אוכל

זן ואומנות הבישול עם ילדים / הבלוג של קרן הבר

חמין קציצות וכופתאות: מנה מנחמת לסוף החורף

אין כמו הריח והתחושה הביתית שמעניק חמין, זה מתאים לשבת, אבל מושלם לאמצע השבוע בימי קורונה. משהו נעים מתרחש כשמתעוררים לבית עם ריח של חמין, במיוחד עם קרעי החורף האחרונים ברקע

בשישי בבוקר, לפני שהילדים התעוררו, ישבתי מתחת לפרגולה בגינה עם הקפה להאזין לשקט. אולי זה היה הגשם, או תחושת הבדידות החדשה, אי הוודאות, החששות, אבל קמתי עם החלטה ברורה להכין חמין. לעטוף את הבית בריחות שמעבירים חמימות ותחושת ביטחון. ככה זה אצלנו בני האנוש, חוש הריח הוא טריגר של זיכרונות ותחושות. בשבת בבוקר, בעודי עטופה ניחוחות של חמין, קראתי את ההודעה שהוציא משרד הבריאות הצרפתי ובה הסעיף המוזר ש-80% מהמחלימים מקורונה מדווחים על אבדן חוש הריח.

החמין הבא הוא לא כבד ולא מוגזם, יש בו קציצות (במקום בשר שריר) וכופתאות בצק (במקום קישקע) והוא כולו טעמים פשוטים ונפלאים. זה מתכון שלגמרי מומלץ להכין עם הילדים והבוגרים שביניהם אפילו יוכלו להכין בקלות לבד. 45 דקות של עבודה מקסימום ולילה אחד שבו התנור עובד בשבילכם וגם יש סיכוי שהוא החמין האחרון של העונה.

חמין קציצות וכופתאות
קרן הבר
להמשך הפוסט

מתכון: אמפנדס שילדים אוהבים

למה אמפנדס? זה טעים, קל להכנה והמצרכים תמיד זמינים בבית. אבל הכי חשוב - זה מעביר את הזמן בכיף ומאפשר המון יצירתיות בלי מיומנות מיוחדת. במילים אחרות, מושלם לימי קורונה

במהלך שיחה עם חבר (כן, גלעד בצלאל יפה – זה אתה) על ההתארגנות בימי קורונה, תהיתי בקול רם מה כדאי להכין עם הילדים שאפשר יהיה גם להעלות לטור. כבר הכנו השבוע כדורי שוקולד עם מרשמלו, שזה המתכון הביתי האהוב עלינו, רק בתוספת מרשמלו. הכנו עוגת שמרים וגם פסטה בעבודת יד, וגם אותם כבר פרסמתי (או שהייתי בטוחה שכולם יודעים להכין). "מה זאת אומרת? תכינו אמפנדס!", ענה החבר ונתן את המתכון לבצק שהבנות שלו מכינות לבד. כך נכנסנו למטבח, שיחקנו עם מה שהיה בבית וזה מה שיצא:

אמפנדס ביתיים במילויים מגוונים (50 יחידות קטנות)

אמפנדס לילדים
קרן הבר
להמשך הפוסט

צ'יפס של פלאפליות, גראטן או וודג'ס: מתכוני תפוחי אדמה שילדים יאהבו לאכול וגם להכין

ירים את ידו מי שאינו מחבב תפוחי אדמה ואם יש לכם בני נוער בבית, זה הזמן לרתום אותם לקילוף, חיתוך וזלילה של מתכוני אדמה בשלל דרכים

כבר שבוע שהשגרה של כולנו התהפכה, פתאום כולם בבית כל היום וצריך להתרגל לסגר, לפעילות החדשה, לעבודה מהבית או לחל"ת, ללימודים מהבית, למצוא פעילויות שיעבירו את הזמן, להתמודד עם חששות וחוסר ודאות ובתוך כל זה גם למצוא שגרה חדשה. זה תהליך מורכב, שדורש זמן וכולנו זקוקים להמון סבלנות.

אין הרבה מקומות לברוח והמטבח מספק לא רק צורך חיוני – אוכל, אלא גם זמן מהנה. לכן, אם אתם עדיין מחפשים את השגרה ואיך לחלק את היום, אפשר להיעזר גם באוכל, אחד הדברים שאיחדו את בני האדם מאז ומעולם.

מתכוני תפוחי אדמה של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

מה עושים עם בצק עלים מצונן ומרודד? שלושה מתכונים קלים

הקורונה, הבידוד והלחץ מהתקופה הלא ברורה שלפנינו לא מבטלים את הרעב. לאט לאט עוד ניכנס לשגרה אבל בינתיים אפשר לקחת את הזמן עם שלושה מתכונים שקל להכין וטעים לאכול עם בצק עלים מוכן

זה עוד ייקח לנו קצת זמן להתרגל לבידוד, ללימודים מרחוק, לעבודה מרחוק, למשמעויות הכלכליות של כל מה שקורה, אבל בינתיים יש בבית אנשים שצריכים לאכול. המטבח מציע אסקפיזם מושלם, בטח אם נכנסים אליו עם הילדים: זמן איכות, הכנת אוכל משותפת, העברת זמן וקצת בריחה מכל מה שקורה בחוץ - בתוך המרכז הכי פועל של הבית.

מה על הצלחת? מתכונים קלילים לארוחה או לקינוח עם מעט מוצרים, הכנה פשוטה ומרכיב עיקרי אחד – בצק עלים מקורר – הדבר הבא ששווה להכניס לרשימת הקניות כל עוד הסופרים פתוחים. קל לעבוד עם בצק עלים מקורר, הוא מגיע מרודד ועטוף בנייר אפייה וכל מה שצריך זה לפרוש אותו. זה יתרון עצום כי בצק עלים הוא בצק שנוח לעבוד איתו ועוד יותר לאכול אותו, אבל הכנתו דורשת הרבה עבודה. היום ניתן להשיג בצקי עלים ללא שומן טרנס, רוצה לומר מרגרינה, מה שמבטל מראש את ההתלבטות.

רולדת בשר של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

התפנה לכם זמן? למדו כיצד מכינים ג'בטה ביתית

יש משהו כיפי באפיית לחם בבית, מעין תחושת סיפוק חמקמקה להגדרה. הכנת ג'בטה לא מתאימה לבקרים עמוסים, אבל נפלאה לסופי שבוע, ימי חופש ואם להיות אקטואליים גם בבידוד

זה התחיל בבוקר הראשון של חופש פורים כשהמרכזית התיישבה במטבח ואמרה, ספק לעצמה, ספק לי: "מזמן לא אפינו לחם, לא לחמניות או חלה, אלא לחם קראנצ'י מבחוץ ורך מבפנים, כזה שיתאים לטבול במיץ של סלט ירקות." וככה החלטנו לאפות ג'בטה.

מסתבר שאפיית ג'בטה זו חתיכת סאגה, זה מצריך דיוק, עדינות והרבה סבלנות אבל זה שווה את זה. שלנו יצאה מצוינת ואוורירית בטעם, אבל החורים היו יחסית ספורדיים מה שאומר שבפעם הבאה נהיה עדינים אפילו יותר. כן, ברור שתהיה פעם הבאה, זה פשוט וטעים.

ג'בטה ביתית
קרן הבר
להמשך הפוסט

צהוב תופח: את עוגיות השלג האלה יהיה לכם קשה לא לזלול

בין אם כגיוון למשלוחי המנות או כפינוק לצד הקפה. הצבע, הטעם והמרקם האוורירי הופכים את העוגיות הקלות האלה ללהיט בכל הגילאים

בשבת אירחנו את חמי וחמותי לארוחת ערב ומצאתי את עצמי מפרקת שייטל משל הייתי קצב השטעטל. יצא מזה רוסטביף נפלא שאפילו שקלתי להעלות כמתכון השבוע. אלא שהחיים הם מה שקורה בזמן שאת מתכננת תכניות וחמותי באה נושאת מתנות: שקית ענקית של לימון פרי גנה.

מה עושים עם לימון חוץ מלימונדה ולמון קארד? ובכן, עורכים ניסויים בעוגיות ואם זה מצליח גם משתפים במתכון. הצליח. הן קלות להכנה, טעימות להפליא, מנצלות את הלימון כהלכה ומספקות לא מעט דקות של הנאה לילדים, אם במקרה הם הגיעו למטבח. המינוס היחיד? שחייבים ממש לקרר אותן כדי ליהנות מהטעם, סוג של עינוי סיני, או תרגול בדחיית סיפוקים. מה אומר ומה אגיד? לא רע להיות באסכולה של החמוצים.

עוגיות שלג
קרן הבר
להמשך הפוסט

אם כבר פורים: אין כמו אוזני המן ביתיות

אם להפתיע במשלוח מנות בפורים אז עם אוזני המן שוקולד במילוי קרם וניל. אנחנו קוראים להם "אוזני המן ונהפוכו" - כיאה וכיאות לפורים

אין שום סיבה להכין אוזני המן ככה סתם. יש המון דברים נפלאים הרבה יותר שניתן להכין מבצק פריך והעובדה שמאפיות מפמפמות לנו אותם כבר מסוף סוכות היא חסרת הצדקה. אבל לקראת פורים זה דווקא די נחמד להכין אוזני המן וזה משהו שילדים בדרך כלל אוהבים להכין וזה עובד מצוין עם משלוחי המנות שאם לא מכינים ככה סתם, בוודאי יש להכין לבית הספר.

מילויים שונים זה כבר מזמן לא משהו חדש ובצק פריך מזמין משחקים ותוספות. אבל אוזני המן שוקולד במילוי וניל זה תמיד מרענן כי אם כבר "נהפוכו", אז ברור למה לא פה?

אוזני המן ונהפוכו
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת שמרים גבינה ביתית וטעימה

מכל השמרים שבעולם זו עוגת שמרים גבינה שמעניקה תחושה ביתית וחמימה. בפרוס עלינו עוד סוף שבוע קצת חורפי, זו העוגה שתסייע להמתיק את המחשבה העצובה שהחורף מסתיים

בעוונותיי הרבים הרגלתי את הילדים ללחמניות טריות כסטנדרט בסיסי לארוחת בוקר בית ספרית. כילדה זה היה אחד הפינוקים בעידן של לחם שחור/לבן פרוס ואם לא הספקתי להכין בעצמי, הקפיצה למכולת הניבה סנדוויץ' לחמנייה לא פחות מפנק שבנה של בעלת המכולת היה מכין. לכן, כשהילדים התחילו ללמוד, חזרתי לרומן שלי עם הלחמניות. עזבו אתכם משיפוטיות, מה שבאמת חשוב הוא שבמאפייה יש המון עוגות שמרים שמריחות ונראות נפלא ושום סדנה לדחיית סיפוקים לא תוכל להן יום אחרי יום אחרי יום.

אבל יותר מכולן זו עוגת הגבינה שמרים שמייצרת אצלי אפקט פבלובי כל פעם מחדש ומקשה עליי את הפרידה מהמאפייה. ביום שישי החלטתי להפסיק את מעגל האימה של הערגה לעוגת שמרים גבינה, למרות שאין לה ממש לקוחות בבית מלבד שני המבוגרים שבינינו. בצק אחד, 2 עוגות (גבינה ושוקולד) עשו את העבודה. כמעט. מסתבר שהילדים בכל זאת אוהבים עוגת שמרים גבינה שעושים בבית.

עוגת שמרים גבינה ביתית
קרן הבר
להמשך הפוסט

פשטידת ברוקולי קלילה

לפעמים כל מה שמתחשק בחורף זה משהו קליל וחמים ולכן פשטידת ברוקולי קלילה, מצוינת עם סלט ירקות, פתרון נהדר לגיוון ארוחות בית הספר וגם ככה סתם כתוספת טעימה להפליא

לא יודעת מה היה לי נגד ברוקולי עד גיל 21, אבל מאז שגיליתי אותו אני מאוהבת ואחת ההצלחות הקולינריות הגדולות שלי כהורה היתה לחבב את הברוקולי על הילדים. זה אמנם הצליח רק עם אחת מתוך השלושה, אבל היי – הם עוד לא בני 21, אז פרופורציות.

בקיצור היה ברוקולי טרי במקרר, הגיעה מרכזית רעבה מבית הספר ויחד רקחנו פשטידה טעימה, קלה להכנה ומושחתת. עד שהיא היתה מוכנה גם חתכנו סלט ירקות קצוץ דק ועד שהבכור הגיע כבר לא נותר דבר, אבל זה בסדר הוא גם לא אוהב ברוקולי וגם מעדיף בשר.

פשטידת ברוקולי
קרן הבר
להמשך הפוסט

מרק עגבניות משובח: איך לא הכנתי אותו קודם?

זאת השאלה שתשאלו את עצמכם אחרי שתכינו את מרק העגבניות הזה. אבל לא בוכים על מרק עגבניות שלא בושל, מהיר ויעיל יותר לבשל אחד

שנים שלא הכנתי מרק עגבניות ולא ברור לי למה. זה אחד המרקים הכי כיפיים וטעימים שיש וכל פעם שאני מכינה אחד אני נזכרת בזה מחדש. אבל משום מה אני אף פעם לא זוכרת אותו כשעולה השאלה איזה מרק להכין, למרות שהוא סמיך ועשיר בטעם.

לא מסובך להכין מרק עגבניות וניתן לקצר לא מעט תהליכים כך שתוך חצי שעה בערך הוא מוכן, אבל הרעיון הוא לא להכין מרק חביב, אלא להכין מרק ממש טעים, כזה שעושה חשק לעוד קערה. כבר פגשתי אנשים שרק מחממים מיץ עגבניות ומוכנים להישבע שלא צריך יותר לו, אפשר כמובן להשתמש בעגבניות מרוסקות או חתוכות וקלופות, אבל עם כל כמה שמרק כזה יכול להיות טעים, עם עגבניות צלויות הוא הדבר האמתי. אין מה להיבהל, ההכנה קלה ולא מצריכה מיומנויות מטבח יוצאות מהכלל ותוך שעה בערך יש לכם מרק שיש להתגאות בו, אבל עדיף לזלול.

מרק עגבניות
קרן הבר
להמשך הפוסט

שבת בבוקר וקפה הולכים מצוין עם רוגלך שוקולד

גם בכל שאר ימי השבוע ישמח רוגלך לבב אנוש וימתיק את יומו, בהנחה שאפשר להסתפק באחד – שנאמר: זהירות ממכר!

לא שהייתם יודעים אם לא הייתי מספרת אבל היתה לי כל הכוונה להעלות את מתכון מרק העגבניות שלי שכבר המון זמן לא הכנתי והוא יצא כל כך מוצלח שמיד הכנתי עוד אחד כדי להשביע את התיאבון ואולי גם את הגעגוע. אבל החיים זימנו לי אתגר עוגיות השבוע מה שהביא אותי להיזכר שפעם מזמן היתה לנו מסורת שבת של רוגלך ולא ברור לי איך ויתרנו עליה.

בשקט בשקט הכנתי אותן, הילדים היו עסוקים. אבל ברגע שהעליתי את הפוסט עם התוצר המוגמר לאינסטגרם, ירדו שני המתבגרים במה שהרגיש כמו יחידת הזמן הקצרה בעולם. מסתבר שאין להם בעיה שנתחיל מסורת רוגלך אחרי הצהריים של שלישי. אז למה שנתענג לבד? הן עובדות עוד יותר נפלא גם סוף שבוע, כמעט כמו כל דבר בחיים.

רוגלעך לשבת
קרן הבר
להמשך הפוסט

תבשיל בקר בבירה לסוף שבוע חורפי

תבשילי קדרה וחורף – הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? ברור שלא. תבשיל קל להכנה, טעים, ריחני, מחמם וגם יוצא משגרת החמין והפעם בקר בבירה ופטריות לצהרי שבת מענגים

יש לא מעט יתרונות בבישולי קדרה אבל בעיניי העיקרי שבהם הוא שיחד עם בישולי שישי בערב גם מסתיימים הבישולים העיקריים לשבת מה שמשאיר את הבוקר והצהריים יחסית פנויים (למעט פנקייקים וופל בלגי – ט.ל.ח) ומה יותר מתגמל מלהישאר בבית וגם לא לעמול בשבת?

ההשראה למתכון התקבלה מתבשיל אירי של בשר מבושל בגינס, אבל מכיוון שלא יכולתי להשיג את המתכון הספציפי החלטתי לאלתר וזה עבד מצוין, גם אם לא לגמרי הולך בעקבות המקור. זה מתכון פשוט של טעמים שמתחברים זה לזה נכון והתוצאה שווה כל רגע.

תבשיל בקר בבירה
קרן הבר
להמשך הפוסט

לחמניות חמאה מהירות

הן נפלאות לניגוב רטבים אבל גם ככה סתם, לארוחות בוקר, בראנץ' או ערב: רבע שעה הכנה, רבע שעה אפייה ויש לכם Biscuits - לחמניות חמאה ללא שמרים שכיף לאכול

חורף, קר, אין חשק לצאת מהבית ובכל זאת רוצים ארוחה כיפית, מהירה, פשוטה ומחממת? טוב, יש הרבה פתרונות אבל אחד מהם הוא Biscuits, לחמניות מהירות ללא שמרים וטעימות להפליא. במקור הן בכלל נועדו פרקטית להגביר את תחושת השובע של מאכלים ואין כמותן לנגב רטבים של קדירות.

בארצות הברית ובקנדה הן מוכרות כ-Biscuits ולהבדיל מאלה של בריטניה ואירופה בכלל שמתייחסות לעוגיות "אפויות פעמיים", אלה לחמנית רכות ונימוחות. באמריקה קיימת נטייה להכין אותן מבצק מוכן למרות שאין שום סיבה מוצדקת לקנות אותן בווריאציה מתועשת. הן טעימות וקלות להכנה בדיוק כמו שהן ויש להניח שיש לכם את כל המצרכים בבית. זה גם די הגיוני, הן הומצאו מכלום בתקופה שכלום בערך זה כל מה שהיה.

לחמניות מהירות biscuits
קרן הבר
להמשך הפוסט

ירוק וטעים: מרק אפונה טבעוני

עוד סוף שבוע חורפי בדרך ואין כמו מרק שממלא את הבית ואת הבטן בחום והפעם מרק אפונה שבלי תוספות הוא בכלל טבעוני אבל מה שחשוב הוא הטעם ומזה יש הרבה

בין שני המרקים הקבועים שהצאצאים אוהבים, מרק עוף ומרק עדשים ותודה ששאלתם, מצאתי שכבר קצת נמאס לי להכין מרק. במיוחד כשהעולם מציע כל כך הרבה מרקים טובים. אבל זה לא אוהב ראמן וזה לא אוהב עגבניות, וגם וישיסואז כבר נמאס. בניסיון למצוא משהו שכולם יאהבו היה לי רגע התבוננות, אתם יודעים, רגע אההה! איכשהו מרק תמיד מתקשר לסיר ענק שלא נגמר, אבל כשכל כך קל להכין מרק, למה בעצם לא להכין סיר קטן? כזה שמספיק ליום אחד ומכין את הקרקע למרק חדש למחרת? אז זו הבשורה שלי ויש להניח שמרבית האנושות גילתה את זה מזמן.

והפעם מרק אפונה, אחד המרקים שאפשר למצוא בערך בכל העולם בווריאציה כזו או אחרת ומלווה את האנושות עוד מלפני הספירה. אני אוהבת אותו בלי תוספות אם כי במרכז וצפון אירופה לרוב מתלווה אליו איזשהו סוג של נקניק. אפרופו מסורות, בארצות הנורדיות התפתח מנהג לאכול מרק אפונה (ולקנח בפנקייקים עם ריבה אם תהיתם) בימי חמישי והנה הוכחנו, ולא בפעם הראשונה, שידע הוא לא תמיד כוח. ואפרופו כוח, במרק אפונה יש כמות יפה של ברזל. אז מרק אפונה?

מרק אפונה
קרן הבר
להמשך הפוסט

חמין משובח, לא כמו של סבתא

חמין בצהרי שבת חורפית הוא לא בגדר קלישאה אלא מסורת משובחת שיש לשאת בגאון, בין אם צמחוני או בשרי. למרות שיש אין סוף גרסאות, המתכון הבא כשמו כן הוא – משובח

גדלתי בבית נטול חמין. אין לי גם איזה סיפור חמין בלתי נשכח מבית סבתא וסבא (משני הצדדים). הווידוי הלא קל הזה לא נועד לקבלת תמיכה וניחומים, אלא רק להסביר שאין לי מושג מאיפה באה הערגה הזו לריח של חמין בשבת, אבל עובדה. גם אני, כמו אלפי בית ישראל, מוצאת את עצמי כמהה לחמין עם טיפת הגשם הראשונה.

זה לא הופך את החמין למנהג חד שבועי אצלנו, רחוק מזה, אבל לפחות פעמיים בשנה ממלא הריח האהוב הזה את הבית והופך את הקימה בשבת בבוקר לעונג שבת מושלם, כן סליחה על הקלישאה, אבל אני אוהבת את הבוקר החורפי שלי בריח של חמין.

מנת הצ'ולנט
קרן הבר
להמשך הפוסט

הזמינו אתכם להתארח בדקה ה-90? התשובה: פשטידת בצל קלה ומהירה להכנה

יפה וריחנית, ללא בלאגן במטבח, עם מוצרים שיש בבית ועוד לא אמרנו כלום על הטעם הנהדר

איכשהו אלה תמיד האותיות הקטנות שמפילות אותנו בדברים הקטנים ביותר. ככה מצאתי את עצמי בשעה 17:00 מוזמנת להדלקת נרות ב-18:30 שבחיי שלא ראיתי שכוללת הבאת מיני מזונות. מיד התכווננתי למוד פשטידה, אבל במקרר לא היה שום ירק שכולם אוהבים במידה מספיקה לפשטידה ולפחות שני אורחים כבר דיווחו על מנה של תפוחי אדמה שהם מביאים. בעיה.

אם יש משהו שתמיד אפשר למצוא אצלנו בבית זה בצל, החלטתי למנף את העובדה הזו לטובתי. לפני שידעתי מה אכין כרישה ובצל מצאו עצמם משכשכים קלות בחמאה על מחבת. זה נתן לי זמן לאסוף ביצים וגבינות וכל מה שייתן נפח לפשטידה. כשהבצל הזהיב דיו הוספתי אותו לשאר המצרכים ולתבנית. רבע שעה בסך הכל, כמעט בלי כלים לשטוף. עוד 40 דקות בתנור ו-Voila! פשטידת בצל. בדיוק בזמן לצאת להדלקת נרות.

פשטידת בצל
קרן הבר
להמשך הפוסט

לביבות ירק בתנור: מלבבות אפילו יותר

מאז ומתמיד הייתי בצד של לביבות ירק מטוגנות, עד שהתנדבתי להכין לביבות ירק אפויות וגיליתי עולם הרבה יותר טעים ובלי צרבת שזה בונוס רציני בטח לקראת חנוכה, אז עברתי צד

זה התחיל כשהתנדבתי להכין 25 לביבות ירק לארוחה למורי בית הספר לכבוד יום המורה. כשעברתי על רשימת המאכלים זה נראה לי יעיל כי גם מנה לארוחה, גם מתכון וגם חנוכה. כשכמעט שכנעתי את עצמי שאני צודקת הבנתי פתאום שלביבת הירק תהיה אפויה בתנור ולא מטוגנת אבל כזו לא עשיתי מעולם.

למעשה לא מעט קציצות ירק עברו תחת ידי בניסיון למצוא משהו שיזכיר את חביתת הירק במזון הפועלים בבית הכרם שבילדותי, זו שמצאה את מקומה עם חומוס וטחינה וסלט ירקות בתוך פיתה רכה וחמימה ושימחה אותי לא פעם בשעות צהריים רעבות. איכשהו מעולם לא הצלחתי לתפוס בדיוק את הטעם ההוא, אבל אולי זו לא אשמת הלביבות, אלא יותר אשמת הזיכרונות שנוטים לעשות חסד לטעמים מסוימים ולהפוך אותם לבלתי ניתנים לשחזור.

לביבות ירק
קרן הבר
להמשך הפוסט

פפריקה ושום? זיווג משמיים כשמדובר בחזה עוף ותפוחי אדמה

מה מכינים לסוף השבוע אם רוצים מנה חמה, משביעה, טעימה ומעוררת תיאבון? חזה עוף ממולא בפפריקה ושום על מצע תפוחי אדמה (עם פפריקה ושום אף הם) כי הטעם לא פחות ממושלם

פעם כשהילדים היו קטנים ואני הייתי בעלת מפעל ביתי לייצור שניצלים לשלושה ילדים תהיתי מתי הם כבר סוף סוף ירצו לאכול משהו אחר. בכל זאת להכין כמט כל יום שניצלים הפך לנמסיס שלי במטבח, בטח עם השריטה שלי לנקות חזה עוף עם זכוכית מגדלת מול מקור אור חזק (בחיי, הבנזוג התקין לי ספוטים במטבח רק כדי שאוכל לנקות אותם).

אבל הקלישאה "היזהר עם מה שאתה מייחל לו", שוב הוכיחה את עצמה כנכונה ועכשיו כשהם כבר כמעט לא רוצים שניצלים, אני מתגעגעת לימים הפשוטים בהם השאלה מה תרצו לאכול נענתה בתשובה אחת. היום התשובות כל כך מגוונות שאני לא פעם חוששת לשאול. אחרי שהבנתי שייתכן שהבעיה מתחילה בזה שאני שואלת אותם, התחלתי להפסיק לשאול ולהתחיל לעשות.

חזה עוף ממולא בפפריקה ושום עם תפוחי אדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

מרק עדשים שילדים ממש אוהבים

אם חיפשתם את המתכון של המרק שגורם לילדים לעבור מ"אני לא אוהב מרק עדשים" ל"אפשר עוד בבקשה", אז הגעתם למקום הנכון

אירוח חברים של הילדים יכול בהחלט להיות חוויה מאתגרת, בוודאי כשמדובר באוכל. זה מחייב לא מעט רגישות להעדפות האוכל של המשפחה, רגישויות והעדפות של הילד וחיבור של כל אלה עם מה שניתן לעשות, מה שיש בבית וכמובן מה שגם הילדים שלך יאכלו. בלי כל הכיוונונים העדינים האלה כל נושא האוכל יכול להיות מפח נפש גדול.

יש את החבר הצמחוני, הטבעוני, אוכל הכשר, אוכל הכל, רגיש לחצילים, לא אוהב ירקות ואת הילד שלי שהוא די בררן ובין כל אלה האפשרויות לא פעם הולכות ומצטמצמות. איכשהו, יש להניח שבאמצעות הניהול השיווקי של קטינא, יצא לי שם של שפית בקרב החברים שלו וכגודל הציפיות כן גודל המאמצים לתחזק את המוניטין.

מרק עדשים
קרן הבר
להמשך הפוסט

שני סלטי חצילים מוצלחים

מצד אחד זה סוף עונת החצילים, מצד שני עדיין חמים פה ולמי יש כוח לאוכל כבד? הפתרון: מנות חציל קלילות לקיץ האינדיאני שפקד אותנו באמצע נובמבר. כי אם חם, לפחות חצילים

רק השבוע גיליתי שאכילת חציל היתה נושא שנוי במחלוקת בקרב יהודים במשך לא מעט דורות ורק במאה השנים האחרונות בערך התקבעה הלכה שמתירה את אכילתו בקרב כל העדות. מעבר לעובדה שמדובר בעוול נוראי לאחד הירקות היותר טעימים שיש בנמצא לטעמי, זה מטיל צל על הלכות האוכל היהודי מבחינתי.

לא יודעת איך התחיל הרומן שלי עם חצילים, כילדה אני זוכרת את עצמי מחסלת את החצילים בבלילה שאמא שלי טיגנה הרבה לפני שהם מצאו את דרכם לשולחן, אם בכלל. האוכל היחיד של הסבתא הפולניה שלי מארה"ב שהייתי מוכנה לאכול היה קציצות ברוטב עגבניות עם חצילים רק שעל הקציצות נהגתי לוותר ולא מטעמי צמחונות. למה? כי חציל זה החיים. מבושל, מטוגן, אפוי – העיקר שחציל.

סביח
קרן הבר
להמשך הפוסט

לא שוקטת על השמרים: החלה הכי טעימה שאכלתי בחיי

יש אינסוף מתכונים לחלות, המתכון הזה מגיע דווקא מכומר גרמני שמשפחתו במשך שנים אפתה חלה למשפחות היהודיות באזור. היא זהובה, רכה וטעימה ובעיקר ממכרת – ראו הוזהרתם

לא יודעת מה דמיינתי לגבי הכפר בו נולדה סבתא שלי, אם דמיינתי בכלל. בניגוד לעיירה שממנה בא סבא ובה הרגשתי כמעט בבית, בכפר של סבתא שלי לא הרגשתי כמעט כלום חוץ מעצב גדול. הגענו מוקדם ובניסיון למצוא בית קפה עד לפגישה המיועדת, נסענו כדקה וכבר היינו מחוץ לה. עיירה שקטה, קטנה ומנומנמת שהשלג העדין שנפל בה באמצע אפריל רק העצים את השקט. תחושה של אמצע שום מקום.

ניסיתי להרגיש מחוברת, אבל כל מה שהיה שם היה מנותק, אולי פרום. אחרי סיבוב קטן בעיירה, עצירה במקום שבו כבר לא עומד הבית המשפחתי וביקור בבית הקברות, שם לפחות שליש מהקברים הם של בני המשפחה, תחושת הריקנות התעצמה. אחר כך ישבנו בביתו של הכומר, הוא הוציא חלה שיצאה מהתנור לא הרבה לפני שהגענו וגוש גדול של חמאה. זו היתה החלה הכי טעימה שאכלתי מעודי. היא אמנם לא סתמה את החור שנפער בלב מתחושת הניתוק והאובדן, אבל היה בה משהו מנחם.

חלה עם חמאה
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארוחה על מקל: אם כבר לאכול נקניקיות, אז רק ככה

הן כבר מזמן לא פופולריות, אבל אם מקפידים על נקניקיות איכותיות, אפשר בהחלט מדי פעם לחטוא בארוחת ג'אנק ביתית שתשמח את כולם

לא פעם, בדיוני אוכל בתקופת החינוך הביתי של הילדים, נשאלתי לאיזו אסכולת תזונה אנחנו שייכים. בין כל הצמחונים, הטבעונים, אוכלי ה-Raw, פלאו וכו' התשובה שלי היתה די יוצאת דופן: אסכולת האוכל הטעים. אני לא אדם של אידיאולוגיות ובטח לא באוכל. שילוב מזונות ומודעות תמיד נראה לי כמו הדבר הנכון לעשות. לא יכולה לחשוב על אוכל מוקצה אצלנו, איזון הוא חלק מכל הסיפור.

הקו האדום היחיד הוא אוכל תעשייתי. זה לא נכנס אלינו הביתה ובטח שלא נקניקיות. במשך די הרבה זמן לא היו אצלנו נקניקיות. באיזשהו שלב שקלתי להכין בעצמי, ותכל'ס זה לא ממש קשה להכין נקניקיות אבל איכשהו זה מעולם לא יצא לפועל עד שגיליתי שיש לא מעט מקורות לקניית נקניקיות איכותיות, שיודעים מה נכנס אליהן. מאז ואחת לתקופה, נכנסות נקניקיות הביתה ומשמחות את לב הילדים. כי נקניקיות, ולא משנה איך נהפוך את זה, הן אוכל שילדים אוהבים.

נקניקיה על מקל עם מיונז
קרן הבר
להמשך הפוסט

ניסויים בשוקולד רובי: שני מתכונים לקינוח

קשה לעמוד בפני הוורד ורוד הזה, במקום להתיישב החלטתי קצת לשחק איתו ומה שיצא הם: בראוניז בשני צבעים ומוס שוקולד ורדרד, שני קינוחים פשוטים וטעימים שמכניסים קצת צבע לחיים

בקיץ הגיעו לסופר חטיפים מתוקים (לא נספר אילו כדי לא לעשות פרסומת) עם שוקולד רובי, סוג השוקולד החדש והוורוד שנוסף למשפחת השוקולדים ב-2017 וכמו כל הטרנדים הגיע אלינו באיחור מה. כחובבת שוקולד לא יכולתי להישאר אדישה ולמען האמת הטעם המיוחד שלו מצא חן בעיני. מאותו רגע שיחקתי ברעיון מה ניתן לעשות איתו. כל הקיץ חיפשתי מקומות לרכוש אותו בישראל אבל זה דרש או נסיעה ארוכה או משלוח ומי שולח שוקולד בקיץ החם בישראל?

בצר לי חיכיתי שיקרה משהו והנה קרה, היום כבר כמעט בכל הרשתות ניתן להשיג שוקולד רובי. שוקולד רובי מיוצר מפולי קקאו מיוחדים והצבע שלו הוא טבעי. הטעם שלו מיוחד ולא ברור אם הצבע הוא מה שגורם להגדרתו כשוקולד בעל ניחוח פירותי, אבל הוא עדין וטעים, אם אוכלים אותו במינונים נמוכים.

בראוניז רובי-שוקולד
קרן הבר
להמשך הפוסט

מוסקה יוונית אסלית, כמו שצריך

מוסקה יוונית אמיתית היא לא מנה קלה להכנה כי יש בה המון שלבים, אבל היא כל כך טעימה שהכנתה שווה כל רגע. מנה נפלאה לסוף שבוע חורפי שתחמם את הבטן ותעלה חיוך גדול על השפתיים

הכל התחיל בטיול באי יווני קטן ולא מתוייר במיוחד לפני בערך 20 שנים. חשבנו על הכל חוץ מזה שאף אחד לא ממש ידבר אנגלית ולא יהיה מי שיבין שאלות מוזרות כמו "איזה עשבי תיבול יש במנה?"; עם רוב המנות לא היתה ממש בעיה אבל בתבשילים זה כבר קצת מסתבך כי לא תמיד אפשר לדעת ועם אלרגיה מסכנת חיים אי אפשר לקחת סיכון. באחד הימים נכנסנו למסעדה, טוב לא ממש מסעדה, דומה יותר למרפסת ביתית עם שולחנות, אבל הריח היה מבטיח.

אחרי כמה ימים של בעיקר אוכל קר, ריחות התבשילים שעלו מהמטבח הקטן פעלו עלי כמו צלצול של פעמון על כלבים של פבלוב ואני רציתי מוסקה. הייתה לי תחושה שעד שלא אטעם מוסקה יוונית אמיתית לא אדע מה מפספסת, בעיקר בארצנו הקטנטונת ושומרת הכשרות. השיחה עם המלצר הייתה משעשעת אבל לא בטוח שהוא הבין, חמש דקות לתוך ההזמנה, והוא הגיע וביקש שאבוא איתו.

מוסקה
Daria Mladenovic / Shutterstock
להמשך הפוסט

להפריס פרסה: עוגיות פרסות שקדים נהדרות ליד הקפה

החזרה לשגרה מצריכה הרבה קפה ומה מתאים יותר ממשהו קטן בצד? לא מתוקות מדי, פריכות במידה הנכונה וטעימות שזה משהו. קוראים להן עוגיות פרסות שקדים והן לא באות לבד - צריך להכין אותן, אבל ההכנה פשוטה

זה התחיל במחקר גנאלוגי על המשפחה לפני בערך 11 שנים שעדיין לא נגמר. זה המשיך במבצע חיפוש ברשתות החברתיות של כל קרובי המשפחה החיים שנמצאו בחלקי עץ היוחסין שלא הכרתי. אלא שזה פתח צוהר להמון מידע בגרמנית שהבנתי רק בערך. לא היתה לי כוונה לחזק את הגרמנית הרעועה שלי כיוון שכמעט כל מי שנזקקתי לעזרתו ידע אנגלית טובה מספיק. אבל אז החברה הכי טובה הציעה לי ללמוד איתה גרמנית ובספונטניות לא אופיינית אמרתי כן.

בניסיון לשפר את הגרמנית הציע הבנזוג שאתחיל לקרוא באתרים גרמניים. הנטייה הראשונה היתה לקרוא עיתונים, אלא שאז זה היכה בי: למה חדשות אם אפשר מתכונים? כך יצא שגיליתי מחדש את המטבח הגרמני והתחלתי לחדש מתכונים משפחתיים.

עוגיות פרסות שקדים
קרן הבר
להמשך הפוסט

מתכון לפיצה למבוגרים, אבל לא רק

נכון שפיצה היא התשובה להכל, אבל לא תמיד הגיוון מתבטא רק בתוספות, לפעמים אפשר לשנות את הרוטב ולהפוך את הפיצה למשהו קצת אחר אבל לא פחות טוב, אולי אפילו להפך

הרעיון להכין פיצה בבית שנראה בשעתו בלתי מזיק בעליל הפך למסורת משפחתית שבועית שהייתי רוצה להתלונן עליה, אבל אין לי ממש על מה. הכנת פיצה עשויה להישמע מייגעת, אבל למעשה אין בה כמעט כלום. היא קלה להכנה, גם אם לא מהירה, טעימה, כיפית להכנה עם הילדים וניתן לגוון אותה בהמון צורות.

כמות הבצק הזו מספיקה אצלנו לארבע פיצות משפחתיות דקות, אבל לא רק. מכמות של פיצה אחת למדתי שאפשר להכין כ-18 כיסונים במילויים שונים (רוטב פיצה, מוצרלה וחצי זית מגולען לדוגמה). לפעמים כדור אחד של בצק הופך ללחמניית פוקצ'ה שכיף לטבול בשמן זית ובלסמי או להפוך לכריכוני מוצרלה ועגבנייה (אצלנו בלי בזיליקום). אפשר כמובן לגוון בתוספות, או להפוך את כמות הבצק לשש יחידות קלצונה ממולאות במה שאוהבים.

הפיצה של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

מלאים, משמחים וטבעוניים: פלפלים וקישואים ממולאים באורז וירקות

בניגוד לשם שיצא להם כמסובכים להכנה, ירקות ממולאים רק דורשים מעט עבודה ובתמורה הם מעניקים טעם וריח נפלאים ובעיקר תחושה ביתית נפלאה שמעטים המאכלים שמתחרים בה

איכשהו כשאומרים ירקות ממולאים האסוציאציה המידית היא "המון עבודה": להכין מילוי, להוציא תוך, למלא ולבשל. במשך המון זמן לא הכנתי ממולאים כי להכין רק לעצמי נראה לי מוגזם. לפני כמה שנים החלטתי לשבור את המיתוס הדבילי, שאין לי מושג איך הוא קנה אחיזה אצלי, שרק בשביל בן אדם אחד לא מבשלים. זה רעיון כל כך אווילי. בוודאי שבשביל אחד מבשלים, בעיקר אם האדם הזה הוא עצמך. וכשהבנתי שאפשר להכין סיר קטן, חזרתי להכין ממולאים.

כדי להכין את המנה הזו הייתי לא יותר מ-25 דקות במטבח ובתמורה אחרי כשעה היה בבית סיר ממולאים ששימח את חלק מדיירי הבית, כלומר אלה שטעמו, וגם חברים. ההתלהבות היתה כל כך גדולה שהחלטתי לכתוב מיד את המתכון ולהעלות אותו.

קישואים ופלפלים ממולאים
קרן הבר
להמשך הפוסט

מנת "שגר ושכח" מושלמת, או בקיצור - עוף ותפוחי אדמה בשום בתנור

רצף החגים והארוחות מביא גם את אוהבי המטבח לחפש מנות טעימות, קלות ומהירות להכנה, כי כמה כבר אפשר? עוף ותפוחי אדמה בשום היא מנה שעונה לכל זה ומתאימה גם למי שצם

זה יהיה לא נעים להודות שאני נהנית מכל החגים והארוחות ובעיקר מהזמן שקודם להן, זה שמבלים במטבח. אני לא ממש צריכה סיבות להיכנס למטבח והחגים נותנים לי סיבה לא לצאת. השנה אפילו קבעתי שיא כשבוקר שלם הוקדש לבישולים והמוזמנים לארוחה ביטלו 20 דקות לפני שעת ההגעה. אם זה היה מבחן של היקום לבחון את הצהרת הנאמנות המטבחית שלי, נראה לי שעברתי.

ממעבר קליל על הרשתות החברתיות עולה תמונה חד משמעית של ייאוש קולינרי. במצב העניינים של חג רודף חג וארוחה רודפת ארוחה בערך לאף אחד אין כוח להיכנס למטבח ובטח לא לבלות בו שעות. זו בדיוק הסיבה לבחור במנות קלות שלא מצריכות שהיה והן יותר בגדר "שגר ושכח", כלומר לפחות עד שצריך להוציא מהתנור. אם אתם מזדהים, וגם אם לא, המנה הבאה קלה ומהירה ובעיקר טעימה והבונוס שלה זה השום.

תבנית עוף בתנור  עם תפוחי אדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

מוס מייפל בארבעה מרכיבים לערב החג

4 מרכיבים, חצי שעה במטבח ויש לכם קינוח אוורירי, מתוק ומעודן בלי טיפה של דבש או תפוחים. תכירו את הקינוח שלא ידעתם שאתם רוצים אבל אז הוא הציג את עצמו – מוס מייפל אוורירי

למתכון של לפני חג יש תמיד משמעות גדולה יותר ממתכון בכל יום אחר. אולי זה כי כולם מחפשים  לחדש, להפתיע ולשנות והחג תמיד גורם לחפש עוד מתכונים, גם אם בסוף חוזרים לתפריטים מסורתיים.

אני בכלל התכוונתי לכתוב טור של מתכון שהוא גם מתנה לחג. כבר הכנתי מתכון של מדליין דבש מנצח שכיף לארוז בקופסת עוגיות ולתת כמתנה לחג אם אתם מתארחים, או להגיש לכל סועד לפני הארוחה בצרוף שנה טובה, אבל אז הפציע הרעיון למוס הזה והוא כל כך התחשק לי שעזבתי הכל והתחלתי להרכיב. מה אומר? יצא טוב, אבל אסור לדבר בפה מלא, זה לא מנומס.

מוס מייפל
קרן הבר
להמשך הפוסט

מתוק וחריף: הילכו שניים בלתי אם נועדו?

האירוח בראש השנה מביא אותנו לא פעם לחפש מתכונים שקצת יקפיצו את הטעם המסורתי, אז אם חיפשתם מנה בשרית לראש השנה בתמהיל נכון של מתקתקות ופיקנטיות, הגעתם למקום הנכון

שלוש וחצי שנים שאני כותבת את טור המתכונים הזה ועד עתה לא היה שום מתכון שהכיל את הפוטנציאל שאף אחד מבני המשפחה לא יאכל אותו עד למתכון הזה. שנים שאני משחקת עם מתכונים וטעמים בהתאם לרמת הפופולאריות של סוגי מאכלים שונים בבית ומשתדלת לעולם לא לרדת מאחוזי רייטינג גבוהים שיבטיחו את השארתי לעוד עונה. קראו לזה פופולריות זולה ולא תראו שום התנגדות ממני, בינתיים זה עובד.

אבל מה לעשות שבאופן מסורתי ארוחת ראש השנה מורכבת מלא מעט מאכלים בניחוח מתוק? כלומר עקרונית לא היתה שום סיבה שהמתיקות הזו תגלוש גם לארוחה עצמה היות ואכילת תפוח בדבש היתה אמורה לסגור את הפינה. אבל עובדתית אנחנו כאן. בקיצור לא היתה לי ברירה, אבל כן היה לי רעיון לרוטב לצלי וביחד זה חבר למנה החדשה שלפניכם.

צלי חריף-מתוק
קרן הבר
להמשך הפוסט

תרגיל עוקץ: מתכון לעוגת "עקיצת הדבורה"

עקיצת דבורה היא לא רק עוגה מרשימה, לא מסובכת להכנה וטעימה במיוחד בכל עונה, היא גם נפלאה לראש השנה הבא עלינו לטובה

בילדותי לא היו לנו יותר מדי מסורות משפחתיות, אולם אחת המסורת האהובות עליי ביותר היתה קניית שתי עוגות מאוד ספציפיות בימי שישי בצהריים: עוגת גבינה אפויה ועוגת עקיצת דבורה. עוגת עקיצת דבורה, או Bienenstich בגרמנית, היא אחת העוגות הפופולריות בגרמניה ויובאה אחר כבוד על ידי העולים היקים לפלשתינה וגם כאן קיבלה מקום של כבוד. בשנות ה-80 כל קונדיטוריה שכיבדה את עצמה הציגה גם עוגת עקיצת דבורה בוויטרינה.

ההיסטוריה שלה לא ברורה וכוללת סיפורים שנשמעים קצת כמו אגדה אורבנית. סך הכל זה הגיוני אם מביאים בחשבון שהמילה היסטוריה בגרמנית משמעה "סיפורים", בסופו של דבר זה תמיד סיפור והשאלה היא מי מספר אותו. סיפור אחד גורס שאחרי הכנתה נמשכה דבורה לעוגה ועקצה את הקונדיטור, סיפור אחר טוען שכוורות דבורים נזרקו על אויבים בזמן ניסיון פלישה, לא ברור לאיזה כפר, וכאות ניצחון הומצאה העוגה. כך או אחרת, הסיפורים אולי לא אמינים, אבל העוגה לגמרי כן.

עוגת עקיצת הדבורה
קרן הבר
להמשך הפוסט

קנלוני: ארוחת ערב בתבנית אחת

קנלוני איטלקי יהיה לרוב על טהרת הריקוטה ותרד ברוטב עגבניות, בוורסיה הישראלית האהודה אצלנו בבית היא ארוחה משביעה וטעימה במיוחד בתבנית אחת שילדים אוהבים במיוחד

שנת הלימודים שנפתחה מחזירה הביתה ילדים רעבים למנה חמה ומשביעה וככה חזרה אלינו אחת המנות האהובות מילדותי – קנלוני גבינות ברוטב גבינות, מנה שונה לחלוטין מהקנלוני האיטלקי הממוצע שכולו סמוק מרוטב עגבניות.

זה התחיל בניסיון לשלב הרבה יותר מדי דרישות מטעם הוריהם של שלושה ילדים שהתארחו כאן ולכי תצאי מזה – רשימות, טבלאות הצלבות והופה – נותרנו עם לחם צר ומים לחץ. בקיצור, אחרי שכולם אכלו ואולי שבעו הגיע תור הילדים שלי להיות רעבים, בשארית הכוחות ומה שנותר במקרר לא נותר לי אלא קנלוני גבינות.

קנלוני גבינות
photohomepage / Getty Images/iSt
להמשך הפוסט

מתכון: שבלולי שמרים ממולאים שוברי שגרה

שבלולי שמרים ממולאים לארוחת צהריים, ערב או לכבוד החזרה לבית הספר כארוחת 10:00 מפנקת במיוחד. המינוס: הצורך לעמול בלילה שלפני, הפלוס: השקט של הקפה הראשון בבוקר

למרות 16 פלוס שנות הורות, זו בסך הכל השנה השלישית עבורי שה-1 בספטמבר משמעו סנדוויצ'ים לבית הספר. הייתי רוצה לספר על כל הרעיונות הנפלאים שלי לארוחות בית ספר מזינות, אסתטיות ומעוררות תאבון המוכנסות אחר כבוד לקופסאות ומוחזרות ריקות, אבל זה יהיה שקר גס.

הצאצאים אוהבים לאכול, אבל בעיקר בבית. שנים של בישולים אד הוק לפי החשק הביאו אותם להיות מפונקים קולינרית עד זרא ואין לי את מי להאשים אלא את עצמי. זה לא ממש בלט בשנות החינוך הביתי, אבל זה בהחלט מראה את אותותיו בבית הספר.

שבלולי בצק שמרים ממולאים
קרן הבר
להמשך הפוסט

הסנדוויץ' הטוב בעולם לפי ג'ואי מ"חברים"

"כריך כדורי בשר איטלקיים ברוטב עגבניות עם גבינה מותכת בלחמניות קלויות" הוא שם די ארוך למנה המשביעה והמזמינה שכיף גדול להרכיב אבל גם נעים מאוד לאכול. המתכון כאן, כך שאין תירוצים

בחופש הזה, מכל הדברים בעולם, החליט המתבגר העליון על בינג' מפתיע ורטרואי במיוחד של סדרת דור ה-X המיתולוגית "חברים". זאת, יש לציין, ללא כל עידוד מבני דור ה-X המתגוררים בבית, הלוא הם הוריו. לא ייחסתי לזה חשיבות מרובה, להיפך מסתבר שלמרות חיבתי אל הסדרה, יש המון פרטים שנשכחו מזיכרוני ואם כבר – כל הבינג' הזה רק הוכיח לי שככל הנראה זקנתי, לא שזה לא היה ידוע.

מעשה שהיה באחד מימי הקיץ החמים, עמדתי במטבחי ו"יגעתי" (פועל מגמתי לפרוטוקול בלבד, כי זו לא מנה קשה להכנה) על כדורי בשר ברוטב עגבניות ועוד אי אילו מאכלים. בהגיע זמן הארוחה הועלו מגשים עמוסי כל טוב על השולחן, אך סיר כדורי הבשר נותר בשיממונו. בעצב החזרתי אותו אחר כבוד למקרר, אך יממה שלמה ולא בא לו דורש.

הכריך של ג'ואי
קרן הבר
להמשך הפוסט

אדומות ומשגעות: קציצות סלק שאי אפשר לסרב להן

הן יפהפיות וצבען מעורר השתאות, קלות להכנה, בריאות כי אין בהן טיפת שומן והן טעימות שזה משהו ויש גרסא נטולת גלוטן ואפילו טבעונית: קציצות סלק אפויות עם מטבל שמנת ועירית

לתאוות הסלק האחרונה שלי שותפים רק חלק מדרי הבית (הבנזוג והמרכזית אם בהפניית אצבעות עסקינן), אבל כשהכנתי את קציצות הסלק גם כלבלב הבית התעניין, התחנחן וביקש כל כך יפה שלא יכולתי לסרב, הבעיה היא שאז הוא רצה עוד וכאן הייתי צריכה להציב גבולות ברורים: בכל זאת, הסלק שלי.

אני לא יודעת מה קרה לי, אבל אני חשה צורך בלתי פוסק לקנות סלק ומכניסה אותו לאחרונה כמעט בכל ארוחה (אגב, סלק מגורר גס מעניק טעמים חדשים ונפלאים לסלט הירקות הקצוץ). מכיוון שכמעט בכל רגע נתון יש סלק מבושל שאפשר לעשות איתו משהו, יוצא שאני הוגה במה אפשר לעשות בסלק יומם וליל משל "סלקי אמונתי".

קציצות סלק
קרן הבר
להמשך הפוסט

פסטת ירקות שורש שאוכלים כל השנה

באנו לנפץ את המיתוס שירקות שורש שייכים לחורף עם פסטת ירקות שורש טעימה, גם קרה וגם חמה ותודה ששאלתם. היא יפה, ריחנית ולא כבדה, פשוטה אבל דורשת זמן הכנה ששווה כל רגע

אם עד לאחרונה קיץ עשה לי חשק בעיקר לפירות, הקיץ המהביל האחרון גרם לי דווקא לחשק בלתי מוסבר לירקות וכמה שיותר צבעוניים יותר טוב. על השולחן עולים לקאמבק סלטים שמזמן לא שזפה עין אדם בביתנו, אבל הם תמיד נראים לי טריוויאליים מדי כדי לשתף את מתכונם. אבל אחת הבשורות הכי משמחות עבורי הוא הגזרים הצבעוניים שניתן למצוא אפילו בסופר השכונתי. כל הצבעוניות הזו עושה חשק להיכנס למטבח, בעיקר אם מוסיפים לעסקה סלק, שמסתבר שיש כל השנה כבר די הרבה זמן.

אחרי שחגגנו על כל מה שסלק (למעט קציצות סלק שמתכונן יעלה בשבוע הבא כי השבוע הן חוסלו עוד לפני שהספקתי להכין רוטב יוגורט), השבוע אנחנו עם מתכון שיש להניח יעורר מחאה כי "ירקות שורש הם לחורף". אז באנו להפריך את המיתוס חמושים במזלג וחוש טעם. מסתבר שאם לא מקשיבים לאקסיומות וממשיכים להיות ספקנים מגלים שכמו שאפשר לאכול דג עם יין אדום (בחיי), אפשר לאכול ירקות שורש בקיץ ואפילו ליצור מנה מעודנת, טעימה, משביעה וצבעונית שכיף לאכול אותה חמה וגם קרה.

פסטת ירקות שורש
קרן הבר
להמשך הפוסט

מוס מנגו: אתנחתא אקזוטית קלה

לא מוניתי לשגרירה של רצון טוב מטעם רפובליקת המנגו, אבל לא ברור לי איך במדינה שכל כך אוהבת עמבה לא משתגעים על הצד השני והמוצלח יותר של המנגו. אז שנמשיך עם מוס מנגו?

בדיון איך מדבר נפלא כמו מנגו יוצאת עמבה, אני בצד של המנגו. לכן לא ברור לי למה המנגו לא הלהיט של הקיץ, הוא מתוק וטעים ככה סתם אחרי קירור, דחיפת אנרגיה מרעננת ומענגת בכל רגע. מוס המנגו הזה הוא הברקה של רגע שהצליחה במיוחד והתוצאה קטיפתית, יפה ובעיקר טעימה ולא מתוקה מדי.

הוא קל גם למי שבטוח שהמטבח לא בשבילו, הוא כיפי להכנה עם הילדים בעיקר כי הוא פשוט במיוחד ומספק רעיון לפעילות בבית בדיוק כשנגמרות הקייטנות וקצת לפני שגם מתחסלים כל החסכונות, או משהו. 

ארבע כוסות של מוס מנגו
Candice Bell / Getty Images / iS
להמשך הפוסט

סלק ישמח בטן אנוש דווקא בקיץ

פה לא המקום לשבח, להלל ולקלס את תכונותיו הנפלאות של הסלק, זה טור בישול - פה אוכלים סלק, כי הוא טעים. מה על הצלחת? מנה ראשונה שהיא גם ארוחה קלה ותוספת סלק כתוספת

גדלתי בבית שטוף סלקאות (על משקל גילנות, נו, אתם יודעים - אפליה על בסיס היותך סלק) וייתכן שזו הסיבה שאני לא עומדת בפניו, אז אני מתיישבת ואוכלת. בביתה של סבתי היקית סלק היה מצרך קבוע, לרוב במתכונת הסלט המבושל (מבשלים, מקלפים, מרסקים, מתבלים, מגישים) כמו כמעט כל ירק אפשרי. ככה זה בבישול היקי, ירקות מבושלים זה הדבר והכלל שתופס פשוט, הוא על משקל "אם לא בכוח, אז יותר בכוח" והוא די פשוט: אם זה לא הולך או-נאטורל, זה ילך עם מיונז.

כבת לדור שלישי לתסביכי סלק החלטתי לא לקחת צד אלא לייצר ענף חדש, שאוהב סלק ומוכן להתנסות. סלק הוא שורש של חורף אבל הוא בעצם על המדפים כמעט כל השנה. למרות כל הסוכר, אין לו טעם פירותי (בחיי שניסיתי גם לשחק עם סורבה, זה פחות עובד כקינוח) והצבע הסגלגל שלו נוטה להשתלט וזה לא תמיד יתרון. הוא נפלא לתבשילי חורף, כמו: בורשט, קובה סלק, או קציצות סלק, אבל בעיני הוא טעים כמעט בכל מצב וזו בדיוק הסיבה לא לותר עליו בקיץ. לגמרי אפשר לגרד סלק חי לסלט, להוסיף אותו לטחינה או לפירה תפוחי אדמה. אבל סלק גם עומד בפני עצמו, נניח כמו בשתי המנות הבאות:

קרפצ'יו סלק
קרן הבר
להמשך הפוסט

קינוח מנגו ב-3 מרכיבים

העובדה שהוא פשוט להביך נשכחת אחרי הביס הראשון. סך הכל אתם במרחק של שלושה מרכיבים, חמש דקות הכנה ושעתיים קירור מהקינוח המצוין הזה

לא תשמעו אותי אומרת יותר מדי מילים טובות על הקיץ, בעיקר כי אין לי. האסטרטגיה היחידה שלי בקיץ מבוססת כל ההכרה הברוכה שכל יום שחולף מקרב אותנו לסוף, גם אם זה לא מרגיש ככה בפועל. מצד שני מכיוון שהקיץ הוא עובדה שרירה וקיימת שלא עומדת להשתנות, צריך ללמוד לחיות איתה על הצד הטוב ביותר. אחת הדרכים היעילות היא אימוץ "עקרון הפעולה המינימלית", או בעברית לעשות כמה שפחות, זה עובד בחיים וזה עובד במטבח.

את הקינוח הזה הכרתי בבית של חמותי וחמי והוא הוצג כקינוח האהוב על הבנזוג אז מראש נטיתי לו חסד. כשגיליתי כמה הוא קל, גם בלי להתחשב בקלות ההכנה, ערכו עלה פלאים: לחתוך מנגו לערבב עם שמנת ולזרות סוכר חום מלמעלה, את השאר עושה המקרר. התוצאה: התקרמלות סוכרית וקינוח יפהפה וטעים.

שתי צנצנות של פינוק מנגו
קרן הבר
להמשך הפוסט

ברד בקיץ: שבעה מתכונים קרים למרענן הרשמי של יולי-אוגוסט

זה לא שייק, זה צבעוני, קר ובעיקר מקפיא, גם את המוח ובחום הזה לא ברור לי מה רע ברגע הפוגה. שבעה מתכוני ברד ביתי כי זה קר, מתוק, ומאפשר המון משחקי טעמים

המשיכה שלי לקפה קר התחילה כילדה ולא באשמתי. אצל סבא וסבתא שלי קפה קר הוגש כל יום אחר הצהריים (בעונת הקיץ כמובן) עם כדור גלידת וניל בגביע זכוכית בתוספת קש ארוך שכפית בסופו, ממש כמו בבתי הקפה בגרמניה. שנים אחר כך גיליתי שאת הכפית הזו המציאו ב-1968 במיוחד ל-Slurpee, הברד ששמו באנגלית הוא אונומטופיה.

כל הסיפור של ה-Slurpee מתחיל בטעות בסניף של Dairy Queen ב-1959 כשמכונת הגזוז הפסיקה לעבוד ומנהל הסניף הכניס בקבוקי שתייה קלה למקפיא וגילה להפתעתו שהלקוחות נהנים מהמרקם הקצת קפוא של המשקאות המוגזים, אז הוא המציא מכונת ברד. מזה צמחו כמה עמדות מכירה ועד 1965 הברד הפך לכזה להיט שרשת חנויות הנוחות 7-eleven חתמו איתו על חוזה ואז ה-slurpee קיבל את שמו וגם דחיפה די רצינית.

ברד
קרן הבר
להמשך הפוסט

משהו קטן ומתוק: פרפה חלבה ברבע שעה

הקיץ לא משקיט את החשק למתוק, להפך הוא רק מדייק אותו לקרירות המתאימה. הקינוח הזה נולד ממצרכים שהיו בבית, הופרח כבלון ניסוי וחוסל עוד בטרם מלאו לו 24 שעות, פשוט שזה טעים

הן היו שתיים ונראה היה שיש להן חשק להוציא אנרגיה אבל בלי לצאת מהמזגן, הצעתי להן לבחור מתכון שנעשה יחד והן לקחו את ההצעה בשתי ידיים. אחרי חצי שעה הונחו בידי מלוא הטנא רעיונות: מאמפנדס ועד למלאבי. שלב הביצוע כלל כמה דרישות שהראשית בהן היתה לנסות לא לצאת לקניות, בכל זאת – חם. סוגיית המצרכים העלתה את רמת הקושי והחל משחק אסוציאציות של קינוחים עד שהוחלט לנסות פרפה חלבה וסורבה פירות מעליו "כדי לאזן ולתת צבע" וזה בדיוק מה שיצא.

לא צריך יותר מרבע שעה הכנה לקינוח הזה, הסבלנות מתבטאת רק בזמן ההקפאה, אבל התוצאה של קינוח עשיר בטעמים, אבל מאוזן (חשוב!), מתוק ואפילו מרשים, למי שחשוב לו. עם הטעמים אפשר לשחק כמובן ואפשר במקום חלבה לעשות פרפה דבש או מייפל באותו האופן ולהגיש עם תחתית קרמל במקום קפה. בקיצור, ברגע שמבינים את הפרנציפ אפשר להתחיל לשחק.

פרפה חלבה וסורבה דובדבן ליצ'י
קרן הבר
להמשך הפוסט

ז'רבו: עוגת השכבות ההונגרית שאתם חייבים להכין

היא אומנם נראית מסובכת להכנה אבל היא פשוט דורשת סבלנות ששווה כל דקת השקעה בשביל התוצאה בסופה – עוגת שכבות בצק מופלאה עם אגוזים, משמש ושוקלד

הצד ההונגרי של הבנזוג מתגאה, ובצדק יש לציין, במסורת הקולינרית האוסטרו-הונגרית. מסלט המלפפונים, דרך הכרוב הכבוש, הגולש וכמובן גולת הכותרת – ז'רבו. אותה עוגה שרקח השוקולטייר אמיל ז'רבו השוויצרי שעבד בקפה קוגלר (לימים ז'רבו) שבבודפשט במאה ה-18. שכבות של בצק פריך, ריבת משמשים, אגוזים ושכבת שוקולד מעל וביחד הם יוצרים חגיגה מופלאה של טעמים. הז'רבו של דודתו של בן הזוג, נעמי צרפתי ז"ל, היו שם דבר, אך למרות 20 שנים של זוגיות ההבטחה שהיא תלמד אותי להכין ז'רבו מעולם לא התממשה לצערי.

כשבשבוע שעבר נתבקשנו להכין מאכל עדתי לערב שורשים של כיתה ז', בכלל לא היה לי ספק שז'רבו הוא התשובה. את הכלל של הבנזוג לא להכין משהו בפעם הראשונה לאורחים נטשתי בכניסה למטבח. הכנתי את עצמי לעבודה קשה, כי זה בילד-אפ הונגרי ידוע, וזה עבד כי ז'רבו לא קשה להכין, הוא רק דורש סבלנות.

הז'רבו ההונגרי  חתוך לקוביות
קרן הבר
להמשך הפוסט

חצילים ומוצרלה: היטוגנו שניים בלתי אם נועדו?

פרוסות חציל ומוצרלה במעטפת מטוגנת עם, או בלי, רוטב עגבניות קר ליד, מנה ראשונה מוצלחת בניחוח איטלקי או ארוחת ערב טעימה במיוחד לצד סלט ירקות חתוך דק, מה שבא קודם

להגנתי ייאמר שהיה שם חציל ואמא שלי אמרה שהיא קופצת לבקר וזה יצא שעת צהריים וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה כמה טעים יהיה לטגן את החציל עם מוצרלה, להגיש עם סלט ירקות והופה- ארוחה קלילה ולא מחייבת וזה בדיוק מה שהיה וגם טעים.

כשהייתי קטנה אמא שלי היתה מכינה חצילים מטוגנים (בלי הקליפה ובבלילה פשוטה של ביצים וקמח) וזה היה פחות או יותר אחד המאכלים האהובים עליי עלי אדמות. אני לא זוכרת את עצמי אומרת אי פעם לא לחציל ואת חיבתי אליו אפשר לגלות לאורך הטורים. לצערי לא ממש הצלחתי להעביר את האהבה לחציל לצאצאים, מצד שני תופס כאן הכלל הידוע שהורים נהנים יותר (אין כלל כזה אבל במקרה שלנו הוא עובד על חצילים).

חציל ומוצרלה
קרן הבר
להמשך הפוסט

כתום לה, כתום לה: עוגת גזר משגעת

עוגת גזר זוכה למוניטין מפוקפק ולא ברור למה. היא לא מצריכה וירטואוזיות קולינרית ובכל זאת יוצאת רכה, אוורירית, טעימה ומתוקה, אולי זה עניין של שם בכל זאת עוגת גזר נשמע כמו אוכל לארנב

זה התחיל בהודעת ווטסאפ באחת מקבוצות בית הספר בה שוב נתבקשנו להתנדב לעוד פעילות. כלומר אני מודה שאלה תמיד מטרות טובות, בכל זאת מדובר בילדים שלנו. לא אחת, רוצה לומר בערך אחת לשבוע פחות או יותר אחרי ששוב אני מוצאת את עצמי מתנדבת לאפייה של משהו באחת הכיתות, אני נזכרת בערגה בימי החינוך הביתי העליזים, בהם הייתי פטורה רוב הזמן מהתנדבויות שכאלה.

ברגעים כאלה נכנסת לפעולה אוטומטית גישת פוליאנה המחפשת תדיר משהו טוב בכל דבר וראה זה פלא: עוגות לאחרים הן הזדמנות להכין בקטנה גם הביתה את כל העוגות שהצאצאים הזכריים לא אוהבים, שזה בערך כל דבר חוץ משוקולד וקינמון. כך חזרה למטבחנו עוגת הגזר האהובה שנזנחה מזמן. אבל עזבו אותנו, בואו נדבר על עוגת גזר.

עוגת גזר
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת מוס גבינה הכי קלה שיש

קריר, מתוק במידה, קל להכנה וממכר – רשימה חלקית של סופרלטיבים לקינוח שמצדיק את עצמו, בטח בשבועות. עוגת מוס גבינה קרה שניתן להכין מראש ולשמור בפריזר, קלאסי לשבועות

תכננתי להעלות מנה ראשונה חצילית כי עלה בדעתי שכבר מזמן לא כתבנו כאן משהו בזכות החציל וזה חבל המיוחד וחשבתי שזה רעיון מעולה למנה ראשונה לשבועות, או סתם כארוחת ערב באחד מימי השבוע. אבל מצב העניינים היה כזה: נקנו מצרכים לעוגת הגבינה לשבועות ולפתע התקבלה קריאת מצוקה (השם שמור במערכת) – דרוש קינוח קר וטעים ללא פירות.

מיד התכנסו טובי המוחות בסביבה, נו טוב, הייתי לבד, וזה מה שיצא: מוס גבינה (ללא ביצים) קרמי וטעים על בסיס ושוליים של פירורי ביסקוויטים – ניתן להגיש אותו ככה ולדעתי יהיה מוצלח לא פחות להכין לו זיגוג סירופ פירותי של לימון או פסיפלורה למשל, אבל גם פירות יער יעבדו פה מצוין. אני בחרתי לא להוסיף זיגוג ולעטר בדובדבנים לפני ההגשה, פשוט כי יש דרדקים שמעדיפים בלי פירות והפעם הם לא רק שלי.

עוגת מוס גבינה
קרן הבר
להמשך הפוסט

פשוטה ונפלאה: עוגת גבינה אפויה של בית

היא לא נוצצת כמו מתחרות אחרות בקטגוריה, להפך היא נחבאת אל הכלים ופשוטה, בדיוק הסיבה לחזור אליה בכל פעם מחדש. עוגת גבינה אפויה - נפלאה ומשמחת כל השנה, לא רק בשבועות

איכשהו כשיש מנהג אהוב שמקורותיו עלומים אין שום דבר שדוחף אותך לנסות להבין מאיפה הוא הגיע, אתה פשוט נהנה ממנו. ככה זה בדיוק במשפחה שלי עם חג השבועות, מאז שאני זוכרת את עצמי, שבועות הוא מוסד בפני עצמו. בניגוד לפסח או ראש השנה שכולו נדנדת "אצל איזה צד הפעם", שבועות הוא חגיגה משפחתית שאין לתהות עליה ואין להיעדר ממנה ושום תירוץ לא תופס.

כל שנה מחדש מצאתי את עצמי מחפשת עוגה עוד יותר מוצלחת מזו של השנה שעברה, יותר לבנה, יותר, גבוה, יותר מיוחדת ויותר יפה. ככה עברו תחת ידי עוגת אוריאו, עוגת גבינה טופי-קרמל, עוגת גבינה אוכמניות, עוגת גבינה קפוצ'ינו, עוגת גבינה פירורים ומה לא? אין מה לדבר הן טעימות וטובות ותמיד ניתן למצוא עוד טוויסט, אבל עוגת הגבינה האהובה עליי היא דווקא זו הביתית. סתם, עוגת גבינה אפויה, רכה, ריחנית, כזו שאתה יודע בדיוק איך היא תהיה ולא מתאכזב.

עוגת גבינה אפויה
קרן הבר
להמשך הפוסט

קציצות עוף: מתכון שעובר במשפחה כמה דורות אינו טועה

הן טעימות, ביתיות ואם לא שמים לב נחטפות לפני שמגיעות אל השולחן. קציצות העוף של אניו – מתכון שעובר במשפחה, פשוט כי הוא טעים, בהנחה שהטבח שמר על ערנות חטפנים בזמן ההכנה

אין מה לדבר, כנראה לכן אני כותבת, אבל המשפחה שלנו חובבת גנאלוגיה ואם לא דרך עבודות שורשים אז דרך מתכונים והלא מן הידועים שהמשפחה צועדת על קיבתה. לכן בכל פעם שמתכון משפחתי שכזה לא מתקבלת מידית על ידי הצאצאים אני נוקטת בשיטת ההתשה שהמוטו שלה פשוט: "הייאוש בעוכרינו, ההתמדה סוד כוחנו", ובמילים אחרות "הכיני להם שוב ושוב עד שבסוף יאהבו, או שפשוט יתרגלו". ומה אתם יודעים? זה לא בהכרח עובד.

בכל מקרה, את המתכון הזה לקציצות עוף קיבלתי מחמי, אמא שלו היתה מכינה אותן ואחריה חמי וחמותי היו מכינים אותן באופן קבוע. אודה ולא אבוש - יש לי בעיה עם חזה עוף שלא אני מכינה ונדמה לי שכבר אמרתי את זה מעל דפים אלה בעבר. חזה העוף, גם זה העשוי לשניצלים הנמכר במחוזותינו, מכיל יותר מדי חלקים שאני לא רוצה לאכול. כן, גם אלה הנקיים ביותר. זו אולי איסטניסטיות, זו אולי שריטה בלעדית שלי, אבל ככה זה. מן הסתם זה מחריף כשזה מגיע לחזה עוף טחון, שם אין בכלל בקרה לגבי מה נטחן.

קציצות עוף
קרן הבר
להמשך הפוסט

בחושה, קלה להכנה ויפה: עוגת וניל אגוזים ופלחי אגסים

קצת לפני שהם נכנסים לתרדמת קיץ ולפני כניסתם של פירות הקיץ, זמן טוב להתפנק עוד רגע עם אגסים. עוגה נפלאה לסוף שבוע ולא רק, יפה שלא מתחשק לחתוך אבל מישהו צריך לעשות את זה

נכון שהחורף השנה נשאר קצת יותר מהרגיל, אבל הקיץ שהגיע בסערה הצליח להשכיח שבעצם עד לא מזמן ירד פה די הרבה גשם. מזל שנשארו עוד אגסים אצל הירקן להזכיר שלמרות שממש, אבל ממש חם, בעצם עדיין אביב ועוד אפשר לנצור עוד קצת זיכרונות חורף כי הם בהישג יד.

אז מה לפנינו? עוגה בחושה וקלה להכנה על בסיס וניל ואגוזים עם פרוסות מרעננות של אגסים, מה שהופך אותה לקצת יותר מתוחכמת. אם ממש רוצים להפוך אותה למוקד להשתאות, אפשר להגדיל ולהכין מעל ציפוי דמוי שטרויזל קל להכנה [מערבבים 50 גרם שהם 5 כפות קמח לבן, 50 גרם חמאה, 50 גרם (רבע כוס) סוכר חום ו-50 גרם (חצי כוס) קוואקר גס ואת כל זה מפוררים מעל העוגה לפני שמכניסים לתנור], אבל זה ממש לא נחוץ, למעט אם ממש מתחשק לכם להרשים.

עוגת וניל אגוזים ופלחי אגסים
קרן הבר
להמשך הפוסט

משהו ליד הבשר? סלטי תפוחי אדמה כמובן

אם קיבלתם הוראה להביא "משהו ליד הבשר" וחיפשתם משהו שכולם יאהבו, קל להכנה שמתאים לגריל צמחוני או בשרי ולגמרי סוגר את הפינה? מצאתם שני מתכונים לסלטי תפוחי אדמה טובים במיוחד

אם אתם מוזמנים לחגיגות עצמאות יש להניח ש"משהו ליד הבשר" זו התשובה שקיבלתם לשאלה "מה להביא?". לא מעט אנשים מחזיקים את המתכון המנצח שלהם וזה מה שהם מביאים בקביעות. אני מודה, לא פעם אני מנסה לחדש אבל בסופו של דבר, כמו כל חובבת תפוחי אדמה, אני חוזרת לסלטי תפוחי אדמה. למה? כי תפוחי אדמה כמובן, אבל תכל'ס השורה התחתונה היא שסלטי תפוחי אדמה טעימים, משביעים, קלים להכנה ולגמרי מתאימים לחגיגות האוכל השונות של יום העצמאות, בין אם בבית או בחוץ. 

גדלתי שנים על סלט תפוחי אדמה (kartoffelsalad) אחד ויחיד, זה שסבתי היתה מכינה ואני מודה ששום דבר לא הכין אותי לתגלית המדהימה שאין ממש דבר כזה סלט תפוחי אדמה גרמני אחד, אלא שם קוד לכמה וכמה סוגים שונים לחלוטין של סלטים והכל תלוי באזור. זה היה האות להתחיל במסע גילויים קולינרי אל נבכי הסלט הטעים-טעים הזה, שמתברר שלא בכל מקום מוגש קר ויש לו וריאציות בכל העולם.

סלטי תפוחי האדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

תפוחי אדמה עם כופתאות קמח של סבתא אמה

אחת הדרכים לגרום לסבתא שלי לדבר על אמא שלה היתה במטבח. מאז סבתא אמה ועד היום: המתכון לתפוחי אדמה עם כופתאות - רץ אצלנו במשפחה לפחות ארבעה דורות

אחד הדברים שמעסיקים אותי לאחרונה (חוץ ממשפחה, מעבר דירה, עבודה ושכאלה עניינים שוליים, כמובן) הוא קידום טקס הנחת אבני נגף לזכר סבתא רבתא שלי, אמה הייזר לבית ורטהיים ושלוש בנותיה. לא שמעתי עליה יותר מדי סיפורים, סבתא שלי היתה גם יקית וגם אחת שמיעטה לדבר (בתחום הזה לא טבלתי בבריכת הגנים שלה) ובכל זאת מפיסה אחת לשנייה, הצלחתי להרכיב משהו, קווי מתאר.

אומה (כינוי חיבה לסבתא בגרמנית) אמה היתה אמא לשלוש בנות. בתה הקטנה, סבתי, היתה בת שנתיים וחצי, כשהודיעו לאמה שבעלה נעדר במלחמה. חודשים אחרי גם הגיעה ההודעה – מת ונקבר בדיז'ון. גם בלי שהנאצים יעלו לשלטון לא היה לה קל, לגדל לבד וללא תמיכה שלוש בנות. זה לא היה עניין של מה בכך, אבל לא הרבה אחרי שהנאצים עלו לשלטון היא הבינה ששום דבר טוב לא יצא מזה והחליטה להוציא את בנותיה מגרמניה ולא משנה מה. היא נשארה שם, למרות המאמצים להעלותה לפלשתינה. היא שרדה עד ליולי 1944, אז היתה במחנה הריכוז קייזרוואלד וכנראה עם התקרבות הצבא הרוסי היתה מקרבנות הסלקציה לפני השילוחים דרום-מערבה.

תפוחי אדמה עם כופתאות קמח
קרן הבר
להמשך הפוסט

שווים את ההשקעה: אגסים שיכורים בסירות מרנג

הוא אמנם מושקע ולוקח זמן, אבל כל אחד יכול להכין את הקינוח האישי הזה שהוא קליל, מרשים, טעים וגם מתאים בול לפסח למי ששומר כי אין בו טיפת קמח

"אז שוב נכין קינוח ששני הבנים שלך לא יאכלו?" שאל קטינא וטרוניה קלה בקולו. "לא," עניתי בלי לחשוב, "נכין שני קינוחים, אחד כזה ואחד שתוכלו לאכול, נניח עוגת שוקולד." וככה גבירותיי ורבותיי, אם תהיתם ויש להניח שלא, מכניסים את עצמכם למחויבויות מיותרות שלא היה שום צורך להיכנס אליהן.

אבל לא לשם טעויות הוריות התכנסנו, אלא משום שבמסגרת ארוחת החג השני אחת המטלות שלקחתי לעצמי היתה הכנת קינוח. אחרי שפסלתי כמעט כל אפשרות מטעמים שונים ואך נאמר שטעמיי עמי, החלטתי לנסות כיוון קצת שונה. ביקור אצל הירקן הוביל להחלטה – אגסים שיכורים. אלא ש"רק אגסים שיכורים", או אגסים שיכורים וגלידת וניל, נראו לי קצת כמו הקטנת ראש, שלא לומר הקטנת ראש פראית, בטח אם לא אני מכינה את כל הארוחה. מכיוון שהקינוח שכמעט הכנתי היה פבלובה, השילוב בין השניים נראה לי כמו פתרון מושלם, קצת סירופ, הגשה אישית והופס – קינוח אישי מרשים – אגסים שיכורים בסירות מרנג.

אגסים ביין על מרנג
קרן הבר
להמשך הפוסט

צלי בקר חגיגי כמו של סבתא

סבתי אמנם שיתפה את המתכון שלה אבל איכשהו אף אחד לא עשה אותו כמותה. בצר לי נאלצתי לאלתר ועם השנים התקבל מתכון לצלי בקר בציר עמוק ומלא טעם שמתאים לכל תוספת ומתאים בדיוק לשולחן החג

טיול השורשים עם אמי ושתיים מאחיותיי לכבוד יום הולדתה ה-80 של אמי, ממנו רק חזרתי, באזור הסן שבגרמניה, הביא אותי לכתוב טור עם מתכון של אספרגוס ברוטב הולנדייז. אתם מבינים, האביב הוא העונה בה מבשיל האספרגוס הצהוב, בבת עיניו של המחוז כולו. צדי הדרכים מתמלאים בדוכנים לממכר אספרגוס ושלטים על כל מסעדה מכריזים על חזרתה של מנת הדגל האספרגוסית - אספרגוס ברוטב הולנדייז, עם או בלי האם או גבינה או כל תוספת שתרצו, אך בתוספת תפוחי אדמה כמובן, שלא לומר תפחי אדמה כמנהג היקים אזרחי ישראל.

למותר לציין שזו מנה נפלאה ובאמת שכבר רציתי להעלות אותה, היא גם נראית לי מנה ראשונה נפלאה לליל הסדר למי מאתנו שאינם שומרי כשרות, כמוני למשל. אבל אז, ממש בערב האחרון, הימרנו על המסעדה הנכונה בפרנקפורט ואמנם אני הזמנתי שניצל וינאי, אך אחיותיי הזמינו צלי בקר כל כך מושלם שבגללו אנחנו כאן. אז בואו נתחיל מזה שאין לי מושג מה המתכון, לא העזתי לבקש, זה לא ממש מקובל. נמשיך מהטיפ שתרם המלצר כששיבחנו את המנה שהסוד טמון בשמאלץ, אבל את זה כבר ידעתי ונמשיך בתגלית הגדולה מכולן – ציר בקר דורש בכלל יין לבן.

צלי בקר חגיגי
קרן הבר
להמשך הפוסט

לתקתק מנה עיקרית במהירות: בקר וירקות מוקפצים בסגנון אסיאתי

הניחוח אסיאתי, הטעם מותאם, ההכנה קצרה והתוצאה משביעה וצבעונית. לא צריך יותר מאורז לבן עם מנת הבקר והירקות המתקתקה הזאת כדי להעלות על השולחן ארוחה מלאה, משביעה וטעימה

אם היה משהו שאהבתי לאכול בילדותי זה היה אוכל סיני. בירושלים של שנות ה-80 הייתי בטוחה שמרק וון טון, עוף חמוץ מתוק ושרימפ בציפוי טמפורה הם האושר בהתגלמותו, עוד הרבה לפני שסיפרו לנו על מונוסודיום גלוטמט. ההבנה שהקשר בין האוכל הזה לאוכל סיני אמתי מקרי בהחלט נחתה עליי כרעם ביום בהיר ומעולם לא הצלחתי לשחזר יותר אהדה לא לאוכל המותאם לאנשי המערב ולא לזה הסיני.

רצה הגורל, או החשיפה למסעדות – מה שיותר הגיוני לכם, שהצאצאים הפכו חובבי טעמים אסיאתיים. לו רק היו מסתפקים בארוחות בחוץ דיינו (בכל זאת, תכף פסח), הבעיה היא שהם מבקשים לאכול טעמים שכאלה גם בבית ואפילו מכוונים למנות ספציפיות. לא מתלוננת כי לא פעם הם שותפים בהכנה, אבל הם תמיד מלאי תנאים המלווים בפיקוח קפדני. לכן, יש המון דברים ש"אסור" והניסיון לייצר חפיפה בין האיסורים כדי להביא לכלל מנה אחת משביעת רצון לכל הצדדים לרוב לא ממש מצליח למרות הכוונות הטובות ומסתיים במנה להרכבה למיקסום שביעות הרצון.

מנת בקר וירקות מתקתקה בסגנון אסיאתי
Brent Hofacker / Shutterstock.c
להמשך הפוסט

פשטידת קישואים קלה וטעימה

היופי בפשטידות טמון בעובדה שכל אחד יכול להכין אותן ואפשר לזרוק לתוכן כמעט הכל, זה הופך אותן לארוחה מזינה, קלה להכנה שעובדת יופי עם סלט ומתאימה לימים שמתחממים

הימים החמים שמתחילים להגיע מעוררים בי בעיקר חשק לארוחות עם המון ירקות. אחד השילובים האהובים עלי הוא פשטידה כלשהי וסלט ירקות. כשחושבים על זה, פשטידות הן רעיון נפלא: קחו בערך כל מה שיש לכם בבית, תעשו ממנו מיש-מש דביק, תכניסו לתנור והופה – ארוחה. אין שום צורך בידי זהב, מתכון מנצח או פוילישטיקים אחרים והתוצאה ביתית כמו לשבת בטרנינג עם כוס קפה על הספה, שבעיני זה בערך, ובכן, הדבר הכי נחמד שיש.

לא ממש צריך לעבוד עם מתכונים כשזה מגיע לפשטידות (וכן, כאדם שכותב ברגעים אלה טור בישול על פשטידה זה בערך כמו לירות לעצמי במרכז המסה, אבל היו סלחנים). ברגע שקונים את המיומנות ניתן בהחלט להתחיל לשחק איתן, רק: ירקות, ביצים, גבינות וקמח. ערבוב במינון נכון, תיבול וזה כל מה שצריך, כלומר למעט אפייה.

פשטידת קישואים
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת תפוחים קלה ומשובחה

מה הבאתי לכם מווינה? חשק בלתי מוסבר לעוגות תפוחים. מה יצא מזה? מתכון לעוגת תפוחים קלה, יפה ומהירה להכנה לסוף שבוע החורפי עד אביבי שעושה את דרכו אלינו

הכל היה ערוך ומאורגן לחזרה מסוף השבוע בווינה, אפילו המתכון לשבוע הזה, אבל שום דבר לא הכין אותי לחשק הבלתי מוסבר שיתפוס אותי לעוגות תפוחים. אם חשבתם שטרודל אאלץ לאכזב, רק אציין שהבטחתי למרכזית אז יש להניח שגם זה יקרה בקרוב. כך או אחרת באקט ספונטני, וכולנו יודעים זה לא ממש מאפיין יקית מדופלמת, הנחתי את הלפטופ בצד והחלטתי על עוגת תפוחים מהירה. כמה מהירה? שעה אחרי כבר ישבתי עם קפה מחכה לעוגה שתצטנן ובינתיים מתאפקת.

יש שיגידו שתפוחים מושלמים לסתיו, אבל לא תמיד צריך ללכת לפי הספר, מה גם שיש תפוחים כל השנה. השילוב העדין של הקינמון ונגיעות הבצק הופכות את עוגת התפוחים הזו לרכה וקלילה, נפלאה לקינוח בתוספת גלידת וניל או ככה סתם עם קפה או שוקו של אחר הצהריים. התפוחים הפרוסים נותנים לה מראה מתוחכם יותר מסתם עוגה בחושה, אבל היא קלה להכנה כמוה. אני הלכתי לבדוק אם כבר אפשר לפרוס אותה, אז תסלחו לי אם אקצר.

עוגת תפוחים קלה
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגיות לימון מזוגגות

המחלוקת על ופל לימון לא תיפתר כנראה לעולם, אבל עוגיות לימון זו אופרה אחרת לגמרי. הן רכות, מתוקות ובעלות נגיעה של חמצמצות וזה לגמרי הזמן להכין אותן בסוף החורף ובאוויר נישא ריח פריחת הדרים

כנראה שגם לכיתה ג' הגיע הדיון על ופל לימון כן או לא, וקטינא חזר הביתה אפוף במחשבות פילוסופיות על משמעות החיים בין לימון ושוקולד. אני לא גיבשתי דעה על ופל לימון, אני די אדישה כלפיו ובכך הוצאת את עצמי מן הכלל שכידוע אומר שוופל לימון או שאוהבים או ששונאים. הדיון על לימון המשיך לעוד תחומי חיים רבים וקטינא נדהם לגלות עולם שלם שכולו צהוב וחמצמץ. אבל איכשהו מתישהו חזרנו לאוכל, ספציפית - עוגיות.

"עוגיות לימון לא יכולות להיות טעימות", טען קטינא בתוקף והטיל עליי את חובת ההוכחה. אני את שלי עשיתי, אבל קטינא סירב לטעום ואני בטח לא אתעקש כשמדובר במתוקים ועוד יותר כשהמתוקות האלה כל כך טעימות. הייתי רוצה להגיד שזה משאיר יותר לי, רק שהן התחבבו יותר מדי על כל שאר דרי הבית ומסתופפיו הצעירים שלא נשאר כלום כבר יום למחרת.

עוגיות לימון
ppi09 / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

40 דקות ופונדו

שנייה לפני שהאביב כבר כאן, זמן מצוין לארוחת חורף מהירה, טעימה ומושחתת – פונדו גבינות, אולי לא שוויץ השנייה אבל כמעט שוויץ בשנייה, טוב ב-40 דקות. הבונוס: כמעט אין כלים

"אמא, מתי את חושבת שתוכלי לעשות פונדו?" שאלה המרכזית בפינוק, לקראת ערב בעודי תוהה מה להכין לארוחה. אחרי שביליתי כעשר דקות בבחינת כל המצרכים בבית, לא הייתי צריכה הרבה כדי לענות "מה את אומרת על עכשיו?". עוד לפני שהשאלה הדהדה בחלל האוויר כבר התייצבה לצדי במטבח מתבגרת צעירה והפשילה שרוולים. 40 דקות אחרי, אבל רק בגלל שבישלנו תפוחי אדמה (אם מחליטים על טוסטים זה מקסימום רבע שעה) ניצב לראשונה כלי הפונדו, שקיבלנו באחד החגים ונשאר בשביל הסיכוי הקלוש שיום אחד ייעשה בו שימוש, על שולחן האוכל. לא הרבה אחרי וכל מה שנותר הוא כלי פונדו ריק וגרגורי עונג קטנים ומשמחים.

מה שהכי נחמד בארוחת פונדו זה לא רק מהירות ההכנה, הטעם המצוין ומיעוט הכלים, אלא דווקא הארוחה השיתופית מסיר אחד, כולם יחד ויש בזה המון כיף. את הפונדו הביאו השוויצרים לעולם במאה ה-17, אם כי עדיין לא ניתן לו שמו, הוא סתם היה יין וגבינה בסיר, במאה ה-19 הוא כבר אומץ כפונדו על ידי השוויצרים והפך למאכל הרשמי שלהם. בשוויץ הוא הוצג תחת הקמפיין "כי פונדו עושה מצב רוח טוב" ומי אני שאגיד לזה לא? מה גם שזה לגמרי עובד, תנסו.

פונדו גבינה
HikoPhotography / Shutterstock.
להמשך הפוסט

עוגת קינמון אמריקאית שאי אפשר לעמוד בפניה

השילוב של ניחוחות הקינמון וזיגוג הווניל בעוגה בחושה אחת, רכה וריחנית, הופך אותה לכזו שמתחשק רק "ליישר" אבל קשה להוריד ממנה את הידיים (ספוילר: האיפוק מת)

אני לא מתכוונת להתנצל על העובדה ששוב מככבת כאן עוגת קינמון, משהו בחורף הנוכחי עושה לי חשק בלתי מוסבר לריח ולטעם הקינמוני החם ובסביבתי הקרובה לפחות, אין אף אחד שמתלונן. כל השבוע התחשקה לי עוגת קינמון, כזו אמריקאית רכה ומלאת זיגוג וניל עד שאתמול קפצתי לחנות האלכוהול השכונתית, כן יש לנו אחת כזאת ויוסי, כן אנחנו כבר חברים מזמן, שאל איך אני עם קינמון. מפה לשם, אני נהנית מוויסקי קינמון ויוסי מעוגות קינמון עם זיגוג וניל, ממש כמו זו.

היא רכה, מזכירה קצת עוגת שיש אבל הרבה יותר אוורירית וגם שונה בהכנה ובזיגוג הווניל הכל כך אמריקאי שמעליה, מלא סוכר (ליצמן עסוק בדברים אחרים כרגע, אז אני מרשה לעצמי) ונפלא שגם אנשים שלא אוהבים לאכול בבוקר, נניח כמוני, הרבה פחות פסקניים בנושא בוקר ואוכל כשהיא בסביבה. אפשר בהחלט להכניס אותה לפריזר והיא תשמר שם מצוין בכלי אטום לפחות חודשיים ואם תחתכו אותה מראש לפרוסות, אפשר כל פעם להפשיר רק חתיכה אחת. רק אומרת שאם בכל זאת תחליטו להשאיר אותה על השיש יש סיכוי גבוה שהיא תעלם בשניות.

עוגת קינמון בחושה אמריקאית עם זיגוג ווניל
קרן הבר
להמשך הפוסט

טארט שוקולד מריר לסוף שבוע מתוק

טעם עשיר של שוקולד שממלא את הפה ומחליק בגרון ומעלה חיוך של עונג, זו התוצאה הישירה של טארט השוקולד הזה, שלא תגידו שלא אמרנו, הנה – שחור על גבי לבן: זהירות ממכר!

שישי בצהריים ועדיין לא הצלחתי להביא את עצמי לקום ולעשות קניות. התדירות בה מופע העצלנות הזה מתרחש כבר מתחילה להטריד. מצד שני מהי מחשבה טורדנית אם לא משהו שיש לנפנף ממש כמו זבוב? ומצד שלישי, ולא משנה אם אין דבר כזה הכל שאלה של זמן ומרחב, זה מוביל אותי לווירטואוזיות יתרה שאולי היא גם מקור לשאננות שלא מביאה סוף למעגל האימה הזה המכונה דחיית קניות ביום שישי.

מעגל אימה או לא מעגל אימה, אורחים מגיעים, ילדים בבית כי יש משהו עם היום שישי הזה שלא מצליח להוציא אותם לבית הספר, ניקיונות וכלב וגם אוכל שצריך להכין והזמן קצר והמלאכה מרובה ותמיד יש בלת"ם ואף פעם אין מספיק זמן לקפה ומה עושים לקינוח כדי לא לצאת מהבית? טארט שוקולד מריר שאי אפשר לעמוד בפניו, אז עושים, מתיישבים ושוב לא יוצאים לקניות בשישי, מה יהיה? שנקרא לו טארט העצלנות מנצחת? הוא קל, הוא טעים ויש אנשים שכתבו עליו טור, נניח זה.

טארט שוקולד
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת שיש וניל-קינמון עם טוויסט

בלילה לבנה של וניל ובלילה כהה של קינמון ולא להאמין כמה זה נפלא ביחד ובכלל איך לא חשבו על זה קודם? מלכת התנור החדשה בבית שלנו, יפה, ריחנית וטעימה

"אמא, אולי נאפה "עוגת ברוך הבא" לאבא?" שאל קטינא יום לפני חזרתו של הבנזוג מנסיעת עבודה, כחלק מתמרון החותר למגע עם עוגת שמרים קינמון. "מה תרצה לאפות?" שאלתי. "את העוגה שאבא הכי אוהב – שמרים קינמון," הגיעה התשובה הצפויה. בחיי שאני לא יודעת מה גרם לי לומר "מה דעתך על עוגת וניל-קינמון רכה כמו עוגת שיש?", אבל גם הוא וגם המרכזית התעוררו לחיים, למרות שבדיוק עצרתי ליד הכניסה לבית הספר.

אמנם הם קבעו שיא ביציאה מהירה מהרכב, אבל השמחה על ההישג חסר התקדים לא היתה שלמה.זה לא רק בגלל שהרכב מאחורי כבר צפר, אלא בעיקר משום שהייתי עסוקה בניסיון להבין איך ניתן לעמוד בכבוד בפליטת הפה האומללה שלי, שכבר לא הדהדה בחלל הרכב, אך בהחלט הוסיפה להדהד במוחות הילדים.

עוגת שיש שחור לבן
קרן הבר
להמשך הפוסט

מתכון: עוגיות חמאה רכות-רכות

שוב סוף שבוע גשום שמזמין להישאר בבית? זמן להכין עוגיות הררי פיות, עוגיות חמאה רכות מכוסות בזיגוג וניל ועליהן סוכריות צבעוניות – גם קלות להכנה, גם מעסיקות ילדים ולגמרי משהו קטן עם הקפה

לקראת הטיול השנתי של הבכור, בו אסור להביא חטיפים וממתקים קנויים, ברור היה שאין מנוס מלהכין עוגיות. שורה תחתונה הבכור לקח רק עוגיות cookie monster, ככה נקראות אצלנו עוגיות שוקולד צ'יפס. אבל חוץ מבכור נשארו עוד שניים בבית שרצו עוגיות אחרות, אז הכנו כמה סוגים, בין היתר עוגיות שכבר מזמן שכחתי מקיומן. עוגיות חמאה נהדרות בפני עצמן, אבל הגיעו בזמנו מתוך מצוקה אימהית אמתית – ילדה שאוהבת פיות.

כשהמרכזית היתה בתקופת הפיות שלה, כמעט כל מאכל עבר תהליך "פִיוּת" (כמו עִבְרוּת רק של פיות) והמקום הכי קל היה קינוחים. כך נולדו עוגיות הררי הפיות – עוגיות חמאה רכות בזיגוג וניל עם סוכריות צבעוניות מעל, שהרי ידוע שבפסגות הרי ארץ הפיות בהם יורד השלג כל ימות השנה, מנצות להן סוכריות צבעוניות קטנטנות תחת כל עץ רענן שלידו רועה בנחת חד קרן. זה היה להיט שהצליח מעל המשוער בקרב ילדות, ילדים ומבוגרים כאחד.

עוגיות הררי פיות
קרן הבר
להמשך הפוסט

מנה קלה לכל השבוע: רוסט סינטה ושאר ירקות

מחפשים מנה קלה להכנה ומוצלחת שתשאיר לכם זמן לכל הדברים האחרים שכיף לעשות בסוף השבוע, נניח לקרוא ספר לצד משקה חם כשברקע עולים ניחוחות נפלאים מהמטבח? מצאתם

פעם הכל היה קל, יום שישי הגיע וזה אמר המרובע הקדוש: שניצל, צ'יפס, סלט וטחינה. נכון שזה ממש טעים, ביתי וכיפי, אבל שבוע אחרי שבוע נשאתי תפילתי לאלוהי הקולינריה מתוך תקווה שמעגל הקסמים יישבר. זה קרה ואני לא מתלוננת, אבל שלושה ילדים, שלושה טעמים שונים לחלוטין ומה מעטות הן המנות המשותפות שניתן להכין. בניסיון לקדם יעילות לימדתי את עצמי להכין כל מנה בכמה וריאציות ובכמה שפחות שלבים וכלים כדי לאפשר הכנה משותפת של כמה שאפשר יותר שלבים לפני ההפרדה לטעמים ובכל זאת, בואו נודה – זה קצת מציק.

אז נכון, לגמרי לגיטימי להפנות אצבע מאשימה אלי – מי שאחראי על כל הסיפור הזה ובוודאי על בררנותם של ילדיי בנושאי מזון, אבל זה לא בהכרח יביא אותנו למתכון ובמתכונים עסקינן. הגעתי לקצב והתשובה לארוחת שישי בערב התגלתה לי באמצעות נתח סינטה, לא אבוש ולא אכחד. מה שנחמד בנתח סינטה טוב זה שהוא לא צריך הרבה מאיתנו, תכל'ס קצת מלח, אולי גם קורט פלפל שחור וטוב לו. אם מוסיפים לו ירקות שמתבשלים בשומנו, מה טוב.

סינטה ותפוחי אדמה
Galembeck / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

כמעט מינסטרונה: מרק בלגן איטלקי

אנחנו מכירים אותו בשם מינסטרונה, אבל למרק הזה אין מתכון קבוע, רק בסיס שאתו אפשר לשחק וליצור מרק ביתי, משביע וריחני על בסיס ירקות העונה במעט זמן ועבודה

כמו הרבה מנות אהובות, גם המינסטרונה מתחיל ממסורת של שאריות – כל מה שנשאר מאתמול, עוד קצת ירקות מהיום, מים, תבלינים והופה – גם לא זרקנו אוכל וגם יצא משהו טעים. באופן עקרוני אם יש מנות מסוימות שלשמן אתה הולך ואוסף מרכיבים מסוימים, מינסטרונה זה מה שאתה עושה כשאין לך כלום ופתאום יש לך המון, גרסה איטלקית למרק שום דבר.

זו בדיוק הסיבה שמינסטרונה מוגש אחרת בכל מקום ולפעמים גם אחרת באותו מקום. הוא יכול להיות צמחוני או עם בשר, סמיך או נוזלי, אבל הבסיס לרוב אחד – בצל, סלרי, ציר, עגבניות, פסטה (או אורז) ושעועית בתוספת של ירקות העונה. אני לא יודעת לתארך את היום בו הומצא המינסטרונה, אבל האגדה האורבנית טוענת שהצבא הרומי, שכמו כל צבא צעד על קיבתו, אכל אותו. נשאר רק לתהות אם האימפריה הרומית קרסה רק בגלל שעוד לא הומצאה הפסטה, כי מן הידועים שמינסטרונה עם פסטה זה אימפריה.

מרק מינסטרונה של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת שקדים תפוזית ללא גלוטן

נמוכה, נימוחה ועסיסית להפליא: מישהו צריך יותר מזה בעוגה?

נדמה לי שכבר כתבתי את זה פעם, אבל יש מצב שלא וגם אם כן – נו שוין, אתם בטח לא זוכרים. אחד הכללים הכי טובים שהכניס הבנזוג למערכת הביתית שלנו הוא שלא מכינים משהו בפעם הראשונה כשמגיעים אורחים. ראיתי כי טוב והרחבתי את הכלל ל"לא כותבים מתכון לפני שניסיתי אותו לפחות פעמיים". זו בדיוק הסיבה שלרוב בפעם הראשונה שאני מכינה מתכון אני גם לא ממש טורחת לצלם. ולמה אני מספרת את זה?

ובכן, בסוף השבוע הכנתי ראקוט קרומפלי שהיה משובח ואפילו זכה להצלחה גדולה בקרב הצאצאים. לכן, בבוקרו של יום רביעי התיישבתי לכתוב מתכון, אחרי שסיימתי לכתוב (כי איזו סיבה הגיונית יש שזה יקרה לפני?) גיליתי שבעצם כבר כתבתי. בצר לי חזרתי לעוגה החדשה שניסיתי השבוע וגם זכתה להצלחה, אך אללי צילמתי רק תמונה אחת ועמכם הסליחה.

עוגת שקדים תפוזית ללא גלוטן
קרן הבר
להמשך הפוסט

מי אכל את עוגיות הג'ינג'ר שבקופסה?

התשובה: אף אחד, הן לא הספיקו להגיע לקופסה. עוגיות ג'ינג'ר ריחניות, פשוטות להכנה וטעימות להפליא, בדיוק מה שיהפוך את סוף השבוע הסוער לביתי וחמים תוך פחות משעה

וידוי קטן: אין פעם שאני כותבת או אומרת ג'ינג'ר שאני לא אומרת מיד "ויש גם זנגוויל". כן, זה מוזר להחריד, אבל אני לא יכולה לעצור את עצמי. זה מתחיל בתקופה הסטודנטיאלית שלי, אי אז לפני אי אילו שנים, עת חברה הזמינה אותנו לבקר בדירה החדשה. במטבח הותקן מדף ייעודי לצנצנות זכוכית לתבלינים לצ'אי עליהם היתה גאוותה: מקלות וניל, קינמון, פרחי אניס, ג'ינג'ר, זנגוויל - אולי היו שם עוד, מי זוכר? ברור שנתקעתי. מצאתי את עצמי מחויבת להסבר שג'ינג'ר וזנגוויל חד הם ועד היום אני לא יודעת מי מאתנו היתה יותר מופתעת, היא ששנים היתה בטוחה שאלו שני תבלינים שונים או אני שלא הבנתי איך מישהו חי בלי לעלות על זה במשך רבע מאה. 

כך או אחרת, בעוגיות עסקינן. יש להניח שהסיפור שלי על אהבת הבנזוג לעוגיות ג'ינג'ר, בעיקר לאלה שאכל בילדות שהגיעו מלונדון והוא כמובן רק זוכר את הטעם ואף עוגיית ג'ינג'ר שטעם מאז לא הגיעה לקרסוליהן, יכול היה להיות מצוין לו היה נגמר בשנים של ניסיונות אפייה עקשניים שהניבו את התוצאה הנכספת, רק שהוא לא. באופן מחפיר למדי נאלץ הבנזוג (עקרונית פיינשמייקר לא קטן) להודות שיש סיכוי שהעוגיות האגדתיות בכלל היו תעשייתיות ואין טעם להמשיך לנסות. בהנחה שאין לכם קיבעון על עוגיות ג'ינג'ר אנגליות תעשייתיות משנות ה-80, יצא מכל הניסיונות האלה מתכון נפלא לעוגיות ג'ינג'ר ביתיות, נימוחות וריחניות שאם במקרה (או שלא) יהפכו לאגדה תוכלו לשלוף מתכון ולא סיפור חסר פאנצ'.

עוגיות ג'ינג'ר
קרן הבר
להמשך הפוסט

בף בורגיניון: מלך תבשילי הקדרה

אמנם בישראל החמין הוא המלך האמיתי, אבל זו סיבה טובה לשבור מוסכמות - הבף בורגיניון, פאר התבשילים הכפריים הצרפתיים, אמנם לא אוונגרד, אבל טעים, ביתי ומושלם לארוחת צהריים של סופ"ש חורפי

עם תחילת החורף מתחיל בישראל מרוץ החמין על גרסאותיו השונות, בין אם התחזיות לסופ"ש קריר מתגשמות ובין אם לאו. פעם, בעידן שעוד לא היו לנו ילדים, והיה כזה, חמין של שבת בצהריים היה מאורע משופע חברים. מכיוון שגדלתי בבית בו לא ממש הכינו חמין בבית, בבגרותי לקחתי על עצמי את האתגר לעשות את החמין האולטימטיבי והוא הצליח, רק שלא הצלחתי להעבירו לדור הבא. הם לגמרי לא מבינים מה כל ההתלהבות מהמנה הזו. מה שגרם לי לחשוב מחשבות של כפירה בתחום החמין.

אני יודעת שאני מסתכנת פה, אבל אקח את הסיכון ואטען שאולי באמת זה לא החמין עצמו שעושה לנו את זה, אלא כל בניית המותג שמסביב. בינינו זו מנה שפורטת על נימי המסורת ויידישעקייט (היהודי, לא האשכנזי, זו פשוט מילה נפלאה), תוסיפו לזה את הנוסטלגיה האישית, הניחוחות (ההתייחסות לניחוחות שאחרי היא בלתי נמנעת), החמימות שהמנה מפיצה (שנאמר המתנה שממשיכה לתת, או משהו) וקיבלתם מתכון שהוא אולי אהוב יותר מנטלית מאשר הלכה למעשה.

ביף בורגיניון
Geshas / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

טירמי-תות: גרסת התות לטירמיסו

מה יוצא מתותים, גבינת מסקרפונה ובישקוטים? טירמי-תות, וריאציה מתקתקה וצבעונית לקינוח האיטלקי הכה אהוב. קינוח נפלא לרגעים מתפנקים של סופשבוע ביתי

הגיעה העונה הזו של התות שהמחירים ירדו מטירוף ההתחלה ולשקול לקנות אותם זה כבר לא מעשה שערורייתי, שלא לומר מושחת. להפך. כך לפחות שיכנעתי את עצמי בעומדי מול סלסלה אדמדמה ומפתה. זה רק מוכיח בגרות ואיפוק. קניתי. קצת מביך להודות שאחרי כל הבילדאפ הזה שכחתי אותם במקרר יומיים ושלא במפתיע הם כבר היו אחרי ימי התהילה שלהם.

בקטע אקזיסטנציאליסטי היו לי ככל הנראה אינספור אפשרויות, במציאות ניצבתי מול אחת מהשתיים: לעשות מעשה רווק בדירת סטודנטים, כלומר להתעלם, להשאיר במקרר ולזרוק אחרי כמה ימים. בהנחה שאף אחד מהשותפים לא זרק או אכל כי גם זו אפשרות; או לנהוג בבגרות ואחריות ולעשות מהם רוטב תות* שניתן לשמור במקרר כיומיים-שלושה או להקפיא. בחרתי באפשרות השנייה, אבל גילוי נאות מחייב להזכיר שגם אין לי שותפים לדירה, או משהו כזה. 

טירמי-תות
קרן הבר
להמשך הפוסט

מרק שום מושלם לחורף

אם יש מרק חורף מושלם זה מרק שום אוסטרו-הונגרי, קל להכנה, בעל ריח משגע וטעם עדין ומתוחכם, יחד עם לחם קלוי וגבינה מעל הוא יכול להיות ארוחה שלמה שכולה מצמוצי אושר

זוכרים את האגדה על מרק שום דבר? מרק שום הוא אמנם לא שום דבר, אבל יש להניח שאת כל המרכיבים יש לכם בבית, הוא קל להכנה והוא טעים שזה משהו. יש להניח שאם לא תספרו מה יש בו - רוב הטועמים לא ידעו לזהות את המרכיב העיקרי – שום. ולא, אין אחר כך ריח, אמרנו מרק שום, לא סלט טונה, אם כבר ריח אז הניחוח שלו פשוט מענג.

יש הטוענים שמרק שום הוא מנה צרפתית מפרובנס ויש הטוענים שהוא בכלל פריזאי, אבל הוא מאוד פופולרי במטבח האוסטרו-הונגרי ובעצם גם הספרדי. יש מי שיירתע רק מהמחשבה על מרק שרובו שום, בסך הכל ולא ברור למה קנה לו השום מחנה שלם של אויבים. כדי שהוא לא יצא דליל מדי בגרסה הצרפתית הוא מוסמך עם קמח ולייסון (ביצים ושמן זית), בגרסה האוסטרו-הונגרית בתפוחי אדמה ואפשר בהחלט לשלב בין שתי הגרסאות. גם לגבי תוספת הבצל יש מחלוקת, יש שיחלקו על הרעיון מכל וכל ויש שלא.

מרק שום
Eskymaks / Shutterstock
להמשך הפוסט

עוגיות חמאה מהירות וטעימות להפליא עם מרכיב סודי

עוגיות חמאה הן הימור בטוח שעובד על זקנים וטף ומה שביניהם, הטריק? מתכון טוב וקל, הטיפ? מרכיב סודי שיתגלה בהמשך וטאדאם - עוגיות חמאה מופלאות

בעצם, אם חושבים על זה ומסתבר שאנחנו לא, זה די שערורייתי שטור שמתיימר להכין אוכל עם הילדים מעולם לא העלה עוגיות חמאה פשוטות כאלה של בית, שיוצרים עם חותכנים ושאין ילד שלא ישמח לעשות. אנחנו יכולים לטעון שבמשך כמעט 3 שנות קיום טרחנו ועמלנו על מציאת המתכון. זה בה' היידוע, אבל זה לא יהיה נכון ובעידן של פייק ניוז אין דבר כזה להיות זהיר מדי. האמת די פשוטה, זה לא עלה בדעתנו למרות שהיו בידינו כל המשאבים הנחוצים לעשות את זה.

אבל אף פעם לא מאוחר מדי לתקן, יש המון מתכונים שם בחוץ. המתכון הזה נולד ממתכון גרמני של סבתא של בן דוד שלישי (אתם עדיין עוקבים?) שהצליחה לחלץ מגרמנייה. מתכון שעבר מדורי דורות (נו, אל תהיו קטנוניים, אנחנו ספרנו לפחות שבעה עד היום), אבל לא בטוח שהוא לגמרי המתכון, כי כמו שפעם היה נהוג, במקור המתכון הכיל רק את כל המרכיבים אבל הגיע ללא הוראות הכנה. כך או אחרת, מכל הניסיונות יצאו עוגיות חמאה נפלאות שכיף וקל להכין. הפעם החלטנו לנסות לצבוע אותן עם צבעי מאכל אורגניים, הצבע יצא קצת בהיר, אבל עוגיות שני הצבעים זכו להצלחה כבירה.

עוגיות חמאה
קרן הבר
להמשך הפוסט

חלבה או נוטלה: אין כמו עוגת שמרים טובה

אין כמו עוגת שמרים בסוף השבוע, אבל אם מכינים שתיים ומקפיאים אחת יש עוגת שמרים לכל השבוע. והפעם מתכון לעוגת שמרים חלבה, אבל היא הולכת מצוין בגרסת קינמון או נוטלה

שבת בבוקר, יום יפה, אחר הצהריים מתוכננת לקטינא מסיבת יום הולדת. אין ממתקים, אבל עוגות יש וקטינא יודע מה הוא רוצה – עוגת ביסקוויטים, עוגת שוקולד ועוגת שמרים קינמון. הזמן קצר והסדר ברור, כי סדר מוכרח להיות: בצק שמרים (הפסקת קפה), עוגת שוקולד לתנור, עוגת ביסקוויטים למקרר וזמן להכין את עוגת השמרים. הספינה הזו לגמרי שטה על מי מנוחות אז הכנתי לי עוד קפה. כשהוא נגמר, גיליתי שלא רק הוא, גם הקינמון. אני לא זוכרת שערורייה בקנה מידה כזה בכרוניקה הקולינרית שלנו. כך או אחרת, זה הצריך טיפול. בין לבזבז זמן על נסיעה לסופר הפתוח הקרוב ובין להכין צמת שמרים חלבה ועוגת שושני נוטלה, הפור נפל על אופציה ב'.

אבל לא צריך מסיבת יומולדת בשביל העונג המושחת הזה, אם מכינים שתי עוגות אפשר לשמור אחת בפריזר לפחות חודש בכלי אטום. אם דואגים לחתוך מראש, אפשר לחמם כל בוקר פרוסת עוגת שמרים שתמלא את הבית בריח נפלא ותרגיש כאילו זה עתה נאפתה. זה המתכון לשמרים חלבה, אם תרצו אותו עם נוטלה, פשוט מורחים נוטלה במקום ממרח החלבה. הכי פשוט. לא נותרו עוגות אחרי מסיבת יום ההולדת, סיבה מצוינת להיכנס למטבח להכין עוד.

עוגת חלבה
קרן הבר
להמשך הפוסט

10 דקות הכנה גג: פשטידת תירס קלה שילדים אוהבים

עזבו אתכם מלקנות, לקראת כל אירוחי בית הספר זה המתכון שתרצו – למה? 10 דקות הכנה, 40 דקות ותנור ושתי דקות לשטיפת כלים וזה גם טעים כל כך - ההצלחה מובטחת. פשטידת תירס שמביאים לכל מסיבות הילדים

היו הרבה דברים שחשבתי עליהם עם החלטה לעבור מהחינוך הביתי לבתי הספר, אבל אין לי ספק שההיערכות לכל אירועי בית הספר לא היתה אחת מהם. לכל כיתה יש משהו. הדלקת נרות עם חברים, אירוע קהילתי, מפגש כיתתי ואינספור אירוחים, לא שאני מתלוננת, זה נהדר, אבל לכל עניין כזה יש תמיד גיליון מתנדבים ותמיד יש אוכל להכין. לקראת שבוע של "כל יום לפחות אירוע אחד" החלטתי שאני מגיעה מוכנה עם מתכון קליל שכולם יאהבו וכך הושבה עטרה ליושנה והפשטידה הכי קלה, שכבר קצת נשכחה, חזרה לשבוע ימי תהילה.   

פשטידת התירס הזו היא פחות או יותר הדבר הקל ביותר להכין, לא מצריכה שום דבר מיוחד ובהחלט סובלנית לשינויים הנובעים מ"זה מה שיש במקרר". אם אין גבינה מגוררת או גוש גבינה לגרד אותו, אפשר לחתוך דק פרוסות של גבינה צהובה שתמיד יש במקרר. אם אין קוטג' אבל יש גבינה רכה אחרת אין בעיה להחליף. מכינים הכל בקערה אחת, מערבבים ושופכים לתבנית. מקסימום עשר דקות עבודה, מינימום כלים לשטוף ו"בחירת הקהל" אצלכם בכיס – אין אדם שלא עמד בפיתוי שלה - זהובה, ריחנית ומלאת טעם.

פשטידת תירס
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

עוגיות קינמון מושלמות לקפה של הבוקר

בניגוד לנחליאלי וחצב, החשק למשהו קטן ומתוק בבוקר הוא אחד ממבשרי הסתיו שאף אחד לא מדבר עליו. אז לא נדבר עליו רק ניתן את התשובה: שבלולי קינמון מבצק פריך בזיגוג וניל

בואו נדבר רגע על התניות חברתיות והסתרה, כי כל הזמן מדברים על הסתיו כשחצבים פורחים והטמפרטורות מעל 30 מעלות, על נחליאלי כשהשלוליות היחידות שאני רואה הן מה שמשאירים אחריהם הילדים בתום המקלחת. סתיו, סתיו אבל לא באמת סתיו. אבל זה לא סתיו, כמו שדוב חש בתמצית הווייתו את הצורך להיכנס לתנומת חורף, גם אנחנו מרגישים את המשיכה הקטנה הזו בבטן – סתיו, הגיע הזמן למשהו מתוק. זה מה שמבשר את הסתיו – החשק הבלתי מוסבר למשהו מתוק בבוקר, והגיע הזמן שנדבר על זה. בעצם תמחקו את זה, למי יש זמן לדבר אם אפשר לעשות? ואם לעשות אז שבלולי קינמון מבצק פריך בזיגוג וניל.

לקראת סוף השבוע הגשום שמתקרב, החלטנו להתפנק בשבלולי קינמון מבצק פריך, שבניגוד לאחיהם מבצק השמרים מוכנים יחסית מהר והם פריכים, מתוקים וממלאים את הבית בניחוח קינמון שמשתלב מצוין עם ריח של גשם. הכנו עוגיות וגם שוקו חם ואז קטינא אמר: "את יודעת אלה עוגיות מצוינות להביא לכיתה מחר, לעוגיות שמביאים מהבית אנחנו קוראים מתנה של אהבה". "כן", אמרה המרכזית, "אבל אולי נקרא לזה משהו אחר כמו ולא שבלולים? בכל זאת יש מלא שבלולים על הדשא". אחרי דקה של שקט אמר קטינא: "אבל כמו השבלולים, גם העוגיות האלה יצאו כי יורד גשם". בסוף לא שינינו את השם, אבל כבר ידעתם את זה.

עוגיות קינמון
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארוחה ברבע שעה: פסטה פסטו ונתח קצבים

תמיד חשבתי שסוף השבוע נועד לכל הבישולים המסובכים שאין זמן עבורם בשבוע, מצד שני כל רגע במטבח הוא פחות זמן מנוחה, לכן אין כמו נתח קצבים ופסטה שמנת ופסטו, או בקיצור – ארוחה ברבע שעה

זה כבר כמה זמן שהמון מהמתכונים שאני מכינה ביומיום בעלי מאפיין שלא ניתן להתעלם ממנו – הם קצרים להכנה וכמה שיותר קצר יותר טוב. זה הניב שלל מתכונים שהם כל כך טעימים אבל פשוטים עד כדי כך שלא נעים בכלל להעלות אותם כאן כמתכון, למרות שהם זוכים להצלחה כבירה בנחלתי הקטנה. ואז זה פתאום היכה בי – זה בכלל לא העדפה קולינרית זה פשוט יצר הישרדות. עם שני מתבגרים ואחד בדרך שמגיעים כל אחד בשעה אחרת והעובדה שהרגלתי את הצאצאים שכל אוכל שיונח על צלחתם יהיה טרי וחלילה לא מחומם – העובדה שאני ממציאה מתכונים קצרים זה בכלל תגובה אבולוציונית המאפשרת הישרדות.

כמו בכל מקרה של דיסוננס, התחלתי ברציונליזציה: הם לומדים לבשל בעצמם כשהמתכונים כל כך קלים, אם הייתי מכינה סירים גדולים בלאו הכי הכל היה נזרק, עד שהגעתי למסקנה שבעצם יש המון יתרונות לבישול מהיר ואין שום סיבה לא לנסות את זה יותר גם בסופי שבוע. שנאמר נאה דורש, נאה מקיים. אז קיימתי – נתח קצבים ופסטה פסטו ושמנת. ארוחה ברבע שעה הכנה בהנחה שהכינותם מראש פסטו.

פסטה שמנת פסטו
LCStock2015 / Getty Images IL
להמשך הפוסט

תתחילו לגלגל: סלטימבוקה בגרסה הביתית

הסלטימבוקה מתגלגלת על משטח העבודה כמו ששמה מתגלגל על הלשון, קפיצה למחבת וסלטה לפה והופה – הנה מנה קלה להכנה, טעימה ולגמרי מרשימה להגשה שהולכת מצוין עם כל תוספת

כבר הרבה זמן שתכננתי להכין סלטימבוקה, מנה איטלקית נפלאה של פרושוטו ומרווה במעין רולדות בקר קטנות שמוקפצות בחמאה ומוגשות ברוטב יין (עדיף מרסלה). אלא שזה לא ממש עבד כי פרושוטו טוב לא ממש ניתן להשיג כאן, הבנזוג והבכור לא מתחברים לטעמים מתקתקים, המרכזית לא ממש אוהבת נקניק במנות מבושלות, קטינא לא מתחבר לעגל מוקפץ ואני אלרגית למרווה. יהיה שיגידו שהיקום מאותת לי לא להכין סלטימבוקה, אבל מעולם לא נודעתי כאחת שמתעניינת בסימנים.

אז מה עושים? וריאציה שתתאים לכולם, כמובן. אם אין פרושוטו ועדיף בלי נקניק הרי שתמיד אפשר גבינה, אם לא רוצים רוטב מתוק אפשר להחליף בגראפה או ללכת על יין יבש, במקום מרווה אפשר ללכת על טעמים עמוקים אחרים כמו שום (אפשר גם עשבי תיבול אחרים, אבל אני עדיין אלרגית, אז לא אצלנו) ותמיד אפשר להוסיף שילובים כמו גבעולי אספרגוס חלוטים קלות, או פרחי ברוקולי קטנים, רצועות ארטישוק וכמובן גם צ'ילי.

סלטימבוקה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

מזון מלכות: זה הזמן לבף סטרוגנוף

"בף סטרוגנוף" היא המנה הכי צרפתית בניחוח רוסי, טעימה, קלה ויחסית מהירה להכנה, עובדת נפלא עם כל תוספת ואפילו מצאנו גרסה צמחונית, היא גם נהדרת יום אחרי אם במקרה נשאר

בכל פעם שאני רוצה להציג מנה חדשה לילדים מתעוררת שוב אותה הדילמה – אם אכין רק את המנה החדשה יש סיכוי שלא יאכלו ואם אכין גם מנה אהובה אחרת מרבית הסיכויים שהמנה החדשה לא תקבל את ההזדמנות המגיעה לה. השורה התחתונה היא שאני מוצאת את עצמי מכינה את המנה החדשה באינטרוולים קבועים ולא פעם יגיע תורה הבלתי נמנע של השאלה: "אז למה לא הכנת את זה קודם?"

אולי זה מזג האוויר שקצת התקרר וההבטחות לסופה שגרמו לי בשישי האחרון לחזור אל הבף סטרוגנוף שמעולם לא תפס בקרב הצאצאים. לי יש חיבה אדירה למנה הזו שמגיעה ככל הנראה מטבח צרפתי שעבד, איך לא, בסניף הרוסי של צרפת, הלא היא סנט פטרסבורג. בארצות הברית המנה תפסה תאוצה עם בית התה הרוסי, המוסד הניו יורקי הידוע שהבף סטרוגנוף היה אחת ממנות הדגל שלו. בתקופת המעבר לפרברים, הבף סטרוגנוף הפך לפופולרי ב- dinner parties. בית התה נסגר בצער, אבל הבף סטרוגנוף כאן כדי להישאר. הוא לא אופנה חולפת ולכן בניגוד למנות אחרות שנעלמו, הוא כאן כדי להישאר ובמקסימום לקבל וריאציות כמו תוספת של פפריקה או פלפל חריף, או פשוט גרסה צמחונית, כמו זו שאנחנו מצאנו.

ביף סטרוגנוף
קרן הבר
להמשך הפוסט

קאפקייקס שוקולד מעולה בחצי שעה: המתכון הכי קל

אירוח פתע, מסיבת יומולדת, או סתם אחר הצהריים משועמם בבית? התשובה? קאפקייקס שוקולד. המתכון הכי קל בעולם עובד טוב ככה סתם, הולך מצוין אם בדיוק מתחיל גשם ומשקה שוקולד חם. בינתיים נסתפק בקפה קר

"מזמן כבר לא היה כאן משהו שוקולדי וגם לא משהו שרק אנחנו עשינו", ציינה המרכזית ואני הרגשתי צורך עז להתנצל למרות שזאת בכלל לא אני, זה הם. "את מציעה משהו?", מודה שהייתי סקפטית. "יש היום מפגש של הבנות בכיתה שלי וחשבתי על קאפקייקס שוקולד," אמרה והביאה מתכון, משל כל ילדותה ראתה בחינוכית את בתיה עוזיאל ז"ל.

בסופו של דבר זה המתכון הכי קל בעולם ובדרך כלל את כל המוצרים יש בבית, תכל'ס זו גם עוגת שוקולד ליומולדת קלה וטעימה אם עושים הכל בתבנית אחת. זה לא מצריך הרבה כלים, קל לניקוי ומותיר את הבית אפוף ריח של שוקולד. עם הגנאש או בלעדיו זה עובד נפלא וכמובן שאפשר לקשט בהתאם לצורך, כי גם סוכריות צבעוניות זה חמוד. תוך חצי שעה אין כלים, אין בלאגן אבל יש 22 יחידות מיני קאפקייקס שיעבדו טוב בכל מצב. עד שיהיו אחרי הצהריים קרים שיצריכו את קלישאת השוקו החם, אנחנו צירפנו מתכון לקפה ברד כי כבר סוף אוקטובר ואחר הצהריים מדדנו מעל 30 מעלות בגינה ככה סתם, בלי בושה. 

קאפקייקס שוקולד
קרן הבר
להמשך הפוסט

פאי פקאן אמריקאי ופריך כמו שצריך

הפקאן מתחיל להבשיל עם בוא הסתיו, בדיוק ברגע הנכון להפוך לפאי מקורמל ועסיסי - קינוח שמתאים באופן מושלם לערבים שמתקררים ומחמיא לכל כוס משקה שתונח לידו

בין שלל היתרונות שמצאתי בדירה החדשה כשלתי מלראות יתרון אחד גדול שעמד זקוף באמצע החצר האחורית – עץ הפקאן. במסגרת עובדות שלא טרחתי לברר, למרות שמן הידועות ש"ידע הוא כוח", מסתבר שעץ פקאן ממוצע מניב כ-30 קילוגרם פרי בשנה. כלומר, עם הגיעה של עונת ההבשלה, עם כל תזוזת רוח קלה, נשמע רעש פיקוק של פקאן שמשתחרר מתרמילו החיצוני ונופל על הקרקע. עוד זה אומר שבכל רגע נתון, אחד מבני המשפחה אוסף פקאנים לקערה הגדולה שמונחת על השולחן בחוץ. והקערה? מפקאן לפקאן עולה כוחה.

טירונית שכמוני חשבה שפאי פקאן יהיה פתרון מושלם לכמות הפקאנים, רק שלא לקחתי בחשבון שכל יום הוא יום עם המון פקאן. קערת הפקאן הולכת ומתמלאת, מה שהוביל אותנו לגלות את הפקאנים הקלויים וחטיפי הפקאן המקורמלים אבל מה לעשות ופקאן עוד יש? אז מסתבר, פקאנים הם תוספת חביבה לפסטות ברוטב על בסיס שמנת וגם על בסיס שמן זית, מוצלחים כתוספת לסלטים וקישים ואולי אפילו כבסיס לממרח – זה בתכנון (נשתף אם יהיה מה). מה שעוד גילינו עם קצת חיפוש זה שאפשר לאחסן אותם במקום מאוורר ואפילו לקלף אותם ולהקפיא לחצי שנה. שנאמר – זן ואמנות אחזקת הפקאן ומה הקשר לילדים? ובכן, הם כוח עבודה נפלא לקילוף.

פאי פיקאן אמריקאי
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארוחה שלמה על נייר אפייה

כן, כל הארוחה על נייר אפייה – זה כל הסיפור: קל להכנה, קל לניקוי וטעים להחריד, בארה"ב קוראים לזה Sheet Pan Dinner, אבל עזבו אתכם משמות זה ממכר, בריא, קל וטעים אז למה אתם מחכים?

ארוחת הערב אצלנו היא הארוחה העיקרית של היום. סוג של הרגל מגונה שיוצר יותר מדי ימים בני שתי ארוחות חמות ביום. שלוש מנות שונות לארוחת ערב אחת הוא מחזה די שכיח במחוזותינו וכבר התלוננתי על זה לא מעט, אם כי כולנו יודעים מי האשמה העיקרית. אחרי אי אילו חודשים, או שמא שנים, כבר הצלחתי למצוא את המכנה המשותף ולהגדיל אותו ואז פרץ בסערה אל בועת מטבחי הדבר החם מארה"ב - ארוחת נייר אפייה, שנאמר אם חם אז חם מהתנור, או משהו.

זה נורא קל – העיקרון הוא כמעט כמו של שקית אפייה אבל אחרת: ירקות, תפוחי אדמה ועוף או בקר, מתבלים ומכניסים לתנור, מוציאים ומגישים לשולחן. אפשר להכין את המנה באינספור טעמים, זה תלוי במצרכים שיש בבית ובטעמים שמתאימים לכם באותו רגע. המתכון הזה הוא של חזה עוף, אבל אפשר להכין אותו עם רצועות בקר, או עם כל נתח אחר של עוף ובוודאי עם כרעיים או שוקיים.

ארוחת נייר אפיה
קרן הבר
להמשך הפוסט

ונאמר: ראמן

מעולם לא עלה בדעתי להכין ראמן, מצד שני גם לא חשבתי שאי פעם בקשה כזו תגיע מהילדים, אז חשבתי וגם הכנתי וזה כל כך טעים שאין מנוס מלהכין עוד ועוד

כולם דיברו על אחרי החגים, אף אחד לא דיבר על האפשרות שבשני ימי החופש אחרונים אקבל שלושה ילדים חולים. זאת למרות שקארמה לא נמנית על האושפיזין ובעצם גם סוכה לא היתה. שרועים להם שלושה ולכל אחד ערכת טישו ופח צמוד, תשושים ואומללים. כל מחשבה על אוכל, בחיי – בדקתי, העבירה בהם צמרמורת ואני לא מתביישת לומר שלמרות הלב הנכמר מרחמים, היתה קצת נחת ממנוחה מהמטבח אחרי כל כך הרבה ימי סביאה. ואז עלה רחש שהתגבש לבקשה חלושה של אלה שאפס כוחם – ראמן.

מעולם לא הכנתי ראמן. כנראה שהגיע הזמן לנסות. ראמן הוא מאכל יפני, או למעשה תרגום של מרק אטריות סיני למטבח היפני. מנת אטריות המוגשת בקערה עם ציר ותוספות שונות שלרוב כוללות גם בשר או דג. יש המון דרכים להכין ראמן, קראתי מתכונים שונים ומשונים, חיברתי את זה עם הטעמים העדינים יחסית שהילדים (שלי) מעדיפים ובישלתי את זה כך שכל אחד יוכל לשים לו בקערה את מה שירצה. זה לא הרבה עבודה, זה רק מצריך קצת סבלנות ולהיות מוכנים עם המוצרים.

מרק ראמן
קרן הבר
להמשך הפוסט

חם, קר, שרוף: זה הזמן להכין קרם ברולה

הוא צרפתי, מעודן, מרשים, זורם עם גיוונים ואפילו קל להכנה, קרם ברולה הוא כל מה שקינוח צריך להיות ומזל שלא עיברתו לו את השם כי לא נראה לי ש"קרם שרוף" היה תופס

אחרי שלא נרשמה כל התלהבות מצד דור ה-2.0 לקרם הקרמל החלטתי לחכות קצת עם הניסיונות בסוגי רפרפות ומיני מרקמים רכים במיוחד. מעודדת מהצלחת עוגת הביסקוויטים ולאור העובדה שהאורחים בערב סוכות אינם מאסכולת חובבי קינוחי השוקולד החלטתי לאזור אומץ, להאמין בכוחו של הקרמל ולהכין קרם ברולה. ככה דרמטי.

דבר ראשון בדקתי את הברנר הביתי שלא נעשה בו שימוש כבר די הרבה זמן. עבד. השאלה הגדולה היתה כמה גז יש בו וכל מה שנותר היה לקוות, כי להמשיך לנסות היה חוטא לנקודה. בסופו של דבר התרחש נס חג הסוכות, או משהו, ובלון הגז הקטן הספיק לקרמל את כל המנות. עכשיו נותר לקוות שאקנה מיכל גז נוסף לפני שתשרה עלי מוזת קרם הברולה הבאה, אם כי כפי שמיד תראו, ניתן לקרמל קרם ברולה גם בתנור. העניין הוא שאז קרם הברולה פחות קר וכל הניגודיות של החום והקור קצת מתעמעמת.

קרם ברולה
קרן הבר
להמשך הפוסט

מתכון: עוגת ביסקוויטים הכי קלה בעולם

מתכון לעוגה הקלה, הטעימה והמהירה ביותר בעולם. זו ללא ספק העוגה האידיאלית להתחיל איתה בעולם האפייה וגם לחזור אליה אחרי שנים של הפסקה

עוגת ביסקוויטים היא פחות או יותר המתכון הכי קל ומהיר בעולם והתוצאה טעימה להחריד. הנחתי שכולם יודעים איך להכינה עד שהעליתי תמונה וגיליתי שלא כך הדבר.

אם יש דבר כזה מדורת שבט, אז עוגת ביסקוויטים היא הקינוח הכי מבוקש מסביב למדורה הישראלית, לפחות עבור ילידי שנות ה-70 וה-80 (כן, צר עולמי וכו'). יציאתו של הספר "ילדים מבשלים" ב-1975 הפכה את עוגת הביסקוויטים לאחד השלאגרים בקרב ילדים והוריהם, אם כי היא הייתה פופולארית עוד קודם.

פרוסת עוגת ביסקוויטים
קרן הבר
להמשך הפוסט

סלט מבית אמא לכיפור

במסורת המשפחתית שלנו סלט הרינג הוא הסלט של אחרי יום כיפור – קל, פשוט להכנה, מעדיף לילה במקרר וכולו שילוב מענג של טעמים, במיוחד מעל פרוסת חלה עם המון חמאה

במשפחה הייקית של אמי, ההרינגסאלאט בסעודה המבריאה אחרי יום כיפור היה קבוע, נהיר וברור בערך כמו הידיעה שמחר תזרח השמש. סלט ההרינג המעט מוזר שכולו ניחוחות נורדיים הוא מסורת של "הגויים" בשנה החדשה ואומץ במשפחתי באהבה מי יודע מתי. הוא מושלם לכיפור כי לילה במקרר (ואפילו יותר) עושה לו רק טוב, מוציאים אותו כשחוזרים מבית הכנסת ועד שמסיימים את התה הראשון עם הטורט שני צבעים, הטמפרטורה שלו מושלמת וכל מה שנותר הוא לפרוס (אל תספרו לי על לבצוע, זה קיינה חינוך).

מעולם לא התפתיתי לטעום את הסלט הזה בנערותי, אף פעם לא אכלתי את זה של סבתי, זה היה נראה לי מוזר לאכול הרינג גם בלי תפוחי עץ ומלפפונים חמוצים. לא עזרו מצמוצי העונג הקטנטנים של אף אחד. באיזשהו שלב אפילו התנדבתי להכין אותו, אבל אמא שלי או סבתא שלי היו טועמות. רק בהגיעי לגיל 40 החלטתי לטעום, ככל הנראה בהשפעת הבנזוג ולא נותר אלא לבכות את כל ההרינגסאלאט שסבתי הכינה ולא העזתי לטעום.

סלט הרינג
קרן הבר
להמשך הפוסט

גבוהה, עסיסית ומתוקה במידה: מתכון לעוגת דבש מושלמת

העוגה הזו גבוהה, עסיסית ומתוקה במידה הנכונה שמצליחה להוציא גרגורים אפילו מי שלא אוהב עוגת דבש, זו כנראה הסיבה שזה המתכון היחיד שלא שיניתי כבר 36 שנים

הרומן שלי עם העוגה הזו התחיל לא טוב ומזל שזה לא גרם לי לזנוח אותה. הסיפור פשוט ומתחיל ב- 1982, אני בת 8 וסבתי הייקית הגיעה אלינו לפני ראש השנה והתחילה עם הבישולים לחג. אני החלטתי שהפעם אני לא אהיה רק על תקן עובד מטבח והתנדבתי לאפות את העוגה. זו היתה העוגה הראשונה שאי פעם הכנתי לבד. סבתא פיקחה מרחוק וכששאלתי איזה שמן להוסיף היא לא ממש הבינה את השאלה, אצלה בבית היה רק שמן צמחי אחד ושמן זית לא היה חלק מהרפרטואר. הסתכלתי על שני הבקבוקים, אחד נשא את הכיתוב "מעולה" – מה כבר יכול להיות? יצאה עוגה נפלאה, הריח מושלם, גבוהה ומעוררת תאבון.

רגע התהילה היה קצר ביותר וארך בדיוק כמספר השניות שלקחו לאחותי לבצוע, לטעום וגם, ובכן, להיחנק. מיד אחרי שהתאוששה החל מבול הבדיחות כמיטב המסורת הייקית. עקרונית זה אמור היה לדאוג להרחקתי מהמטבח לנצח, אבל בבוקר החג התגנבתי למטבח והכנתי מחדש את העוגה והפעם כמו שצריך, מאז היא מלווה אותי, שנה אחרי שנה.

עוגת דבש
קרן הבר
להמשך הפוסט

אין כמו בבית: הום פרייז כמו שלא טעמתם באף מסעדה

הום פרייז, התוספת ה"הו כה אמריקאית", היא מנה פשוטה להכנה וטעימה להחריד. בווריאציה מתוקה או לא, התפודים הפריכים הם תוספת נהדרת לכל ארוחה ובמיוחד גם לארוחת ראש השנה

מכל התוספות שבעולם, אין תוספת אהובה יותר בביתנו מתפוחי אדמה. מטוגנים, מבושלים, אפויים, כל צורה מקובלת על הצאצאים. זו הסיבה שבקופסת המתכונים שלי, ספריית המסמכים היחידה שאינה ממוחשבת בבית, בחלק המוקדש לתוספות - כמעט כל הכרטיסיות הן של מתכוני תפוחי אדמה מכל עדה ומכל מקום בעולם כמעט.

הום פרייז היא אחת המנות הכי אמריקאיות שיש, אין דיינר אמריקאי שמכבד את עצמו שלא מגיש הום פרייז ובוודאי לארוחת הבוקר. ביצים, בייקון והום פרייז הם המרכיבים של ארוחת הבוקר הפופולרית ביותר בארה"ב, בטח בחוף המזרחי. אבל הם גם תוספת נהדרת בערך לכל מנה ובכל ארוחה. יש המון דרכי הכנה להום פרייז, אבל המושג מתייחס לתפוחי אדמה חתוכים, עם או בלי קליפה, לרוב מבושלים לפני אפייה בתנור או טיגון על מחבת לפני ההגשה. הטוויסט המתוק לא ממש נפוץ בארה"ב, אני לפחות מעולם לא טעמתי הום פרייז מתוקים חוץ מאשר בישראל, אבל אין ספק שזה טעים. אם רוצים להכין אותם לא מתוקים, פשוט מוותרים על הכנת הקרמל ורק ממיסים את החמאה ושופכים אותה מעל.

הום פרייז
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

המקרה הענוג של עוגת אגסים ופרג

שכבת אגסים מעט שיכורים ומעליה בצק נימוח ואוורירי של פרג ואגוזים – עוגה מהסוג שקשה לסרב לה, שנרקחה לגמרי בטעות והתגלתה כהצלחה מסחררת אפילו בקרב סרבני פרג

אני לא בטוחה אם קודם ראיתי אותם או קודם הכנסתי אותם לעגלה, אבל האגסים הגדולים והעסיסיים האלה העלו בזיכרוני טעם של עוגה שאכלתי פעם מזמן, ולא יכולתי למקם אם היה זה אצל איזו דודה מגרמניה או שאולי בביקור ישן נושן בווינה. כך או אחרת, ממעבר אחד לשני, התחדדו הטעמים והתגבשה בעגלה רשימת המרכיבים של העוגה שעומדת להיות.

בדרך כלל מתכון חדש של עוגה מצריך לפחות שני ניסיונות, אחד של כמעט והשני של חידוד טעמים. עם העוגה הזו הצליח לי מיד ויותר מזה, בניגוד למנהגי לא לתעד, הפעם רשמתי את כל הכמויות, והייתי אומרת שהותרתי את עצמי מחוסרת מילים, אבל זה בדיוק להפך.

עוגת פרג ואגסים
קרן הבר
להמשך הפוסט

סוכרייה על מקל ביתית

מחפשים סיבות לא לצאת מהבית עם הילדים לחום שבחוץ אבל מתייסרים כי הם תקועים במסכים או משהו? סוכריות על מקל ביתיות הן התשובה וגם פתרון מגניב לקישוט שולחן החג

סוף הקיץ, הטמפרטורות גבוהות, מה שאומר שאצלנו היציאות החוצה מצטמצמות למינימום ההכרחי בשעות היום. כמו שאני רואה את זה אין שום סיבה להיות חכמים בשמש, אם אפשר להיות במזגן. תכל'ס הדבר היחיד שיכול היה לגרום לי לחשוב פעמיים אם לעשות ילדים בזמנו היה הטיעון שילדים מחייבים הרבה יותר מדי יציאות מהבית בקיץ, אבל לא שאלו ואני לא מצטערת והנה אנחנו כאן. יש גם קיץ וגם ילדים.

שונאת הכללות תחיה ובכל זאת מרבית הילדים ייהנו משעה במטבח, בטח אם מכינים ממתקים. אז נכון, ממתקים זה לא טוב ומשרד החינוך הודיע השבוע על הוצאת כל דבר מתוק ומלוח מתפריט המזנונים (מי ידע שיש כאלה?) בבתי הספר, ונכון שילדים צריכים לעשות כושר ולאכול בריא, ולהכין ממתקים בבית לא עונה על אף אחד מאלה. אבל אפשר לאכול קצת ממתקים ואם כבר ממתקים אז כאלה שעושים בבית והם נטולי תוספות מיותרות.

סוכריות על מקל
קרן הבר
להמשך הפוסט

איש תחת גפנו ותאנה בטארט-טאטנה

מהו אוגוסט אם לא תאנים? רק שהבעיה עם תאנים שאם קצת שוכחים אותן במקרר, כבר לא כזה כיף לאכול אותן. אז אפשר ריבה, אבל למה לא טארט טאטן קטלני וקל להכנה?

התאנים הראשונות על המדפים מחזירות אותי תמיד לירושלים של תחילת שנות השמונים. כילדה הסימן לתחילתו של אוגוסט היו התאנים שהאישה המבוגרת מבית צפאפה, בעלת הפנים חרושות הקמטים והשמלה השחורה הרקומה שהיתה יושבת בכניסה למרכז המסחרי החדש, התחילה למכור. התאנה הראשונה שאכלתי בכל קיץ היתה זו שנבחרה בקפידה בידיה המיומנות ולוותה במבט בוחן שרק חיכה לחיוך הראשון, המאשר את מה שכבר ידעה.

תאנים פורטות לי על כל כך הרבה מיתרי זיכרון שאני לא עומדת בפיתוי שלהן כשהן יפות ובשרניות ואני תמיד קונה אותן. הבעיה מתחילה כשהן נכנסות למקרר, אז ההסתברות שאזכור אותן עוד באותו יום מתחילה לרדת בטור הנדסי, אם תוך 24 שעות הן לא מצאו את מקומן מחוץ למקרר על צלחת, מרבית הסיכויים שאזכר בהן מאוחר מדי. ומה עושים עם תאנים ששכבו במקרר? המון דברים, אבל למה לא טארט טאטן?

טארט תאנים
Anna Kurzaeva / Getty Images IL
להמשך הפוסט

קרקרים ביתיים ממכרים

מה טעים כמו קרקר רק בלי חומרים משמרים, חומרי טעם ושאר מריעין בישין? קרקר ביתי כמובן ושלא רק טעים לאכול, אלא גם ממש פשוט להכין

אחד מהדברים שהפסקתי לקנות כמעט בכלל, למעט מעידות חד פעמיות, זה קרקרים. כלומר נכון שאנשים נשבעים בכל מיני קרקרים אורגניים, חופשיים, שהוכנו על ידי נזירות מדגן שהושקה במי מעיינות, אבל לא מצאתי שום תחליף לקרקר כמו שקרקר צריך להיות. זו בדיוק הסיבה שבמשך המון זמן תכננתי להכין קרקרים ביתיים. לא יודעת מה קיוויתי שיקרה, אבל גם בחלומות הוורודים שלי לא חשבתי שמשום מקום יגיע מישהו אלי הביתה, יכין כאלה וייתן לי את המתכון, אבל אז הגיע יוני ולא תאמינו, אבל זה בדיוק מה שקרה.

על יוני אפשר לסמוך בעיניים עצומות בכל נושא, מהקשבה ועד אפייה מייעוץ משפטי ועד לקרקר הקטן ביותר, כך מסתבר. אז במקום לעצום עיניים, עקבתי אחרי כל צעד, צילמתי ותיעדתי אם לא למען הדורות הבאים, הרי שלטובת כל הקרקרים שיצעדו בסך. הילדים התלהבו, גם השכנים החדשים לא נותרו אדישים. המתכון הוא מתכון בסיסי, אפשר לשכלל אותו באמצעות זריית תוספות שונות. הקרקרים שמתקבלים פריכים ובעלי מרקם נכון של קרקר, אבל חשוב להקפיד לרדד את הבצק לבצק דק מאוד.  

קרקרים בצלחת
קרן הבר
להמשך הפוסט

חזרה לשורשים: גם בקיץ, אין כמו ירקות שורש בתנור

ירקות שורש בתנור יכולים להיות מנה בפני עצמה או תוספת, מנה ראשונה או אולי נשנוש והבריאות שנוטפת ממנה היא רק בונוס שמחמיא לטעם ולתחושת הבטן המלאה בכל טוב

המרכזית אמרה שהיא רוצה לנסות ירקות חדשים, שעתיים מאוחר יותר עמדנו מול בטטות סגולות בסופר. לכן, הנחנו שזו דרכו של היקום לאותת לנו לעשות מעשה, או שזה פשוט צירוף מקרים, אבל כך או אחרת הן נכנסו לעגלת הקניות. זה לא שידענו מה נכין איתן, אבל בינינו, סגולות או לא סגולות הן עדיין בטטות. כלומר שלא במפתיע, התשובה לשאלה "מה עושים עם בטטה סגולה?" היא כל מה שעושים עם בטטה כתומה.

יום אחרי שכבו בטטות סגולות במקרר כאבן שאין בה הופכין. למרות שאני יודעת מצוין מה להכין עם בטטות, הבטטות הסגולות נראו כמו סיפור אחר. הרצון למצוא מוטיבציה להכין אותן, הביא אותי לנקוט באסטרטגיית "דע את אויבך", אז התחלתי לקרוא. יצאתי מלאה בטיעוני תמיכה בבטטות סגולות (נוטפות בריאות, מזון-על, עתירות אנטי-אוקסידנטים וסיבים תזונתיים ובעלות ערך גליקמי נמוך), אבל העניין הוא שמראש לא הייתי נגדה.

ירקות שורש במרינדה
קרן הבר
להמשך הפוסט

לצאת מהקופסא: מקרוני וגבינה כמו בספרים, רק יותר טוב

אחרי שהילדים אכלו יותר מדי מקרוני וגבינה, או מק אנד צ'יז מוכן אם תרצו, הגענו למסקנה ש-20 דקות הכנה שוות ארוחת ערב מהירה, משביעה וטעימה

אין מאכל יותר אמריקאי ממקרוני וגבינה – מהיר, משביע וטעים ומוגש באהבה לפחות ערב אחד בשבוע. למגינת ליבה של סבתי האמריקאית, כשביקרתי אצלה כילדה, קופסאות ה"מק אנד צ'יז" של קראפט היו הדבר היחיד שאכלתי אצלה, אלא אם כן סוכריות M&M's נחשבות בספירה. לאורך השנים הפכו אצלי הקופסאות של המקרוני וגבינה לדיירות קבע ולשאלה איך באים מקרוני וגבינה לעולם היתה – בקופסאות להכנה מהירה.

אבל לא עוד. כשקלטתי פתאום שהצאצאים אוכלים אחת לשבוע מזון מתועש במטבח ה"הו, כה ביתי" שלי ובעידודי, פתאום התחלתי להרגיש אי נוחות. אחר כך ניסיתי להדחיק את המחשבה על הקופסאות ועל שקיות הכימיקלים המתחזים לגבינה ולשכנע את עצמי שהנוחות שווה את זה, אבל היא לא. שיחה עם הילדים על מה שבעצם אנחנו אוכלים הביאה את המרכזית לחפש מתכונים להכנה ביתית. לקח לנו זמן להגיע למרקם ולצבע של "הדבר הלא אמיתי" בגרסא של הדבר האמתי בהחלט. והתוצאה הרבה יותר מוצלחת עכשיו כשיצאנו סופסוף מהקופסא וההכנה? בסך הכל 20 דקות מה שאומר שזה לגמרי שווה במבחן התוצאה.

מקרוני וגבינה
Getty Images IL
להמשך הפוסט

תפוחי אדמה לג'ון לנון

למנה הזו רצינו לקרוא "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בתכנונים" - שם שבטח לא יתפוס למנה שווה במיוחד – תפוחי אדמה ברוטב מתקתק, מנה פשוטה, ביתית ומזינה

בשבוע שעבר כל מהלך מעבר הדירה נראה לי סדור וברור. הכל היה מתוכנן לפרטי פרטיו עד לרמת המתכון. יקית שכמוני לא הסתפקה ברשימת מטלות סדורות לכל יום, גם מצאתי את הזמן להעלות על הכתב את מתכון המקרוני והגבינה שהמרכזית ואני שיכללנו אחרי לא מעט ניסיונות להגיע לטעם המדויק ממוצרי גלם טובים ולא מאבקות. אפילו הכנו את המתכון אלא שהיינו כל כך רעבים ששכחתי לצלם. הפשלה הקטנה הזו לא הדאיגה אותי כיוון שהיה לי ברור שבוודאי נספיק להכין אותו שוב כבר בימים הראשונים למעבר. טעיתי וזה לא שהכתובת נעדרה מהקיר.

כלומר, מי באמת שם לב שהפלסטיק שמחזיק את הסכו"ם מסודר במגירה, גדול פי שניים מהמגירה במטבח בדירה השכורה? ואף אחד לא העלה בדעתו שעד שלא נצא לאיקאה (ביום הראשון של הסייל - כי מי ידע בכלל שיש?) ונקנה פלסטיק לסכו"ם קטן אחר, המקום היחיד מכל המקומות בו ניתן יהיה להניח את הפלסטיק הגדול יהיו הכיריים, שיושבתו עד לשחרור מהכיבוש המוזר. בקיצור, בעיות אחסון די פשוטות, אך גוזלות זמן, השביתו את המטבח. אבל הן לא השביתו את התנור החדש ומן הידועים שתפוחי אדמה הם בין הדברים הראשונים שמיד מוצאים את מקומם במטבח, או שזה רק אצלנו (ושוב תודה לפריץ הזקן), בבית חדש.

תפוחי אדמה
קרן הבר
להמשך הפוסט

עטופה בכל טוב: ארוחת טורטיות ביתית

מבחינתנו בשורת הקיץ הזה היא wrap, דפי טורטייה מגולגלים וממולאים בכל טוב, אנחנו בחרנו מילוי טבעוני שהיה טעים להפליא, אבל תמיד אפשר לארגן משהו לעטוף ממה שיש בבית

חוק מרפי של בית משפחת הבר הוא שאם עוד לא ערכנו קניות לסוף השבוע, רבים הסיכויים שבאופן ספונטני לפתע תנחת עלינו ארוחה שתדרוש כושר אלתור והמצאה. כך מצאנו עצמנו בשישי חם במיוחד עם חוסר רצון מובהק לצאת החוצה, ועם אורחים בדרך. בחינה מדוקדקת של מגירות המטבח השונות, המקרר והפריזר בהצלבה עם מידע נוסף (מגבלות קולינריות של האורחים, מגבלות של אכלנים בררנים) ובהתחשב בזמן ההכנה המוגבל הובילה לתשובה אחת: Wrap.

לא רק שהמנה הזו קלילה אך משביעה, היא גם הזדמנות מצוינת לארוחה מאוזנת ומזינה בתחפושת של ג'אנק פוד. היא נראית כמו חטיף אבל בתוכה ניתן להסתיר ארוחה שלמה על טהרת התזונה הים תיכונית – סיבים תזונתיים, חלבונים, וויטמינים ושומנים טובים. המילוי שלה אינו קבוע וניתן לשינוי בהתאם לטעם ולמה שיש בבית ומכיוון שמרכיבים אותה במקום אין שום בעיה לערוך בה שינויים כך שכל אחד יוכל למצוא את עצמו. בקיצור מנה לכל אחד שמתאימה לארוחת צהרים או ערב, רק להכין מרכיבים ולהתחיל לגלגל.

טורטיה ממולאת
קרן הבר
להמשך הפוסט

טראפלס קרמל: הסבלנות משתלמת

הם פשוטים להכנה ורק דורשים סבלנות, בתמורה מתקבל ממתק שוקולד ביתי משובח שקשה להפסיק לנשנש והוא בדיוק כל מה שאפשר לרצות מממתק

"אני אוהב את הרחש שמשמיע deadline כשהוא חולף", אמר פעם דאגלס אדאמס וכך נולד פחות או יותר המשפט היחיד מבית מדרשו שאני לא מזדהה אתו. אישית אין דבר שמטריד אותי יותר מאשר אי עמידה בזמנים ולכן כל פרויקט מאורגן אצלי לפרטיו האחרונים. לכן כשהאבוקדו מיאנו להתרכך, למרות הבטחת הירקן, הבנתי שאין ברירה אלא להחליף מתכון, ולא רק זה אלא לעבוד עם מה שיש.

שיחה עם שוקולטיירית אהובה השאירה אותי עם טעם של שוקולד שביקש התייחסות. לכן, לא נותרה לי ברירה אלא להיכנס למטבח ולהכין את תענוג השוקולד שנועד לעצלנים – טראפלס. כי מהם טראפלס אם לא כדורי גנאש שוקולד מגולגלים? וגנאש, כידוע, זה קל. בלי טמפרור, בלי בלגן, בלי שכבות, רק כדור, קצת פחוס, לא מוקפד אך משובב נפש וחיך.

טראפלס קרמל
קרן הבר
להמשך הפוסט

נגמר בית הספר? זה הזמן לשדרג את הסנדוויץ'

עונת הסנדוויצ'ים לבית הספר מסתיימת, אבל זה בדיוק הזמן להחזיר לסנדוויץ' את מעמדו כארוחה קלילה, מזינה ובעיקר טעימה שמתאימה למזג האוויר החמסיני שבא עם כוונה להישאר

את מרבית השנה האחרונה עשה הבכור בארוחות בוקר משמימות של לחמניות מרוחות בחומוס. אין לי מושג איך הוא הצליח להתמיד עם התפריט הזה, אבל עובדתית השגרה הזו הציקה לי הרבה יותר. זה כמובן הוביל לקו חדש של ניסויים – ניסויי ממרחים, בעיקר כאלה שמתאימים לחומוס אבל לא רק. השורה התחתונה היא שהבכור התמיד בשגרתו ואנחנו זכינו לגלות מחדש את נפלאות הממרחים תוצרת בית.

גולת הכותרת של כל הניסויים האלה היא ממרח העגבניות והפלפלים, שלהפתעתי אפילו את הבכור הצליח לכבוש. מה עושים אתו? ובכן, קודם כל משדרגים אתו סנדוויצ'ים (עדיין לא נכנעת לטרנד המתייחס לדבר הטעים הזה ככריך). בכלל כל הנושא הזה של סנדוויצ'ים לא מוערך דיו וזה די מפתיע לאור העובדה שסנדוויץ' (בטח מקמח מלא ודגנים) עם ממרח תוצרת בית, הרבה ירקות ומה שלא תרצו להוסיף זו מנה נהדרת ולא מכבידה בקיץ שמאפשרת גם מעט פחמימות וגם הרבה ירקות טריים.

ממרח פלפלים ועגבניות של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

מה עושים עם שניצל מאתמול?

עוף פרמז'ן הוא לא התשובה, אבל שניצל פרמז'נה הוא בהחלט התשובה שמחזירה למנה שלא מתחממת כראוי את העסיסיות, מוסיפה לה המון טעם ומונעת זריקה מיותרת של אוכל

תכל'ס זה מתכון לעוף פרמז'ן והתכבדנו והבאנו מתכון קלאסי של מאמא איטלקייה, אבל הכל התחיל מהיום הבלתי נשכח בו הבנו שדור 2.0, בניגוד אלינו ההורים, לא נוגע בשניצל שלא קפץ זה עתה מהמחבת, גם לא אם טוגן באהבה זה אך יום לפני. באלגנטיות רבה נעביר עכשיו את מוקד הדיון לעניין השניצל שנשאר, במקום לשאלה המהותית איך הפכנו להורים כאלה, כי אני לפחות מוצאת את הדיון הזה לא מחמיא, בטח כאחת שאכלה מאות ארוחות של שניצלים מאתמול "שמחר כבר ממש לא יהיו טעימים אז חבל" ושרדה כדי לספר.

במקור, עוף פרמז'נה היא לא מנה שנולדה כדי להתמודד עם השניצל מאתמול, אבל היא פתרון נפלא עבורו - הרוטב והגבינה משדרגים את השניצל שנותר ואם אין גן איטלקי שיקפוץ לכם מחילול המסורת הזאת לטובת יעילות וחיסכון במטבח, מה טוב. כי עם השניצלים שנשארו כל מה שצריך לעשות הוא רוטב עגבניות ולדאוג שיש גבינה בבית (גם עם הגבינות אפשר לזייף, אם אנחנו כבר בקטע). מרכיבים כמו במתכון ואחרי רבע שעה בתנור יש לכם מנה חדשה וטעימה לאללה משאריות ולא, זה לא משנה באיזה שם תקראו לה.

עוף פרמז'נה
קרן הבר
להמשך הפוסט

שימו מים לקפה: חיתוכיות ריבה ושטרויזל

מה יוצא ממשמשים לא מוצלחים? ריבה ביתית מצוינת. ומה דינה של ריבה כזו? חיתוכיות שטרויזל כמובן, המאפה הטעים והביתי שמתאים לכל שעה ביום

בואו נצא מנקודת הנחה שאין הרבה דברים שההורים שלנו אמרו לנו בילדותנו שאנחנו באמת זוכרים וחבל, כי לבטח ניקרו בדרכנו מצבים בהם טוב היה ליישם אותם. מה שאנחנו כן זוכרים זה הדברים שהם אמרו מספיק פעמים כדי שהם ייחרטו לנו בזיכרון. אמא שלי למשל תמיד אמרה לי לא לשאול שאלות, אלא אם כן אני ממש מוכנה לכל תשובה אפשרית וזה משפט שלא הערכתי מספיק בצעירותי. חבל, זה יכול היה לחסוך אי אילו רגעים לא נעימים, שלא לומר מביכים. לכן, התשובה המתחמקת מעט של הירקן לשאלתי על מידת המתיקות של המשמשים, מיד הכינה אותי לאופציה של ריבה.

אל תשאלו למה לא טעמתי כי אז אצטרך להסביר שאני לא מסוגלת לאכול בבוקר ולכן עריכת קניות בשעה מוקדמת טובה אולי לדיאטה אך פחות מוצלחת ברמת בדיקת האיכות. הבחירה היתה בין זכייה בבחילה או להכין ריבה בקרוב, ובינינו ריבה זה מחיר שאני מוכנה לשלם. העניין הוא שעם כל הכבוד לריבה, אין לה ממש צרכנים אצלנו ולכן אין ברירה לצנצנות ריבה אלא להינתן באהבה לחברים או להפוך לעוגה, עוגיות או תבשיל.

חיתוכיות ריבה ושטרויזל
קרן הבר
להמשך הפוסט

ניוקי קיצי וקליל

ניוקי מוקפץ ברוטב על בסיס שמן זית הוא מנה מושלמת לקיץ, רק שניוקי סובל מיחסי ציבור חורפיים במיוחד והגיע הזמן לתקן את זה, יוחזר הניוקי לתפריטי הקיץ, או לפחות למטבח הביתי

אחת המסורות של מסעדות איטלקיות באיטליה בימי חמישי היא להגיש מנות מיוחדות של ניוקי, אותן כופתאות בצק איטלקיות המבוססות על תפוחי אדמה, קמח סמולינה או קמח רגיל או קמח ערמונים, ריקוטה ואפילו לחם ושקדים גרוסים. ניוקי הם מנה משובבת ולא משנה באיזה רוטב הם משכשכים, אם כי בכל רוטב הם ייתנו תחושה קצת אחרת. משום מה לניוקי יש מוניטין של חורף כי זו נחשבת מנה "כבדה", אבל בעיני רק לרטבי שמנת יש נטייה להפוך אותם לכאלה. לכן, בקיץ לרוב אבחר להגיש אותם על בסיס של שמן זית או רוטב עגבניות, או אפילו סתם להקפיץ ולהזהיב אותם על מחבת עם קצת חמאה מתובלת.

כמו כל מנה מוצלחת גם על הניוקי יש הרבה שהכריזו בעלות ובאמת ניתן למצוא ניוקי בווריאציות שונות בכל איטליה, ובעצם גם בכל מקום אליו הגיעו איטלקים. ניוקי שלא מתפוחי אדמה היה קיים באזורים שונים של איטליה מאות שנים, הבאת תפוחי האדמה לאירופה הביאה ללידת ניוקי תפוחי אדמה בצפון איטליה, שם מזג האוויר הקריר יותר מספק תנאים טובים לגידול תפוחי אדמה. במאה ה-19 הציג פלגרינו ארטוסי, הבשלן האיטלקי שכתב את "מדע המטבח ואומנות האוכל הטוב", את ניוקי תפוחי האדמה במתכונתו המוכרת - תענוג פחמימתי טבול ברוטב בגודל מדויק של ביס, לא פחות ולא יותר.

ניוקי מוקפץ ברוטב על בסיס שמן זית
קרן הבר
להמשך הפוסט

בונז'ור גוז'ר: תפיחיות גבינה מושלמות

את תפיחיות הגבינה האלה, הגרסה הביתית והפשוטה לגוז'ר הצרפתי, פשוט להכין והן מושלמות לארוחת בוקר בשבת או ארוחת ערב קלילה בערב קיץ חם, בצרפת הן מגיעות עם אלכוהול ליד, מומלץ לראות בזה הצעת הגשה

אל תתנו לי להתחיל עם נושא החום, כולם מדברים על כמה חם וזה די הגיוני כי מהחום הזה אי אפשר לברוח, לא משנה כמה נסתתר ונתחפר במזגן, הוא שם ובסוף יוצאים אליו ובכלל רק מאי. אבל אמרנו שלא מתחילים לדבר על החום ועל העובדה שהוא משתלט על החיים וצובע אותם בצבע שמכאיב לעיניים ומעייף אותן. אז לא נדבר על החום כי פתרון לסיפור הזה אין לי, אבל פתרונות לאוכל קליל ביום קיץ חם יש גם יש.

באופן פרדוקסלי ההצעה הבאה כוללת גם הליכה למטבח וגם הדלקת תנור, שתי פעולות שלרבים מאתנו קשה לבצע עת בחוץ כל כך חם, אבל כבר דנו בנקודה הזאת, אם כי אני לא מאשימה אתכם אם בחום הזה איבדתם ריכוז. למה זה שווה את זה? כי כמו בסיפור של הרב שמציע ליהודי שבא אליו ומתלונן על הצפיפות בבית להכניס עז, ברגע שתסגרו את התנור תחושו מיד בהקלה והקלה בחום הזה זה טוב. אבל נניח שזה לא עבד עליכם כי בכל זאת זה לא ענה על השאלה אז למה לפתוח את התנור, אז התשובה המיידית והמנצחת היא כי זה טעים.

תפיחיות גבינה
קרן הבר
להמשך הפוסט

עוגת גבינה טופי-קרמל שתקבלו עליה דוז פואה

מה שהתחיל כ"בופה משפחתי צנוע (נניח)" הפך לתצוגת מזון מקצועית שמתחזקת רמת ציפיות שגדלה כמו טור הנדסי, השנה ברוח הניצחון באירוויזיון העוגה שתייצג אותנו משדרת "דוז פואה"

בניגוד לנדנדת "צד שלו-צד שלי" בכל חג "גדול", בשבועות השאלה הזו לא עולה כלל. הצד שלי לקח פיקוד והפך את שבועות למסורת שאין עליה עוררין. זה התחיל כ"בופה" חלבי משפחתי מתובל באלכוהול והפך לבראנץ' שכולו מעדנים, ביכורים קולינריים, אם תרצו במיוחד לחג. חלוקת מטלות כללית מתפרסמת בווטסאפ מדי שנה אבל, ולא שאני מתלוננת, עוגת גבינה היא בגדר "הזמנה עומדת קבועה" שלי.

זה אומר שכל שנה צריך להביא לחידושים שיאפילו על עוגת השנה הקודמת, או ברוח הימים האחרונים "האירוויזיון של עוגות הגבינה". אם אתם עוקבים אחרי המדור הזה, בוודאי לא תופתעו שככה התפתחה לה עוד מסורת - מסורת הבדיקה המוקדמת, שמחייבת את הכנת עוגת הגבינה לפני חג והטמעת הביקורת אם יש עד רגע הביצוע.

עוגת גבינה טופי-קרמל
קרן הבר
להמשך הפוסט

סקלופיני מרסלה: כי לפעמים צריך מנה ברבע שעה

אם מותר להשוות, אז באיטליה פופולרי הסקלופיני למנה עיקרית כמו שהג'ירו ד'איטליה למרוצי אופניים, רק שבעוד שהמרוץ לוקח שעות, את המנה הזו תכינו תוך כמה דקות

לכל אחד יש את המנהגים שלו, אני בוודאי לא שופטת. למשל, אם במקרה תגיעו אלינו בצהרי שישי תמצאו אותי מכינה שניצלים. הכנה מרוכזת של השניצלים היא בגדר שתי ציפורים במכה אחת – ארוחת שישי המסורתית וסטוק השניצלים שבפריזר, שהוא כידוע התשובה לשאלה התמידית בבתים המכילים מתבגרים "מה נעשה עם המתבגר הרעב?"

בשישי שעבר, עת עמדתי במטבח מול צלחת פרוסות חזה עוף, חלפה במוחי מחשבת כפירה וכדרכי בקודש בעניינים של כפירה קולינרית, מיד עקבתי אחריה. התכנית: סקלופיני מרסלה. לא הרבה אחרי שהחמאה נמסה במחבת, שלושה צאצאים מופתעים הגיחו למטבח בעקבות הריח, "סקלופיני מרסלה," אמרתי עוד לפני שנורתה השאלה הראשונה, "וזה יהיה מוכן עוד רבע שעה".

סקלופיני מרסלה
קרן הבר
להמשך הפוסט

בשביל אגז בנדיקט לא צריך לצאת מהבית

זו אולי מנת הבארנץ' האהובה ביותר בחצי הכדור המערבי ולמרות המוניטין של מנה מורכבת, במפתיע זה לא ממש מסובך. בראנץ' של אלופים, אצלכם במטבח

אחת המנות האהובות עלי מאז ומעולם היתה אגז בנדיקט, אבל השמועות הזדוניות על הקושי הרב בהכנתה מנעו ממני להתעכב על התקנתה ולהביע ספק ביכולותיי. היה לי נוח עם האקסיומה שאגז בנדיקט לא עושים בבית כי זה כאב ראש גדול וזהו.

בטיול לפני שנה לגרמניה מצאתי בסופר שקיות להכנה של רוטב הולנדז מה שגרם לי להשתכנע שהנה נמצאה הדרך לעקוף את כאב הראש ולהכין אגז בנדיקט בבית. קניתי כמות נכבדה וכשחזרנו החל "פרויקט בנדיקט", שבניגוד לפרויקט עמאד האירני, לא הצריך שום ביקוע גרעיני, ניהול רשימות מסודר או אחסון מאובטח, לא בקלסרים ולא בדיסקים, ויותר מזה – אפילו הצליח כבר בניסיון הראשון.

דדד
Darren Platts / Getty Images IL
להמשך הפוסט

קרמלו אותם: קרם קרמל לדור הצעיר

זוכרים שפעם כל מסעדה החזיקה קרם קרמל ברשימת הקינוחים? תאמינו או לא אבל גדל כאן דור שלא ידע קרם קרמל מהו, זו לא בורות קולינרית שיש להילחם בה, אבל אם תרצו זה פשוט

הכל התחיל כשהמרכזית ואני מצאנו את עצמנו על ספסל בפריז עם כוס שוקו קר עם קצפת וכוס קפה קר עם תוספת קפה בהתאמה, והמון סיפורים שלוו בצחוק מתגלגל. אחד מהסיפורים שסיפרתי היה על ערב חורפי אחד, שהתרחש אי שם עוד באלף הקודם, במסעדה ירושלמית קטנה. רצה הגורל ולמלצרית היתה ר' גרונית מתגלגלת, שבאיזשהו שלב כבר היתה בעלת נוכחות משל עצמה. עם התקדמות הערב מצאנו עצמנו מקווים, בינינו לבין עצמנו, שבתפריט הקינוחים יופיע קרם ברולה ולו רק כדי שהר' תוסיף להדהד. כשהמלצרית החלה לספר על המנות האחרונות, שום קרם ברולה לא היה שם, מאוכזבים הזמנו שני אספרסו ואז היא נזכרה שגם יש קרם קרמל.  

זה כנראה מצחיק יותר בקול, אבל אחרי שנרגענו, אמרה המרכזית בקול שבעצם היא אף פעם לא אכלה קרם קרמל. למי שגדל בשנות ה-80' וה-90' בישראל לא היתה ברירה אלא להכיר את הקרם קרמל או הפלאן שהיה בערך בכל מקום, ודי בצדק – הוא פשוט להכנה, גם בכמויות, ואפשר לשמור אותו במקפיא הרבה זמן. לקח לי זמן לעכל את המשמעות של דבריה, שברמה הקולינרית הם לא באמת הרי גורל, כי איך זה ייתכן שעצמי ובשרי מעולם לא טעם פלאן (קרם קרמל)? למרות שלצרפתים מסורת ארוכה של crème caramel, לא ראיתי את המרכזית נלהבת להזמין קרם קרמל כקינוח, ומי יכול להאשים אותה כשרשימת הקינוחים מכילה פירות יער, שוקולד או קרם פרלינה? אבל הבטחתי שכשנחזור הביתה אכין.

קרם הקרמל של קרן הבר
קרן הבר
להמשך הפוסט

המתכון לעוגת שכבות מרשימה שחיפשתם

עוגת שכבות מרשימה, פשוטה להכנה עם פרינציפ פשוט – פיינקייקס, מילוי וציפוי, והתוצאה גורמת לכולם לרצות להגיע לקינוח. בקיצור, העוגה החגיגית שמתאימה לכל אירוע

זה כנראה לא יהיה נבון לספר שבשבוע שעבר חגגנו בת מצווה למרכזית, שהכנתי את כל האוכל, למעט העוגות, ולא צילמתי אף אחד מהמאכלים (התירוץ הרשמי הוא מחסור בזמן כי היו רק 32 שעות מהנחיתה ועד האירוע, אבל האמת היא שזה לא עלה בדעתי, הייתי מכוונת מטרה). זה פחות או יותר הדבר היחיד שהצטערתי עליו אחרי האירוע ודי בצדק, בעיקר כי הקבב שלי זכו להיכנס לפנתאון ה"תוכלי להכין ליום העצמאות?" ותודו שזה הישג.

אז אין תמונה, אבל אם אתם מאמינים אז הנה המתכון הכי פשוט וטעים, לפחות בעיניי. תערובת קבב מוצלחת: 1 ק"ג בשר בקר רזה (כן, כן, שנאמר נסו ותיווכחו) טחון פעמיים, חופן עלי פטרוזיליה קצוצים דק, 10 שיני שום, 2 כפיות פפריקה, כפית מלח – לערבב היטב וליצור קבבים מאורכים או קציצות.

עוגת פנקייקים
Getty Images IL
להמשך הפוסט

קרוק מסייה: זה לא עוד טוסט נקניק

תכל'ס זה טוסט, אבל או-לה-לה איזה טוסט, כזה שיעשה כל ארוחת בוקר או ערב למושלמת. במילים אחרות: תענוג מושחת

כשנפלה ההחלטה על חופשה בת שבועיים בפריז, המחשבות נדדו אל האפשרות ה"הו כה צרפתית" לצאת אל השוק מדי יום ולבשל. לכן, כאשר חיפשנו אחר דירות להשכרה, אחד הקריטריונים המרכזיים היה מטבח מאובזר. לפני הנסיעה עוד שלחתי מייל לעורך מדור האוכל כולו התלהבות לגבי הבישולים שנכונו לנו.

אלא שתכנונים לחוד ומעשים לחוד ולמרות שהמטבח המאובזר אכן היה מאובזר, הוא נשאר שומם רוב היום משום שבעליו הזמניים היו בחוץ, עסוקים בטיולים. כך מצאתי את עצמי בשבוע שעבר מודיעה ששום בישולים לא יוצאים מכאן ואני בחופש. עדיין בפריז, כמעט שבועיים אחרי והבשורה הקולינרית שלנו מסתכמת בטוסטים.

קרוק מסיה
carpaumar / Getty Images IL
להמשך הפוסט

עוף בזעפרן: מנה עיקרית לחג ברגע האחרון

אסכולת ה"אין מספיק אוכל" פועלת על יסוד זריעת הספק ונוטה להתעצם בשעות האחרונות שלפני ארוחת החג. מחפשים עוד מנה עיקרית אחרונה בהחלט? זו המנה עבורכם – שוקי עוף בזעפרן

עזבו אתכם מניקיונות, קניות, ארגונים ובישולים, אני מהאסכולה שדוגלת בעובדה הבלתי ניתנת לערעור (למרות העדויות החותכות ההפוכות) שמה שהכי מטריד כל מי שמארח לליל הסדר זו הסוגיה – האם יש מספיק אוכל? גם אם בכל פעם אתם נשארים עם כמות אדירה של שאריות, גם אם ישבתם חודשיים מראש ובדקתם את כל ההעדפות והאיסורים הקולינריים של כל המשתתפים ובניתם תפריט לעילא ולעילא שלא חסר בו דבר, יוסיף הספק המנדנד לנקר ולהדהד משל היה תופי טם-טם במרחבי הסוואנה, או משהו.

זו בדיוק הסיבה שיצרתי לעצמי מלאי של מתכונים יחסית מהירים וקלים לבישולים של רגע אחרון. אחד האהובים עלי הוא מתכון של שוקי עוף במרינדה חמצמצה של זעפרן שההכנה שלו פשוטה והוא אינו דורש תשומת לב. אפשר בהחלט להעלות אותו על הכיריים קצת לפני שמגיעים האורחים ולתת לו להתבשל לאורך כל קריאת ההגדה, כך שיהיה מוכן בדיוק להגשה. אפשר גם להכין אותו עם תוספת ופשוט להוסיף לו תפוחי אדמה (או ארטישוק ירושלמי) ויותר נוזלים (כפי שמפורט במתכון עצמו).

שוקי עוף בזעפרן
קרן הבר
להמשך הפוסט

טריפל בצנצנת לפסח: קינוח מהיר, קל ומרשים במידה שערורייתית

על ארבעה קריטריונים לקינוחים דיברה תורה: טעים, קל להכנה, קליל ומרשים ולכן טריפל תותים-מרנג-גלידת וניל ביתית בצנצנת גנב את ההצגה וכל מילה אחרת מיותרת

אישית אני לא ממש מכירה אדם שיתנגד למתכון לקינוח לפסח שהוא מהיר להכנה, קל ומרשים במידה שערורייתית. ואם מוסיפים לזה בונוס הכנה מראש הרי זה משובח, בערך כמו לדבר ביציאת מצרים, ואפרופו מצרים הוא גם לגמרי כשר לפסח ללא חשש מכלום חוץ מאשר מחלבי, כי זה הוא כן- חלבי. אבל אם במקרה הגיע לכאן מישהו כזה, אני רק מזהירה מראש שהמתכון הזה הוא לא בשבילו.

המתכון הזה הוא הסיבה מאחורי הקושיה החמישית והפחות ידועה של "מה נשתנה", הלא היא "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו טורחים ועומלים לפחות על קינוח אחד, הלילה הזה, הלילה הזה, יש קינוח בצ'יק צ'ק". עקרונית אם תקנו ריבה טובה, גלידת וניל משובחת ומרנג בקונדיטוריה עליה אתם סומכים, הכנת הקינוח הזה גם למספר רב של אנשים היא קצרה בצורה בלתי נסבלת כמעט או לפחות מביכה מספיק כדי לשתוק ורק לחייך לנוכח קריאות ההתפעלות.

טריפל תותים לפסח
קרן הבר
להמשך הפוסט

גם אם אין קמח: יש עוגת שוקולד נהדרת

נותרנו בלי קמח אבל עם חשק למתוק. זה לא מנע מאיתנו להכין עוגת שוקולד נהדרת שהולכת מצוין עם קפה

הדרכים של קטינא לגרום לי להיעתר לבקשות שלו מגוונות, אך מכולם עלתה החנופה בדרך לפיצה, שאותה שכלל לדרגת אמנות שראוי שתלמד בבתי הספר בצפון קוריאה. כך או אחרת כשמצאנו עצמנו מכינים השבוע פיצה, חוסר הבנה הביא לשפיכת כליטר מים לבצק, מה שהוביל לשרשרת אירועים שסופה בכמויות די גדולות של בצק ובדלדול מלאי הקמח לאפס, תקדים שלא היה כמותו מעולם בביתנו. 

מתוך הפריבילגיה רבת השנים של מלאי הקמח איננו כלה, כשהתחלתי להתכונן למתכון השבוע, אגב אם תהיתם – עוף מרסלה, מה רבה היתה תדהמתי כשהמציאות טפחה על פניי. לא שיש מקום להתפלא מי שנגמר לו הקמח ולא קנה חדש לא יכול לצפות לשום תוצאה אחרת ובכל זאת. אודה ולא אבוש שאחרי הווידוי המצמרר הזה, מתכון של עוגה הוא לגמרי לא התפנית המתבקשת, ועם זאת – עובדה.

עוגת שוקולד ללא קמח
קרן הבר
להמשך הפוסט

יש לכם יותר מדי לימונים? הנה המתכונים שיעזרו לכם לנצל את השפע

כשהחיים נותנים לימונים והרבה, כמה כבר אפשר לשתות לימונדה? אז זהו שיש גבול ועדיין יש לימונים, לכן הכנו ניוקי ברוטב ארטישוק ולימון וגם עוגיות לימון כי קפה תמיד אוהב חברה טובה

עץ הלימונים של חמותי הגדיל להניב השנה וסלסלת הירקות הגדולה לא עמדה בכמויות האספקה השבועית. אפשר היה להאמין שעם כמויות הסלטים כאן נצליח במבחן חיסול הלימון, אבל מסתבר שזה פשוט לא מספיק, אוכלוסיית הלימונים רק הלכה וגדלה.

לא נותרה לנו ברירה אלא להכין הכנו lemon curd שתמיד טוב שיש בבית. אחר כך עברנו למדור המשקאות והתחלנו להכין על בסיס יומי לימונדה, קנקני מים עם לימון, ותה קר עם לימון. אפילו מחלות החורף שפקדו אותנו יצרו זווית חיובית ברמת הלימון ולו משום שחזרנו לשתות תה, עם לימון כמובן. ועדיין - לימונים בכל מקום.

לימונים
לימור לניאדו תירו
להמשך הפוסט

קדרה צמחונית מופלאה לשבת

אסכולת "צמחונים נהנים מתוספות" היא לא פחות משערורייתית ולכן לרגל פתיחת סניף צמחוני בביתנו, פצחנו במסע תגליות שהביא אותנו לקדרה המענגת להפליא הזו שהיא מעין חמין צמחוני

מעולם לא הייתי צמחונית ובכל זאת תמיד הפריעה לי האסכולה של ספירת התוספות כמנות צמחוניות. כלומר המסר הוא ברור – זה סיפור של קרניבורים ואיכשהו זה תמיד נראה לי מאוד מנכס ולא מכבד. זה רק הלך והתעצם ככל שמעגל הצמחונים והטבעונים סביבי גדל, זה המשיך בהחלטה לצרוך פחות מוצרים מהחי ופגע בול בפוני כשהמרכזית הצהירה על צמחונות.  

מאז, האתגר שלי הוא להכין לה מנות שהן שלה והיא חולקת בהן אתנו, ככה שזו לגמרי הממלכה שלה. ובואו לא נדבר על האתגר התזונתי של חלבונים, ברזל וויטמינים כי גם את זה הקדרה המצויינת הזו פותרת. בכל מקרה, ככה הגענו לקדרה הבאה שגם משקיטה את הצורך שלי, שאף פעם לא בא על סיפוקו, להכין קדירות שכן חובבי הבשר בבית לא ממש אוהבים בשר קדירה מהטעם הכל כך טריוויאלי – "הוא נכנס בין השיניים".

חמין צמחוני
קרן הבר
להמשך הפוסט

ארנצ'יני, אורזיני – אותה מהפכה

מן הידועים שארנצ'יני עושים עם ריזוטו או שלא עושים בכלל, ולכן אם נשאר לכם אורז – הכינו אורזיני, שם זמני, לכדורים מטוגנים וטעימים שמכינים בקלי קלות

ארנצ'יני (באיטלקית – תפוזים קטנים), יודע כל חובב מזון איטלקי, הם כדורי אורז מטוגנים במילויים שונים המוגשים כמו שהם או עם רוטב בצד. ברבות השנים, הם הפכו לאוכל רחוב באיטליה ובכל מחוז הם קצת שונים. באופן עקרוני הארנצ'יני מגיעים בכל הטעמים, ממילוי ראגו בשר ומוצרלה, דרך ריזוטו זעפרן ועד פרושטו וגבינות, ואפילו אפשר למצוא ארנצ'יני מתוקים. המשותף לכולם הוא אורז ארבוריו, הוא אורז ריזוטו. מה שאומר שאם הכנתם ריזוטו, הדרך לארנצ'יני קצרה.

למרות שהתחקיתי אחרי ההיסטוריה של הארנצ'יני, אין לי ספק שהוא הומצא לגמרי בטעות על ידי אמא מתוסכלת שפשוט לא רצתה לזרוק את שאריות האורז, כי מן הידועים שריזוטו לא מחממים, ולא תשכנעו אותי אחרת. ולמה אני אומרת את זה? כי בערך 800 שנים אחרי המצאת הארנצ'יני מצאתי את עצמי עם קטינא, סיר אורז רגיל ובקשה אחת לא רגילה – להפוך אותם לכדורים מטוגנים.