התחתונים נגמרו ואיתם הלכה התקווה. איפה את נעימה?! - יומנו של שמן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

התחתונים נגמרו ואיתם הלכה התקווה. איפה את נעימה?!

המנקה שלי יצאה לחופשת עיד אל-אדחא ומאז נעלמו עקבותיה. אף פעם לא הערכתי אותה עד שהפסיקה לענות לי לטלפונים. בינתיים, הלכלוך מצטבר אני הולך ומאבד את שפיותי

תגובות
"הצחנה שלבהיות לבד הופכת מוחשית מאי פעם"
g-stockstudio / Getty Images/iSt

חודש קשה עבר על כוחותינו. נעימה, המנקה שלי, יצאה לחופשת עיד אל-אדחא ומאז נעלמו עקבותיה. אף פעם לא הערכתי אותה עד שהפסיקה לענות לטלפונים. הבית שלי נראה כמו אחרי מלחמת ששת הימים. הלכלוך והאבק הצטברו בכל פינה ואני מרגיש איך אט אט אני מאבד את שפיותי. לקחתי מטאטא, מנסה להבין מאיפה מתחילים. את הכביסה הוצאתי לחצר והכנתי דלי לשטיפה.

רגע לפני שנכנסתי לטראנס הניקיון, קיבלתי הודעה מאיזה בעל עסק שמסכים לעסקת פרסום שתניב לי רווח כלכלי עצום של אלף שקלים חדשים. לקחתי את ההצעה בשתי הידיים ונשבעתי בו במקום: לא אתן לאלף שקל לשנות אותי. אני נשאר אותו בן אדם. הלילה אזמין פיצה וקולה, ואם השליח גבר - אז שיביא על הדרך גם מלבורו לייט. את הניקיון אשים בצד לעוד יום אחד. מחייג שוב לנעימה ושוב מגיע תא קולי. "היי נעימה, אני מתגעגע אליך, תחזרי", נהמתי בקול חלוש.

לא התקלחתי כבר יומיים. לא מצליח להתרכז מרוב לכלוך. נשאר לי תחתון אחרון בארון. גבר שנשאר בלי תחתון זה מהות הבדידות. הצחנה שבלהיות לבד הופכת מוחשית מאי פעם. לא רוצה להתחתן, לא רוצה ילדים, רק את נעימה שלי, המנקה הטובה בעולם. חשבתי לכתוב שיר ולשלוח לה עם שליח וזר עד לשטחים. או לארגן לה ארוחת בוקר גלילית באזור צומת גלילות. שתראה עולם. שתבין שאני הכי טוב בשבילה.

איזה בית היא מנקה עכשיו? למי היא מסדרת את הבגדים בסדר מופתי? ממי היא מבקשת סיגריה וקפה שחור בלי סוכר. אוי נעימה שלי... אין שלום בין עמינו אבל את ואני זה סיפור אחר. יש בנינו סחר חליפין טהור. כשאת שוטפת חפיף ומחליפה למצעים שאני פחות אוהב, אני תמיד סולח. כשאני עושה מהחדר מטבח ומשאיר בו כלים מטונפים, את תמיד סולחת. אוי נעימה שלי... מי זכה בך?

עוד שבוע עבר. הבית עבר למצב של אחרי הפצצה בחאלב. נגמרו לי התחתונים ואיתם התקווה לעתיד טוב יותר. חייב לנקות. שוב מכין את המטאטא, המגב ושאר עזרי הניקיון ורגע לפני - נשבר. שם הכל בצד לעוד רגע. עוד פרק בנטפליקס ואני עושה את זה! מתחיל בכלים ומשם השמיים הם הגבול. כבר הרגשתי את זה קורה, אבל בינתיים כבר נהיה לילה.

"עוד פרק בנטפליקס ואני עושה את זה! מתחיל בכלים ומשם השמיים הם הגבול"
keladawy / Getty Images/iStockph

הבית קטסטרופה. כמו החיים שלי. אני שוקל להתאבד בתלייה אבל חושש שהחבל לא יחזיק את כובד משקלי. אולי כדורים? לא. אני הרי צריך לפחות אלף אופטלגין בשביל להרגיש איזו סטלה. לקפוץ מבניין הכי בטוח, אבל מפחיד אותי. אולי כבר עדיף לחפש מנקה חדשה מלהתאבד. כן, כוס אמק, לא רוצה לענות - לא צריך. מחר אמצא לי מישהי טובה ממך, נעימה. מישהי שתעריך אותי ולא תיעלם לי ככה בלי התראה מוקדמת.

הבוקר בא ואיתו חזר הייאוש. אני מרגיש מחולל. אנוס. לאן אני הולך מכאן? מאיפה להתחיל? יוצא מהחדר שפוף ועייף. מפלס דרכי בין ערימות כביסה מסריחות ומגשי פיצה זרוקים. היא עמדה שם. איתנה. יפה. עם הגלבייה הזאת על הראש. חצי מחויכת-חצי מבוישת. "כיף חלאק יא דאבה'', שאלה כאילו לא עבר חודש בינינו.

לא שמחתי ככה מאז שד''ר אירנה אמרה שזה לא היה הרפס פעיל. רציתי לקפוץ עליה בחיבוק ולנשק לה את הראש מרוב שמחה, אבל שידרתי קשיחות. שלא תתפוס תחת זאתי ותיעלם שוב. זה לא הצליח. היא קלטה שאני נמס מלראות אותה. הבטתי בה כמו ילד מאוהב. "קפה, נעימה? הצעתי נרגש. "תעשה יא דאבה", ענתה.

הכנתי לה קפה, ארגנתי ספל ואיזו עוגייה. ''דאבה! הכנסתי לך את כל הכביסה למכונה", היא צעקה מהחדר השני, "למה אתה עושה מהחדר מטבח?!".

תודה נעימה שלי, אל תלכי ממני לעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#