צפיתי בהשתקפות נקייה של ההתמכרות שלי, וטחנתי פיצה - יומנו של שמן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

צפיתי בהשתקפות נקייה של ההתמכרות שלי, וטחנתי פיצה

בביקורו בחוות הבריאות "אלומות", שם רוני קובן את עצמו מול המצלמה עם מלוא כובד משקלו, תרתי משמע. ראיתי את עצמי ואת המחלה חשוכת המרפא הזו שבה האוכל הוא פיצוי לכל דבר

תגובות
רוני קובן. טלוויזיה נטולת שכרון כוח או שגעון גדלות
כאן 11

השבוע שודר ב"כאן 11" הפרק האחרון בסדרה התיעודית המצוינת "יוצאים מהכלל" של רוני קובן. כבר כתבתי בעבר עד כמה אני מעריך את עשייתו של קובן, רגישותו ויכולתו לזקק רגעים של אמת. מקורות יודעי דבר מספרים שהפרק האחרון היה אמור להיות בכלל הראשון, אך נבחר לנעול את הסדרה משום שהיה האישי ביותר. הפרק עסק בין היתר בהתמכרותו של קובן לאוכל.

חוות הבריאות "אלומות" היא מקום שמציע לקחת פאוזה מהשגרה, לשנות הרגלים ולהפסיק לצרוך באופן מוחלט את המאכלים היום-יומיים. הסדנה מתחילה באכילת ירקות ועשבים ולאחר מספר ימים גם הלוקסוס הזה לא בא בחשבון יותר ועוברים לשתיית מיצים בלבד. לצד קובן, נחשפת גם אורטל, חולת סרטן שהחליטה להילחם על חייה דווקא שם, רחוק מהמסדרונות הלבנים וחדרי ההקרנות. במקום שבו החלמה היא תוצר של תודעה והרגלים.

ההקשבה לדבריה של אורטל גרמה לי אי נוחות. "לכי להיבדק! את צעירה ויפה וכל החיים לפניך'', צעקתי אל המסך (כאילו מישהו שומע אותי) כשמגש פיצה לידי. בין לבין, רקם קובן קשרי ידידות עם בחורה שזה עתה פוטרה מחברת ''טבע''. גם אותה - כמו את קובן, כמוני וכמו רבים אחרים - האוכל מנהל. החברות שנוצרה ביניהם בעודם נלחמים לא לוותר הוסיפו רובד הומוריסטי שחציו מצחיק ומרגש וחציו כואב.

ביקורו של רוני קובן בחוות "אלומות"

אחרי כמה ימים של התנזרות מוחלטת מאוכל, העצבנות וחוסר האונים של קובן בולטים ומוחשיים. כשהוא מראיין את ג'רי, מנהל החווה, איש כבן 70 שמתהדר בגופו הנוזלי מול המראה ומחמיא לעצמו בלי סוף, הוא מאבד סבלנות. כשהוא חצי מבקש-חצי דורש לראות את תכולת המקרר של הגורו הגדול כדי לדעת אם המלך עירום - הוא עושה זאת כי מזמן חצה את קו השליחות העיתונאית. ג'רי מאשר לו בלית ברירה, וקובן מוצא במקרר שוקולד של הנכד. הוא נשען עליו כדי לספר לעצמו שהוא לא חולה, חלש, בולמוסי, אדם שמן שהאוכל מנהל אותו. נאחז בקוביית שוקולד של מישהו אחר. הכל כדי לא להסתכל במראה ולומר יש לי בעיה.

אין לי כוונה לבקר את קובן, אלא לתאר את המראה שבה גם אני השתקפתי לעצמי. אכילה כפייתית היא מחלה חשוכת מרפא. אני לוקה בה כל חיי בעצב רב. האוכל מנהל אותי רוב שעות היום ומונע ממני להשיג אינספור דברים אישיים ומקצועיים. בגיל צעיר התאשפזתי מרצון למשך חודש במחלקה של אכלנים כפייתים בבית החולים שניידר. בזמן השהות שם הבנתי עד כמה האוכל הוא פיצוי עבורי כמעט בכל סיטואציה. עצב, שמחה, מתח ופחד - האוכל תמיד שם.

"ההתנזרות המוחלטת מאוכל מייצרת עצבנות וחוסר אונים כואב ומוחשי"
כאן 11

אכילה ללא שליטה היא התמכרות כמו סמים או הימורים. החולה בה לא יכול להחלים ממנה לגמרי. הוא תמיד יישאר מכור גם אם יפסיק. גם אם יקבל הכוונה ועזרה מקצועית וילמד לנהל אותה, להנמיך אותה, לחיות איתה בשלום. השינוי האמיתי מתחיל בסביבה חברתית בריאה, אורח חיים נורמטיבי והבנה עמוקה שיש בעיה. שום ניתוח או סדנאות תזונה לא יעלימו את העובדה שהנכות הזאת היא בראש.

לאחר שבוע נגמרה הסדנה. קובן אורז את בגדיו וסליק חטיפים שהחביא והצליח להימנע מאכילתם (למעט שקית במבה). הוא סיפר שהוא מרגיש טוב כמו שלא הרגיש שנים, אך קולו סיפר אחרת בקריינות: האם באמת אדם יכול להשתנות? לא בטוח. האם אפשר לנצח את חולשות הגוף והנפש רק בעזרת מחשבה חיובית, ריקודים על שולחנות ומיצים של בריאות? מי יודע.

בסוף הפרק, קובן מספר בקולו הנוגע והאנושי כי בזמן העריכה הידרדר מצבה של אורטל והיא מתה בבית החולים. הוא הקדיש לה את הפרק ובזה זה נגמר. באותו רגע פרצתי בבכי. לא בכיתי ככה בחיי. אשה חזקה. גיבורה. לביאה שלא נתנה לחולשות הגוף לנהל אותה. היא נלחמה על חייה בדרכה שלה ובסוף גם שילמה בהם. וקובן? הוא עשה את זה שוב. טלוויזיה נטולת יומרה, שיכרון כוח או שגעון גדלות. טלוויזיה הוגנת. רחמנית. מסקרנת. כזו שבסיומה תישאר עם הרבה שאלות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#