בלוגים

ג'ז חופשי / הבלוג של יותם זיו

שורצים בבית? פתחו רמקולים: עשר המלצות האזנה

העת הזו, כשרבים מאיתנו ללא עבודה ועם הרבה זמן פנוי, היא הזדמנות אולטימטיבית לערוך היכרות עם הז'אנר המוזיקלי האולטימטיבי. המליצו גם אתם בתגובות עבור הפוטטים הבאים

עבור רבים המלה "ג'ז" מעוררת סלידה בימים כתיקונם כמעט כמו המלה "קורונה" בימים אלה. ועם זאת, נדמה לי שדווקא העת הזו, כשרבים מאיתנו שוהים בבתים, ללא עבודה ועם הרבה זמן פנוי, היא הזדמנות אולטימטיבית לערוך היכרות עם הז'אנר המוזיקלי האולטימטיבי. אז לרגל המצב, עשר המלצות האזנה לרצועות שפותחות חלון ומזמינות אתכם לפתוח את האוזן ואת הלב. ספרו לי בתגובות אם האהבתם, ולוותיקי המדור וחובבי הג'ז זה גם המקום להמליץ לנו על רצועות לקראת הפוסט הבא.

1. Undercurrent - ביל אוונס וג'ים הול

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"שירה היא ביטוי ישיר של הנשמה. כיום היא לגמרי חלק מהסאונד שלי"

אחרי שלושה אלבומים (ועוד אחד בדרך), חלום שהתגשם, וקונצרט בסלון הבנות של ליאונרד ברנשטיין, הפסנתרן גיא מינטוס מגיע להופעות בישראל ומספר מה הוא מחפש ומה המלכוד בעיסוק עם קהל

זמן קצר אחרי שסיים קונצרט סולו במינכן לפני כשנתיים, פנה אל הפסנתרן הישראלי גיא מינטוס אדם לא מוכר מהקהל ושאל אם יהיה מוכן לנגן בעוד כמה חודשים את "רפסודיה בכחול" של ג'ורג' גרשווין עם תזמורת. "זו יצירה מאוד מאתגרת, עד אז מעולם לא ניגנתי אותה", מספר מינטוס ומציין כי אחד מחלומותיו הגדולים היה לנגן גרשווין עם תזמורת.

חצי שנה חלפה ומינטוס מצא עצמו בעיירה לנדסברג שבדרום גרמניה, בקונצרט ייחודי עם נגני התזמורת הבווארית לציון 70 שנה לקונצרט היסטורי שערך ליאונרד ברנשטיין בעיירה עם תזמורת שהורכבה מניצולי שואה. "זה היה אחד הרגעים המוזיקליים החזקים ביותר בחיי", מספר מינטוס, "רגע מכונן שבו באמת הכל מתחבר ואתה מבין את הכוח העצום של המוזיקה". מאז, רפסודיה בכחול, יצירה עוצמתית שחוגגת את כוח החיים, היא חלק מה-DNA המוזיקלי של מינטוס. הוא ניגן אותה עם מספר תזמורות, יצר לה גרסת סולו ואף ניגן אותה בהופעה פרטית בסלון של ג'יימי ונינה ברנשטיין, הבנות של ליאונרד. כמה חודשים קודם לכן, קיבל מהן את פרס ליאונרד ברנשטיין.

גיא מינטוס
Karine Mahiout
להמשך הפוסט

"בחרתי בצ'לו כי אפשר היה לשבת כשמנגנים"

אל מופע "שבת של הלב" מגיעה מאיה בלזיצמן דווקא מהצד החילוני. בראיון היא מספרת למה לאלתר זה כמו טיפול פסיכולוגי, על הקשר המקצועי והזוגי עם המתופף מתן אפרת ומתי הבינה שהיא גם זמרת

לפני 15 שנה, כשהיתה עוד צ'לנית קלאסית, הופיעה מאיה בלזיצמן עם להקה בשם "אפטרשוק". אחרי הופעה ניגש אליה מפיק צעיר ואמר לה שהוא מקדם אלבום לזמרת חדשה ושאל אותה אם תרצה להצטרף ללהקתה. לזמרת קראו אפרת גוש והמפיק היה יוני בלוך. "משם התחיל הסיפור שלי עם המוזיקה הפופולרית", מספרת בלזיצמן, "ניגנתי הרבה שנים עם נינט, אהוד בנאי, כנסיית השכל, מירי מסיקה, אביב גדג' ועוד רבים וטובים. עם כל אחד היה לי קשר מיוחד. להרכב שמלווה זמר/זמרת יש אחריות מאוד גדולה ובאמת נוצרים קשרים אמיתיים. אני נמצאת עם אנשים על הבמה ברגעים הכי חשופים שלהם. להיות במקום הזה לצדם זו מתנה גדולה שקיבלתי".

בלזיצמן תופיע החודש בפסטיבל "זמן פיוט" יחד עם שי צברי ומורין נהדר. למופע של השלישיה הזו קוראים "שבת של הלב". אל השבת שלה, בלזיצמן מתחברת מהמקום החילוני. "יצא לי להפיק לא מעט ערבי קבלת שבת. דווקא מהמקום החילוני שלי אני מוצאת עניין גדול בתרבות הזאת. כל אחד מביא איתו משהו מהבית ומהילדות. השבת היא לא אחת ויחידה וקבועה. היא משתנה לפי מצב הרוח ולפי המקום שממנו באת. בערב הזה ננסה להביא את השבת מהמקומות שלנו. אצלי למשל שמעו שירים ישראליים בשבת".

מאיה בלזיצמן
אופיר אברהמוב
להמשך הפוסט

"ידידי, תן לי לומר לך משהו: אין מוזיקה לטינית, הכל אפריקאי"

מולאטו אסטטקה, אבי האתיו-ג'ז, הוא אחד המוזיקאים הבודדים שיכולים להתהדר בז'אנר מוזיקלי שרשום על שמם. לקראת הופעה בישראל הוא מספר על השפעות "אנשי המרחבים הפתוחים" עליו

מעטים המוזיקאים החיים שיכולים לומר בפה מלא שייסדו ז'אנר מוזיקלי הסוחף אחריו מאות אלפי מאזינים ומוזיקאים רבים הפועלים בהשראתו. מולאטו אסטטקה, אבי האתיו-ג'ז, שיגיע השבוע בפעם השלישית לישראל לרגל פסטיבל הג'ז תל אביב, הוא אחד מאותם מתי מעט. את הופעתו הוא יקיים בדיוק ביום שבו יחגוג את יום הולדתו ה-76. "אני מאוד שמח לחגוג בתל אביב. בפעם הקודמת שהייתי כאן, ב-2011, מאוד נהניתי", הוא אומר בראיון טלפוני. 

אסטטקה נולד בעיר ג'ימה בדרום-מערב אתיופיה. אביו היה פעיל בכיר בתנועה הלאומית האתיופית בתקופת הכיבוש האיטלקי. ב-1943, עם תום הכיבוש, קיבל מינוי ממשלתי ובעקבות כך עברה המשפחה לאדיס אבבה. אסטטקה עזב את הבית בגיל 15 ונסע לבריטניה בשאיפה לרכוש השכלה באווירונאוטיקה. אלא שהמפגש שלו עם המוזיקה, דווקא בקולג' בוויילס, שינה את מסלול חייו. הוא עבר ללונדון שנתיים לאחר מכן כדי ללמוד מוזיקה קלאסית, פסנתר, קלרינט, אך גם בתופים. הוא נמשך לסצינת הג'ז המקומית ובילה ערבים רבים בנגינה במועדונים. "ככל שנחשפתי יותר למוזיקה בלונדון, הבנתי כמה המוזיקה האתיופית לא נוכחת ולא מוערכת מספיק", הוא אומר.

מולאטו אסטטקה. "חצוצרה, סקסופון, פסנתר - הגיבורים שלי הביאו הכל"
יח"צ
להמשך הפוסט

ננסי חווא לוקחת את אום כולתום אל הנקודה שבין מסורת למודרניות

לפני עשר שנים זכתה חווא ב"הערביזיון" ומשם פרצה אל העולם הערבי בזכות הופעתה ב"ערב-איידול". אל פסטיבל הג'ז בתל אביב היא מביאה את שיריה של גדולת הזמר המצרי

עוד כשהיתה ילדה זיהו הוריה של ננסי חווא את כשרונה המוזיקלי ובעיקר את היכולת שלה לקלוט מהר מלים ולחנים. לא מדובר במשימה פשוטה בבית שבו התפריט הוא אום כולתום, פאריד אל-אטרש ומוחמד עבד אל-והאב, וזו גם הסיבה שחווא נשלחה כבר מגיל צעיר ללמוד נגינה, פיתוח קול ומשחק. לפני עשר שנים, כשהיתה בת 17 בלבד, זכתה במקום הראשון בתחרות המוזיקלית החשובה ביותר בחברה הערבית בישראל, "הערביזיון". אם תרצו, "כוכב נולד" של החברה הערבית. 

חווא הפכה בן לילה לכוכבת וכעת היא מגיעה אל פסטיבל הג'ז בתל אביב עם ערב משירי אום כולתום, ובו היא לוקחת את שיריה הזמרת האגדתית לנקודה שבין המסורתיות המצרית למודרניות הלבנונית. "מאוד מרגש אותי לשיר את השירים שלה, עם הרכב כזה, בצורה כל כך מושקעת וכל כך נאמנה למקור", היא מספרת בראיון, "כלי הנגינה שיהיו במופע הם כלים אותנטיים מזרחיים ונשלב בהם גם כלים יותר מודרנים כדי לקשר ולגשר בין הזמן שבו היא פעלה לזמן שבו אנחנו חיים".

ננסי חווא
גסאן חווא
להמשך הפוסט

"יש בארץ קהל נפלא, אבל אין מספיק קהל"

בסביבות גיל 30 לקח הפסנתרן ארי ערב הפסקה מנגינה מקצועית למשך עשר שנים. הוא חזר מלא תשוקה ואנרגיה והתוצאה היא שלושה אלבומים. ראיון לקראת הופעה בפסטיבל הג'ז של תל אביב

לפני כשנתיים וחצי נחשפתי כמעט במקרה למוזיקה של ארי ערב. מודעה קטנה בעיתון ציינה כי הוא עורך הופעת השקה לאלבומו השלישי, FLOW, בתיאטרון גבעתיים. הייתי חייב לבדוק. לא הרבה אנשים הגיעו באותו ערב לאולם, אך על הבמה עמדו לצדו של הפסנתרן, אלי מגן (בס), לני סנדרסקי (סקסופון) וגספר ברטונצל (תופים).

מהצליל הראשון היה ברור שערב הוא פסנתרן מיוחד, רך, מלודי ובעל יכולת מופלאה לדלג בין סגנונות ומקצבים בקלילות נדירה. לצד הבמה ניצב שולחן למכירת אלבומים ועד תום הקטע השלישי במופע - כולם כבר נחטפו. גם אני קניתי ובמשך כמה ימים אחרי אותה הופעה צללתי לגוף העבודה של ערב, שהוציא את אלבומו הראשון, "About Time", לפני כעשר שנים דווקא אחרי שלקח פסק זמן מוזיקלי. 

ארי ערב. "קהל הג'ז הולך ומתמעט בכל העולם ולא רק בארץ"
חגית מור
להמשך הפוסט

ליאונרד ברנשטיין רוקד סלסה בגיל מאה

הרכב הג'ז האפרו-קאריבי "נואבה מנטקה" מגיע לסיבוב הופעות בישראל עם גרסה לטינית למחזמר המפורסם "סיפור הפרברים". הסקסופוניסט בן ואן דן דונגן מסביר איך זה עובד

הולנד של שנות השבעים המאוחרות היתה אחד המקומות המועדפים על מוזיקאי הג'ז האמריקאים הגדולים. עובדה זו הפכה את סצינת הג'ז שלה לסוערת וייחודית במיוחד באותן שנים, בוודאי ביחס לנעשה בשאר מדינות מערב אירופה. דקסטר גורדון, צ'ט בייקר, וודי שו, ג'וני גריפין, בן וובסטר - הם חלק מאותם גדולים שהתגוררו אז שם.

באותם השנים נוסד בהאג פסטיבל הג'ז של הים הצפוני, והפך במהירות לאחד הגדולים והמשפיעים של הז'אנר. בן ואן דן דונגן הוא מוזיקאי הולנדי שנולד בעיר וספג, לדבריו, השראה מכל עבר. בשבוע הבא הוא יבוא לישראל עם ההרכב הלטיני שלו "נואבה מנטקה" לציון 100 שנה להולדתו של המלחין האגדי ליאונרד ברנשטיין. נואבה מנטקה צפויים לבצע את הגרסה הלטינית שלהם לאחת היצירות המפורסמות ביותר של ברנשטיין - "סיפור הפרברים".

בן ואן דן דונגן. השראה מהסצינה ההולנדית הגדולה של סוף שנות השבעים
Peter Putters
להמשך הפוסט

"כשאני מנגנת עם האחים שלי אני חווה משהו חזק, טלפתי"

זה שנים רבות שענת כהן היא שם נרדף לאיכות עילאית בנגינה על קלרינט. בראיון לקראת הגעתה לסדרת מופעים בישראל היא מספרת על המשפחה המוזיקלית והעבודה עם הרכב של עשרה נגנים

ב-1999 הגיעה נגנית הקלרינט ענת כהן לניו יורק. שמונה שנים אחר כך היא הוכתרה על ידי איגוד מבקרי הג'ז בארה"ב כתגלית השנה וכבשה את הסצינה האמריקאית. מאז היא נבחרת שנה אחרי שנה לנגנית הקלרינט הטובה ביותר - הישג שאף מוזיקאי ישראלי אינו קרוב לזקוף לזכותו. לפני שנתיים הפכה כהן גם למוזיקאית הג'ז הישראלית הראשונה שמועמדת לפרס גראמי על אלבומהOutra Coisa: The Music Of Moacir Santos וגם על אלבומה "Rosa Dos Ventos" עם ההרכב "טריו ברזיליירו".

"הישראלים הרבים שבאים לניו יורק נחשבים ממש עם הגיעם לטופ של העיר. הם מביאים את ההוויה הישראלית, את הרצון להשתלב ולתקשר, וגם ניסיון וידע מקצועי שרכשו מטובי המורים שמלמדים בארץ", אומרת כהן בראיון טלפוני לקראת הגעתה לישראל לרגל פתיחת סדרת מופעי הג'ז החדשה Small Band-Big Band במרכז הג'ז בקונסרבטוריון תל אביב.

ענת כהן. יותר מעשר שנים נגנית הקלרינט הטובה בארה"ב
Shervin Lainez
להמשך הפוסט

"כילד רציתי לייצר רעש חזק. העוגב מימש את הפנטזיה הזו"

בשבוע הבא יפגשו ידיו העדינות של אאוג'ניו מריה פג'אני בעוגב הוותיק ביותר בישראל, זה שמוצב בכנסייה הפרנציסקנית ביפו. בראיון מיוחד הוא מסביר איך הגיע לכלי ואם יש דבר כזה "ג'ז על עוגב"

בשבוע הבא יפגוש העוגב הוותיק ביותר בישראל, זה שמוצב בכנסייה הפרנציסקנית ביפו (כיכר קדומים) ונבנה ב-1847, בידיו העדינות של אאוג'ניו מריה פג'אני, נגן התזמורת הסימפונית המילאנזית "לה ורדי" ואחד העוגביסטים הטובים בעולם. האירוע המיוחד יתקיים במסגרת פסטיבל "טרה סנקטה - מוזיקה מכנסיות המזרח התיכון והלבנט", שנערך זו השנה השישית במקביל בישראל, ירדן, מצרים, לבנון, יוון, קפריסין ואפילו בסוריה. בישראל יתקיימו קונצרטים בתל אביב, ירושלים, נצרת וחיפה והם יהיו פתוחים חינם לקהל הרחב.

ישראל אינה זרה לפג'אני בן ה-47. הוא משמש גם כמנהלו האמנותי של הפסטיבל העוגב מטעם משמורת ארץ הקודש של הוותיקאן (קסטודיה טרה סנטה). "בכל במקום בישראל יש פיסת היסטוריה שמשתלבת עם ההיסטוריה של העולם. בגלל זה אני אוהב כל כך להיות פה," הוא אומר בראיון מיוחד לקראת הקונצרט. 

אאוג'ניו מריה פג'אני. "צריך להגיע עם הרגליים לרצפה, אז התחלתי בגיל עשר"
אלבום פרטי
להמשך הפוסט

ארט טייטום, נשימה עמוקה, ואז כל היתר

הפסנתרן העיוור החזיק במיומנויות שכמעט בלתי ניתנות לחיקוי. הוא כונה "הפלא השמיני של העולם" והיה אפילו פסנתרן גדול שהודה כי הוא לא מאזין לו "אחרת מתייאשים ומפסיקים לנגן"

הוא נולד עיוור, לימד עצמו לנגן משמיעה כבר בגיל שלוש ודורות של פסנתרנים הושפעו מיצירתו ומנגינתו. הוא החזיק ביכולות יוצאות דופן ומיומנויותיו כמעט בלתי ניתנות לחיקוי עד היום. מעריציו השוו אותו לאלוהים, או למוצארט לכל הפחות. ימיו של ארט טייטום על הכסא שליד הקלידים היו קצרים. בגיל 47 בלבד הלך לעולמו, ובכל זאת היה לאחד הבודדים בעולם הג'ז שהוגדרו אגדה בעודם מנגנים.

טייטום, שהחודש מצויין יום הולדתו ה-110, הוא אבן דרך בפסנתרנות המודרנית. ולדימיר הורוביץ אמר כי הוא לא רק פסנתרן הג'ז הטוב ביותר, אלא "גדול הפסנתרנים בעולם". פאטס וולר כינה אותו "אלוהי הפסנתר" וקאונט בייסי התייחס אליו כ"פלא השמיני של העולם". "כשמדברים על פסנתרנים מדברים על טייטום, לוקחים נשימה עמוקה ואז מדברים על אחרים", היטיב לשבח החצוצרן דיזי גילספי. "יש לי את כל ההקלטות שלו ואני משתדל מאד לא להקשיב להן. אם הייתי מאזין לנגינה שלו, הייתי מתייאש ומפסיק לנגן בעצמי", אמר קני בארון. טייטום היה מעורב בין היתר בהכשרתם של שני גדולים אחרים, ת'לוניוס מונק ואוסקר פיטרסון. באחת מהופעותיו ירד פיטרסון מהבמה וסירב להמשיך לנגן כשהבין שטייטום בקהל. הוא היה בעיניו "נגן הג'ז הגדול בעולם".

ארט טייטום ב-1947. הרוויח במועדונים הון עתק במונחים של אותם ימים
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

חמש סיבות להתאהב בג'ז בשניים

היכולת להקשיב היא התכונה הכי חשובה למוזיקאי ג'ז. אחר כך הוא שואף להשלים את שותפו וליצור רצף מוזיקלי אחד. אספנו כמה המלצות לדואטים שפותחים את הדלתות ואת האוזניים

הפוסט הזה מופנה דווקא למי שאינו חובב ג'ז (ואולי הזדמן אל הבלוג במקרה). רוב האנשים שיאמרו לכם בביטול "ג'ז אינו מוזיקה בעיני", פשוט לא מכיר ג'ז או לא מכיר מספיק. לאנשים האלה אני אומר: בואו תקשיבו.

היכולת להקשיב היא התכונה הכי חשובה למוזיקאי ג'ז. זו משימה קשה בלהקה או הרכב, אך בזוג (דואט) היא מקבלת משמעות אחרת. דואט מוצלח נוצר כששני הנגנים משלימים אחד את השני ויוצרים רציף מוזיקלי אחיד. השתכנעתם? רוצים לנסות? הנה כמה דואטים נפלאים שבאים בטוב ופותחים את הדלתות ואת האוזניים. אהבתם? ספרו לחברים. לא אהבתם? ספרו לנו.

סטן גץ וקני בארון. השלם גדול מסך חלקיו
צילום מסך
להמשך הפוסט

חמישה מוזיקאים ישראלים (ואחד מחו"ל) בוחרים את ביל אוונס שלהם

אם הפסנתרן האמריקאי הדגול היה בחיים, הוא היה חוגג החודש יום הולדת תשעים. אלי מגן, חוה אלברשטיין, יוני רכטר, אלי מגן ועוד התבקשו לבחור קטע שלו שהם אוהבים במיוחד. בואו להקשיב

החודש ציין עולם המוזיקה 90 שנה להולדתו של ביל אוונס, אחד מגדולי הפסנתרים בהיסטוריה. אי אפשר לדבר על ג'ז בלי להזכיר את סגנונו הייחודי של אוונס. השפעתו ניכרת בנגינתם של רבים טובים ובכלל זה שמות מובילים כמו צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט, פרד הרש וברד מלדאו.

אוונס נולד בניו ג'רזי ב-1929 ומת בניו יורק ב-1980 ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים. בגיל 51 בלבד, הוא השאיר אחריו עשרות אלבומים, מאות יצירות ופרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו. לכבוד יום ההולדת, פניתי לג'זיסטים ישראלים מוכרים וביקשתי שיבחרו את היצירה האהובה עליהם של אוונס. הם כמה מהמלצותיהם. לפרויקט כולו ניתן להאזין בדף התוכנית "ג'ז חופשי" ברדיו הבינתחומי.

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"אין דבר כזה 'קהל', יש אנשים שרוצים שתיצור מהלב"

הפסנתרן עומר קליין משיק אלבום שלישי עם הטריו שלו. בראיון הוא מספר על מוזיקה רב-לאומית שנוצרת סביב מקום אחד, במקרה הזה - הים התיכון, ועל ההתעניינות מטורקיה וצפון אפריקה

הטלפון הנייד של הפסנתרן עומר קליין צלצל בדיוק כשסיים חזרה עם הטריו שלו. זה היה לפני כשנתיים. מצדו השני של קו הטלפון היה נציג של סטיינוויי, אחת מיצרניות הפסנתרים המובילות בעולם. הוא התקשר כדי לבשר לקליין על בחירתו ל"אמן סטיינוויי" ועל הצטרפותו לחבורה מכובדת של נגנים המחויבים להניח את אצבעותיהם (בעת הופעה כמובן) רק על פסנתרים שמייצרת החברה.

"זה היה רגע מאוד נחמד", אומר קליין ומדגיש כי לא נבהל מהמחוייבות החדשה. "הרבה פסנתרנים שאני מעריץ הם אמני סטיינוויי, כך שלומר לי שאני מחויב אליהם בהקלטות והופעות זה כמו שיגידו לך שאתה מחויב לאכול עוגת שוקולד". את הפסנתר הנוכחי של קליין, "חבר מדהים" כהגדרתו, סייעה החברה למצוא, כפי שעשתה עם אמנים נוספים שלה ובהם: דניאל בארנבוים, אחמד ג'אמל, קית' ג'ארט, פרד הרש, בילי ג'ואל ודיאנה קרול.

עומר קליין. הקדיש לחן לעיר שבה גדל, נתניה
Peter Hönnemann
להמשך הפוסט

"עוד חמש שנים מצפה רמון תהיה בירת מוזיקה בינלאומית"

את הקריירה שלו כקונטרבסיסט מנהל אהוד אטון במקביל להיותו יזם חברתי. סמינר קיץ שקיים בעיירה המדברית, הוליד במוחו רעיון וחזון שמתחיל עם המשפחה ונגמר בקונסרבטוריון בקהיר

אם רק היה רוצה, אהוד אטון היה יכול להמשיך ולהתגורר בכל מקום שיבחר בעולם. מבחינת הקריירה זה היה עושה לו רק טוב. במקום זאת בחר לפני מספר שנים נגן הקונטרבס הישראלי לשוב ארצה ולקבוע את מגוריו דווקא במצפה רמון. הוא הקים בעיירה המדברית בית ספר לג'ז, שהמחזור הראשון שלו צפוי לסיים את לימודיו, מוביל פסטיבל מוזיקה בינלאומי, שיתקיים אף הוא במצפה רמון, ומשיק אלבום חדש בשם Deep in the Mountain. השיחה איתו נעה בין ג'ז, יזמות חברתית וחלום גדול - להפוך את מצפה רמון למוקד מוזיקה עולמי.

אטון נולד וגדל בירושלים, החל לנגן בגיל צעיר והפך לאחד הכישרונות הגדולים של הג'ז הישראלי. ברזומה שלו הופעות עם כמה מגדולי המוזיקאים בז'אנר, בהם דנילו פרז ופרד הרש. "התחלתי עם פסנתר אבל הייתי עצלן אז עברתי לגיטרה ולרוקנרול", הוא מודה, "אל לקונטרבס הגעתי מתוך הניסיון עם הגיטרה והתאהבתי מיד". את הכשרתו (עם קשת ולא בפריטה) קיבל באקדמיה בירושלים אך עד מהרה נוצר פיצול בחייו: הלימודים היו קלאסיים, הנגינה כמעט מדי ערב - ג'ז.

אהוד אטון. הסמינר הוליד בית ספר שהוליד פסטיבל
Eliseo Cardona
להמשך הפוסט

הם קוראים לה "הפיקאסו של הג'ז"

ג'ואן ברקין היתה חלוצה בתקופה שבה עולם האינסטרומנטליסטים וההרכבים נשלטו לחלוטין בידי גברים. היא היתה האשה היחידה שניגנה ב"שליחי הג'ז" האלמותית ומשם המשיכה לקריירה מפוארת

גם כשנשים עברו אל חזית העשייה המוזיקלית ולא שימשו רק כזמרות, עולם הג'ז היה ונותר עולם גברי. רק בעשור האחרון חלה עלייה במספר הנשים אינסטרומנטליסטיות שמנגנות כחלק מהרכב או מובילות הרכבים. על הרקע הזה, פעילותה של ג'ואן בראקין בסצינת הג'ז של אמצע המאה שעברה ואילך היא לא פחות מחלוצית. בראקין, שמציינת השבוע את יום הולדתה ה-81, היתה אחת הראשונות והבודדות שפרצו את תקרת הזכוכית באותן שנים, ולא פחות חשוב מכך - עשתה זאת באמצעות מוזיקה נפלאה. לפני שנה היא זכתה בתואר הכבוד היוקרתי ביותר למוזיקאי ג'ז בארה"ב - NEA Jazz Master Award.

בראקין נולדה ב-1938 בוונטורה, קליפורניה, וכבר בגיל 12 החלה לנגן פסנתר מתוך האזנה לג'ז. אשף הפסנתר שנגינתו הכניסה אותה לעניינים היה הכוכב הגדול של התקופה, פרנקי קרלה. ארבע שנים לאחר מכן כבר נטשה בראקין את לימודיה כמעט לגמרי תוך ריבים בלתי פוסקים עם הוריה והחלה לנגן במועדוני ג'ז בלוס אנג'לס. "הייתי בת 16 אבל אמרתי לכולם שאני בת 21 והאמינו לי", סיפרה לימים. 

ג'ואן בראקין. יותר מ-20 אלבומים והשתתפות בעשרות אלבומי מחווה
דף הפייסבוק של ג'ואן בראקין
להמשך הפוסט

העיניים והחיוך שחשפו את הבוסה נובה הברזילאית לעולם

השיר "הנערה מאיפנמה" הוא מורשתו הגדולה ביותר של ז'ואאו ז'ילברטו שמת בתחילת השבוע בגיל 88. בסיפור שמאחוריו שזורים בית קפה, רחוב, תביעה משפטית ובת 17 זהובת שיער בשם אלו פיניירו

"הנערה מאיפנמה" הוא השיר המפורסם ביותר שהותיר אחריו המוזיקאי הברזילאי ז'ואאו ז'ילברטו, מהאבות המייסדים של הבוסה נובה. ז'ילברטו מת בתחילת השבוע בגיל 88. השיר זכה לתהילת עולם כשבוצע ב-1964 על ידי ז'ילברטו ורעייתו באותם ימים, אסטרוד, וזו העת לספר את הסיפור שמאחוריו.

בראשית שנות השישים נהג הגיטריסט והמלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים לשבת עם חברו הטוב, המשורר והדיפלומט ויניסיוס דה מוראיס, בבית קפה צנוע בשם "ולוזו" בשכונת איפנמה היוקרתית על חופה של ריו דה ז'ניירו. אחת לכמה ימים חלפה על פניהם נערה זהובת שיער בת 17 בשם אלואיזה (אֶלוֹ) פיניירו. בהשראת דמותה חיבר דה מוראיס מלים וז'ובים תרם את הלחן.

אלו פיניירו ב-2006
Sérgio (Savaman) Savarese / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

"אני נרקומן של אקטואליה, החליל שלי מבטא את החדשות"

הקסטה "מצב רוח" של שם טוב לוי הולידה אצל החלילן מתן קליין את ההחלטה לזנוח את המוזיקה הקלאסית לטובת הג'ז. בראיון לרגל אלבומו השביעי כמוביל הרכב הוא מספר על מקורות ההשראה שלו

בסוף החודש ישיק המלחין והחלילן מתן קליין את אלבומו השביעי כמוביל הרכב. האלבום, בעל השם המוזר "Wag the Mammoth in the China Store" (שילוב בין שם הסרט "לכשכש בכלב" ופראפרזה על הביטוי "פיל בחנות חרסינה"), נכתב ברובו בידי קליין וממחיש את רב-גוניותו המוזיקלית. לדבריו, חלק מהיצירות שבו מתארות סיפורים אישיים ואחרות מגיבות לאירועים חיצוניים או לדמויות שמוכרות לנו מהחדשות. 

"אני נרקומן של אקטואליה", פוסק קליין, "בשנתיים ומשהו האחרונות הצלחתי להתעצבן המון ולפיכך לכתוב יצירות בהשראת מהדורות חדשות, תוכניות אקטואליה וכל הדרמה שנוצרת סביבן". התוצאה היא תענוג עשיר ומגוון לאוזן, שמדלג בקלילות בין סגנונות שונים ומשקף את סך השפעותיו. "המוזיקה היא הפסקול של החיים שלנו", הוא מוסיף, "לא רק תווים והפסקות אלא סך החוויות, הקשיים וההתגברות עליהם שאנחנו חווים כיחידים, כמשפחה וכקהילה".

מתן קליין. ללכת עם האמת זה טוב, לדעת לקבל הערות זו החוכמה האמיתית
שי לוי
להמשך הפוסט

האיש שחצוצרתו פגשה במוות פעמיים

קליפורד בראון הוא אחד מגדולי המוזיקאים (הרבים) שחייהם נגדעו בגיל צעיר מדי בכבישי ארה"ב באמצע המאה שעברה. סיפורו של מומחה טכני שאהבתו השנייה היתה משחקים חשבונאיים

המרחקים הארוכים, הנסיעות הרבות מהופעה להופעה, הכבישים הלא בטיחותיים והמכוניות של פעם - מספר לא מבוטל של מוזיקאי ג'ז נפגעו בתאונות דרכים באמצע המאה העשרים ובחלק מהמקרים נגדעו חייהם ואיתם גם קריירות מבטיחות.

ב-26 ביוני 1956 התרחשה אחת המפורסמות שבתאונות הדרכים האלה ולקחה עמה את קליפורד בראון, מי שנחשב עד היום לאחד החצוצרנים המשפיעים ביותר על המוזיקה בכלל ועל הג'ז בפרט, וזאת על אף שמת בגיל 26 בלבד. באותו לילה נסע בראון על כביש שמחבר בין פנסילבניה לאילינוי יחד עם עוד שניים: הפסנתרן ריצ'י פאוול (אחיו של באד פאוול) ואשתו ננסי שנהגה ברכב. ככל הנראה שתנאי מזג אוויר וראות מוגבלת גרמו לסטיית הרכב ולהתהפכות. השלושה נהרגו במקום.

קליפורד בראון. קודם מוזיקה, אחר כך מתמטיקה
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

Shalosh היא רוקנרול במנטליות וג׳ז במהות

אחרי שני אלבומים עצמאיים, חתם הרכבם של שלושת חברי הילדות מירושלים בלייבל מהשורה הראשונה וכעת הוא מגיע לישראל עם אלבומו השלישי. טריו שמרגיש כמו הרכב עם המון נגנים

לא מעט להקות ישראליות החלו את דרכן בתיכון, הרבה פחות שרדו יותר מכמה שנים ובודדות המשיכו וזכו להצלחה בינלאומית. להקת "Shalosh" הנמצאת בימים אלה בעיצומו של סיבוב הופעות עולמי לרגל אלבומה השלישי Onwards and Upwards, היא אחת מהן.

על פניו מדובר בטריו ג'ז קלאסי, אך ייחודה הגדול של Shalosh בכך שנדמה כי את המוזיקה שהיא יוצרת מנפק מספר רב יותר של נגנים. Shalosh נולדה לפני יותר מעשר שנים, בכיתה שבה למדו גדי שטרן ומתן אסייג, בבית הספר לאמנויות בירושלים. הם היו אז בני 15. שטרן ניגן פסנתר, אסייג בתופים ואליהם הצטרף דוד מיכאלי בקונטרבאס. "ג'ז, רוק, קלאסי, הן כולן מלים שמנסות לתאר סאונד", אומר מיכאלי, "אנחנו מנסים להתעלם משמות תואר לז׳אנרים כשאנחנו יוצרים ומנסים להגיע ישר אל מוזיקה. למוזיקה לא אכפת איך היא נקראת, היא פשוט מוזיקה".

חברי "Shalosh". הקטעים נולדו והתגבשו בדרכים מהופעה להופעה. כל שנותר הוא להקליט
זוהר רון
להמשך הפוסט

"רוצה לשלוט בחצוצרה כדי שהמוזיקה תשרת אותי רגשית"

נגן החצוצרה אבישי כהן נחשב כבר עשור לאחד המובילים בעולם בתחומו. אחרי שנים בניו יורק עבר להתגורר בהודו. החודש יגיע שוב לישראל

על אף שהוא נמנה על הטובים ביותר בעולם בתחומו כבר יותר מעשור, נגן החצוצרה אבישי כהן אינו עוצר לרגע. למרות ההצלחה, ואולי בגללה, הוא ממשיך לנסות לפרוץ שוב ושוב את גבולות המוזיקה וכמלחין אימץ קו עמוק ובלתי מתפשר. בשנים האחרונות שומר כהן על מספר ערוצי יצירה מקבילים, ואלה כוללים שיתופי פעולה מרובי סגנונות ומעולמות שונים.

החודש ישוב כהן לישראל להופעה אחת עם הפרויקט המצליח שלו Big Vicious, בו הוא מדגים את מגמת הקרוס ז'אנר הרווחת בשנים האחרונות בג'ז. מדובר למעשה בשילוב של רוקנרול, פסיכדליה, גרוב וג'ז הנעשה בהרכב לא סטנדרטי של שני מתופפים ושני גיטריסטים. ההרכב אף נוהג לשתף בהופעותיו אורחים מוזיקליים מעולמות שונים.

אבישי כהן. בגיל 16 כבר עלה על במת פסטיבל הג'ז באילת
Johan Jacobs
להמשך הפוסט

ההרכב של גבלס מציג: "מוזיקה מהג'ונגל של שחורים ויהודים"

התיעוב הנאצי לג'ז והאנשים שמאחוריו העלה רעיון במוחו של שר התעמולה: הוא לקח את הרכבו הפופולרי של לוץ טמפלין ומיתג אותו כנשק מוזיקלי הפועל מהרדיו ועל תקליטים מעבר לקווי האויב

לעתים כוחה של תנועה או תרבות נמדד על פי עוצמת ההתנגדות לה. כך קרה בחלק הראשון של המאה הקודמת, כשהג'ז כבר היה הרבה יותר מז'אנר מוזיקלי אלא פס הקול של אלה שקולם לא נשמע. הדבר הגיע לשיא באמירתו של מרטין לותר קינג כי כשמוזיקאי הג'ז מייצאים את המוזיקה שלהם מעבר לים - מיוצא גם המאבק לחופש ולשוויון זכויות לשחורים בארה"ב ולכל בני האדם.

הג'ז היה הז'אנר האהוב והפופולרי ביותר בארה"ב ובחלק מהמדינות נלחמו בו בכל האמצעים. כך לדוגמה, ב-1917 נסגר מועדון ריקודים בסינסינטי לאחר שנשיא האיגוד הלאומי לפסיכותרפיה טען בעדות בבית המשפט שהג'ז פוגע בנפשם של המאזינים. מאבק אחר בג'ז, הרבה פחות ידוע, אך לא פחות קשה, היה המאבק שניהלה גרמניה של בין מלחמות העולם בג'ז. במסיבות הריקודים, בבתי הקפה או סתם בבתים שבעריה היה הג'ז, יחד עם הסווינג, פס קול פופולרי במיוחד.

לוץ טמפלין על הסקסופון. אחרי המלחמה ניגן עבור האמריקאים
צילום מסך מיוטיוב
להמשך הפוסט

"הטסטוסטרון שולט בג'ז, יש הרבה בולשיט שמקטין נשים"

לרגל אלבום חדש ובמלאת 20 שנה לטריו שלה, מספרת המוזיקאית ענת פורט על דרכה ועל היותה דוגמה נדירה לאשה שמובילה הרכב בז'אנר מוזיקלי שבו יש מעט אינסטרומטליסטיות מצליחות

היא פרצה לעצמה ללא קשרים או קיצורי דרך, היתה לישראלית הראשונה שהוחתמה בלייבל הג'ז היוקרתי ECM, ניגנה עם מיטב המוזיקאים ובימים אלה מציינת 20 שנה לטריו הבינלאומי שלה. סיפורה של הפסנתרנית הישראלית ענת פורט הוא סיפור על תשוקה גדולה, תעוזה ישראלית והתמדה חסרת פשרות.

בראיון לרגל צאתו של אלבום חדש היא מתייחסת בין היתר להיותה מוזיקאית הפועלת בשדה גברי כמעט לחלוטין. "יש משהו מאוד מגניב באנרגיה נשית שחסר לפעמים, זה גם משהו שנותן השראה למוזיקאיות צעירות", היא מודה, "שיעור התלמידות במגמה שלנו בקונסרבטוריון שטריקר הוא פחות מ-10%, בדיוק כפי שהיה כשאני הייתי סטודנטית. זה צריך להשתנות. ברור שיש נשים שרוצות את זה ומוכשרות לזה, בדיוק כמו גברים. אין סיבה שזה לא יקרה מלבד 'הבולשיט' שנשים צריכות לעבור בשיח המפלה".

ענת פורט וההרכב שלה
להמשך הפוסט

כרוניקה של מוות, מאבק וכישרון מוזיקלי ענק שפרץ ביניהם

כשבוחנים את חייו האישיים עמוסי הסמים והטרגדיות של ביל אוונס, מגדולי הפסנתרנים בהיסטוריה של הג'ז, קשה לעתים להבין כיצד הצליח לכבוש בדרך כמעט כל פסגה מוזיקלית

לפני 40 שנה ראה אור אלבום הסטודיו האחרון של הפסנתרן האלמותי ביל אוונס We Will Meet Again. קצת פחות משנה לאחר מכן הלך אוונס לעולמו כתוצאה ממחלה שנבעה מסיבוכים הקשורים להתמכרותו ארוכת השנים לסמים, בעיקר הרואין וקוקאין. אוונס השאיר אחריו מורשת מוזיקלית מפוארת, עם עשרות אלבומים ומאות יצירות, פרסי גראמי רבים, כולל אחד על מפעל חיים שקיבל ב-1994 הרבה אחרי מותו.

השפעתו של אוונס על עולם הג'ז הינה כה גדולה עד שלא ניתן לדמיין ג'ז בלעדיו. סגנונו הייחודי נוכח בנגינתם של רבים שבאו אחריו לרבות, צ'יק קוריאה, הרבי הנקוק, קית' ג'ארט ואפילו על פסנתרנים "צעירים" כמו פרד הרש, ביל חרלפ וברד מלדאו. כשמביטים על הטרגדיות של חייו האישיים של אוונס ועד כמה למוות היה חלק גדול בהם, קשה להבין עוד יותר את העובדה שאין כמעט פסגה מוזיקלית שהוא לא כבש.

ביל אוונס בהופעה בפסטיבל הגז' במונטרה, יולי 1978
Brianmcmillen / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשדיוויס, ארמסטרונג, אלינגטון והולידיי ניצבו מאחורי ד"ר קינג

יום הולדתו ה-90 של לוחם זכויות הקהילה השחורה בארה"ב הוא הזדמנות נהדרת להיזכר כיצד נרתמו גדולי יוצרי הג'ז, איש איש בדרכו, למאבקו פורץ הדרך במהלך שנות השישים

בסתיו של 1964 נפתח לראשונה בברלין החצויה פסטיבל הג'ז של העיר. אורח הכבוד והנואם המרכזי היה אפרו-אמריקאי צעיר (35) ולוחם זכויות אדם - מרטין לותר קינג. חודש מאוחר יותר הפך אותו קינג לגבר הצעיר ביותר שזוכה פרס נובל לשלום. הוא נשא נאום קצר ונלהב על חלקו המשמעותי של הג'ז במאבק השחורים לביטול ההפרדה הגזעית בארה"ב. היום (שני) מציין העולם 90 שנה להולדתו של קינג וזו הזדמנות נהדרת להיזכר במורשת המוזיקלית שנרתמה למאבקו של קינג באותן שנים מעצבות של שנות השישים.

"אלוהים יצר הרבה דברים מתוך דיכוי", פתח קינג את נאומו בברלין, "הוא העניק למאמינים בו את היכולת ליצור שירים של צער ושמחה ואלה אפשרו לאדם להתמודד עם סביבתו ועם מצבים שונים". את המשך דבריו המובאים כאן (כמעט) במלואם, הקדיש במישרין לג'ז: "ג'ז מדבר את החיים והבלוז מספר את הקושי שלהם. הם לוקחים את המציאות הקשה ביותר של החיים ומכניסים אותה למוזיקה, רק כדי לצאת עם תקווה חדשה או תחושת ניצחון. זוהי מוזיקה מנצחת. הג'ז המודרני המשיך במסורת זו, שר את שירי הקיום".

מרטין לותר קינג בביקור בברלין
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

40 שנה למות צ'ארלס מינגוס - הגאון האלים והבוער לאהבת הקהל

תחושת התסכול וקיפוח, ההתעללות שספג בילדותו והעובדה שלא היה מספיק שחור ולא היה מספיק לבן ליוו את הקריירה המפותלת ועיצבו את אישיותו של הבאסיסט והפסנתרן האגדי

צ'רלס מינגוס היה גאון מוזיקלי, נגן בס ופסנתר, מלחין ומוביל הרכבים, ולצד זאת בעל אישיות מורכבת. מורכבת מאוד. הוא סבל מהתעללות על ידי אביו כאשר היה ילד והרצון שלו להיות נגן צ'לו קלאסי לא צלח בעיקר בגלל צבע עורו. תחושות התסכול והקיפוח עיצבו את אישיותו כמו גם את יצירתו.

למרות שאימו החורגת (זו שגידלה אותו) אסרה עליו להאזין למוזיקה שאינה כנסייתית, צ'רלס הצעיר האזין לרדיו ונשבה בקסמו של הג'ז לאחר שנחשף לדיוק אלינגטון בגיל צעיר. קצת פחות מעשרים שנה אחרי ששמע אותו לראשונה, הצטרף מינגוס לתזמורת של המוזיקאי שהעריץ, אך בעקבות התקפי הזעם שלו הוא היה זה שפוטר ועזב.

צ'ארלס מינגוס בהופעה בניו יורק ב-1976
Tom Marcello
להמשך הפוסט

"קונצרט ליד הים": המופע שהפך במקרה לנכס צאן ברזל

הוא למד לנגן בגיל 3 משמיעה בלבד, מעולם לא למד תווים ולמרות זאת הפך לאחד מגדולי פסנתרני הג'ז בכל הזמנים. אחד האלבומים הנמכרים ביותר בתולדות הג'ז הוא שלו והגיע לעולם לגמרי במקרה

עיירת החוף כרמל שבקליפורניה מורגלת כבר שנים במופעים מוזיקליים באולמות סגורים ופתוחים הממוקמים על רצועת החוף הפאסיפית שלה. בשבוע האחרון של ספטמבר 1955 התקיימה באולם האירועים של בית הספר "סנסט" בעיירה הופעה של אחד ההרכבים הבולטים באותה התקופה – הטריו של הפסנתרן ארול גרנר עם הבסיסט אדי קלהון והמתופף דנזל בסט.

זו לא היתה הופעה מיוחדת או שונה משאר ההופעות של ההרכב הטריו הזה ברחבי ארה"ב. בנוסף לקהל המקומי, הגיעו אליה חיילים רבים מהבסיס הצבאי הסמוך, ואלה היו עדים למופע שהפך לימים לאחד האלבומים המוצלחים והנמכרים בתולדות הג'ז העולמי. 

ארול גרנר בין השנים 1946-1948
The Library of Congress / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

גובהו של מישל פטרוצ'אני היה ננסי, אך כישרונו בלתי מוגבל

השבוע לפני 20 שנה מת הפסנתרן המהולל שסבל ממחלת עצמות והתנשא לגובה 99 ס"מ, והוא בן 36 בלבד. בחייו הקצרים הספיק לנגן עם טובי נגני הג'ז ומעולם לא נתן לכאבים להפריע לו

מישל פטרוצ'אני היה מלחין ופסנתרן ג'ז מהבולטים בדורו, בעיקר בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת. מילדות סבל מ"פרכת", מחלת עצמות נדירה שעצרה את גדילתו, הותירה אותו בגובה של 99 ס"מ בלבד וגרמה לכך שרוב הזמן סבל מכאבים בכל חלקי גופו. כשנולד, העריכו רופאיו כי לא יגיע לגיל 20.

למרבה המזל, כפות ידיו של פטרוצ'אני צמחו לממדים רגילים, אך המוות ריחף מעליו כל הזמן. זו ככל הנראה היתה הסיבה שקצב חייו היה מהיר בהרבה מזה של מרבית בני האדם. הוא אהב לחיות וניצל כל רגע בחייו עד שמת בגיל 36. לצד ולמרות המחלה הקשה, בנגינתו המריא פטרוצ'אני למקומות אליהם הגיעו מעט פסנתרנים שהיו בריאים לחלוטין. 

מישל פטרוצ'אני בתחילת שנות התשעים
Marc Marnie / ויקיפדיה
להמשך הפוסט

נגן שחור! הצי האמריקאי זקוק לך

צמצום ההפרדה הגזעית בתקופת מלחמת העולם השנייה אפשרה את כניסתם של מוזיקאים אפריקאים-אמריקאים רבים אל תזמורות הצבא. אלה יהיו "בתי הגידול" של גדולי מוזיקאי הג'ז. בלוג חדש

בוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941, היה יום רגיל עבור דורי מילר, עובד מטבח שחור על סיפון נושאת המטוסים האמריקאית "ווסט וירג'יניה" שעגנה בנמל הצי פרל הארבור. בשעה 06:00 הוא הגיש את ארוחת הבוקר וכשהיה בדרכו לאסוף את הכביסה, בדיוק בשעה 7:50, החלו להישמע האזעקות וקולות הנפץ בבסיס. המתקפה של צבא יפן החלה. מילר תפקד היטב תחת אש, למרות שלא הוכשר לכך. הוא סייע להציל את מפקד נושאת המטוסים, החליף חיילים פצועים בעמדות מכונת הירייה ולאחר שנתנה הפקודה לנטוש, עזר לחלץ את הפצועים.

גבורתו יוצאת הדופן של מילר הפכה אותו לאפריקאי-אמריקאי הראשון שזוכה לאחד מאותות הגבורה החשובים ביותר בצבא האמריקאי - "צלב הצי". זכייתו גם הובילה את הממשל לשינוי ההחלטה לפיה שחורים יכולים לשרת בצי רק בעבודת מטבח. עוד ועוד תפקידים נפתחו בצעד נוסף בתהליך הארוך לקראת ביטול ההפרדה הגזעית בחברה האמריקאית בכללותה ובצי בפרט.

חברי תזמורת B-1
ויקיפדיה
להמשך הפוסט