תיעבנו אותו יחד, אשתו ואני - יומנו של שמן - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","items":[]}

תיעבנו אותו יחד, אשתו ואני

היא - שונאת אותו יותר מאת עצמה. אני - לא מסוגל לומר עליו כלום חוץ מ"ברוך שפטרנו". אז מה הפלא שיש לנו מערכת יחסים מצוינת

תגובות
אילוסטרציה קמצן
צילום מסך

בעל הדירה שלי מת. נהוג להלל אדם שנפטר, אבל הפעם לא כך הדבר לצערי. מלה טובה לא אגיד עליו חוץ מ"ברוך שפטרנו". הוא היה האיש הקמצן ביותר שהכרתי בחיי. שמונה שנים אני גרתי אצלו ובחיים לא זכיתי לראות אותו לובש חולצה שאינה בלויה. כל פעם שמשהו אצלי דרש תיקון - הוא הגיע וסידר בעצמו. שעות על גבי שעות על גבי שעות, ואין לו מושג מה עושים. פעם הוא התחשמל וכמעט מת כשניסה להחזיר את הזרם באחד החורפים. אני באמת לא מבין איך אדם מוכן לגעת בארון חשמל ולהסתכן במוות בשביל לחסוך 800 שקל.

ולא שכסף חסר לו. 15 שנה שילמו לו שלוש משפחות שונות שחיות בצמידות אליו. הזקן הזה היה איש עשיר שחי חיי דוחק ועולב. הוא חסך שקל לשקל. את הנכס הנדל"ני שלו שיפץ כי מישהו סיפר לו שצריך להגיע לפנסיה "מבוסס כלכלית". היה לו קול בכייני של אחד שאף פעם לא מרוצה, וזה שיגע אותי. "איזה איש טיפש. זקן בן מאה שיושב על עשרה מיליון שקל במזומן. שיתחיל לחיות!", נהגתי לומר לאשתו כשהוא לא היה בסביבה. היא תיעבה אותו יותר מאת עצמה. עלי היא מתה, וגם אני עליה. שנינו חלקנו את שנאתנו אליו.

כששני אנשים שונאים את אותו אדם - מערכת היחסים שלהם מתהדקת פלאים. זו הסיבה שאשתו, כעת אלמנתו, תמיד שולחת לי שניצלים ביום שישי. היא יודעת שאני קצת בודד. כשהיא מרוויחה בקלפים ויש לה מצב רוח טוב - היא מחזירה לי קצת משכר הדירה. ביום ההולדת האחרון שלי היא קנתה לי כפכפי אצבע של לקוסט. באמת אשה חביבה ונדירה בנוף שבו אדם לאדם זאב. אם היה יודע, בטח היה הורג אותה.

אין להם ילדים. הוא מעולם לא נסע לחו"ל וגם בארץ אף פעם לא נפש. פעם, כשאשתו רצתה להתגרש ממנו, הוא לקח אותה למלון בהרצליה, לא כולל ארוחת בוקר. הוא ביקש ממני לסדר לו ארוחה בהנחה כי ידע שאני בעסקי המזון. השגתי לו קופון לארוחה זוגית. זה המעט שיכולתי לעשות עבור האשה הנפלאה שבילתה את חייה ליד ערל הלב הזה. באחד הימים היא סיפרה לי שאם רק היה מוכר את בקבוקי אלכוהול שהוא שומר - היה יכול לקנות לה בית על חוף שהיא חולמת עליו כבר שנים.

היא צלצלה אלי וביקשה שאגיע להלוויה. אני לא נוהג ללכת להלוויות מאז שהורי מתו, אבל הסכמתי בשביל הכבוד. שלה ושל השניצלים. לא באו כמעט אנשים. בהערכה גסה היו שם לא יותר מ-20. איש לא בכה, אף אחד לא הספיד. הלוויה נטולת רגשות לחלוטין, ועוד ביחס למזרחים. אחרי דבר תורה הרימו את הגופה והתחלנו ללכת אל הבור. הדבר היחיד שעניין אותי בדרך לשם היתה השאלה אם הוא רכש חלקה מכובדת, או שגם בזה חסך. שמו אותו בקיר בקומה שלישית. בדקתי - זו הדרך הזולה ביותר להיקבר בימינו.

כשחזרנו, אשתו הזמינה אותי לתה. אף פעם לא נכנסתי אליהם הביתה. הסלון שלהם נראה כמו מחששה בפנימייה. הספות קרועות ועל המדפים מונחים בקבוקים קטנים מלאי אבק וקורי עכביש. המטבח עמוס במגשים מפלסטיק כמו במסעדות בקניון לפני 20 שנה. לא האמנתי שזללתי שניצלים מהמטבח הזה. אני לא הבן אדם הכי סטרילי בעולם, אבל יש גבול של חוסר הגיינה שנחצה כאן בגסות. רציתי ללכת משם אבל לא רציתי לעזוב אותה לבד. אשה מבוגרת, ערירית, ללא ילדים וללא משפחה. בשבוע הבא היא בטח תקבל טלפון שיש לה עוד 20 מיליון שקל שלא ידעה עליהם, אבל מה זה משנה אם אין לה עם מי לשתות תה.

שאלתי אותה אם יש משהו שאני יכול לעשות למענה לפני שאני הולך. היא ביקשה שאשאר עד שתירדם מול הטלוויזיה. היא נשכבה על הספה בשמלה דהויה בצבע ירוק עד הברך ובהתה במסך. אז ישבנו שם שנינו בשקט. באותם רגעים רציתי שהוא יחזור. גם לא שנאתי אותו יותר. פשוט רציתי שיהיה לידה כדי שתוכל לשתות איתו תה בסוף היום, או אפילו כדי שתוכל לקלל אותו למה שוב קנה צלי כתף קפוא ולא טרי, למרות שהיא כל הזמן מבקשת. היה לה את מי לשנוא. ועכשיו היא לבד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#