בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היינות הכתומים של האיש שקרא תיגר על הרבנות

עיתונאית אוכל שלא שותה יינות מהשטחים ואיש יין מוכשר שהוא היינן של יקב פסגות מתיידדים בברים תל־אביביים, למרות החשדנות. שיחה עם יעקב אוריה, שמייצר גם יינות יוצאי דופן תחת מותג פרטי

11תגובות

האיש המזוקן, כיפה סרוגה לראשו, יושב בקצה הבר ושותה כוס יין. יכול אדם לדמיין מולקולות של חזיר מתעופפות בחלל בר היין התל אביבי הומה האדם — התפריט הכתוב על לוח גיר גבוה כולל בין השאר טרין חזיר, סלט תמנון וג'מבו שרימפס — אבל המילים המרחפות מעל לראשו, או ריח הבייקון הנצלה על הפלנצ'ה, אינם טורדים את מנוחתו של הלקוח הדתי הקבוע, גם אם אינו מכניס לפיו מאכלים לא כשרים. סבר פניו נעים, הוא ממהר לחייך חיוכים רחבים ונבוכים קמעה לעבר כל מי שפונה אליו בדברים, אבל לפעמים נדמה שהעיניים, נתונות מאחורי זגוגיות משקפי ראייה, נותרות כמעט תמיד עצובות.

החודשים האחרונים לא היו קלים עבור היינן יעקב אוריה. או שמא יש לומר, השנים האחרונות היו קשות עבור העבדקן השקט ונעים ההליכות. חייו המקצועיים ידעו טלטלות עזות וכאובות ובחייו האישיים ידע צער גדול. בנובמבר 2015 היתה אמורה להתקיים השקה צנועה של יינותיו — לא הראשונים הנושאים את חותמו המיוחד אבל הראשונים לשאת את שמו הפרטי — וזו נדחתה מפאת מחלתה של אשתו, שמתה ימים ספורים לאחר מכן. ההשקה המתוכננת, בנוכחות קומץ עיתונאי יין, התקיימה בסופו של דבר בינואר.

יין כתום של יעקב אוריה

אלפא אומגה 2014, כך נקרא היין הכתום, חיזיון נדיר בעולם היין המקומי, שעמד במוקד ההשקה. "זה היחיד שיש ממנו כמות מסחרית", אמר אוריה לנוכחים לאחר שטעמו כמה יינות אחרים, שעשועים אינטלקטואליים מרתקים, שייצר בכמויות זעומות. "כמה בקבוקי אלפא אומגה יש?" הקשו החברים בתא כתבי היין. "אוי, יעקב, יעקב", נד בראשו אחד מהם בחיבה מהולה בשעשוע למשמע התשובה ("קרוב לאלף") ולנוכח טעמו המורכב ויוצא הדופן של מושא הטעימה. "לא בטוח שהמילה 'מסחרי' יכולה להופיע ליד שמך".

חשיבותה של הקליפה

יעקב אוריה, בן למשפחה חרדית, נולד בארצות הברית ב–1967. בילדותו עלתה המשפחה לישראל, והנער החרדי גדל בבני ברק. בגיל 14 החל ללכת לבני עקיבא ("להורים היה קשה מאוד") ובגיל 18 התגייס לישיבת הסדר ("הראשון במשפחה המורחבת שעשה צבא"). כשהיה בן 21 נשא אשה בשידוך, חוזר לכאורה למסלול המצופה רק כדי לסטות ממנו מאוחר יותר. "עבדתי בתחום הבנייה ולמדתי לתואר הנדסאי. אחר כך הקדשתי כמה שנים ללימודי קודש, בעיקר הקבלה. תמיד הייתי חובב יין. גם כשפתחתי יין כך סתם לקידוש זה נגמר בשניים־שלושה יינות לטעימה". במרוצת השנים נולדו לו חמישה ילדים, ולאחר שהתגרש פגש את מי שתהפוך לימים לאשתו השנייה במשך 14 שנה.

"יום אחד טיילנו סתם כך בארץ, וכזכר לימים שבהם אהבתי לשתות יין נכנסנו ליקב וקניתי מדריך ליקבי ישראל. גיליתי שביקב שורק מלמדים לייצר יין, וב–2004 כבר עברתי קורס ראשון. שנה לאחר מכן חכרתי חלקת כרם ועשיתי בה את הטיפולים בעצמי". ב–2006 פתח עם שותף את יקב אסיף. "המטרה לא היתה לייצר יין מאפס, אלא להיות נגוסיאן — מי שקונה יין מאחרים ומערבב או מיישן אותו כדי לייצר יין ממותג תחת שמו. מלכתחילה היתה זו מחשבה מוטעית, כי בניגוד לצרפת אין פה מסורת כזו".

יעקב אוריה

תוך שנה התחילו השותפים לייצר יין, בהדרכתו של היינן איתי להט, ובמושב בני עטרות. "איתי לימד אותי לעשות יין לבן, עד אז ידעתי רק לייצר יין אדום, ומיד התחלתי לייצר גם יין כתום, כלומר יין לבן מענבי זנים לבנים, אבל בניגוד לתהליך הייצור המסורתי של יינות לבנים מותססים עם קליפותיהם. נורא הטריד אותי שבתהליך ייצור היין הלבן זורקים את הקליפות. כל כך הרבה דגש שמים ביין אדום על הטעמים והניחוחות שמעניקה הקליפה, אז למה ביין לבן מדברים רק על מיץ ענבים? התחלתי להתסיס ענבים לבנים על קליפתם וחשבתי שאני לבד בעולם. מכיוון שאין לי השכלה ייננית רחבה לא ידעתי שיש ז'אנר כזה, שמקורו ביינות העתיקים של גיאורגיה. יין כתום הוא הרפתקה, גילוי ארץ לא נודעת. אנחנו מקבלים תמיד רק חצי מסיפורו של כל ענב, ואני רוצה לתת במה לסיפור השלם".

ב–2008 העתיקו השותפים את מקום היקב, וגם את מקום מגוריהם, לערד ("במרכז יקר ושם הציעו לנו מרחבים בזול"). היינות שייצר אוריה צברו חיש מהר מוניטין בקרב שפים ואנשי יין. "יש היום בארץ, לשמחתי, דור חדש ומשכיל מאוד של ייננים שלמדו באוניברסיטאות מעבר לים והתמחו ביקבים נחשבים", אומר הסומלייה ואיש היין בן רון. "אוריה לא נמנה עמם, אבל השכלה ומסורת מייצרות לעתים גם טכנוקרטיות והיצמדות למוסכמות. הוא ההפך המוחלט".

"התמקדתי ביינות לבנים, ובארץ חמה חובבת יין אדום הייתי מהראשונים", ממשיך אוריה. "ב–2009 החלטנו שכל היינות, להוציא אחד, יהיו לבנים, אבל עם כל ההכרה והביקורות הטובות כשלנו עסקית. לא ידענו למכור". לתקופה קצרה, שנה ומחצה ובציר אחד, שיתפו אנשי אסיף פעולה עם יקב מדבר. "הם קלטו את היינות שלנו ושמו תוויות שלהם. אני המשכתי ביקב מדבר כיינן, אבל החיבור הזה, איך אומרים בעדינות, לא צלח. שנה ויום הייתי מובטל, עד שהגיעה ההצעה מפסגות".

חלום באספמיה של יעקב אוריה

מיוני 2014 מכהן אוריה, בחצי משרה, כיינן יקב פסגות, השוכן מעבר לקו הירוק וסמוך לרמאללה. אוריה לא טועם חזיר או פירות ים ("אם אני מכיר את השף וסומך עליו אני מרשה לעצמי לאכול מנות צמחוניות במסעדה לא כשרה"); אני לא טועמת יינות המיוצרים בהתנחלויות, גם אם אחראי להם יינן מוכשר; ובידידות המהוססת שנרקמה בינינו בחודשים האחרונים, דרך מפגשים אקראיים במסעדות ובברים בתל אביב, ובשיחות מרתקות על טעם ועל הפוליטיזציה של אוכל ויין בישראל, משמשות העובדות האלו כאבני נגף טעונות ומעוררות מחלוקות. "אני לא נכנס לפוליטיקה", אומר אוריה ("כאילו יכול אדם החי בישראל בשנת 2016 לא להיכנס לפוליטיקה", אומרת אני). "בחברה החרדית כולם החרימו את כולם ושנאתי את זה", אומר אוריה. "חיפשתי תרבות של פלורליזם, ויין הפך לגשר ביני לבין אנשים אחרים. אני חושב שמשתמשים לא נכון בחרם הכלכלי על יינות המיוצרים מעבר לקו ירוק. לא הוגן להחרים את האדם הקטן. הממשלה החליטה על הקמת היישובים האלה. אני חייב להאמין שהאפליה בין תנאי החיים של יהודים ושל ערבים באה לא על רקע גזעני, אלא ביטחוני. זה עצוב מאוד, אבל אין עדיין שום אלטרנטיבה אחרת. בזמנו, כשאנשי מבשלת הבירה בטייבה חיפשו יינן, הצעתי את עצמי למשרה. לא בטוח שלקחו אותי ברצינות, ובסוף בחרו ביינן איטלקי, אבל אני הייתי מוכן בלב שלם לייצר יין לא כשר עבור יקב פלסטיני".

אדם מורכב, אוריה. אל הוויכוח הפוליטי הוא מקפיד שלא להיכנס, אבל אל עין הסערה של הלכות הכשרות היהודיות, במיוחד בנושא השנוי במחלוקת של כשרות יין, לא היסס בזמנו להטיל את עצמו. בשנת 2006 כתב מאמר, שהופיע במגזין "יין וגורמה", שיצא נגד התפיסה השולטת ברבנות הממוסדת של ימינו.

"לא הבנתי את הבסיס ההלכתי האוסר על יהודי חילוני לגעת ביין, ומשפיע על כל ענף היין בימינו, אז למדתי לעומק את הלכות היין. הבנתי שמדובר בשילוב של שתי הלכות — האחת בת 2,500 שנה, שעסקה באיסור נגיעה ביין גויים ששימש לעבודת אלילים, והשנייה שעסקה בחילול הלכות שבת. מי שחילל שבת בפרהסיה נחשב למומר, ולפיכך נאסר גם עליו, לא ברור בדיוק מתי, לייצר יין. אבל מי שנולד חילוני ההלכה לא חלה עליו, הוא נחשב לתינוק שנשבה ולא למומר, אז המגע שלו לא אמור לפסול יין. גילתי אסמכתאות הלכתיות — מהרמב"ם ועד לרבנים בני המאה ה–19 — שטענו שבמצבו הנוכחי של עם ישראל גם אם חילוני נוגע ביין הוא כשר. רבנים מודרניים לא אמרו שאני טועה, אלא ענו תשובות מתחמקות ושמרניות בנוסח 'מי אנחנו שנשנה הלכות שקבעו גדולים מאיתנו'".

קריאת התיגר על הרבנות נשאה בחובה עונש: אוריה, אדם מאמין שיצא נגד הפוסקים המקובלים, הוכרז כמי שמגעו ביין הופך אותו ללא כשר. כל היקבים שבהם עבד בעשור האחרון לא קיבלו חותמת כשרות רשמית מהרבנות, עד שהקביעה בוטלה בלחץ יקב פסגות.

פיצוי עצמי

יורם לבנה

במקביל לעבודה ביקב מסחרי גדול החל אוריה לייצר בקנה מידה קטן וניסיוני יינות הנושאים את שמו ואת חותמו. הסדרות החדשות מיוצרות ביקב לבנה, יקב שירות זעיר במושב שדה משה, שבחבל לכיש. את יורם לבנה — חקלאי המגדל זיתים וגפנים ומייצר שמן זית ויין — הכיר לראשונה ככורם שסיפק ענבים ליקב אסיף ("למרות שלא מדובר באזור יין נחשב, יורם והענבים שלו הם ההוכחה שהמרכיב האנושי חשוב לא פחות מטרואר. כשרציתי לטעת כרם של ענבים אדומים נטעתי אותו פה").

חלום באספמיה הוא בלנד אדום שמייצר אוריה מענבי טמפרניו, גרנש וקריניאן. השם הוא מחווה לבלנד הספרדי האדום ששימש כמקור השראה, זה הנפוץ בחבל ריוחה, ומתייחס לשמה של ארץ ספרד בלשון חז"ל (ואולי מבלי דעת לנטייה שלא להתפשר ולייצר יינות כמעט לא מציאותיים בעידן שבו שולטים הפופולרי והנגיש). באירוע ההשקה הצנוע הוגשו יינות נוספים — כולם בעלי נוכחות ואמירה וההיפך המוחלט מבנאליים — שיצר אוריה בשנותיו כיינן ביקבים שונים. עמק הציידים 2009 הוא עוד יין שאיש כמעט לא יזכה לטעום. יין הסמיון, שנוצר בהשראתו של יין סמיון אוסטרלי ויש לו ניחוח רקבובי נהדר, יצא לשוק בזמנו תחת תווית של יקב מדבר ונותרה ממנו כמות זעומה. אוריה קנה את כולה ("אוי יעקב", אמר לו אחד מכתבי היין, ספק בשעשוע ספק בזעזוע, "אז בעצם על היין הזה שילמת פעמיים, גם השקעת את הכסף בייצורו וגם קנית את כל המלאי שיש בשוק?" "בהחלט", מניד יעקב בראשו בפסקנות, "היין היה אמור לצאת לשוק בגיל חמש, הם הוציאו אותו לשוק בגיל שלוש, והוא הגיע לפרקו רק בגיל שש. רק עכשיו הוא מתחיל להתעורר. לקנות את כל הבקבוקים היה סוג של פיצוי לעצמי").

גולת הכותרת היא האלפא אומגה (השם, מן האלף־בית היווני הקלאסי, מתייחס לניצול חומר הגלם מא' עד ת'). "ייננים מהאסכולה הטכנורקטית מתייחסים ליין כתום כאל יין פגום", אומר בן רון. "תהליך הייצור כולל לעתים התססה בטמפרטורה גבוהה, משל היו הענבים חומר גלם נחות; והטעם המורכב, שיש לו פרופיל ארומטי קרוב לשרי, לא חביב על רבים. אבל גם ביין הזה הצליח אוריה לטעת אישיות ייחודית. כרגע הוא היינן שמייצר את היינות הכי טעימים, מרתקים ומעוררי מחשבה שטעמתי בארץ".

יינות אלפא אומגה (אלפא אומגה 2014 — 180 שקל), יעקב אוריה 5931100–052




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו