אתם חושבים על שמן ניתז, אני חושבת כמה כיף לטגן בייקון בעירום - חדשות האוכל - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתם חושבים על שמן ניתז, אני חושבת כמה כיף לטגן בייקון בעירום

לכתבה
מר קלארק ומריאן רטינג, מתכוננים לקבל אורחים לארוחת ערב. איש לא יידרש ללבוש משהו Jason Henry / NYT

כשמדובר בבישול ובאכילה, נודיסטים רבים טוענים בלהט שעדיף להיות בעירום. "זה כמו צייר שמחשבותיו משוחררות", הם אומרים

49תגובות

לקרין מקמולן נמאס לענות על השאלה איך היא מטגנת בייקון בעירום.

זו אחת הבדיחות שאי אפשר לוותר עליהן כשמדובר בנודיסטים, ועבור מקמולן, שמבשלת עירומה כבר יותר מעשרים שנה, זו ההוכחה לכך שהנודיזם אינו מובן. רוב האנשים חושבים רק על הקשיים — שמן שניתז מהמחבת, כוויות שטחיות... לא על ההנאות.

"קבלת הנודיזם כדרך חיים איפשרה לי להרגיש יותר", אמרה מקמולן כשהיא מקפיצה פלפלים לבושה רק בלק על ציפורניה המבריקות, במטבח ביתה שבאתר הנודיסטים למשפחות "אגם קומו", כ–30 קילומטרים צפונית לטמפה. היא מתגוררת כאן עם בעלה, ג'ייסון מקמולן. בני הזוג הם שניים מכ-10 מיליון נודיסטים אמריקאים, זאת לפי סקר שנערך אי אז ב-2011.

Karyn McMullen
Jason Henry / NYT

יש היסטוריונים האומרים שהתנועה הנודיסטית המודרנית הופיעה באירופה במאה ה-18, ושמטרתה היתה שיפור במצב הבריאותי, חשיפת הגוף לאוויר צח ולקרני השמש. לדעת אחרים, התופעה החלה בגרמניה של המאה ה-19, במסגרת הניסיון להתנגד לתיעוש ולחיות קרוב לטבע.

אתרי נופש, קבוצות מיוחדות וחופי נודיסטים צצו בכל מקום, ועם ההגירה הגרמנית לארצות הברית במאה ה-20, הביאו אתם אחדים מהם את הרעיון הנודיסטי. כיום חיים הנודיסטים ברחבי אמריקה, אם כי רובם מתכנסים באזורים בהם האקלים חמים יותר. אריך שוטאוף, מנכ"ל האגודה לחופשות נודיסטיות, אומר כי מדובר באנשים מבוגרים, משכילים ועשירים יותר. ב-2017 הוערך כי תיירות העירום לפלורידה, שבה פועלים 34 אתרי נופש לנודיסטים, משכה למדינה כ–2.2 מיליון מבקרים נודיסטים בשנה.

משום כך אין פלא שהשיקגו טריביון פרסם כתבה על עליית הפופולריות של תיירות החופשות בעירום (nakation) או שכתב העת "בון אפטי" פרסם את "תשעה חוקים לסעודה בעירום: כללי התנהגות באתרים נודיסטיים" (כלל 7: תסתכל יותר למעלה, חבר"), או כשהאגודה האמריקאית לחופשות בעירום פרסמה שלושה מתכונים בטוחים להכנה ללא בגדים.

קרין מקמולן מבשלת בעירום
Jason Henry / NYT

נודיסטים רבים נרתעים נוכח ההנחה שבישול, או יציאה לחופשה, או בעצם פשוט לחיות, מסובך יותר עבורם מאשר עבור הלבושים. למעשה, כשמדובר בבישול ובאכילה, נודיסטים רבים טוענים בלהט שעדיף להיות בעירום. הם מרגישים מאופקים פחות, יצירתיים יותר. "זה כמו צייר שמחשבותיו משוחררות", אמר ג'ק קלארק, שחי לעתים באגם קומו. הוא מצייר לא משנה מה.

התנועה הנודיסטית קשורה היסטורית לאוכל. כשקמה באירופה, עסקו הרבה מחבריה בהרגלי אכילה ולא רק בביגוד. רבים מהם ויתרו על מאכלי בשר ונטו לטבעונות־צמחונות ואכילה בריאה. כיום האוכל מהווה חלק מרכזי מחוויית אגם קומו, אתר הנופש הנודיסטי הוותיק בפלורידה, שהתחושה בו היא משהו שנע בין מחנה קיץ לבית אבות.

במועדוני נודיסטים מסוימים פועלות מסעדות, או שהנופשים מתגוררים בבקתות שבהן יש מטבחון. באגם קומו קיימות שתי האפשרויות, מה שמבטיח שאיש לא יידרש ללבוש משהו כדי לאכול, בין אם בבית ובין אם במסעדה. במסעדה, אגב, אין כללי לבוש (או אי־לבוש), מלבד הבקשה שכל סועד יביא עמו מגבת ויישב עליה, מסיבות תברואתיות.

באחת מהשבתות בינואר בהה אדם במסך הטלפון שלו וטרף חביתה, בעוד אחר נוהג בעגלת הגולף שלו ולועס סופגנייה. אחרים עסקו בגינון, טיילו עם כלבים או קראו ספרים. כולם היו בלי בגדים. התושבים והאורחים אומרים שרוב השוהים באתר הם לבנים (יש ארגוני נודיסטים שחורים שמעוניינים לבנות קהילות ללא לבנים).

אחדים מדיירי אגם קומו אומרים כי עובדת היותם עירומים סייעה להם לפתח מערכת יחסים חיובית יותר עם האוכל.

מקמולן, דיילת בת 60, גדלה במאסאפקה פארק ניו יורק, ולקראת סוף שנות ה-30 שלה שקלה יותר מ-140 ק"ג. "צחקו עלי בחוף, כשהייתי מגיעה עטופה בבגד ים שנראה כמו בלון ענק", אמרה. חברה יעצה לה לבקר בחוף נודיסטים קרוב. "היתה לי החוצפה להיכנס למכונית ולנסוע לשם, ובפעם הראשונה, איש לא הסתכל עלי. איש לא שפט אותי. מיד הבנתי שזה מתאים לי".

לבשל בעירום
Jason Henry / NYT

מאז אותם ימים השילה מקמולן כ-84 ק"ג, אולם מבחינתה לא מדובר במשהו חשוב. כל מה שהיתה זקוקה לו כדי להרגיש טוב עם עצמה, היה להוריד את הבגדים. היא דיברה על היותה עירומה וטבחית כאילו היו אחד, בעודה מבשלת רצועות בשר חזיר בסיר לחץ. בעלה בן ה-63, שרברב בגמלאות, ניגן על גיטרה. "זה מאוד יצירתי", אמרה מקמולן. "את עושה מה שבא לך".

בני הזוג נוסעים לעתים קרובות לאתרי נודיסטים אחרים. על קירות ביתם תלויים צילומים מטיולי שיט לנודיסטים. יש להם שני בנים בוגרים המבקרים מדי פעם, ומתפשטים גם הם. להזדמנויות מיוחדות, כגון עריכת קניות, מחזיקים בני הזוג מערכות לבוש בארון השירות.

בצדו השני של האתר זוג אחר, מר קלארק ומריאן רטינג, מתכוננים לקבל אורחים לארוחת ערב. דבר שלא נהגו לעשות בימים הלבושים שלהם. "הייתי ביישן ומופנם", אומר קלארק בן ה–63. "נשארתי מבודד, אבל ברגע שהתפשטתי, הכל נעלם בשניות. חיי השתנו".

לפני ארבע שנים עברה רטינג בת ה־62 טיפולים נגד סרטן הלימפה, שצמצמו את יכולת התנועה של זרועה הימנית. כיוון שהזרועה התנפחה, היה עליה ללבוש בגדים רופפים. יום אחד הגיעה עם קרובי משפחה לחוף נודיסטים, ולדבריה, ברגע שהיתה עירומה, חשה בנוח.

ג'ק קלארק מכין את השולחן לארוחה
Jason Henry / NYT

בני הזוג מחלקים את זמנם בין החיים באורלנדו לביתם באגם קומו. קלארק עובד במהלך השבוע כאופטומטריסט ורטינג כמנהלת עמותה בשם "חופים חופשיים", העוסקת בקידום פתיחת חופי נודיסטים נוספים בפלורידה.

"אני מרגיש חופשי ויצירתי יותר כשאני מבשל בעירום", אומר קלארק, כשהוא רוכן מעל הכיריים שלו ומוסיף צדפות לרביכת השום ומרתיח אטריות דקיקות. שלט מעל ראשו מכריז "זו שעת עירום איפשהו".

בסביבות השעה חמש אחר הצהריים מגיעים האורחים, כשכל אחד מהם מצויד כדין במגבת, אף שעל כסאות מסוימים כבר פרוסות מגבות, למקרה שמי מהם שכחו להביא עמם. הם אוכלים סביב שולחן בחוץ כשעל ברכיהם מונחת מפית נייר. "פעם שנאתי סעודות ערב", אומרת מקמולן הנמנית עם הנוכחים. "הן היו תמיד יומרניות, שיחות חולין שלא הבנתי. עכשיו אני יכולה להיות אני, אני לא צריכה להתפתל ולהסתתר". חלק מהנינוחות הזאת, הם אומרים, קשורה לאכילה בחוץ. בבר־בנס קפה, תקנות הבריאות הממשלתיות מחייבות את אנשי הצוות להיות לבושים, אבל רוב הסועדים אוכלים עירומים.

"נודיסטים הם אנשים יותר ידידותיים ואמפתיים מאלה שאינם עירומים", אומר סטיוון קריינס בן 78, שאינו נודיסט, "הם לא תקועים". לדבריו, די היה לו בעשר דקות להסתגל להיות בסביבת אנשים עירומים.

ג'ייסון מקמולן בביתו בקומו
Jason Henry / NYT

טארה פיקט, טבחית בלייק קומו ובאתרי נופש אחרים לנודיסטים באזור, מסכימה איתו. "הם מתנהגים כאילו שהם לבושים" אומרת פיקט בת 36, "כשניגשים אליהם כלל לא מרגישים שהם עירומים, הם נותנים לך להרגיש בנוח". אבל בעניין אחד, היא אומרת, יש למסעדה קשיים: העסקת עובדים. "כשמתברר למועמדים שהלקוחות כאן נודיסטים, הם נרתעים ככל הנראה, הם חושבים שגם הם צריכים להסתובב עירומים כאן, אבל הם לא".

די ליימן, ברמנית בת 52 בבאט האט, אומרת שהיתה מעדיפה להגיש את המשקאות בחזה חשוף, כפי שמותר על פי החוק בברים, אבל קריינס דורש שיעבדו בלבוש אחיד. "אני מרגישה מוגבלת", היא אומרת.

התושבים ממהרים לעדכן את אחרוני הבאים באורחות המקום ובמינוח המיוחד שלהם. "חזה חופשי" במקום "חשוף חזה". "קהילה" במקום "אתר נופש". ולעולם לא "מושבה". ומי שאינם נודסטים מכונים "טקסטילים". ההוויה הנודיסטית מעוררת שאלות: האם זה דומה לסווינגינג? האם זה אקסהיביציוניזם? עגבנות? (לא, לא ולא). ומה אם קר בחוץ? "הפילוסופיה היא עירומים כשאפשר, לבושים כשצריך" אומרת מקמולן.

עם כל התלהבותם לאוכל, הבישול בעירום מציב אתגרים. מקמולן למדה לעשות צעד גדול אחורה כשהיא שולפת תבנית מהתנור. בעלה נמנע בעיקר מטיגון בעירום ונוהג ללבוש סינור כשהוא נאלץ לעשות זאת. בעת צלייה, הוא שומר על מרחק בטוח מהלהבות.

ננסי רילינג בת 70, בעלת מסעדה בגימלאות שמתגוררת בלייק קומו, אומרת שהיא לובשת חולצת טריקו כשהיא מבשלת כדי להימנע מהתזות. "יש לי צלקות על כל הבטן ועל השדיים", היא אומרת, שנגרמו מטיגון דגים, מרקים מבעבעים וגבינה מותכת, "שממש נדבקת וממשיכה לשרוף".

אוכלים יחד במרפסת ביתו של ג'ק קלארק
Jason Henry / NYT

אבל כמה טבחים מסבים את תשומת הלב לכך שבלתי נמנע לנקוט צעדי בטיחות והיגיינה בכל תהליך של בישול. בנימוסי השולחן אין הבדל בין סועדים עירומים ללבושים. טבח נודיסט יכול להכין בייקון, או כל מאכל אחר, ממש כמו טבח הלבוש מכף רגל עד ראש. "לא מדובר בבייקון, מדובר בחופש", אומרת מקמולן.

לכתבה המלאה של פריאה קרישנה בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות