בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

11 מבשלות בירה ישראליות שכדאי להכיר

כברת דרך ארוכה עברה הבירה בישראל מימי "נשר" ועד היום. ברחבי הארץ אפשר למצוא עשרות מבשלות ועוד מאות מותגי בירה מקומיים שעושים הרבה כבוד בעולם. לכבוד תערוכת הבירה שתתקיים השבוע, הנה 11 מבשלות מבטיחות שטעים לשתות

28תגובות
הבירות שכדאי לטעום

על הצמיחה הגדולה בענף היין והיקבים נכתב כמעט בכל יום. יין ישראלי שזוכה בפרס עולמי הוא כמעט עניין שבשגרה. ומה עם הבירה? שנים לא מעטות היא עמדה בצד מבוישת, ונותנת למותגים מקומיים (גולדסטאר בעיקר) ועולמיים לדרוס כאן רגל ולהיהפך לשגורים בכל פה. סטלה ארטוואה, הייניקן וקרלסברג יודע ומכיר כל דרדק שהגיע לגיל ויכול להזמין בירה בבר. אבל בשקט בשקט צמחה לה כאן תעשייה קטנה שחתכה לכיוון אחר לחלוטין מאלה העוסקים ביין. בעוד האחרונים מכוונים גבוה (בעיקר במחיר ובגינונים), תעשיית הבירה צמחה בבתים, מאנשים שמחבבים את המשקה והחליטו לנסות להכין אותו לבד. ומתי יודעים שמהפכה הושלמה? כמו במוזיקה, כששמות שנחשבו עד לא מזמן אלטרנטיביים או בוטיקיים מהשוליים, מקבלים מקום של כבוד בשיח הציבורי ובעיקר בבר. שמות כמו בירה אלכסנדר, בירה מלכה, או הדובים, ג'מס או דאנסינג קאמל – אפשר כבר למצוא לא רק בברים שמתמחים בבירות, אלא אפילו בבתי קפה נבחרים – שלא לדבר על מסעדות שמחשיבות את עצמן. ואם נסגור רגע מעגל עם עולם היין, לא רק שהמבשלות החלו לאמץ טכניקות מיוחדות שהן קצת יותר מיצירת בירת לאגר (הרוב הולך דווקא על מוצרי פרימיום), הן גם זוכות בפרסים וקוצרות שבחים ברחבי העולם. בקיצור רב, הן מסמנות את כברת הדרך הארוכה מאוד שעשינו מבירה נשר ומהימים שהסתפקנו ב"יש מכבי יש חברים".  

לפני שנצלול למעמקי הבירה בואו נעשה סדר - בישראל פועלות כיום כ-25 מבשלות מסחריות, כשמבשלה מוגדרת כמקום עם היתר ספציפי ורישיון לבישול בירה באופן מסחרי. חלקן משמש כמקום הייצור של חלק לא קטן ממותגי בירה הקשורים עמם בהסכם חוזי. נסביר - לא מעט מבשלות ביתיות גדלו ונהפכו למסחריות, אך במקום להקים מבשלה משל עצמם (עניין שלא תמיד משתלם וכדאי) הן מביאות את המתכון למבשלה הראשית שמייצרת בשבילם את הבירה של המותג. לא מעט מבשלות מהוות מרכז ייצור עבור מספר מותגים אחרים נוספים.

אייל טואג

מבין מאות הבירות והמבשלות הביתיות והמסחריות הרבות והמבטיחות הפועלות בארץ, שאת רובן יהיה אפשר יהיה לפגוש בתערוכת (Beers 2015 (11-13.8 שתתקיים בשבוע הבא בתל אביב, בחרנו אחת עשרה מבשלות ומותגים קטנים שכדאי לשים אליהם לב.

KLARA - הכשות היפני והטריפל הבלגי

נעמה אשכנזי הגיעה אל עולמות הבירה במקרה. אחרי השתתפות בקורס בישול בירה אצל גדי דבירי סומלייה ומבכירי תעשיית הבירה בארץ ומבעלי "בירדי", התלהבה מהתוצאה הסופית הטעימה עד שהתחילה לבשל בירה בבית באופן קבוע. את הבישולים במטבח הביתי היא המירה לבישול בירות שאחר כך נצרכו בקרב משפחה וחברים וכמו שקורה תמיד – מרוב מחמאות נולד עסק קטן. במקביל פתחה אשכנזי את "מלכת הבירה", בו למעשה חזרה לראשית דרכה בבירה והציעה הדרכה שבגדול אומרת – איך להפסיק לפחד ולהתחיל לטעום מגוון בירות, או בקיצור - סדנאות טעימה של בירות שונות מכל העולם ואף לקחה את זה צעד קדימה בסדנאות לבישול בירה באמצעים ביתיים.

בשנת 2011 בתחרות הבירה הבינלאומית BIRA2011 זכתה בירת ה-IPA הביתית שלה בדירוג זהב, והבירה השנייה שלה - הסטאוט זכתה בדירוג כסף, ומעבר לכך זכתה המבשלה בתואר "המבשלה הקטנה הטובה בישראל". הזכיות והפרסים הובילו להעברת הייצור מהבית למבשלה מקצועית (ב"מבשלת העם") ושם נולדה למעשה בירה קלרה. במבשלה, הבירה מבושלת על פי המתכון הביתי המקורי, תוך הקפדה על שימוש בחומרי גלם טריים ואיכותיים.

שלוש בירות יש בימים אלה במבשלה – את הגרסה המקומית לבירה בסגנון ה- India Pale Ale האנגלי (שנקרא לו מעתה והלאה בכתבה-IPA). בביצוע כאן נעשה שימוש בזן יפני ונדיר של צמח הכשות בשם סוראצ'י אייס ומכאן שמה. גם הטריפל בלגי – בירה מתוקה יותר ופירותית להפליא משמרים בלגיים ייחודיים ומרוב מתיקות מפתיע לגלות שיש כאן לא מעט אלכוהול. הבירה השלישית היא כאמור הסטאוט, בירה שחורה נעימה שבטעמה הקלוי רמזים לאספרסו ושוקולד מריר.

מידן - הבירה ללא גלוטן הראשונה בארץ

מבשלת מידן הוקמה כדי לענות על הצורך של חולי הצליאק חובבי הבירה לקבל את מה שמגיע להם – בירה נטולת גלוטן. על כן, אפשר בקלות להכריז על כך שזוהי הבירה הישראלית הראשונה שאינה מכילה שעורה או חיטה או בכלל גלוטן.

בקיץ 2006 אובחן בראין מידן כחולה בצליאק, ועל כן נדרש לשנות מהקצה אל הקצה את התזונה שלו. אחרי שהוריד את הפיצה מהתפריט ועבר תהליך גמילה, דווקא כחובב בירה הוא לא הסכים לקבל את הגזירה. משלא מצא בשוק בירה נטולת גלוטן לחלוטין שגם ראויה לשתייה (להזכירכם, מדובר בשנת 2006) הוא החליט לנסות וליצור בירה כזו בעצמו.  אחרי שמצא מתכון בסיסי והתחיל לשחק עמו ועם אחוזי האלכוהול במשך שנתיים, הוא יצר לבסוף אחרי מבחנים רבים בירת אייל בעלת טעם חזק של כשות. שש שנים אחר כך הוא כבר הוציא לשוק (במהדורה מוגבלת) את הבירה וכיום חובקת המבשלה שלוש בירות נטולות גלוטן. אז אם אין חיטה או שעורה, מה כן? לתת כוסמת וקינואה אורגניות ודבש וכן לתת חומוס. בקיצור, בשורת הבירה נטולת הגלוטן בישראל יוצאת מכרמיאל.

החצר - הגיקים של הבירה

ביום העצמאות של שנת 2012 ישבו ארבעה חברים על המרפסת ושתו בירות. עד כה, מעשה טיפוסי לאנשים צעירים. בין בקבוק לפחית, עלתה המחשבה ואחריה אתגר לטעום מדי שבוע בירה חדשה אחרת ולכתוב עליה בבלוג שלהם, שמוקדש למשקה החביב עליהם. האתגר כמו גם הכתיבה על הבירות, הוביל לשיטוט בארץ בין מבשלה אחת לאחרת ובמוחם עלתה מחשבה חדשה - לבשל בירה בעצמם.

כך נולדה המבשלה הצעירה והמבטיחה שפתחו החברים בשנת 2014. אגב צעירים אף הם, עד כדי כך שחלקם עוד משרתים בצבא. אך אל תטעו בגילם הצעיר, לחבר'ה הללו חיבה לאוטודידקטיות בעיקר בתחום הבירה, כי מלבד לבשל בירות הם גם בעלי האתר – "בירבלוג" המסקר את תרבות הבירה בארץ וכן את אתר "בירגיקס" – שמציע לגיקים בתחום הבירה פריטים טכניים מקצועיים למבשל המתחיל, אחרי שגילו שאין אף מדריך רציני ומעודכן בעברית. וכשמתווסף לזה חזון שרוצה לשנות את תרבות צריכת הבירה בישראל, בהחלט מדובר במקום שצריך לזכור את השם שלו.

שלוש בירות יש ל"החצר". הראשונה היא סיפתח, בירה קלויה בסגנון אנגלי עם רמזים עדינים ללחם ושוקולד אותה החליפה כעת "עבודה שחורה" בסגנון פורטר בריטי חורפי עם רמזים שוקולדיים בקצה. הבירה השנייה היא קרוזו בירה בסגנון APA ששוברת לכיוון הטרופי בזכות מנגו. כן מנגו בבירה. אך אל תטעו לחשוב כי זו בירה מתוקה בגלל נוכחות המנגו. יש לבירה מרירות מובחנת ומושלמת. הבירה השלישית נקראת בשם המבטיח Mad Hatter. היא בסגנון אמריקאי עם ריח עדין ונעים של דבש וקלילות מרעננת מפתיעה.

ללה - איש ההייטק שהתחיל לבשל בירות עדינות

עד לפני כמה שנים היה אלי בכר (אליקו), איש היי-טק עם חיבה לנסיעות בעולם ולבירות. בשנת 2009 הוא החליט שהבירות מעניינות יותר והתחיל לבשל בביתו במכבים בירות אייל עדינות. בעקבות הביקוש, הבישול הביתי שנהפך מתחביב למקצוע ומכמה בקבוקים ליותר מ-90 אלף ליטר בירה בשנה, עבר לייצור גדול יותר במבשלת "מוסקו" במושב זנוח. סוד הקסם של הבירות של ללה הוא כנראה השימוש שעושים במבשלה במי מעיינות מאזור בית שמש, וכן בחומרי גלם מעולים שמגיעים מאירופה ומארצות הברית והתוצאה בים הבירות שמתנפלות על החך היא בירות עדינות מאין כמוהן.

שלוש בירות מרכזיות במבשלה – החיטה בסגנון בלגי. האדמונית- אף היא בסגנון בלגי, רק כהה הרבה יותר ועם נגיעות תפוז וזרעי כוסברה והיא קרמלית מענגת. השלישית היא בירה סטאוט בעלת מתיקות. מעודנת בטח שמעודנת.

צ'אק - נותנים לכלב לשמור על הבירה

מכירים את הסיטואציה של כמה חבר'ה שיושבים בבר בטיול של אחרי הצבא, שותים עצמם למוות ובהבזק של רגע אומרים לעצמם שהם חייבים לפתוח אחד משלהם? ובכן, זה בתמצות סיפורה של מבשלת צ'אק. רק שכאן הפנטזיה קרמה עור וגידים אחרי שלוש שנים שהסתובבה במחשבות. צ'אק יצאה לדרך אמנם כתחביב וכמבשלה ביתית בבית של אחד השותפים, בשנת 2012. את הבירות שייצרו אז (בסגנון אמבר אייל) שתו החברים בעיקר, עד שמרוב התלהבות הצריכה גדלה, אך בניגוד לשאר הנוכחים ברשימה – במקרה הנוכחי – איש מהשותפים לא עזב מקצוע והבירה נשארה כתחביב.

בשנת 2013 כבר החלו בייצור מסחרי של האמבר אייל והחלו לכוון לכיוון הלאגר, אך המשיכו בייצור ביתי של בירות מסוג  IPA, חיטה, בלונד אייל, אירייש רד אייל. את כל אלה ועוד אפשר להשיג בברים ובחנויות הבירה. איך תזהו? לפי צ'אק – כלב המבשלה.

האייל מפתחת מצרים - מבשלת isis

בקצה השמים ובתחילת המדבר יש מקום רחוק מלא בירות בר. אולי השיר ההוא לא ממש התכוון לבירות, אבל במושב דקל שבנגב המערבי בואכה מצריים הקים איציק לוי מבשלה המייצרת בירות מסוג אייל בלבד. לוי שהתגורר תקופה ארוכה בארצות הברית התאהב בבירות אמריקאיות וקנדיות, כשחזר ארצה והתעסק קצת בגינון ואדריכלות נוף החליט לתת לבירה להכניע אותו והקים בשנת 2007 מבשלה קטנה בחצר ביתו.

שש בירות מרכזיות במבשלה וכולן כאמור מסוג אייל, שלפי המקום הן המאזנות בין מתיקות הלתת למרירות הפרחונית של הכשות, וטעם "הלחם" של השמרים. הפייל אייל של המבשלה היא בירת קיץ בהירה ומושלמת שדורשת כוס קפואה לצדה. את "הפרי סטייל" יאהבו חובבי בירה עם טעמי כשות בולטים, לעומתם את האמבר אייל יאהבו חובבי הבירות הפירותיות משהו. כמו כן אפשר למצוא כאן את הדסרט אייל, בירה בסגנון – IPA ובלייק אייל כבירה סטאוט שחורה – כהה ומרירה "כמו החיים במדבר".

השכן שעולה על המורה - מבשלת השכן

עד לפני שנה וחצי היה איתי מרום חובב בירה מוצהר. כטועם מקצועי הוא שמח לגלות שהשכן שלו מבשל בירות בבית כתחביב ומפה לשם הוא ביקש ללמוד ממנו איך עושים בירה. באותו הזמן עלו מחירי הבירות בברים ולצאת לשתות בחוץ נהיה כבר עסק די יקר, אז כאוטודידקט שהדיי ג'וב שלו הוא תחום הסלולר, עלה התלמיד על השכן. אחרי משחק של שנה עם המתכונים – בחר לבסוף בייצור בירת IPA, שבעולם מדברים עליה כדבר החם ביותר בתחום ובארץ לא הרבה מבשלות עסקו בה. באפריל האחרון נולד המותג "השכן" באופן מסחרי ובוטיקי במיוחד ואת הבקבוקים אפשר למצוא כרגע בתשע נקודות ברחבי הארץ. אמנם את עבודתו בסלולר מרום לא ממהר לעזוב, מכיוון שהבירה היא תחביב בעיקר לנשמה.

שתי בירות יש ל"שכן" וכאמור שתיהן בסגנון IPA. כדי להבין את התמונה מומלץ להתחיל עם האמריקנה – בירת חיטה אמריקאית, קלילה, טעימה וקיצית ולהמשיך אל הבירה הראשונה שייצר מרום - Pressure Drop שהיא עשירה יותר, ארומטית ובעלת נוכחות מרשימה בפה.

מבשלים בחדר האוכל - מבשלת פס

קשה להישאר אדיש לברק שבעיניים של האחים פס ברגע שהם מדברים על חבלי הלידה של הבייבי שלהם - מבשלה ובר בירות בקיבוץ גשור. המבשלה שהוקמה באופן רשמי ב-2012, נולדה עוד הרבה קודם בבית ההורים שבהתחילה עודדו את השניים, אך מהרגע שהבינו כי הבירה הטובה באה על חשבון שעות השינה שלהם ויחסי שכנות טובים, שמו לזה סוף. לפחות מבחינה ביתית. חגי ואור הבינו שזה לא הזמן לזנוח את התחביב האהוב וכי עדיף לחפש לוקיישן מתאים יותר למבשלה ולשלל הניסויים הנערכים בה. ומה מתאים יותר מאשר חדר האוכל הנטוש של הקיבוץ? השניים "השתלטו" עליו והפכו אותו למבשלה קטנה עם פאב מקומי בחזית.

שלושה סוגי בירות למבשלה הרמת גולנית בשלושה סגנונות שונים: חיטה –זהובה ובעלת מתיקות מעודנת בטעמה ומרירות מרומזת בסוף, לאגר בעלת גוף ונוכחות, עשירה ומרירה ופורטר – בירת אייל כהה בסגנון בריטי כבדת משקל ועם רמזים עדינים של קפה מעושן.

בדרך לאילת עוצרים לבירה - מבשלת בירצינות

גל נקדימון

נציגת הערבה ברשימה מגיעה מקיבוץ קטורה. היא תפסו מקום של כבוד, עד כדי כך שהיא מוכרזת כאחד מענפי המשק ביישוב. מאחורי המבשלה עומדים ניל חורגין ויוני תורן שהחלו את המבשלה מבישול ביתי בשנת 2011.

את בישול הבירה למד תורן בארצות הברית, אך עם שובו ארצה העדיף לעשות דברים חשובים קצת יותר. עם זאת, חורגין הוא דווקא חובב אפייה שעולם השמרים אינו זר לו. וכמו שקרה בחלקים מוקדמים ברשימה זו – החברים והמקורבים שטעמו מהבירות הביתיות שעשו השניים רשמו התלהבות גדולה ועם הביקוש הגיעה גם הגדילה ומשנת 2014 החלו השניים לבשל בירה באופן מסחרי.

בניגוד להרבה מבשלות קטנות לבירצינות יש בחנויות לפחות חמישה סוגי בירות ובקיבוץ קטורה עצמו ניתן למצוא עוד כ-20 סוגי בירה ביתית אותם הם מבשלים. אחת הבירות המפורסמות של בירצינות היא קול מג'הול (אלה שם בערבה, איזה שמות הם נותנים) המפתיעה שמערבבת לתת שעורה מעושנת בתיבול תמרי הערבה. קוקמנגה – בירה מסוג פייל אייל ענברית ויפה בסגנון הבירות של החוף המערבי בארצות הברית ובפה פרדס פורח ובעיקר ריחות וטעמים של אשכולית. גם שתי בירות IPA אפשר למצוא כאן – לילה – שכשמה כן היא – שחורה ומרירה ובעלת ניחוח נעים של עץ באף. השנייה היא שלישייה – בירה חזקה בזכות שלושה זני כשות.

בירה הרצל – המבשלה הראשונה (והקטנה) בבירה

מאור הלפמן ואיתי גוטמן הם שני צעירים ירושלמים העומדים מאחורי מבשלת הבירה הראשונה והיחידה בינתיים בבירה והם גם השם הגדול ביותר ברשימה, שמדגים את חציית הקו בין מבשלה קטנטנה לזו שעושה את צעדיה הראשונים במגרש של הגדולים.

הסיפור של בירה הרצל מתחיל לפני קצת יותר מעשור, אז החל הלפמן לבשל בירה בבית. בהמשך, כדי לקחת את עסק ברצינות, הוא טס למבשלת בירה בסקוטלנד לצרכי השתלמות והתמחות. במקרה, או שלא, גילה שהוא הישראלי השני שעבד במקום. הראשון, אם תהיתם הוא גוטמן. באורח מקרי, או שלא, נפגשו השניים דווקא בבר – כשכל אחד מהם תופס צד אחר – מי כלקוח ומי כברמן ושיחה עמוקה הובילה לחברות ובהמשך לשותפות עסקית ומלפני קצת יותר משנתיים לבעליה של מבשלת הרצל מאזור התעשייה תלפיות.

שלושה סוגי בירה להרצל וכשבעליה מגדירים אותה כ"בירה חצופה", לא נותר אלא להאמין – זה מתחיל בשמות מעניינים כמו "שש אחוז כפרה", בירה בסגנון בריטי ובעשייה מסורתית בצבע אדמוני יפה עם טעם פירותי נעים וקליל בפה ובאף. דולצ'ה דה עסל, היא בירה עוצמתית (8% אלכוהול) שכשמה כן היא – מתקתקה כדבש. כמו בלא מעט מקומות אחרים גם כאן תמצאו את ה- IPA ההכרחית, וכאן היא נקראת "IPA וזה" ובפועל מדובר בבירה ארומטית בריחה ומרירה בטעמה. מדי פעם מוציאים בהרצל גם גרסאות מיוחדות וזמניות, כך שאם תצילחו לשים ידכם על "אמברגו", שזו בירה כהה ומתובלת בלא פחות מאשר עלי סיגר קובניים.

הומאז' למייבשי הביצות - מבשלת כברה

אגדה מספרת כי החלוצים שעסקו בעבודת הייבוש של ביצות אדמות הכברה באזור מעגן מיכאל עשו הפסקת צהריים זה תמיד לווה בבירה פשוטה, אבל קרה וממלאת מצברים. בסגירת מעגל, עשרות שנים אחר כך אלון עציוני התחיל לבשל בירה בביתו בקיבוץ וכך סומן על ידי החברים כמי שאחראי על הבאת הנוזל המוזהב לאירועים חברתיים. עם הביקוש נרשם גם גידול בייצור ולפני כחצי שנה החלו להימכר באופן מסחרי הבירות שנקראות על שם אדמות חוף הכרמל. עציוני מגיע דווקא ממשפחה בעלת יקב. הרצון ליצור בירה בעצמו נולד מהתסכול הרב שבו נתקל בכל פעם מזמן ההמתנה מורט העצבים בין הכנת היין לשתייתו. בבירה, הוא אומר, שלושה שבועות גג ואתה שותה.

במבשלת כברה מכינים שלושה סוגי בירה: IPA למתחילים, מאוזנת ובלי הרבה כשות והיופי כאן הוא שבניגוד לפעמים קודמות לא צריך טעם נרכש בשבילה. לעומתה, בירת החיטה גם לא הולכת בתלם ויש בה נוכחות של כשות לא אופיינית ולכן היא לא רק בהירה אלא שהמתיקות שלה מזכירה בפה טעמי בננה שכאילו נקטפה בחוף הכרמל זה עתה. הבירה השלישית שטעמנו היא הפייל אייל שתופסת מקום טוב באמצע בין שתי הבירות עם מתכון קלאסי – יש קרמול וניחוח הדרי, וסיומת מרעננת של ליצ'י, אבל הכל הרבה יותר מתון. תענוג.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו