משחקי השפית: אחרי שכבשה את כפר סבא זהר גבאי עם הפנים לאירופה - חדשות האוכל - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחקי השפית: אחרי שכבשה את כפר סבא זהר גבאי עם הפנים לאירופה

לכתבה
אור דנון

היא למדה בישול אחרי שפתחה בית קפה, הקיפה את עצמה ברוב נשי ולא מושפעת מהגזירות בענף הקולינריה - אחרי שעזבה את משחקי השף, זהר גבאי מדברת על הכל. כמעט

15תגובות

זהר גבאי, המתמודדת בעונה הרביעית של "משחקי השף" שהודחה בתחילת השבוע, רגע לפני הגמר, התחילה את התוכנית עם הביטחון שתיכנס דווקא לקבוצתו של השף אסף גרניט. למרות האדרנלין והמוטיבציה שהיא שאבה מעצם ההתמודדות בתחרות, המנטור שלה התברר דווקא כמושיק רוט, אולי השף הכי רחוק מהתכנון המקורי שלה. "מושיק הוא אדם מאוד רגיש ומיוחד, אבל זה לא היה לי פשוט", אומרת גבאי כעת לאחר הדחתה. "אני יכולה להגיד היום שבאותו הרגע התאכזבתי כשהוא בחר בי. לא הכרתי אותו ולא ידעתי שום דבר על המסעדות שלו מעבר לזה שיש לו כוכב מישלן. בגלל שגם לא צפיתי לפני כן בתוכנית לא ידעתי למה לצפות".

אלא שמהר מאוד דעתה עליו השתנתה ויחד איתה החוויה שהיא ציפתה לקבל מ"משחקי השף": "מושיק רוט כבר לא ישראלי. הוא אמנם דובר את השפה ומכיר את הבדיחות, אבל התרבות שלו כבר אירופאית. הוא פחות תחרותי, בטח לעומת אסף, והוא כל הזמן הדגיש שהוא רוצה שנבשל אוכל טעים, נלמד ונהנה מהתהליך. זה אחד הדברים שגרמו לנו לנצח פחות כקבוצה, לדעתי, אבל זה גם הוריד את סף הלחץ. בסופו של דבר הוא חידד לי את התשוקה לאוכל, וזה מה שחשוב".

אז לא הרגשת אכזבה כשהודחת?
"לא עניין אותי להגיע לגמר. ביום ההדחה הרגשתי שזה עומד לקרות כבר בבוקר, כי הגעתי למצב שלא היה לי מה לתת יותר. למרות שלא ממש עיכלתי את היציאה מהתהליך האינטנסיבי הזה, הגעתי לנקודה שהייתי רוויה מכל מה שלמדתי בתוך חודשיים והפסקתי להיות מופתעת. הגעתי לעומס רגשי וקולינרי, והייתי חייבת הפסקה. בדיעבד אני מתבאסת שלא המשכתי הלאה, אבל יכול להיות שאם זה היה ממשיך, זה היה נגמר לא טוב".  

זוהר גבאי ומושיק רוט משחקי השף
אור דנון

לפני הופעתה ב"משחקי השף", גבאי אולי לא הייתה השם הכי מוכר בסצינת האוכל התל אביבית, אבל באזור השרון היא שם דבר. האישה שפתחה בגיל 26 את בית הקפה "המדרחוב", חובקת עשר שנים אחר כך אימפריה קטנה, שמונה חמישה עסקים. 

את מסעדנית ותיקה, למה בכלל היית צריכה את התוכנית?
"האמת היא שלא הייתי צריכה. המקומות שלי עבדו מצוין גם לפני התוכנית. חיזרו אחרי במשך שנתיים, אבל לא היה לי צורך להתפרסם. בסוף הלכתי על זה כי זה נחמד לצאת משגרת העבודה השוחקת, ומהסרוויסים היומיומיים. הבנתי גם שלהגיע למקום כזה זו הזדמנות ללמוד מאנשים גדולים ויש בזה אלמנט של העצמה נשית".

איך הייתה העבודה בנבחרת נשית?
"היינו חבורה מלאה בפרגון. הופתענו בעצמנו שזה ככה ולא ניסינו לשים רגליים אחת לשנייה. אבל האמת, לא נעים לי להגיד, שלמרות שהבנים שהיו איתנו בהתחלה היו חמודים לאללה, רק חיכיתי שהם ילכו כדי שתהיה לנו נבחרת של בנות. זה משדר מסר פמיניסטי מאוד ברור וזו אחת הסיבות שבגללן באתי לתוכנית. כשעזבתי, למשל, את העבודה ב"תחתית" בגיל 26 אני זוכרת שהבוס שלי כעס ואמר שאין מצב שאני הולכת לפתוח מקום לבד. אבל כבר אז לא ראיתי עם זה אף בעיה".

גם בבית היא רגילה לעבוד עם נשים. שותפתה לניהול העסק היא בת זוגה יעל סער, שאחראית על "הדברים הרציניים", לדבריה של גבאי, כמו בירוקרטיה ושיפוצים. מלבדה יש סביבה רוב נשי ברור: "יש לנו הרבה טבחיות בעסקים. יש משהו בנשים במטבח - אנחנו יותר עדינות, נקיות ומדויקות. שמות לב לפרטים הקטנים ומנקות יותר טוב, שזה חשוב. יש לא מעט גברים שעובדים איתנו, אבל גם להם יש תכונות נשיות. ככה אנחנו בוחרים את העובדים. למרות הצורך בכוח אדם, מי שלא מתאים באנרגיה שלו למערכת שלנו, נפלט החוצה". 

את מרגישה שאת מייצגת באותה מידה גם את הקהילה הגאה?
"תראי, מעולם לא הנפתי דגל, ולא הצהרתי שאני לסבית או בזוגיות חד מינית. התייחסתי לזה בצורה טבעית וככה התייחסו אלי בחזרה. לא נתקלתי באפליה או מבוכה בגלל מי שאני. להפך – היינו השראה לצעירים באזור השרון שחששו לצאת מהארון, ועזרנו גם לזוגות להתמודד מול ההורים שלהם. אני באופן אישי דיברתי עם הורים של צעירים. יש בכפר סבא הרבה משפחות חד מיניות, ואני חושבת שהמרנו הרבה מאוד סטרייטיות".

לעשות את הדברים כמו שצריך

בריוש עם ביצי עין ובייקון הומי'ז
זהר גבאי

ב"משחקי השף" גבאי הפגינה יצירתיות, שאותה רכשה מניסיון ותוך כדי עבודה. היא לא למדה באופן ממוסד, ובניגוד למה שאפשר לשמוע היום משפים רבים, גם לא מתהדרת בזיקה לבישול בעקבות זכרונות מהמטבח של סבתא. "לא הייתה לי תשוקה לאוכל לפני שהקמתי את העסק שלי. מעבר למנה חמה, לא היה לי שום קשר לעולם הקולינריה", היא מספרת. "נכנסתי למטבח רק כי הקמתי עסק שהיה כולו עלי, ומישהו היה צריך להכין בו את האוכל".

את "המדרחוב" פתחה גבאי עם כוונה טובה, אבל בלי ניסיון ממשי, אחרי שנים של עבודות סטודנטיאליות במקביל ללימודי תואר ראשון במשפטים וראיית חשבון. "גרתי שנים בתל אביב, והעבודה האחרונה שלי הייתה כברמנית ב"תחתית"", היא אומרת. "הבנתי שהבנתי שאני רוצה לפתוח מקום משלי כי ידעתי שלא אעסוק באף אחד מהתחומים שלמדתי. הייתי בת 26 בלי יותר מדי מה להפסיד, ואפילו לא חשבתי על הסיכונים. אבל כסף לא היה לי, אז תל אביב לא הייתה אופציה מבחינתי. התחלתי לחפש בפריפריה והתגלגלתי לכפר סבא דרך מודעה שמצאתי באתר "הומלס". הגעתי ללוקיישן חמוד במדרחוב קטן מול חנייה, והחלטתי שאני הולכת על זה, למרות שידעתי רק להכין קפה מעולה. זה לא היה קל – אבל זה פשוט עבד".   

בדיעבד מתברר שהסיכון השתלם, כי גבאי עומדת בראשם של ארבעה בתי אוכל נוספים: "מתיתיהו", "הומי'ז", הבר "היישה", ומקום חדש שנפתח בתחילת השנה ונועד לאירועים ולארוחות סודיות של משתתפים ספורים. עם זאת, ההתחלה לא הייתה קלה: "לקח הרבה זמן עד שמשהו זז. הייתי ואן וומן שואו כי לא היה לי כסף לשלם לעובדים. לא עזר שהמקומיים לא הבינו הקונספט התל אביבי. זה היה מאוד אקלקטי - הכלים של סבתא, הכסאות משוק הפשפשים. אבל מה שעשיתי באופן טבעי בלי לחשוב יותר מדי, היה לייצר קהילה של אנשים סביבי. שנתיים וחצי עבדתי לבד, הכנתי קפה ואוכל, שטפתי כלים. המשכורות הראשונות, וענייני הרישוי – בכל טיפלתי לבד. הייתי צריכה כביכול להוכיח את עצמי לקהל שבאתי להישאר".

את מרגישה שמאז סצינת הקולינריה בארץ השתנתה? 
"אני חושבת שהסצינה מטורפת. אנחנו מצוינים במה שאנחנו עושים ובגלל זה כולם שונאים אותנו. בכפר סבא ובאזור השרון יש התפתחות מהממת. בסילבסטר אפשר היה לראות את זה גם מסביב, ולא רק אצלנו – אנשים אשכרה יוצאים, מבלים ואוכלים. בהוד השרון נפתחים בשנים האחרונות מקומות נהדרים שמתעלים על מקומות בתל אביב. לגבי כפר סבא, אני לא רוצה להישמע שחצנית, אבל אני מרגישה שכרגע הקבוצה שלנו היא היחידה שמציעה חוויה שונה באמת. אני מקווה שככה זה יישאר".

אז איך אפשר להסביר את כל הסגירות מסביב? אפילו ב"תחתית" שבה עבדת צמצמו את שעות הפעילות
"גם בכפר סבא ובאזור השרון יש מקומות שלא שורדים, אבל אני לא חושבת שזה קשור למרחק ממדינת תל אביב. גם כאן היה שיח מטורף סביב חוק הטיפים, אבל אנחנו לא נפגענו. למעשה רק הרווחנו כי מלכתחילה עבדנו בצורה נכונה וישרה שזה לא הפריע לכלום. השכר לעובדים מלכתחילה היה מאוד מסודר ונכון ובלי טריקים".

אז אצל המסעדנים שמתלוננים הכל נובע מעיגולי פינות? 
"לצערי כל הטריקים נובעים מזה שהמדינה אוכלת אותנו וצריך לחפש דרכים להתמודד, אבל אנחנו עובדות מספיק קשה וחזק ויודעות לא לעשות טעויות כאלה. ואז גם כשיש שינויים שהם כביכול דרמטיים, אנחנו עוברות אותם חלק. את יודעת, בדברים האלה אנחנו לא נפגעות. מעבר לזה אני חושבת שאנשים שלא מגיעים מהתחום, פשוט לא צריכים להתעסק במסעדנות. ואז פחות מקומות ייסגרו. אבל יש קסם והילה סביב אוכל ומסעדנות וחיי לילה שכל אחד חושב שהוא פשוט יכול לפתוח מקום וזה יעבוד. אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שקשורים בזה".

ברד פודינג בהומי'ז
זהר גבאי

מצחיק שדווקא את אומרת את זה, לאור איך שהתחלת
"אני זוכרת שהגעתי לזה קילרית. ידעתי שביום שבו אני אביא לעסק שקל מהכיס שלי, אני הולכת. זה משהו שתמיד היה לי בראש. להיות מספיק אמיתית עם עצמי ולדעת מתי לקום וללכת גם אם זה יהיה מאוד כואב. ויש לי מוסר עבודה מאוד גבוה. אני יכולה להגיד שלאורך השנים פגשתי המון אנשים עצמאים, ועברתי המון שותפים עד שהגעתי למקום שאני נמצאת בו היום וראיתי שאנשים מחפשים קיצורי דרך וקומבינות. ואיך לעשות את הדברים פשוטים יותר בלי שהם יעבדו באמת. אני עשר שנים עצמאית, ועשר שנים אני עושה סרוויסים. כחלק קבוע מהכוח האדם. זה חוסך המון כסף, זה משאיר אותך בעניינים ואתה נשאר בשליטה. ככה לצערי עסקים בארץ עובדים. יכול להיות שגם בחו"ל זה ככה,  שבעלי עסקים חייבים להיות מעורבים. לשבת בכניסה לבר שלך עם האאוטפיט הכי מגניב בעיר זה לא מספיק. צריך ממש לעבוד".

אז אחרי ההתרחבות בשרון את פוזלת חזרה לכיוון תל אביב?
"לא. תל אביב תישאר אהובתי כמקום בילוי וכמקום להגיע אליו ולקבל השראה וחמצן. אבל לא הייתי פותחת שם עסק. בוודאות, אני מרוויחה בסוף החודש הרבה יותר ממסעדות שמצליחות בתל אביב. כי תל אביב קשוחה וקשה. הכל יותר יקר. בחוויה שלי, הקשרים עם העירייה יותר קרים מאשר בפריפריה. אין לי שום סיבה לעשות את זה. אני מאוד מרוצה מהעשייה שלנו כאן. הקהל מחוץ לתל אביב הוא קהל חם. הוא ביקורתי מאוד ולפעמים לא פשוט אבל הרבה יותר משפחתי. בתל אביב יש טראפיק של המון אנשים שלא יחזרו או כי הם תיירים או כי הם לא מקומיים. בכפר סבא אלה הלקוחות המקומיים שחוזרים פעם אחר פעם. וזה מאוד נעים".

למרות החום והאינטימיות של אזור השרון, גבאי מחפשת תמיד להישאר בתנועה. אולי בהשפעת המנטור הישיר, מושיק רוט, ואולי בגלל הצלחתם של שופטים אחרים בתוכנית מעבר לים, בהם אסף גרניט וארז קומרובסקי, הכיוון שאליו היא שואפת הוא אירופה: "אנחנו מדינה קטנה ותל אביב לא כל כך מעניינת אותי. אבל יש לי שאיפות ואני צריכה להיות בעשייה. בשלוש שנים האחרונות, אני שמה לב איך באירופה אוהבים את הטעמים המקומיים שלנו, לא חשוב אם יקראו לזה מטבח ישראלי, ערבי או ים תיכוני. אנשים שמבינים במה כרוכה הקמה של עסק יכולים להצליח שם בגדול. הייתי מאוד רוצה מסעדה בפריז, בלונדון או בליסבון. אלה יעדים שאני מאמינה שאני יכולה להצליח בהם".

אלה ערים מאוד גדולות ותחרותיות. יותר קשות מתל אביב מהרבה בחינות
"קודם כל אני חושבת שתחרותיות זה דבר מדהים כי זה גורם לך להישאר בעניינים, וטראפיק זה מצוין. זה בדיוק מה שחסר פה בארץ. אנחנו קטנים מדי. שם מתפרנסים לא רק מתיירים - לאכול בחוץ זו התרבות של המקומיים. בחמש בערב יוצאים לשתות משהו, ומנשנשים תוך כדי. אנחנו פשוט חיים חיים דפוקים. אני באמת מאמינה בזה, למרות שזה נשמע כמו קלישאה. אם אתה מעניק לסועד חוויה מעניינת, אפשר להצליח".

איך את רואה את עצמך מתמרנת בין חו"ל לארץ?
"היום אנחנו בתהליך של התרחבות בצוות. גדלנו מאוד מבחינת צוות ניהולי, כי הבנו שצריך עוד אנשים שיהיו עם האצבע על הדופק. ברגע שיש צוות ניהולי שרוצה להצליח בעצמו, ומתייחס לעסק כאילו הוא שלו, אין גבול למה שאפשר לעשות".

בסופו של דבר, את חושבת שלתוכנית יש השפעה על הקולינריה בארץ? 
אצלי המקומות עבדו מצוין גם לפני, אבל עכשיו הם בהיי מדהים. אנשים מחפשים להצטלם איתי, שואלים על המנות שהכנתי בתוכנית. לגבי המתמודדים האחרים - אני לא יודעת על מי מאיתנו ישמעו לאורך שנים או מי יבחר להיות בפרונט. אבל חלק מהאנשים הם לגמרי העתיד של הקולינריה בארץ. ההצלחה של נאיפה מולא, למשל, הגיעה עוד לפני שידור התוכנית. זה אולי עזר לחשיפה, אבל היא מוכשרת בטירוף וגם בלי התוכנית היא הייתה מגיעה לאותה תוצאה. 

בשלב הזה רצינו לדעת אם מולא היא ההימור של גבאי לגמר התוכנית, או שמדובר במתמודד אחר, אבל כאן כבר היינו מסתכנים בתביעה משפטית.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות