פיירווי אולי לא מתה אבל בהחלט נפחה את נשמתה - חדשות האוכל - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיירווי אולי לא מתה אבל בהחלט נפחה את נשמתה

לכתבה
פיירוויי של היום היא לא פיירוויי של פעם חיים הנדוורקר

ההודעה על סגירת הסופרמרקט פיירוויי, אחד מסמלי האוכל המשובח והטרי של ניו יורק הייתה אולי מוקדמת אבל כבר מזמן היא איבדה את זוהרה. ככה זה כשקבוצות פיננסים נכנסות לעסקי האוכל

17תגובות

כשביקרתי לראשונה בניו יורק לפני כשלושים שנה הזהירו אותי שהאוכל בעיר איום ונורא. כן, יש כאן מסעדות משובחות, ומאוד יקרות. גם אם תלכו לסופרמרקט הסיכוי למצוא מוצרים טריים, ובעיקר פירות וירקות טובים, די קלוש.

ההכללה הזאת, כמו כל הכללה, הייתה לא כל כך מדויקת. נכון, אם נכנסתם לסופרמרקט השכונתי יכולתם למצוא בעיקר אוכל תעשייתי באריזות. הפירות והירקות היו חיוורים וחסרי טעם. אולם אם רציתם פירות, ירקות ומעדנים, הייתם צריכים לגשת אל המעדניות וחנויות הדלי מהמעלה הראשונה, שאמנם סיפקו חומרי גלם באיכות גבוהה, אך גם יקרה.

באפר ווסט סייד מצאתי את פיירוויי שסיפקה עולם ומלואו לגרגרניה של ניו יורק. לא הרחק ממנה הייתה גם Zabar's ׁ(זייברס). זו האחרונה התמקדה בעיקר במעדני דלי שהוכנו במקום, גבינות ונקניקים מכל רחבי העולם, בשרים קרים ועוד. היו כמובן כמו מקומות אחרים שחובה היה לבקר בהם כמו בארני גרינגראס אלא שביקור שם התמקד במאכלי דלי יהודיים, שהתורים בהם התארכו בכל שנה לקראת יום כיפור ופסח. את האפר ווסט סייד אפשר היה לחלק לשניים: אלה שהעדיפו את זייברס ואלה שהלכו לפיירוויי.

אני העדפתי את פיירוויי. המקום נראה לפעמים די מבולגן אבל הפירות והירקות בפיירוויי היו נהדרים. הם לא רק נראו יפה אלא גם טעמם, כהכללה, היה משובח. היה כיף למשל ללכת למחלקת הדלי. כאן למדתי לאהוב בשר הודו צלוי, אכלתי את "הטונה הבריאה" שספק רב אם באמת הייתה בריאה אבל בטעמה אי אפשר היה לפקפק. הכי כיף היה לבקר ב"אגף" הסלמון המעושן ולצפות כיצד אנשי מקצוע חותכים ביד אומן פיסות דקיקות של דג מסקוטלנד, נורבגיה, אלסקה ומקומות נוספים על הגלובוס. כן, וגם נתנו לך לטעום לפני החיתוך. בפיירוויי מצאתי מוצרים ומאכלים שלא מצאתי בשום מקום אחר. סברה, שהכניסה את החומוס התעשייתי הישראלי הראשון לניו יורק התחילה כאן, כמו גם מוצרים ישראלים אחרים כמו שקדי מרק שעשו את צעדם הראשון במקום.

פיירווי
חיים הנדוורקר

יותר מכך, כאן בפיירוויי טעמתי את האוכמניות הנהדרות ביותר, את הבלקבריז השחורים-סגולים המפצפצים כאשר נוגסים בהם, את הפטל האדום כדם וטעמם כטעם גן העדן וגם את הפטל הצהוב שעונתו קצרצרה אבל טעמו חלומי. מצאתי כאן תפוזים נהדרים, ותפוחי עץ במגוון עצום ומשמשים כמעט כמו בישראל. מגוון הזיתים ושמני הזית היה נהדר אף הוא.

תמיד היה מלא בפיירוויי, אבל ההמתנה היתה שווה את המאמץ. במשך השנים עשו גם קו אקספרס שקיצר את משך התור באופן משמעותי ("דקה וחצי בממוצע", מצהיר שלט בכניסה, "תור האקספרס הקצר ביותר בניו יורק"), אבל לא נראה לי שלמישהו הפריע כאן לעמוד בתור (נו טוב, כאן אני כבר ממש עושה רומנטיזציה של התורים). האתגר היותר גדול היה לתפוס מונית עם שקיות בשעות העמוסות.

אגב, אם תשאלו למה סגירתו של סופרמרקט, טוב ככל שיהיה, צריך לעניין את הקורא הישראלי, אני יכול להעיד שלא מעט תיירים ישראלים פקדו את פיירוויי כחלק לגיטימי מהסיבוב הקולינרי בניו יורק. מי שחווה מספיק מאתרי התיירות של ניו יורק מטיימס סקוור, מוזיאוני המומה, המטרופוליטן והוויטני, אזור הפיננסים והאמפייר סטייט בילדינג, ורצה לחוש קצת מהחיים של הניו יורקרים עצמם- הלך לפיירוויי או זייברס. שם הם יכלו לטעום קצת מהאוכל הניו יורקי המקומי במקום את המסעדות סרות הטעם של כיכר טיימס. אני מכיר ישראלים שעלו לרגל לפיירוויי וחזרו שוב ושוב.

אלא שהשנים עשו את שלהן. בשבוע שעבר נמסר כי פיירוויי נכנסה להליך פשיטת רגל, השנייה בשנים האחרונות. דיווח ראשון בניו יורק פוסט בישר כי הסופרמרקט האהוב שהפך להיות לרשת בת 14 מרכולים ינעל את שעריו. פרצה מהומה. תוך פחות מיממה התברר שהדיווח לא כל כך מדויק. חמש מהחנויות שפועלות בניו יורק ימשיכו לפעול תחת ניהול חדש של רשת סופרמרקטים אחרת בשם וילאג' סופרמרקטס. שאר הסניפים המרוחקים יותר מהעיר ייסגרו.

פיירווי
חיים הנדוורקר

אלא שמבחינתי פיירווי כבר נפחה את נשמתה ממזמן. אני כבר לא מרבה לבקר בפיירוויי. הסיבה: פיירוויי של היום היא לא פיירוויי של פעם.

נקודת המפנה בפיירוויי, שהוקמה כעסק משפחתי ב-1933, התרחשה בשנת 2007 כשהסופרמרקט באפר ווסט סייד נמכר לחברת הפרייבט אקוויטי סטרלינג מקונטיקט. בתוך מספר שנים החלו להיפתח שורה של סניפים של פיירוויי בניו יורק עצמה ובסביבתה. כך, צמחה הרשת ל-14 חנויות. לכאורה, הצלחה גדולה. בפועל, עם המכירה של פיירוויי המקורית החל תהליך של העברת השליטה בסופרמרקט מיד ליד כאילו הייתה סחורה משומשת. התפשטות החברה לא הועילה לה ומעסק רווחי היא החלה להפסיד. ב-2013 הונפקה פיירוויי בבורסה, אך מניותיה החלו לצנוח במהרה. ב-2016 נכנסה פיירוויי פעם ראשונה להליך פשיטת רגל תוך שהיא מקבלת הגנה של בית משפט מפני נושיה. תוך פרק זמן לא רב נכנסה לתמונה חברת הפרייבט אקוויטי הנודעת בלקסטון. גם בלקסטון לא הצליחה למצוא את נוסחת הפלאים להרים את פיירוויי מהקרשים. ב-2019 הפסידה הרשת 65 מיליון דולר וכעת היא נמצאת בשלבי חיסול, לפחות באופן חלקי.

במקביל להסתבכויות הפיננסיות קרה דבר הרבה יותר משמעותי מבחינת הלקוחות: איכות המוצרים החלה לרדת ביחס הפוך למחירים שהחלו להאמיר. החנות שהצטיינה בטריות מוצריה, פשוט איבדה את זה. מצאתי בה יותר ויותר אוכמניות רכות ופירות עייפים ויקרים. אט אט, גם המאכלים המקוריים שאפשר היה למצוא "רק" בפיירוויי נמצאו אצל המתחרים.

במקביל, ברחבי ניו יורק צמחו להם סופרמרקטים ענקיים נוספים, לא פחות טובים ממנה. האמריקאים, ובכלל זה הניו יורקרים, שטיילו באירופה וצחקו עליהם שהם לא מבינים באוכל, התחילו להעריך יותר ויותר אוכל טרי באיכות גבוהה כולל ירקות ופירות. אנשי עסקים וחברות פיננסים חשבו שיש כאן הזדמנות גדולה לעשות כסף והתחילו להשקיע במתחרים.

מחלקת הדלי
חיים הנדוורקר

וול פודס התפשטה בקצב מסחרר. יש שהעדיפו את טריידר ג'ו הזולה הרבה יותר שפתחה גם היא סניפים בעיר. למי שבא להוציא הרבה יותר כסף הלך לסיטרלה. יש שהעדיפו את גורמה גארז' וברוקלין פייר. הטובה בעיני היא אילייז באפר איסט סייד. אני לא מרבה ללכת לשם, לאו דווקא משום שהיא מרוחקת מביתי, אלא משום שהמחירים בה יקרים באופן רצחני. יחד עם זאת, לגרגרנים שמגיעים לניו יורק, כדאי מאד לבקר שם.

התחרות שהלכה וגברה לא פגעה רק בפיירוויי. דין אנד דלוקה, מעדניית על שהקימה כמה סניפים, נסגרה גם היא לאחר שנמכרה לקבוצת פיננסים ולא עמדה בתחרות ועם השינויים בשוק. הול פודס, שהלכה והתחזקה נמכרה לאמזון וגם בה האיכות אינה כתמול שלשום, אם כי עדיין טובה. גורמה גאראז' הפכה למשעממת מדי. גם טעמו של הקהל השתנה. יותר ויותר צרכנים התחילו לרכוש את האוכל שלהם און ליין. אמזון והול פודס עושים זאת, אבל גונבת את ההצגה פרש דיירקט שעושה עבודה טובה בתחום. בינינו, אני לא מבין איך אפשר לקנות פירות וירקות טריים באיכות טובה ברשת בלי מגע יד, אבל פרש דיירקט מציעה הצעה שאי אפשר לסרב לה: אם הפירות והירקות, אינם באיכות המקובלת עליכם - תקבלו את כספכם בחזרה.

בסוף השבוע האחרון הלכתי לבקר בפיירוויי אחרי כמה חודשים בהם לא ביקרתי שם. המקום עדיין מלא באנשים, אם כי לא כמו פעם. מישהו תהה איך מקום שכל כך מלא ביום שישי, נקלע לקשיים כספיים. אחר ענה לו בצדק: ככה זה כאשר המוטיבציה היחידה של הבעלים היא לעשות כסף. מבחינתי, גם אם החנות המקורית של פיירוויי באפר ווסט סייד תשרוד, רוחה אבדה ואולי נכון לומר שבפועל היא הלכה לעולמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות