הצצה אל המסעדה הפלסטינית המצליחה בניו יורק - חדשות האוכל - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצצה אל המסעדה הפלסטינית המצליחה בניו יורק

לכתבה
מנה בתנורין Con Poulos

ראווייה בשארה, אחותו של חבר הכנסת לשעבר, הייתה מועמדת לפרס ג'יימס בירד בניו יורק, האוסקר של האוכל בזכות "תנורין", המסעדה הפלסטינית המצליחה שלה בעיר

15תגובות

כשנפגשתי בפעם הראשונה עם ראווייה בשארה היא אמרה שתשמח לדבר על אוכל, אבל לא על פוליטיקה. בשארה היא הבעלים והשף של מסעדת "תנורין", אולי המסעדה הפלסטינית המוכרת ביותר בניו יורק. כדי להגיע אל המסעדה שנמצאת בשכונת ביי רידג'י בברוקלין, צריך לעבור נסיעה בת שעה ברכבת התחתית ממנהטן. אז מגיעים אל השכונה המעורבת עם הקהילה הערבית הגדולה באזור ובה גם צולם הסרט "שיגעון המוזיקה".

כשנפגשנו שוב כעבור שבועיים דיברנו על אוכל כמובן, בשארה ואני, אבל בניגוד לתוכנית המקורית, גם הרבה על פוליטיקה. מה לעשות, בסופו של דבר, אוכל ופוליטיקה מחוברים זה לזה, בעיקר כשמדובר במסעדה פלסטינית. למעשה, בשנייה הראשונה שנפגשו עינינו, החלה בשארה לדבר פוליטיקה: "שמעת את החדשות על ההפגנות בלבנון?" היא שואלת, ומיד עונה, "זה נורא. המנהיגים במזרח התיכון, ובעצם בעולם כולו, חושבים רק על עצמם. הדור הצעיר רוצה תקווה. הוא רוצה עולם טוב יותר. אנשים רוצים שינוי. הם רוצים חשמל, אוכל. דברים בסיסיים. הם לא רוצים אלימות. מהצד השני, מה שאכפת למנהיגים באמת זה איך לשמור על הכיסא שלהם", היא אומרת. 

מנות בתנמורין
Con Poulos

לבשארה (64) במקור מנצרת, יש עוד ארבעה אחים ואחיות. כולם דוקטורים. "הם רופאים, אבל מה שאני עושה פה במסעדה, זה לא ברמה של דוקטורט?" היא צוחקת. צחוק צחוק, אבל יש נושא רגיש אחד שהיא לא תדבר עליו – העובדה שהיא אחותו של חבר הכנסת לשעבר, עזמי בשארה, שנמצא ככל הנראה בקטאר ומבוקש בישראל על קשרים שקיים, על פי החשד, עם החיזבאללה. אם יש נושא אחד שבשארה מסרבת לדבר עליו זה על אחיה. כשאני מתעקש בנימוס היא אומרת: "אני אוהבת אותו מאוד ולא יכולתי לצפות לאח טוב יותר ממנו".

"תנורין" פועלת כבר עשרים שנה, אבל בשנים האחרונות תפסה המסעדה תאוצה; בשנה שעברה הייתה בשארה בין המועמדים לתואר השף הטוב ביותר של ניו יורק מטעם אגודת ג'יימס בירד, האוסקר של האוכל האמריקאי. בנוסף, היא פירסמה גם שני ספרים – הראשון שפורסם בשנת 2014 נקרא "זיתים, לימונים וזעתר"; ספרה השני נקרא "לבנט-המטבח המזרח תיכוני החדש". גם אמצעי התקשורת של ניו יורק גילו את בשארה. במשך השנים כתבו על תנורין בניו יורק טיימס, בניו יורקר, בבון אפטיט וגורמה; הפוד נטוורק דיווח עליה וגם ABC ניוז.

ראווייה בישארה
Con Poulos

שיהיה ברור, תנורין אינה מסעדת יוקרה. נכון יהיה להגדירה כ"פאסט קז'ואל", אפילו מפות אין כאן על השולחן. את האוכל מגדירה בשארה כנצרתי-פלסטיני-מזרח תיכוני. אבל אם רוצים להיות יותר ספציפיים היא מבשלת את מה שאימה בישלה בבית, ונעזרת ברכיבים המגיעים מנצרת  זעתר, שומשום, סומאק, עמבה, תבליני שווארמה ועוד.

יש כאן כמובן חומוס, פלאפל, חצילים, פאטוש, עלי גפן ממולאים, שווארמה בפיתות קטנות, חצילים אפויים, קובה ביוגורט, כרוב ממולא ויש גם מאכלים מקוריים יותר כמו סטייק כרובית. שווה בהחלט לנסות את המוסאאה (בטעות כתוב בתפריט "מוסקה"), מנה שמבוססת על חצילים ועגבניות בתוספת גרגירי חומוס.

תנורין
Con Poulos

"מנסף היא מנה מאוד פלסטינית שאוכלים אותה יותר בגדה ובאזור ירושלים", מסבירה בשארה. "מדובר בשילוב של תבשיל אורז עם יוגורט עזים שמגיע מחליל בחברון ושאותו מערבבים עם יוגורט מקומי וכל זה מתערבב עם בשר כבש שמבשלים עד שהוא נופל מעצם". יש גם מלוחייה עם עוף; דג חריף טרי, בסגנון פלסטיני, במקרה הנוכחי מדובר בפארידה. הצמחונים, ולא רק הם, יאכלו קושארי, תבשיל מצרי של אורז ועדשים. ולסיום, לא כדאי להחמיץ את הכנאפה.

בשארה גדלה בנצרת. במקור אביה מתרשיחא, שם יש לה עדיין בית ואימה מכפר ראמה. השיחה בינינו מתנהלת באנגלית. קצת יותר קשה לה לדבר עברית אם כי היא עדיין יכולה לצטט פסוקים מהתנ"ך, שלמדה בבית הספר בישראל. "אני ערבייה נוצריה אבל מבחינתי דת זה בינך לבין אלוהים והאמת – הכי חשוב איך אתה מתנהג מול האנשים שנמצאים סביבך", היא אומרת.

tanoreen brooklyn

45 שנה שהיא כבר גרה בארצות הברית. "התאהבתי בפלסטיני שחי בארצות הברית ובא לבקר אצלנו", היא משחזרת. "הכרנו כשהייתי בגיל 19, אבל אני חייבת להודות שזה לא היה כל הסיפור. לא אהבתי לחיות כאישה צעירה במקום שיש בו הרבה חיילים סביבי. זה הפחיד אותי. לידינו בכפר החורש היה בסיס צבאי וכל הזמן היו חיילים, זה הפריע לי מאוד. חייתי עם אפלייה בישראל. גרתי בנצרת וראיתי איך אנחנו מופלים לעומת נצרת עלית, למשל. לא יכולתי ללכת לבקר חופשי ביישובים היהודיים מסביב. יותר מאוחר, אחרי התיכון, גרתי בחיפה וזה היה ניסיון נהדר. אהבתי לחיות בסביבה מעורבת", היא משחזרת. "אלה היו הימים שהקשבנו לביטלס ובכל זאת הרגשנו שכצעירים מגיע לנו יותר. ואז כשפגשתי מישהו והתאהבתי בו, זה עזר לי לצאת".

כשהגיעה לניו יורק, גילתה בשארה שגם החיים באמריקה לא פשוטים. "לא דיברתי אנגלית טובה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז התחלתי לבשל ונזכרתי במה שאמי עשתה. היא באה לבקר ולימדה אותי לבשל; בבית בנצרת היה לנו שולחן גדול שתמיד היה מלא, אבי היה פקח בריאות והוא עזר לה במטבח. אמי נפטרה בגיל 59 מסרטן עוד לפני שפתחתי את המסעדה. היא לא זכתה לראות את המקום הזה. בעצם, לפתוח את המסעדה זה היה עבורי כמו דרך לכבד את אמי".

מנה תנורין
Con Poulos

אבל לפני שפתחה בשארה את המסעדה שלה היא לא ישבה בבית בחוסר מעש, ועברה שורה ארוכה של התלבטויות. היא התחילה כסוכנת ביטוח. "הצלחתי יפה אלא שהבעיה הייתה שזו המון עבודה והייתי צריכה לעבוד גם בלילה. זו הייתה עבודה של 18 שעות ביממה. שנאתי את העבודה הזאת. מכרתי ביטוח לאנשים עשירים והיו לי ילדים קטנים בבית. אז החלטתי להישאר איתם בבית", היא נזכרת. "מאוחר יותר הפכתי למתווכת נדל"ן וכשהילדים הלכו לקולג', הלכתי גם אני להאנטר קולג'. די מהר הגעתי למסקנה שהתואר שאקבל לא יעזור לי כמו שהוא יעזור לבת שלי, אז פתחתי עסק קטן להכנת אוכל בו אני הייתי המבשלת. היו לי כעשרה פריטים מדי יום; עשינו סנדוויצ'ים, בישלתי שעועית ירוקה עם אורז והמקום התבסס בעיקר טייק אווי. העסק הלך יפה ואז פתחנו מסעדה מאוד קטנה עם שישה שולחנות שהפכו יותר מאוחר לעשרה".

כעת החליטה בשארה לעבור לשלב הבא ולפתוח מסעדה. היא קראה לה "תנורין" על שם הכפר בלבנון שאומרים עליו שהוא מקסים. היא שמעה על הכפר משירה של הזמרת הלבנונית פיירוז אבל היא עצמה לא ביקרה בתנורין שבלבנון. "אני ישראלית ולכן אני לא יכולה לבקר בלבנון. עולם משוגע. אבל הראו לי תמונות משם. באמת מקום מאוד יפה".

תנורין
Con Poulos

חמש שנים אחרי שנפתחה, פורסמה כתבה על תנורין בניו יורק מגזין. המבקר של העיתון הסתובב בביי רידג' והלך אחרי הריח. בעקבות הכתבה, תנורין, למרות היותה מרוחקת, עלתה על המפה בניו יורק. "המטבח הפלסטיני הוא נהדר. אמי בישלה מטבח שבבסיסו בריא והיום אנשים אנשים מתחילים להעריך גם את מה שאני עושה".

פעם הייתה תנורין זולה מאוד. כשהניו יורק טיימס כתבו עליה ב-2004 בפעם הראשונה זה היה תחת הטור במדור האוכל שנקרא: "מתחת ל-25 דולר". היום המחירים כאן כבר לא כל כך זולים, גם אם כי לא מאוד יקרים. 10-15 דולר למנה ראשונה ו-20-35 דולר למנה העיקרית.

תשומת הלב שמקבלת תנורין שונה במידה רבה ממרבית המסעדות הערביות. רובן נמצאות בשכונות מרוחקות ממנהטן ואף היא כזו, אולם הן לא זכו להכרה תקשורתית כמו שזכתה המסעדה של בשארה. היא מצליחה להגיע לקהל מגוון גם מחוץ לשכונת מגוריה. "יש לנו לקוחות ממנהטן, מקווינס ולונג איילנד וכן, מגיעים גם מרחוק", כך בשארה. רוב המסעדות הערביות מיועדות לקהל מהשכונה, ובדרך כלל ממוצא ערבי. כל זה קורה כשהמסעדות הישראליות שדומות בבסיסן למסעדות הערביות נמצאות בפריחה. פרופסור קרישננדו ריי, ראש המחלקה לתזונה וללימודי מזון באוניברסיטת ניו יורק, אמר בעבר בראיון ל"הארץ" כי הניו־יורקרים מוכנים לשלם פי 2.5 על אוכל ישראלי מאשר על אוכל ערבי. ההצלחה של תנורין מבחינה זאת היא יוצאת דופן.

ראווייה בישארה ובתה ג'ומנה במסעדת תנורין
Con Poulos

המטבח הישראלי פורח בניו יורק. המטבח הערבי לא כל כך. מה דעתך על זה?

"מבחינתי שכל מטבח יצליח. אני פתוחה לכל מטבח. מצדי שכל תרבות או מטבח יפרחו. אני לא בתחרות עם אף אחד".

לבשארה שני ילדים; הבן טארק הוא שחקן. הבת ג'ומאנה מנהלת את המסעדה של אימה וגם השותפה שלה, בעבר חייתה בישראל מספר שנים בבית דודתה בחיפה. "את מאמינה שיכול להיות שלום מתישהו במזרח התיכון?", אני שואל את בשארה לפני שאנחנו נפרדים. "לא", היא משיבה בפסקנות, "לא בחמש-עשר השנים הבאות", היא מוסיפה. "אנחנו בתקופה מאוד קשה עכשיו. לצערי, שום דבר לא הולך להשתנות בשנים הקרובות, המלחמות הורסות אותנו; דורות של צעירים מאבדים את הסיכוי שלהם בחיים בגלל פוליטיקאים שרבים על כוח וקרקע. צריך להעביר לפוליטיקאים מסר: די, מספיק, מִצאו דרך לחיות זה עם זה. אולי יהיה טוב יותר בעוד 20-30 שנה, אבל גם זה לא בטוח. אני יכולה רק לקוות שהמצב ישתנה לטובה – עוד בימי חיי".

הרשמה לניוזלטר

התפרצות הקורונה - כל מה שחשוב לדעת כל יום אצלך במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות