בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם טבעונות מקשה על מטיילים? ביקור בברצלונה מוכיח שלא

קוקטייל קינואה, עוגת כרוב ולַבנה כרובית: ביקור בעיר הקטלונית מגלה כמה מקומות שמציעים אוכל טוב לטבעונים (וגם לאוכלי־כל), ומוכיח שאפשר לטייל ולהישאר טבעוני

8תגובות
HETTA
מתוך חשבון האינסט

האם הבחירה בטבעונות מסבכת את חייהם של מי שמטיילים? נדמה שכן. הרשת משופעת בבלוגים של מטיילים טבעונים, חלקם מתמחים באזורים מסוימים, אחרים שמים דגש על מסעדות או על האופן שבו תרבויות שונות מקבלות טבעונים. הבלוג "The Nomadic Vegan" שייך לנוודת ששמה ונדי וורנת' המציגה עצמה כטיילת נועזת שביקרה ביותר ממאה מדינות, רב־לשונית ופודי טבעונית. גם היא מעידה על עצמה שחששה כי המעבר לטבעונות יהרוס את הטיולים, וברוח זו נועד הבלוג להיות מדריך הישרדות לטיילים הדואגים שמא הטבעונות תדרדר אותם לרעב תמידי.

"טעיתי!" היא מציינת, "לא רק שהטבעונות לא הרסה את הטיולים, היא שיפרה אותם. עד כדי כך שאני רוצה לחזור ולבקר במקומות שבהם הייתי לפני שהפכתי טבעונית, כדי לטעום את המאכלים הנהדרים שהפסדתי".

הבלוג של ונדי גדוש כל טוב ולבד מעצות והכוונות ליעדים בעולם, ניתן להירשם באמצעותו לטיולים טבעוניים שהיא מארגנת. החידוש המסוים הוא שניתן ללמוד ממנה איך נהנים מכל מצב, גם כשמטיילים עם חבורת לא טבעונים. ונדי, כמו בלוגרים רבים אחרים, מציינת את ברצלונה כמקום מפתיע במיוחד לטבעונים וצמחונים, שלמרות המוניטין שיצאו לה — נקניקיות, חזיר, גבינות ומאכלי ים — היא עיר שמצטיינת בגישה ידידותית מופלגת כלפי טבעונים ויש בה הרבה מקומות שהם זן נדיר: גם טבעונים וגם אוכלי־כל מקבלים תפריט מושקע.

ראוי לציין כי סוגה זו של מסעדות בולטת בהיעדרה בתל אביב, שבה יש היצע נרחב לטבעונים מצד אחד ולאוכלי־כל מצד שני אבל אין מסעדה שמתאימה למי שאוכלים בכפיפה אחת. היתה "אורנה ואלה", שנסגרה ולא קמה לה מחליפה.

במסעותיה בברצלונה וורנת' לא מתעכבת — אף אחד לא מושלם — על מסעדות מומלצות. הנה כי כן כמה מקומות שהמדור יצא לבחון בעצמו בעיר הקטלונית שמציעים אוכל טוב גם לטבעונים וגם לאוכלי־כל ולכן הן מתאימות למי שאינם בוחרים שותפים למסע לפי הצלחת שלהם:

HETTA

בכניסה למסעדה יש מקרר זכוכית מואר ובתוכו מוצגים כמו שכיות חמדה מבחר פריטים, בהם למשל עגבנייה, אספרגוס, כרוב, קולרבי וגם מאכלים מן החי. הסועדים מקבלים במקום תפריט דף שמזכיר את משחק הילדים "מה במשבצת" והוא מציג את אפשרויות ההכנה השונות עבור כל אחד מהפריטים שבמקרר. למשל: נא, כבוש קלות, כבוש היטב, חרוך, מבושל ברוטב, מוקפץ, מעושן, מאודה ומוגש קר, מאודה ומוגש חם, מטוגן קלות, טיגון עמוק, אפוי. זה הרבה יותר יצירתי וטעים ממה שזה נקרא. וגם מעורר חשיבה והשראה.

כתובת: Passatge de Marimon, 5

HETTA - דלג

Xavier Pellicer

חאווייר פליסר הוא שמו של השף של המקום, והמסעדה מעוצבת במטרה להזכיר אווירה של בית מואר ובהיר, עד כמה שניתן בכלל לדמיין בית שבו יש מקום לעשרות סועדים. האחרונים זוכים להיכרות עם מזונות אורגניים, מטבח בריא ודגש חזק על שילוב בין הנאה ורווחה.

גם פה המלים עושות עוול למראות ולטעמים כי איך אפשר לתאר קינוח יצירתי ויפהפה במלים עוגת גזר? שורש סלרי שמוגש במרקם ובגימור של חזה עוף? עוגה מרהיבה שעשויה אך ורק מכרוב? לַבנה מכרובית? קרקרים מעדשים כתומות? חומוס שמעוצב כנקניקיות? עגבנייה קלופה וממולאה שנראית כמו קינוח זוהר ועוד ועוד המצאות שגורמות למי שבכל זאת הזמין קציצת בשר להרגיש שהוא תקוע בעולם ישן ומשעמם?

כתובת: Carrer de Provença, 310

Xavier Pellicer - דלג

בשתי המסעדות הדגש החזק הוא על מוצרים עונתיים מגוונים בטמפרטורות שונות. בחזית של שתיהן צוות רענן ונמרץ ואווירה נינוחה של כיף ועניין. המטבח פתוח והמלצרים, כמו גם הטבחים, פתוחים לכל גחמה או ענין. כך, למשל, המלצרים ב–HETTA ששמחים להסביר לכל מי שמתעניין מה בדיוק קרה למסעדת "סלרי" ששכנה שם לפניהם ואיפה בדיוק נמצאת המסעדה של השף שלה חאווייר פליסר. לא אוהבים תפוח אדמה? יחליפו אותו בחומוס. לא מתלהבים מכרוב? יש קולורבי במקום.

Flax & Kale

רשת מסעדות שהכותרת שלה היא צמחונות גמישה ובכלל זה אפשרויות טבעונאיות (טבעוניות ולא מחוממות) וגם דגים, ומבחר עצום של מיצים. המייסדת, תרזה קארלס, נחשבת חלוצת המסעדנות הצמחונות בספרד מאז 1979. בתפקידים הראשיים: ירקות. לצידם: שייקים, חלב צמחי ומוצריו, מנות נטולות גלוטן, אווירה שמחה, הכול גדול ונדיב. הסניף שדגמתי היה מואר ורענן, עמוס סועדים, חלל עצום בעיצוב תעשייתי ועם זאת צבעוני, תחושה של אכילה בתוך מטבח ענק או אפילו דוכני שוק שירקות וצנצנות נערמים מכל עבר. אוכל טעים ויצירתי. אפילו הקייל זוכה לטיפול שמיטיב עמו.

Flax & Kale - דלג

GREEN SPOT

המסעדה נפתחה ב–2016 בשכונת ברצלונטה, בקרבת החוף, ונראית כמו נוה מדבר מעוצב למשעי ומרווח שקירותיו מחופים עץ, קשתות לבנות מקומרות, גן טרופי פנימי. הכל, כולל העציצים והמנות, מוכן ומזומן לסלפי. כל פרט חותר תחת הדעה הקדומה לפיה טבעונות ובריאות הן מיושנות ומכוערות ובכלל זה קוקטייל שמבוסס על קינואה. אמרתם קוקטייל קינואה, אמרתם הכל. יש פיצה שחורה ויש פיצה מקמח כוסמת. משעמם זה לא. לא כל המנות טבעוניות אבל בכולן מככבים ירקות. העקרון ברור ודומה למסעדות שלמעלה: האוכל מיועד לאנשים שאוהבים אוכל טוב ומעניין בכלל ולצמחונים וטבעונים בפרט.

כתובת: Carrer de la Reina Cristina, 12

גרין ספוט - דלג

GUD POLOS HELADOS

ארטיקים טבעונים מקסימים בחנות זעירה שמתמחה בפינוקים: גלידות, שוקולדים וממתקים תוצרת בית. רכיבים טבעיים בלבד ושפע של אפשרויות טבעוניות.

כתובת: Carrer d'En Giralt el Pellicer, 2

gud_polos_helados - דלג

ובחזרה לשאלה הפותחת: האם הבחירה בטבעונות מסבכת את מי שמטיילים? הכי קל להיות טבעוני בבית ויותר מזה בקהילה של טבעונים. אך רובנו לא רוצים ולא יכולים לחיות, סגורים ומסוגרים, בדלת אמות של טבעונות.

נ.ב 

בסוף החורף הקודם ראה אור בעברית ספרה של אליסון פירסון "כמה קשה זה כבר יכול להיות". הנה מתוכו תיאור ביקורתי ומשעשע — כמו הספר כולו — של מסעדה בריאותית: "אופיו של המקום מכה בי כבר בכניסה; זאת הכלאה בין דיינר למוזיאון בררני במיוחד... מבחר קטן של סלטים אופנתיים — קייל, ברוקולי, גרעיני רימון, חומוס — עשויים חומרים שפעם הזינו רק פרות, אבל הועלו למדרגת מזונות־על החביבים על העשירים והאומללים. לארוחת בוקר יש דייסה ללא לקטוז או גלוטן, עם זרעי צ'יה — זה רק עניין של זמן עד שימציאו דייסה־ללא־דייסה — וכוס מי קוקוס עולה שישה פאונד. לא מעט בשביל לגימה של נוזל זרע מצונן. מי הקוקוס וזרעי הצ'יה של נעורי היו אלוורה ושעועית אזוקי, אבל זה היה מזמן, כשהשומן עדיין היה האויב, לא הסוכר. כיום מעודדים אותנו לאכול חמאה, אבל אסור למרוח אותה על לחם, שזה קצת כמו להגיד שאפשר לחבק את ראיין גוסלינג, רק בלי ידיים" (הוצאת "כנרת זמורה דביר", תרגום: קטיה בנוביץ).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו