"יאיר נתניהו התרברב שפעם היו פה רק תפוזים. עכשיו כל המשק סגור ואנחנו עובדים בפרדסים" - פינת אוכל - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יאיר נתניהו התרברב שפעם היו פה רק תפוזים. עכשיו כל המשק סגור ואנחנו עובדים בפרדסים"

לכתבה
קטיף קלמנטינות אודם בפרדס של משפחת אלון השבוע

הפרדס של משפחת אלון הוא משל למצבם השברירי של יצרני המזון הקטנים, שמנסים למצוא פתרונות יצירתיים למשבר

21תגובות

בבוקר יום ראשון האחרון, ימים ספורים לאחר הטלת ההסגר דה־פקטו על תושבי ישראל, נקל היה להבין בפרדס של משפחת אלון בעמק חפר מדוע בחרו בני האדם לדמיין את גן העדן האבוד כמטע עצי הדר: בין שורות העצים צומח בשלהי החורף מרבד עשב רך, משובץ כתמי צהוב ופירות של עצים שנשרו; מעל צמרות העצים — עמוסים בעת ובעונה אחת באשכולות פרחים, בפירות בוסר ובפירות הדר בשלים — רחשו ענני ברחשים לבנים (לעין אנושית נדמה תחילה שמקורו של הנחיל האווירי בעלעלי פרחי הדר מתעופפים ברוח); והקול היחיד שנשמע ברקע הוא רחש זמזומן של דבורים, הנמשכות לריח הכבד והחושני שמפיצים פרחי לימון סגולים־ורודים ופרחי ליים לבנים.

גם בחלקת קלמנטינות מזן אודם, שבה נערך באותו בוקר קטיף, התנהלו העובדים — נשים וגברים בני אותה חמולה מדיר־חנא — כמעט בשתיקה. עד יום שישי האחרון נמנו עם פועלי הקטיף, מלאכה קשה ששכרה נמוך ובישראל של ימינו אין כמעט אזרח יהודי שעוסק בה, גם פועלים מהרשות הפלסטינית, אבל בבוקר יום ראשון נחסמה כמעט כליל האפשרות לעבור לישראל לצורכי פרנסה. "בחודש האחרון, כחלק מהצעדים למניעת הקורונה, צימצמו בהדרגה את אישורי הכניסה מ–100 אלף עובדים ל–40 אלף, והיום בבוקר הודיעו לפועלים שמי שנכנס לישראל יצטרך לשהות בה לפחות שבועיים. רובם בחרו בלית ברירה לא לבוא", אומר אורי אלון, בן הדור השלישי לפרדסני חדרה ומי ששב לשתול ולגדל עצי הדר עם שני בניו ב–2008. לחקלאים קטנים ובינוניים — שאינם קשורים בחוזים לרשתות השיווק הגדולות — קשה מתמיד בשבועיים האחרונים לגייס ידיים עובדות ובעיקר לשווק את התוצרת לצרכנים לאחר סגירת השווקים הפתוחים. אבל היבול המקומי מבוקש מתמיד וזוכה למחיר מתגמל, ומי שמצליח לקטוף ולשווק פירות וירקות טריים זוכה גם לרגע נדיר של גאווה במשלח ידו.

גירוד קליפות לימוני אינטרדונטו ירוקים להכנת הבירה

"מאז ששתלנו את הפרדסים אני מנסה לחפש מקורות פרנסה אחרים", אומר גל אלון, צעיר הבנים. "בתקופתו של סבא שלי אפשר היה להתקיים מפירות שנקטפו פעם בשנה. חקלאים ישראלים בימינו חיים ממשבר למשבר: שנה אחת יש אסון טבע, בשנה הבאה מתרסק היורו ואין למי למכור ובשנה השלישית אין ידיים עובדות בגלל מלחמה. רק לאבא יש סבלנות לעמוד בכל התהפוכות האלו ולא להרים ידיים ולהתייאש. אני שואל אותו כל שנה למה אנחנו ממשיכים ללכת עם הראש בקיר ועד מתי אפשר לומר 'בשנה הבאה יהיה טוב יותר' ולהתבדות. ופתאום למרות הנסיבות הטרגיות אפשר להתגאות במקצוע החקלאות. אני עוד לא יודע אם אפשר להתפרנס ממנו, אבל לפחות להתגאות במשלח היד. משבר הקורונה מוכיח עד כמה חשוב שמדינה תמשיך לייצר לעצמה את המזון שלה ושייצור מקומי הוא ערובה לביטחון תזונתי. יאיר נתניהו התרברב שאבא שלו העביר את ישראל מכלכלת תפוזים פרימיטיבית לכלכלת הייטק, אבל עכשיו כל המשק סגור ואנחנו עובדים בפרדסים".

חלק מקלמנטינות האודם שנקטפו ביום ראשון בפרדס המשפחתי נמכר, באמצעות סוחרים ערבים־ישראלים, לעזה ולרשות הפלסטינית; ומרמאללה ומשכם עשה הפרי השבוע את דרכו גם לדובאי, לכוויית ולקטאר, דרך ירדן. "אם יש משהו שהשנים האחרונות לימדו אותנו", אומר אלון, "זה שאנחנו חייבים כל הזמן לשווק את התוצרת במקביל בערוצים שונים כדי לשרוד ולהתפתח: לייצא ליעדים שונים בחו"ל, אבל גם לשווק בישראל לצרכנים ביתיים ולמטבחים מקצועיים. בחודש האחרון הנתיב של המסעדות נסגר כמעט לחלוטין בעקבות סגירתן".

קטיף קלמנטינות אודם. גם בימים של הסגר

בני משפחת אלון רכשו לעצמם בשנים האחרונות מוניטין בקרב שפים מקומיים כספקי לימונים מזנים שונים, ליים ומיני הדרים כמו יוזו, פינגר ליים וקלמנסי. סדרת בירות הבוטיק החדשה של משק הפרדסנים, פרי שיתוף פעולה עם מבשלת בירבזאר בקרית גת, היא חלק מהניסיון למצוא דרכים נוספות לעבד ולהפיץ את תוצרתם. הוגה הרעיון היה בן, בכור הבנים לבית אלון, מי שגם התעקש על אקלום וגידול זנים שנחשבים עדיין לאקזוטיים ונדירים. "הקהל הישראלי, גם המקצועי, מתקשה מאוד להסתגל ולאמץ חומרי גלם חדשים", הוא אומר. "אנחנו מגדלים זנים שבעולם הפכו לסטנדרט אבל פה פחות מוכרים. חלק מהשפים התלהבו לטעום ולהתנסות, ואחרים, בהם סלבריטי־שפים מפורסמים, פשוט צחקו לי בפרצוף. אחד הדברים שמתסכלים אותי הוא שאני לא תמיד מצליח להעביר לאנשים שאני פוגש את התחושות ואת הריחות של הפרדס ושל עבודת הכפיים בו. חשבתי שאם אנשים יריחו ויטעמו את תמצית הפירות דרך בירה, יהיה להם קל יותר להתחבר למה שמבחינתנו הוא קשר לאדמה, לשורשים ולהיסטוריה המשפחתית".

העיסוק בייצור סדרת הבירות, לדבריו, היה עבורו גם תהליך תרפויטי. בן, יליד 75', שירת ביחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף והתנדב למילואים ביחידה גם לאחר שמלאו לו 40. בספטמבר 2016 היה חלק מהצוות שהוזעק לחניון שקרס ברמת החייל בתל אביב שבו נהרגו שישה בני אדם ונפצעו עשרות. "חזרתי משם אדם אחר", הוא אומר בפשטות נטולת רחמים עצמיים. "שלוש שנים כמעט הסתגרתי בבית. לוקח זמן להבין ולאבחן פוסט־טראומה, אבל כשאתה נמצא במקומות נמוכים זה מאפשר לך גם לחשוב מחוץ לקופסה ולתלם, והמחשבות על הבירה היו נקודת אור בימים חשוכים".

מימין: לימון אינטרדונטו בפרדס. משמאל: בירה אינטרדונטו

האחים לבית אלון הביאו את החלום ואת טעמו העוקצני והמרענן של הזסט הלימוני. ליאור וייס, מייסד בירבזאר, הביא את הידע המקצועי בבישול בירה. "אני רומנטיקן", אמר השבוע מבשל הבירה שהקים רשת ברי בירה (שבעה סניפים, כולם סגורים כרגע) ומבשלה המייצרת מגוון בירות מקומיות (כרגע אין בישול, רק ביקבוק של בירות שכבר בושלו בחודשים האחרונים, ויותר ממחצית העובדים נשלחו לחל"ת). "פגשתי את בן וגל ומיד קפצתי על הפרויקט. מכיוון שאין הרבה ספרות מקצועית על שילוב הדרים בבירה, החלטנו פשוט לנסות. גל ובן הביאו את כל סוגי ההדרים שהם מגדלים, אני הבאתי בירות מכל הסגנונות הקיימים, וניסינו להשרות אותן עם הגרד הארומטי של קליפות ההדרים. גרד בעבודת יד עדינה ולא קליפות ממש, כי הציפה הלבנה שבין הקליפה לבשר הפרי מוסיפה מרירות".

בסופו של תהליך שהחל לפני כשישה חודשים יצאו השבוע לשוק — אם אפשר להשתמש במושגים אנכרוניסטיים של לפני עידן הקורונה (כרגע אין שווקים) — שתי בירות: בירה בסגנון APA (אייל אמריקאי בהיר) שבתהליך התסיסה הושרתה עם גרד לימוני אינטרדונטו, לימון סיציליאני גדול שמצטיין בקליפה מבושמת במיוחד (בבישול המסחרי הראשון יוצרו 8,000 בקבוקים); ובירת סזון, סגנון מוכר פחות בישראל שמקורו בחוות בלגיות כפריות, שהושרתה עם קליפות לימוני ברגמוט (10,000 בקבוקים). הבירות הלא־מסוננות נושאות את השם קלוצמן — על שם סבו של אורי אלון שהגיע לארץ־ישראל מאוקראינה בתחילת המאה ה–20 ושתל בה את הפרדסים הראשונים — ומתהדרות בחותם משפחתי מאויר שמסמל את קורות המשפחה. בירת האינטרדונטו, שטעמתי השבוע, מצליחה להגשים את שאיפותיהם של הפרדסנים והמבשלים: היא מצטיינת בצבע שמעלה בדמיון את יערות תפוחי הזהב והלימון שתיארו צליינים קדומים לארץ־ישראל; בניחוח משכר של פרדס פורח; ובטעם פירותי עדין ומרענן (למרות הארומה הדומיננטית). את בירת הברגמוט, כהה ואלכוהולית יותר, שתצא ל"שוק" רק בשישי הקרוב, לא טעמתי עדיין ("הכוונה היא שמי שיטעם אותה ירגיש כאילו הוא עובד איתנו באדמה הבוצית של הפרדס ביום חורף", אומר בן).

בן, גל ואורי אלון בפרדס השבוע

מהפכת שיווק המזון הישיר לצרכנים התחוללה בישראל רק בשני העשורים האחרונים, גם בעקבות מחאה חברתית וכלכלית שהתעוררה בגלל מחירם היקר של מוצרי מזון בסיסיים ברשתות שיווק שהפכו למונופול. משבר הקורונה — שאיש לא יודע לומר כמה זמן יימשך או לנבא מה יהיו השלכותיו — מאיים על המשך קיומם של אותם משקים חקלאיים ויצרני מזון זעירים שהצליחו להתקיים מאז בעזרת מכירה ישירה לצרכנים. ההנחיות הממלכתיות הנוכחיות — וגם הקלות היחסית של קניית כל סל המוצרים במקום אחד בעתות מצוקה קיומית — דוחפות את כולנו לקניות, ברשת או מחוץ לה, ברשתות השיווק הגדולות. רבים מאותם חקלאים ויצרני מזון זעירים נמצאים כבר במשבר כלכלי המאיים על קיומם. כל מערך התמיכה של המשק מגויס בימים אלה לטובת תמיכה ברשתות הגדולות, וחקלאים קטנים ששיווקו את תוצרתם דרך סוחרים קטנים שפועלים בשווקים אזוריים קטנים התבקשו באמצע השבוע להפסיק לקטוף תוצרת טרייה. מי שאין לו חנות אינטרנטית ומערך הפצה ישיר לצרכנים, מתקשה כרגע למכור את מכולתו למרות הביקוש.

משק אלון משווק בשנים האחרונות את פירותיו דרך "עלה עלה", משק חקלאי בשדות עמק חפר שהוקם ב–2007 ומתמחה באספקת ירקות ופירות איכותיים למסעדות. "עלה הביתה" היא שלוחה של אותה חברה שהחלה לספק ב–2016 לצרכנים ביתיים ארגזי ירקות ופירות מובחרים שהיו עד אז מנת חלקם הבלעדית של שפים מקצועיים. "מזבוב קטן על כתפו של עסק גדול ומשגשג נהפכנו בן לילה, ומהרגע שבו נסגרו כל המסעדות, לעסק המרכזי", אומר אסי זהבי, שהקים את מערך ההזמנה, השיווק וההפצה לצרכנים הביתיים. את בירה קלוצמן של משק אלון אפשר להזמין החל מהשבוע באתר של "עלה הביתה" ובחנות האינטרנטית של "בירבזאר" ("בדרך נס השקנו לפני חודשיים חנות מקוונת ומערך שליחויות", אומר וייס. "השיווק הישיר לבתים לא קרוב עדיין להגיע לרווחי הברים הסגורים, אבל זה משאיר אותנו על 25% פעילות במקום אפס"). 

ronit.vered@gmail.com

הרשמה לניוזלטר

כל מה שצריך לדעת על אמנות, בידור ופנאי - ישירות אליכם למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות