בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתכון לפיתה של מכשפה

הפיתות של ציפי אמנם פשוטות למראה, אך הן צרובות במידה 
ורכות במידה, מלאות רוך ונחמה ומוגשות תמיד בשעה הנכונה

תגובות

בקצה המושב, היכן שמתחילה החורשה, גרה המכשפה ציפי. מי שיביט בה מן הצד לא יכיר את כוחותיה, שכן מראה רגיל ומלבושיה כדרך הבריות. אולם מי שיביט אל תוך עיניה ולו רק פעם אחת, נפשו תילכד בכפה והוא יישאר כרוך אחריה לשארית חייו.

מדי בוקר זוחלים ומדדים אל גן הילדים שבביתה פעוטות העמק שלנו, כעכברים אחר נגינתו של החלילן מהמלין, אוחזים ברגליה ובידיה ומטפסים לתפוס להם מקום בחיקה. ציפי, צריך לומר, איננה מכשפה מפחידה. אפילו כשהיא מעמידה את סיר הפח הגדול מעל המדורה הלוהבת שבחצר ומערבבת בו במטה את עלי הלוף שקטפה במדרונות במשך שעות ארוכות, אין הילדים חוששים להתקרב אליה והם יודעים שלא תוסיף גם אותם אל הסיר. אתם מבינים, ציפי אוכלת רק ממתקים. כולם יודעים זאת, ואיש לא ראה אותה מעולם אוכלת אוכל אמיתי.

אוכל אמיתי היא מכינה לאחרים ואותו היא יודעת לבשל טוב יותר מכל אחד. אולי בגלל תבונת הכפיים שבידיה העמלניות ואולי משום הכישוף שהיא מפזרת על הממולאים ועל הקובה ועל הלחם הדק שהיא מכינה לכל עובר ובא וחוטף ונאנח, ואף על פי שהבית שלה, עם הגג האדום והמדורה בחצר, נמצא בסוף הכביש, רבים כל־כך עוברים שם לגמרי במקרה, מחכים שאולי תחייך אליהם ציפי מן החלון ותזמין אותם לטעום מן הסירים. אם עברתם פעם במושב שלנו ביום שישי אחר הצהריים, אולי ראיתם בדרך חבורות ילדים ומבוגרים מטיילות בכיוון אחד, לקצה המושב, שם עומדת ציפי על סיריה ובוחשת לנו בלבבות.

גם מי שחושש להתקרב אל הבית, או אפילו מתבייש, שלא יתפלא אם בדלת ביתו יופיע יום אחד בחיוך נבוך משה, האיש שאיתה, ובידיו צלחת מכוסה במגבת, שאבקת הקסמים נושרת ממנה לרגליו. ציפי, אתם מבינים, היא מכשפה מתוחכמת מאוד. אי אפשר להתחמק מכבליה, גם אם מנסים. מתחת למגבת נחות מעדנות פיתות תמימות למראה, שציפי קלתה על הכירה בצהריים, והן מלאות רוך ונחמה ואושר לא מוסבר.

אשרי מי שעודנו מאמין במכשפות. בזכותן אפשר לשוב להיות ילד ולרגעים לא להיות אחראי לדבר מלבד העונג והפליאה. ואשרינו שיש לנו מן מכשפה אמיתית שכזו בקצה המושב, שמשמחת עצובים ומעירה נרדמים ומקימה נופלים בחיוכה ובעיניה השמחות ובמאכליה הטובים.

הפיתה הממולאת של ציפי — 
מתכון בסיסי

הפיתות של ציפי עשויות בצק פשוט וממולאות במילוי פשוט וצורתן תמה. אלא שאלה הם בדיוק הדברים שהופכים את הפיתות האלו, כמו גם את ציפי שמכינה אותן, לנהדרות כל־כך. הן צרובות במידה ורכות במידה, מתמסרות, אך גם טומנות סוד ומוגשות תמיד בשעה הנכונה.

אין מוותרים על החלק שבו מכסים אותן במגבת לפני ההגשה. זה מוסיף לרכותן ומניח לאדי הבטטה ללחלח מעט את הבצק. את הפיתות האלה לא חותכים, אלא קורעים ביד ומחלקים ליושבים סביב, הן טעימות יותר כך. אני מודה שגם כשאני מתאמץ מאוד, הן לא מתקבלות אצלי רכות ומלטפות כמו אלו של ציפי, כרגיל בדברים שבלב, אולם הזיכרון טעים לא פחות.

בשוק:

1 כף מלח

1 קילוגרם קמח

½ 1 כפות שמרים יבשים

4 כפות סוכר

½ 2 כוסות מים פושרים

½ כוס שמן צמחי לעבודה

במטבח:

את הבצק ניתן להכין באופן ידני או בעזרת מערבל מזון. נותנים את המלח בתחתית קערת הערבול. מנפים מעל את הקמח ומפזרים מעליו את השמרים והסוכר. יוצקים מעל 2 כוסות מים וממתינים כ–2 דקות. מתחילים בלישה עד שכל המים נספגים בקמח. מוסיפים את יתר המים ואם יש צורך אף טיפה יותר, לקבלת בצק רך וגמיש.

מוציאים את הבצק מן הקערה וממשיכים בלישה על גבי משטח עבודה מקומח קלות עד שהבצק נעים לעבודה וללא גושים כלל. יוצרים מן הבצק כדור חלק ומחזירים אל הקערה. מכסים בניילון נצמד או במגבת לחה ומניחים לבצק לתפוח כשעה במקום חמים עד להכפלת הנפח.

כשהבצק תפח, מפילים אותו בעזרת האצבעות ולשים עוד מעט להוצאת האוויר. משמנים את משטח העבודה, או מגש גדול, במעט מן השמן ובידיים משומנות צרים כדורים בגודל כדור גולף. מניחים אותם אחד ליד השני, לא צפוף מדי, שכן עליהם לתפוח. מכסים בניילון או במגבת לחה ומניחים לתפיחה נוספת של כחצי שעה.

לאחר התפיחה הנוספת, לוקחים את אחד הכדורים ומרדדים אותו דק בעזרת כפות הידיים על גבי משטח משומן, בדומה לדרך שבה פותחים מופלטה. מכינים עיגול נוסף בגודל דומה. מורחים 2 כפות מהמילוי (ראו מילויים בהמשך) במרכז הבצק ומשאירים שוליים להדבקה. מניחים מעל את העיגול השני ומהדקים את הקצוות.

מניחים לוח פח או מחבת הפוכה על גבי להבה גבוהה ומניחים למתכת להתלהט. מניחים את הפיתה על הפח הלוהט. אם הבצק נשרף במהירות, מנמיכים את הלהבה. ממתינים שהבצק יתמלא בכוויות חומות־זהובות והופכים בעזרת תרווד או מזלג עד שגם הצד השני צרוב ומוכן. חוזרים על הפעולה עם יתר הבצק ויתר המילוי. את הפיתות המוכנות שומרים בצלחת מכוסה במגבת שישמרו על רכותן.

למילוי הבטטה של ציפי

ציפי מכינה לנו את הפיתות שלה במילוי בטטה כתום ומתובל בשום ובכמון. אולם כשנחה עליה הרוח, היא מחליפה את הבטטות גם בקישואים, או בחצילים, או בקארדי שלה — עלי לוף שבושלו שעות ארוכות מעל מדורה עד שמרירותם נעלמה והם הפכו לעיסה ירוקה וטעימה במיוחד. כדי להכין את המילוי עם ירקות אחרים, פשוט מחליפים את הבטטות בקוביות קישוא או חציל ומתבלים במיץ לימון, נענע יבשה ופטרוזיליה קצוצה.

בשוק:

1 בצל

¼ כוס שמן זית

4 שיני שום

3–4 בטטות בינוניות

½ כפית כמון

מלח ים דק

פלפל שחור גרוס

במטבח:

קוצצים את הבצל לקוביות קטנות. מחממים את שמן הזית במחבת רחבה על גבי להבה בינונית ומטגנים את הבצלים עד להזהבה. פורסים את השום לפרוסות דקות ומוסיפים אל המחבת. קולפים את הבטטות וחותכים לקוביות בגודל 1 סנטימטר. מוסיפים אל המחבת ומערבבים. מתבלים במעט מלח ופלפל וממשיכים באידוי על להבה נמוכה במשך כ–25 דקות ללא הוספת נוזלים. הבטטות יגירו ממיציהן ויתרככו. אם מרגישים שהבטטות יבשות מדי ונחרכות, מוסיפים מעט מאוד מים, רק כדי שלא יישרפו. כשהבטטות רכות, מסירים מן הלהבה ומועכים אותן מעט. מתבלים בכמון, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול

מניחים מעט להצטנן לפני מילוי הפיתות.

למילוי כבדי עוף

זוהי כבר וריאציה על הנושא, שאינה מגיעה ממטבחה של ציפי. חלקי פנים, וכבדים במיוחד, הם בעלי מרקם רך ונימוח, המתאים בעיני במיוחד למילוי הפיתות האלה. אולי משום שבבית ילדותי מילאו בכבדים האלו את הקרפלך, השאלתי את המילוי גם לכאן. התוצאה לא פחות ממצוינת ומהווה ארוחה שלמה בפיתה.

בשוק:

2 בצלים

¼ כוס שמן זית

4 שיני שום

½ קילוגרם כבדי עוף נקיים מגידים ומשומן

¼ כוס יין לבן יבש (לא חובה)

מלח אטלנטי

פלפל שחור גרוס

במטבח:

קוצצים את הבצל לקוביות קטנות. מחממים את שמן הזית במחבת רחבה על גבי להבה בינונית ומטגנים את הבצלים עד להזהבה. פורסים ומוסיפים את השום ומערבבים עוד דקה. מגבירים את הלהבה לחזקה ביותר ומוסיפים את הכבדים אל המחבת, זה אחרי זה, כדי שלא יקררו את המחבת. צולים את הכבדים במהירות, רק עד שיקבלו צריבות חומות בחלקם החיצוני אך מרכזם יישאר ורדרד. מתבלים במלח ובפלפל.

מכבים את האש, מועכים את הכבדים בעזרת מזלג בעודם במחבת ומערבבים עם הבצל והשום. ממלאים את הפיתות על־פי המתכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו