בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוזג וג'נטלמן: מחייל אמריקאי לברמן המצליח בעולם

תגרה אלימה בבר קטעה את הקריירה הצבאית של החייל המצטיין סטיב שניידר, וכמעט הביאה למותו. מי שנחשב לאחד המיקסלוגים המובילים בעולם, ושפט השבוע בתחרות בישראל, מספר איך השתקם בזכות האלכוהול

6תגובות
תומר אפלבאום

אנשים שיוצאים לבד לברים. בסרטים אמריקאיים הם מוצאים בכוס המשקה החריפה פורקן ובברמן אוזן קשבת. חולקים אתו אנקדוטות מהחיים ומרחיבים על הצרות עם האשה. הוא, אמפתי ומרותק, מוזג להם עוד כוסית וחולק איתם עצה לחיים. של חבר לשעת צרה. חבל שהם בדרך כלל לא מתעניינים בסיפור שלו — למה הוא קעקע כל פיסת עור בגופו, למה הוא צריך פטיש כל כך גדול כדי לשבור שכבה כל כך דקה של קרח, ואיך נוצרה לו צלקת עצומה סביב הפנים?

אם תזדמנו ל–Employees Only, בר הקוקטיילים בווסט וילג', ניו יורק, ותתיישבו מול סטיב שניידר, מנהל הבר, עדיף לכם להקשיב מלקשקש.

שניידר, כיום ברמן קוקטיילים מדופלם בן 31, שמתגורר בברוקלין וטס ברחבי העולם לייצג את ארצו ומותגי אלכוהול מובילים, היה ילד לא־כל־כך־טוב־ניו ג'רזי. הוא אובחן כמחונן עם פוטנציאל אקדמי כביר, אותו רתם כדי ללמד את עצמו לנגן בגיטרה, אבל את הלימודים לקח בקלות, והיה ליצן הכיתה. הוא הסתבך בלא מעט צרות, והשתדל לא לעבור על החוק.

מתקפת הטרור הקטלנית על אמריקה ב–11 בספטמבר 2001 שינתה את מסלול חייו. מול הבניינים הבוערים והמתמוטטים הוא נסחף תחת גל הפטריוטיות והחליט לקחת על עצמו את האתגר האולטימטיבי ולהתגייס לחיל הנחתים האמריקאי. קריירה צבאית הישגית נראתה לו כמו דרך טובה להסתדר ולתרום למדינה על הדרך. לדבריו: "תיכננתי לעבוד בצבא 30 שנה, עם ביטוח בריאות והכנסה יציבה, לפרוש בגיל 48, להתחיל לקבל כספי פנסיה, ואז לפתוח בר פינתי". בבסיס הטירונים בדרום קרולינה, הוא גילה שהוא חייל לא רע, "בעיקרון, בטירונות חיל הנחתים מרביצים לך בלי הפסקה 13 שבועות. אבל הייתי מוכן לזה. הייתי חייל צעיר, חזק, נבון, מהר מאוד הבנתי את הקטע והיה לי אפילו קל. הצטיינתי מבחינה מנטלית, פיזית, אקדמית. הייתי מורעל והלכתי עם זה עד הסוף. כל האפשרויות היו פתוחות בפני. בחרתי במסלול של מודיעין קרבי וקיבלתי הצעה לשרת בהוואי. בחרתי להישלח לאפגניסטן".

עד פה, זה נשמע כמו עוד סיפור מסרט אמריקאי, על החייל המעוטר שנפצע בקרב. אבל שניידר לא הספיק להיפגע באפגניסטן, הוא כמעט הקריב את חייו כדי להוכיח שהסכנות הכי גדולות מצויות בסביבת הבית. רגע לפני המעבר המיוחל, שיחררו את שניידר לביתו ל–30 יום. בכל ערב הוא יצא עם המשפחה והחברים וחגג כמו חייל גיבור וקשוח שעומד לצאת ולחסל את בין לאדן. ערב אחד בילה עם אחיו בחלק ידוע לשמצה של פטרסון, ניו ג'רזי. הם חגגו ושתו המון. כשחמישה בריונים התנפלו על אחיו במכות והוא קפץ להפריד בין הנצים, ואפשר להגיד שקרעו לו את הצורה. כמו ב"אמריקה X", בלהט המאבק אחד מהחבר'ה הרעים הצמיד את הראש של שניידר למדרכת הבטון. הגולגולת שלו נשברה. כשהוא מספר על החיים שלו מהשלב הזה, עיניו דומעות: "דיממתי מכל חור, מהאוזניים, מהאף, אפילו מהעיניים. שקעתי בתרדמת וזימנו את ההורים שלי לבית החולים על מנת להיפרד ממני. אמרו להם שנותרו לי אולי עשר דקות לחיות".

תומר אפלבאום

בכל זאת הכניסו אותו לניתוח חירום, במהלכו הרכיבו את הגולגולת מחדש כמו ואזה שנשברה, התקינו שלוש פלטות בראש שחובר ב-52 נקודות, בעזרת נעצים ורופאים. "לאחר כמה ימים התעוררתי מהתרדמת, לא ברור איך... כנראה שאני פשוט עקשן. אני מניח שהיה לי מזל, שהייתי במצב פיזי מעולה באותו זמן, כי אנשים אחרים לא היו שורדים פגיעת ראש כזאת. קיבלתי הזדמנות שניה לחיות, אבל במקום לשמוח, כשהתעוררתי הדבר הראשון שאמרתי, היה 'אני חייב לתפוס טיסה, אני חייב לזוז'. אבל המסלול הצבאי שלי חוסל. לא יכולתי להמשיך עם עבודת המודיעין כי לא יכולתי לחשוב, הייתי מאוד מבולבל, התמודדתי עם בעיות קוגניטיביות ודיכאון עמוק, המוח שלי נפגע, הייתי עצבני על העולם, סבלתי מכאבי תופת, וצרכתי עשר תרופות שלא עזרו לי". הצבא שלח אותו למוסד שיקומי של הצי בוושינגטון הבירה, שם שינן סדרות מספרים ומילים כדי להשיב את היכולות הקוגניטיביות. סידרו לו ג'וב שיסיח את דעתו מהכאבים — אחראי המגבות בחדר הכושר: "הקולגות שלי בעבודה היו חייל שטיל פגע לו ברגל, ואחד שנדרס על ידי טנק. כולנו היינו בהליך שיקומי, אבל הם היו גיבורים ואני הייתי ילד אידיוט שהשתכר בבר והותיר את הפוטנציאל שלו על מרוח על המדרכה. בזמן שאני חילקתי מגבות, נודע לי על חברים מהגדוד שנשלחו לאפגניסטן ולא חזרו. הרגשתי חסר אונים, ועצוב. ריחמתי על עצמי ולא מצאתי מזור. באותם ימים השתכנעתי להוציא כמה כרטיסי אשראי, אין לי מושג מה קניתי באמצעותם, אבל נכנסתי במהרה לחובות של 40 אלף דולר עם ריבית גבוהה, והעבודה בעסקי המגבות לא עזרה לי לצאת מהבור. ואז קלטתי שמחפשים עובדים לבר קטן בג'ורג'טאון, וושינגטון, ונכנסתי לעבוד. הרווחתי שם שכר זעום. ברוב ימי השבוע הנסיעות עלו לי יותר מההכנסות. אבל די נהניתי".

לאחר משמרת אחת שבה ערבב, לא בלי כוונה, יותר מדי תרופות עם יותר מדי משקאות, חבריו מצאו אותו מעולף בכניסה לחדר שלו, מוקף בטקסטים דיכאוניים. בעידודם הוא החליט להפסיק לרחם על עצמו ולנסות לצאת ממצב הביש. הוא החליט להתמקד באלכוהול, הפסיק ליטול תרופות וקבע לעצמו משמרות. "הבר התברר כמוסד השיקום האולטימטיבי עבורי. במקום לשנן סדרות של מספרים בלי מטרה, עברתי לשנן מחירים, הזמנות, כמויות ומתכונים, לעבוד בסביבה מרובת משימות, למדוד, למזוג, לנגב, ולשרת לקוחות. לראשונה מאז הפציעה הייתי מאושר וזה היה הצעד הראשון לעבר החלמה".

כדי להתמודד עם החוב שצבר, הוא נרשם לתחרויות של ברמנים, והתמודד במקצה המוזג המהיר. בסדרה של שלוש זכיות הוא גרף עשרת אלפים דולר, והכיר דמויות מפתח בתעשיית האלכוהול המקומית. אחרי ארבע שנות שיקום, הוא שוחרר מהצבא וחלם לעבוד בבר מוביל בניו יורק סיטי, אבל לפני זה חזר לחיק המשפחה והחברים, והתחיל לעבוד בבר של מסעדה טובה בשכונת הובוקן בניו ג'רזי. ברים בניו יורק דרשו שלוש שנות נסיון בברים מקומיים כתנאי בסיס לתחילת עבודה, ולו היה רק נסיון בפריפריה.

בעלי המסעדה טיפח אותו, והכשיר אותו לתפקיד חייו. הוא לימד אותו את העקרונות הבסיסיים של הקוקטיילים, עוד לפני ההייפ הגדול, וגם על יין, ושירות. לאחר שנה נשלח לנהל את הבר במסעדה מעבר לרחוב. הוא בחר את הרכיבים המובחרים ביותר וקבע את תפריט המשקאות. לקוח אחד, עיתונאי אלכוהול מוביל באזור, שאהב מה שהוא עושה, הכניס את קוקטייל הרימונים והקמפרי של החייל המשוחרר לספר קוקטיילים שחיבר, וסידר לו לעבוד באירוע גדול במנהטן, עם פוטנציאל לנטוורקינג.

זה התברר כאירוע ל-600 מובילי דעה במסגרת פסטיבל האוכל והיין, בחסות ה"פוד נטוורק". שמו התפרסם לצד שמות המיקסולוגים פורצי הדרך של ניו יורק. הוא נלחץ כשגילה על כך, ולקראת האירוע במאמץ יתר רקח ורמוט מאפס, ייבש פירות, ושינן מתכוני קוקטיילים מספרים. בערב הגדול, הוא הוצב למזוג משקאות לצד הברמנים המתוחכמים, לבושי המדים ומרובי הנסיון של הבר Employees Only. יצא לו לצאת כמה פעמים לבר הזה. הוא תמיד הרגיש שנקלע שם לקלישאה ניו יורקית שגדולה עליו. שהתאורה עדינה מדי, המוזיקה טובה מדי, האנשים יפים יותר ממנו. אבל באותו ערב הוא הסתדר עם הברמנים, ובסוף החגיגה הוזמן לפגישה עם המנכ"ל. הוא הגיש לו מסמך קורות חיים מפורט באורך שני עמודים בו הודגשו תריסר התחרויות שזכה בהן עד אז, וכל הברים שחילטר בהם. הבוס חיבב את חייל המארינס המשוחרר, ושניידר התקבל לתפקיד של ברמן זוטר מאוד. הוא הלך לעבודה כל יום, גם בימי החופש שלו, שאל אינספור שאלות בלי להתבייש, ותוך שנה וחצי קודם למנהל בר. והוא עדיין עובד שם, מאחורי הבר, מ-2008 ועד היום, למרות שכבר הוכתר ל"אלוף העולם" בתחרות קוקטיילים בניו זילנד, למרות שהוא מנחה פודקאסט חדשני בתחום המיקסולוגיה, מככב ב-"Hey Bartender", סרטו התיעודי של דגלאס טירולה על סצינת המיקסולוגיה בניו יורק, ועל אף שקבע לעצמו לפתוח מקום משלו עד גיל 30 ושבעלי הבר עודדו אותו לעשות כך כבר בשבוע הראשון להעסקתו. אולי בזכות התמיכה של הבעלים, הוא לא פורש לענייניו וממשיך לנהל את הבר, שחוגג השנה עשור, במהלכו הגיע למקום החמישי בתחרות הברים המובילים בעולם: "כחובב ספורט מקצועי, אני אוהב לאסוף על עצמי נתונים סטטיסטיים. בשנה החולפת טסתי ל-15 מדינות, כדי לדבר על מה שאני אוהב לעשות, לשפוט בתחרויות והשלמתי 111 משמרות בבר. אני נהנה מדי מהחיים שלי כפי שהם, ולא רץ לפתוח בר משלי. למזוג משקאות זה קל, אבל להבין אנשים וליצור איתם קשר זה החלק הקשה. אני אמנם לא הבעלים של הבר אבל אני כל כך גאה במה שאנחנו עושים בו, ואני כל הזמן לומד ומשתפשף. זו היתה השנה עם הרווחים הגדולים ביותר מול ההוצאות הקטנות ביותר, הרווחנו והרווחתי המון, והבעלים הודו לי אישית על העובדה שלי. לא היה לי מושג שהחיים שלי יתגלגלו לכיוון כזה. אני יכול להגיד שלהישג אחד הגעתי. לפני חמש שנים כיסיתי את החוב. איזו הקלה".

פטיש קרח

ג'וסי הפקות

בבדיקה הביטחונית שעבר עם נחיתתו בנתב"ג, הבודקים ביקשו שיסביר מה פשר כלי המזיגה והמדידה החדים שנמצאו באמתחתו והפכו אותו לחשוד. למזלו הם לא הבחינו בפטיש הקרח הענק שסחב אתו מניו יורק, מוצר הדגל שלו שמייצר עבורו אסף תמיר, חבר ישראלי ובעלי מסעדה בברוקלין.

לדבריו, "השתמשתי בו לראשונה כשהתמודדתי בתחרות 'בקרדי לגאסי'. שופטים שיצאו מריכוז, שלפו פלאפונים וצילמו אותי שובר קרח עם הפטיש הענק, זה הפך לכלי שמזוהה איתי ונושא את המסר שלי: פטיש יכול להרוס ,אבל אפשר להשתמש בעוצמה שלו כדי לבנות עתיד טוב יותר, כדי להתגבר לבנות ולהיבנות. אני גיק של קומיקס, ולדמות ת'ור יש פטיש קרב, ואני נהנה להשתעשע איתו למרות שבבר יש מכונה לשבירת קרח. אמנם לא זכיתי בתחרות, אבל הותרתי רושם, וכיום אני שופט בה, ונשלח לייצג את המותג בכל העולם ולדרג משקאות. לצד גוקאן מטוקיו, ברמן ראשי ב- Angels Bar, השופט היפני, וזדנק קשטנק, השופט הצ'כי, מהבר Proof & Company בסינגפור. שניהם טיפוסים בסגנון שונה לגמרי ממני אבל אנחנו חברים טובים והם אפילו הצילו אותי מההנגאובר אתמול בכלל, אני מעדיף לשפוט בתחרויות מלהתמודד. אתה לא יכול להפסיד כשאתה שופט".

בגמר תחרות בקרדי לגאסי שנערכה שלשום בבר ה"זו ביזו" בתל-אביב, התמודדו שלושה ברמנים ישראלים: אליעד זמיר מג'ספר, גלעד לבנת מאימפריאל, ועומר גזית־שלו מה–223. כל אחד מהם רקח קוקטייל קלאסי והשקיע מאמצים בשיווקו. המנצח, עומר גזית־שלו והקוקטייל שלו "THE FRENCH GOVERNOR" שמכיל בקארדי סופריור, אגסים, ליים, סירופ טרגון וקאווה, וזכה לבאזז גם הודות לשיתוף פעולה שיווקי עם מתמודד מביירות, נבחר על ידי השופטים לייצג את ישראל בתחרות העולמית שתתקיים באפריל באוסטרליה.

מה נדרש מברמן שרוצה להצטיין במקצוע, להפוך למומחה, לפרזנטור, למוביל דעה?

"אני לא הברמן הטוב ביותר בניו יורק, פשוט אחד שחושב מחוץ לבקבוק. אני משקיע בחוויה הכוללת, ומציע לכל ברמן לחשוב על כל התהליך, ממזיגת המשקה, ועד לדאגה ללקוח. שלא ישתה מעט מדי. שלא ישתה יותר מדי. שהתאורה תחמיא לו והמוזיקה תתאים לרגע. אין אף כדור שאפשר לקחת ולהפוך לברמן יותר טוב, ויש גבול לכמה ספרים ומתכונים אפשר לצרוך בשביל לגוון את התפריט. ברמן צריך פשוט לעבוד קשה ובמשך שנים כדי להשתפר וללמוד את המקצוע. זה אתגר לשמור על קור רוח כל הזמן, ולעבוד פנים מול פנים עם לקוחות מתחלפים, לא קל להתמודד עם אנשים כשהם פיכחים, אז בטח שזה מאתגר לשרת אותם אחרי ששתו".

ג'וסי הפקות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו