכמה ונכנסתי מתחת לשמיכה. רכנתי מעליה כשרק הידיים מונעות ממני למחוץ אותה למוות. כבר ראיתי את הכותרת בעיתון: ''אדם גדול ממדים ממרכז הארץ מחץ למוות אשה בעת שקיימו יחסי מין מלאים''. וצחקתי. שוב צחקתי. חצי ממבוכה, חצי מכעס על למה אינני עושה כבר ניתוח ומתחיל חיים חדשים. חיים של הגשמות, בלי התנצלויות, בלי רצון להוכיח, בלי כלום. חיים של להיות מישהו שלא זוכרים אותו שנתיים אחרי. זה כל מה שאני רוצה. יש פקחים שנתנו לי דו"ח לפני חמש שנים ועדיין זוכרים אותי. השמן שמקלל.

בסוף הצלחתי להחזיק רבע שעה והיה בסדר גמור. בלי צ'פחות על הישבן, בלי "מי זונה של השמן", בלי משחקים ובלי יותר מדי קסם. סקס גנרי ואנמי להחריד. תשוקה שנעלמה בין קפלים ופחמימות. הפעם לא התנצלתי. בלי בדיחות דלוחות, בלי תובנות, בלי שיחות עומק אל תוך הלילה. היא נרדמה. התלבשתי ונסעתי הביתה. רגע לפני זה השארתי לה פתק: ''את לא רוצה לשמוע אותי נוחר, נדבר''. איזה קטע מוזר, למחרת היא התקשרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#