בלוגים

ג'ז חופשי / הבלוג של יותם זיו

כרוניקה של מוות, מאבק וכישרון מוזיקלי ענק שפרץ ביניהם

כשבוחנים את חייו האישיים עמוסי הסמים והטרגדיות של ביל אוונס, מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז, קשה לעתים להבין כיצד הצליח לכבוש בדרך כמעט כל פסגה מוזיקלית

לפני 40 שנה ראה אור אלבום הסטודיו האחרון של הפסנתרן האלמותי ביל אוונס We Will Meet Again. קצת פחות משנה לאחר מכן הלך אוונס לעולמו כתוצאה ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. אוונס השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת, עם עשרות אלבומים ומאות יצירות, פרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו.

השפעתו של אוונס על עולם הג'ז הינה כה גדולה עד שלא ניתן לדמיין ג'ז בלעדיו. סגנונו הייחודי נוכח בנגינתם של רבים שבאו אחריו לרבות, צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט ואפילו על פסנתרנים "צעירים" כמו פרד הרש, ביל חרלפ וברד מלדאו. כשמביטים על הטרגדיות של חייו האישיים של אוונס ועד כמה למוות היה חלק גדול בהם, קשה להבין עוד יותר את העובדה שאין כמעט פסגה מוזיקלית שהוא לא כבש.

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשדיוויס, ארמסטרונג, אלינגטון והולידיי ניצבו מאחורי ד"ר קינג

יום הולדתו ה-90 של לוחם זכויות הקהילה השחורה בארה"ב הוא הזדמנות נהדרת להיזכר כיצד נרתמו גדולי יוצרי הג'ז, איש איש בדרכו, למאבקו פורץ הדרך במהלך שנות השישים

בסתיו של 1964 נפתח לראשונה בברלין החצויה פסטיבל הג'ז של העיר. אורח הכבוד והנואם המרכזי היה אפרו-אמריקאי צעיר (35) ולוחם זכויות אדם - מרטין לותר קינג. חודש מאוחר יותר הפך אותו קינג לגבר הצעיר ביותר שזוכה פרס נובל לשלום. הוא נשא נאום קצר ונלהב על חלקו המשמעותי של הג'ז במאבק השחורים לביטול ההפרדה הגזעית בארה"ב. היום (שני) מציין העולם 90 שנה להולדתו של קינג וזו הזדמנות נהדרת להיזכר במורשת המוזיקלית שנרתמה למאבקו של קינג באותן שנים מעצבות של שנות השישים.

"אלוהים יצר הרבה דברים מתוך דיכוי", פתח קינג את נאומו בברלין, "הוא העניק למאמינים בו את היכולת ליצור שירים של צער ושמחה ואלה אפשרו לאדם להתמודד עם סביבתו ועם מצבים שונים". את המשך דבריו המובאים כאן (כמעט) במלואם, הקדיש במישרין לג'ז: "ג'ז מדבר את החיים והבלוז מספר את הקושי שלהם. הם לוקחים את המציאות הקשה ביותר של החיים ומכניסים אותה למוזיקה, רק כדי לצאת עם תקווה חדשה או תחושת ניצחון. זוהי מוזיקה מנצחת. הג'ז המודרני המשיך במסורת זו, שר את שירי הקיום".

מרטין לותר קינג בביקור בברלין
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

40 שנה למות צ'ארלס מינגוס - הגאון האלים והבוער לאהבת הקהל

תחושת התסכול וקיפוח, ההתעללות שספג בילדותו והעובדה שלא היה מספיק שחור ולא היה מספיק לבן ליוו את הקריירה המפותלת ועיצבו את אישיותו של הבאסיסט והפסנתרן האגדי

צ'רלס מינגוס היה גאון מוזיקלי, נגן בס ופסנתר, מלחין ומוביל הרכבים, ולצד זאת בעל אישיות מורכבת. מורכבת מאוד. הוא סבל מהתעללות על ידי אביו כאשר היה ילד והרצון שלו להיות נגן צ'לו קלאסי לא צלח בעיקר בגלל צבע עורו. תחושות התסכול והקיפוח עיצבו את אישיותו כמו גם את יצירתו.

למרות שאימו החורגת (זו שגידלה אותו) אסרה עליו להאזין למוזיקה שאינה כנסייתית, צ'רלס הצעיר האזין לרדיו ונשבה בקסמו של הג'ז לאחר שנחשף לדיוק אלינגטון בגיל צעיר. קצת פחות מעשרים שנה אחרי ששמע אותו לראשונה, הצטרף מינגוס לתזמורת של המוזיקאי שהעריץ, אך בעקבות התקפי הזעם שלו הוא היה זה שפוטר ועזב.

צ'ארלס מינגוס בהופעה בניו יורק ב-1976
Tom Marcello
להמשך הפוסט

"קונצרט ליד הים": המופע שהפך במקרה לנכס צאן ברזל

הוא למד לנגן בגיל 3 משמיעה בלבד, מעולם לא למד תווים ולמרות זאת הפך לאחד מגדולי פסנתרני הג'ז בכל הזמנים. אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הג'ז הוא שלו והגיע לעולם לגמרי במקרה

עיירת החוף כרמל שבקליפורניה מורגלת כבר שנים במופעים מוזיקליים באולמות סגורים ופתוחים הממוקמים על רצועת החוף הפאסיפית שלה. בשבוע האחרון של ספטמבר 1955 התקיימה באולם האירועים של בית הספר "סנסט" בעיירה הופעה של אחד ההרכבים הבולטים באותה התקופה – הטריו של הפסנתרן ארול גרנר עם הבסיסט אדי קלהון והמתופף דנזל בסט.

זו לא היתה הופעה מיוחדת או שונה משאר ההופעות של ההרכב הטריו הזה ברחבי ארה"ב. בנוסף לקהל המקומי, הגיעו אליה חיילים רבים מהבסיס הצבאי הסמוך, ואלה היו עדים למופע שהפך לימים לאחד האלבומים המוצלחים והנמכרים בתולדות הג'ז העולמי. 

ארול גרנר בין השנים 1946-1948
The Library of Congress / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

גובהו של מישל פטרוצ'אני היה ננסי, אך כישרונו בלתי מוגבל

השבוע לפני 20 שנה מת הפסנתרן המהולל שסבל ממחלת עצמות והתנשא לגובה 99 ס"מ, והוא בן 36 בלבד. בחייו הקצרים הספיק לנגן עם טובי נגני הג'ז ומעולם לא נתן לכאבים להפריע לו

מישל פטרוצ'אני היה מלחין ופסנתרן ג'ז מהבולטים בדורו, בעיקר בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. מילדות סבל מ"פרכת", מחלת עצמות נדירה שעצרה את גדילתו, הותירה אותו בגובה של 99 ס"מ בלבד וגרמה לכך שרוב הזמן סבל מכאבים בכל חלקי גופו. כשנולד, העריכו רופאיו כי לא יגיע לגיל 20.

למרבה המזל, כפות ידיו של פטרוצ'אני צמחו לממדים רגילים, אך המוות ריחף מעליו כל הזמן. זו ככל הנראה היתה הסיבה שקצב חייו היה מהיר בהרבה מזה של מרבית בני האדם. הוא אהב לחיות וניצל כל רגע בחייו עד שמת בגיל 36. לצד ולמרות המחלה הקשה, בנגינתו המריא פטרוצ'אני למקומות אליהם הגיעו מעט פסנתרנים שהיו בריאים לחלוטין. 

מישל פטרוצ'אני בתחילת שנות התשעים
Marc Marnie / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

נגן שחור! הצי האמריקאי זקוק לך

צמצום ההפרדה הגזעית בתקופת מלחמת העולם השנייה אפשרה את כניסתם של מוזיקאים אפריקאים-אמריקאים רבים אל תזמורות הצבא. אלה יהיו "בתי הגידול" של גדולי מוזיקאי הג'ז. בלוג חדש

בוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941, היה יום רגיל עבור דורי מילר, עובד מטבח שחור על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית "ווסט וירג'יניה" שעגנה בנמל הצי פרל הארבור. בשעה 06:00 הוא הגיש את ארוחת הבוקר וכשהיה בדרכו לאסוף את הכביסה, בדיוק בשעה 7:50, החלו להישמע האזעקות וקולות הנפץ בבסיס. המתקפה של צבא יפן החלה. מילר תפקד היטב תחת אש, למרות שלא הוכשר לכך. הוא סייע להציל את מפקד נושאת המטוסים, החליף חיילים פצועים בעמדות מכונת הירייה ולאחר שנתנה הפקודה לנטוש, עזר לחלץ את הפצועים.

גבורתו יוצאת הדופן של מילר הפכה אותו לאפריקאי-אמריקאי הראשון שזוכה לאחד מאותות הגבורה החשובים ביותר בצבא האמריקאי - "צלב הצי". זכייתו גם הובילה את הממשל לשינוי ההחלטה לפיה שחורים יכולים לשרת בצי רק בעבודת מטבח. עוד ועוד תפקידים נפתחו בצעד נוסף בתהליך הארוך לקראת ביטול ההפרדה הגזעית בחברה האמריקאית בכללותה ובצי בפרט.

חברי תזמורת B-1
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

כרוניקה של מוות, מאבק וכישרון מוזיקלי ענק שפרץ ביניהם

כשבוחנים את חייו האישיים עמוסי הסמים והטרגדיות של ביל אוונס, מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז, קשה לעתים להבין כיצד הצליח לכבוש בדרך כמעט כל פסגה מוזיקלית

לפני 40 שנה ראה אור אלבום הסטודיו האחרון של הפסנתרן האלמותי ביל אוונס We Will Meet Again. קצת פחות משנה לאחר מכן הלך אוונס לעולמו כתוצאה ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. אוונס השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת, עם עשרות אלבומים ומאות יצירות, פרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו.

השפעתו של אוונס על עולם הג'ז הינה כה גדולה עד שלא ניתן לדמיין ג'ז בלעדיו. סגנונו הייחודי נוכח בנגינתם של רבים שבאו אחריו לרבות, צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט ואפילו על פסנתרנים "צעירים" כמו פרד הרש, ביל חרלפ וברד מלדאו. כשמביטים על הטרגדיות של חייו האישיים של אוונס ועד כמה למוות היה חלק גדול בהם, קשה להבין עוד יותר את העובדה שאין כמעט פסגה מוזיקלית שהוא לא כבש.

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשדיוויס, ארמסטרונג, אלינגטון והולידיי ניצבו מאחורי ד"ר קינג

יום הולדתו ה-90 של לוחם זכויות הקהילה השחורה בארה"ב הוא הזדמנות נהדרת להיזכר כיצד נרתמו גדולי יוצרי הג'ז, איש איש בדרכו, למאבקו פורץ הדרך במהלך שנות השישים

בסתיו של 1964 נפתח לראשונה בברלין החצויה פסטיבל הג'ז של העיר. אורח הכבוד והנואם המרכזי היה אפרו-אמריקאי צעיר (35) ולוחם זכויות אדם - מרטין לותר קינג. חודש מאוחר יותר הפך אותו קינג לגבר הצעיר ביותר שזוכה פרס נובל לשלום. הוא נשא נאום קצר ונלהב על חלקו המשמעותי של הג'ז במאבק השחורים לביטול ההפרדה הגזעית בארה"ב. היום (שני) מציין העולם 90 שנה להולדתו של קינג וזו הזדמנות נהדרת להיזכר במורשת המוזיקלית שנרתמה למאבקו של קינג באותן שנים מעצבות של שנות השישים.

"אלוהים יצר הרבה דברים מתוך דיכוי", פתח קינג את נאומו בברלין, "הוא העניק למאמינים בו את היכולת ליצור שירים של צער ושמחה ואלה אפשרו לאדם להתמודד עם סביבתו ועם מצבים שונים". את המשך דבריו המובאים כאן (כמעט) במלואם, הקדיש במישרין לג'ז: "ג'ז מדבר את החיים והבלוז מספר את הקושי שלהם. הם לוקחים את המציאות הקשה ביותר של החיים ומכניסים אותה למוזיקה, רק כדי לצאת עם תקווה חדשה או תחושת ניצחון. זוהי מוזיקה מנצחת. הג'ז המודרני המשיך במסורת זו, שר את שירי הקיום".

מרטין לותר קינג בביקור בברלין
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

40 שנה למות צ'ארלס מינגוס - הגאון האלים והבוער לאהבת הקהל

תחושת התסכול וקיפוח, ההתעללות שספג בילדותו והעובדה שלא היה מספיק שחור ולא היה מספיק לבן ליוו את הקריירה המפותלת ועיצבו את אישיותו של הבאסיסט והפסנתרן האגדי

צ'רלס מינגוס היה גאון מוזיקלי, נגן בס ופסנתר, מלחין ומוביל הרכבים, ולצד זאת בעל אישיות מורכבת. מורכבת מאוד. הוא סבל מהתעללות על ידי אביו כאשר היה ילד והרצון שלו להיות נגן צ'לו קלאסי לא צלח בעיקר בגלל צבע עורו. תחושות התסכול והקיפוח עיצבו את אישיותו כמו גם את יצירתו.

למרות שאימו החורגת (זו שגידלה אותו) אסרה עליו להאזין למוזיקה שאינה כנסייתית, צ'רלס הצעיר האזין לרדיו ונשבה בקסמו של הג'ז לאחר שנחשף לדיוק אלינגטון בגיל צעיר. קצת פחות מעשרים שנה אחרי ששמע אותו לראשונה, הצטרף מינגוס לתזמורת של המוזיקאי שהעריץ, אך בעקבות התקפי הזעם שלו הוא היה זה שפוטר ועזב.

צ'ארלס מינגוס בהופעה בניו יורק ב-1976
Tom Marcello
להמשך הפוסט

"קונצרט ליד הים": המופע שהפך במקרה לנכס צאן ברזל

הוא למד לנגן בגיל 3 משמיעה בלבד, מעולם לא למד תווים ולמרות זאת הפך לאחד מגדולי פסנתרני הג'ז בכל הזמנים. אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הג'ז הוא שלו והגיע לעולם לגמרי במקרה

עיירת החוף כרמל שבקליפורניה מורגלת כבר שנים במופעים מוזיקליים באולמות סגורים ופתוחים הממוקמים על רצועת החוף הפאסיפית שלה. בשבוע האחרון של ספטמבר 1955 התקיימה באולם האירועים של בית הספר "סנסט" בעיירה הופעה של אחד ההרכבים הבולטים באותה התקופה – הטריו של הפסנתרן ארול גרנר עם הבסיסט אדי קלהון והמתופף דנזל בסט.

זו לא היתה הופעה מיוחדת או שונה משאר ההופעות של ההרכב הטריו הזה ברחבי ארה"ב. בנוסף לקהל המקומי, הגיעו אליה חיילים רבים מהבסיס הצבאי הסמוך, ואלה היו עדים למופע שהפך לימים לאחד האלבומים המוצלחים והנמכרים בתולדות הג'ז העולמי. 

ארול גרנר בין השנים 1946-1948
The Library of Congress / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

גובהו של מישל פטרוצ'אני היה ננסי, אך כישרונו בלתי מוגבל

השבוע לפני 20 שנה מת הפסנתרן המהולל שסבל ממחלת עצמות והתנשא לגובה 99 ס"מ, והוא בן 36 בלבד. בחייו הקצרים הספיק לנגן עם טובי נגני הג'ז ומעולם לא נתן לכאבים להפריע לו

מישל פטרוצ'אני היה מלחין ופסנתרן ג'ז מהבולטים בדורו, בעיקר בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. מילדות סבל מ"פרכת", מחלת עצמות נדירה שעצרה את גדילתו, הותירה אותו בגובה של 99 ס"מ בלבד וגרמה לכך שרוב הזמן סבל מכאבים בכל חלקי גופו. כשנולד, העריכו רופאיו כי לא יגיע לגיל 20.

למרבה המזל, כפות ידיו של פטרוצ'אני צמחו לממדים רגילים, אך המוות ריחף מעליו כל הזמן. זו ככל הנראה היתה הסיבה שקצב חייו היה מהיר בהרבה מזה של מרבית בני האדם. הוא אהב לחיות וניצל כל רגע בחייו עד שמת בגיל 36. לצד ולמרות המחלה הקשה, בנגינתו המריא פטרוצ'אני למקומות אליהם הגיעו מעט פסנתרנים שהיו בריאים לחלוטין. 

מישל פטרוצ'אני בתחילת שנות התשעים
Marc Marnie / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

נגן שחור! הצי האמריקאי זקוק לך

צמצום ההפרדה הגזעית בתקופת מלחמת העולם השנייה אפשרה את כניסתם של מוזיקאים אפריקאים-אמריקאים רבים אל תזמורות הצבא. אלה יהיו "בתי הגידול" של גדולי מוזיקאי הג'ז. בלוג חדש

בוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941, היה יום רגיל עבור דורי מילר, עובד מטבח שחור על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית "ווסט וירג'יניה" שעגנה בנמל הצי פרל הארבור. בשעה 06:00 הוא הגיש את ארוחת הבוקר וכשהיה בדרכו לאסוף את הכביסה, בדיוק בשעה 7:50, החלו להישמע האזעקות וקולות הנפץ בבסיס. המתקפה של צבא יפן החלה. מילר תפקד היטב תחת אש, למרות שלא הוכשר לכך. הוא סייע להציל את מפקד נושאת המטוסים, החליף חיילים פצועים בעמדות מכונת הירייה ולאחר שנתנה הפקודה לנטוש, עזר לחלץ את הפצועים.

גבורתו יוצאת הדופן של מילר הפכה אותו לאפריקאי-אמריקאי הראשון שזוכה לאחד מאותות הגבורה החשובים ביותר בצבא האמריקאי - "צלב הצי". זכייתו גם הובילה את הממשל לשינוי ההחלטה לפיה שחורים יכולים לשרת בצי רק בעבודת מטבח. עוד ועוד תפקידים נפתחו בצעד נוסף בתהליך הארוך לקראת ביטול ההפרדה הגזעית בחברה האמריקאית בכללותה ובצי בפרט.

חברי תזמורת B-1
ויקיפדיה
להמשך הפוסט