בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ או מנפץ?

אלוהי השווארמה החיפאית, מי יותר טובה – אמיל או חאזן?

בין שני מוסדות השווארמה הכי גדולים של חיפה עובר קו אחד של כבוד ובשר טוב. האחד מינימלי והשני מושחת, הראשון צנוע והשני פרוע, אז מי מהם הכי טוב בעיר שכולה מקדש לסיח?

72תגובות
פיתה עם שווארמה ועמבה ב"שווארמה אמיל"
רוני קשמין

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" נבקר את המסעדות, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיות ונבחן האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם, התחנה השביעית: מוסדות השווארמה של חיפה.

1950 הייתה שנה של עימותים. הפגנות ענק פשטו בישראל מוכת הצנע בעקבות השאלה כן או לא להסכם השילומים עם גרמניה, ועדת חקירה ממלכתית הוקמה בעקבות מחדלי המעברות ובקיבוץ אשדות יעקב 19 מדריכי נוער עם חיבה יתרה לחבר סטאלין מעוררים ויכוח שעתיד לפלג את התנועה הקיבוצית. "איחוד" ו-"מאוחד" הפכו לשמות תואר לסכסוך הכי יצרי ומיותר בהיסטוריה הישראלית, כשמשפחות נקרעו ובתים נהרסו על קידוש עיקרון שמי מכם שיודע את טיבו יזכה ב-500 פרוטות ישראליות (שגם הן נוסדו ב-1950, איך הכל מתחבר, הא?).

בדומה לאיחודים והמאוחדים, גם מעריצי שווארמה אמיל ושווארמה חאזן הם שתי קבוצות אידיאולוגיות שאמנותן הפרידה ביניהן בלי אפשרות איחוי. האמילים יודעים שמדובר במנה הטובה, המקורית והמושלמת בא"י המנדטורית, ואילו החאזנים מתענגים על הפיתה שלהם בהתרסה כלפי יריביהם מרחוב אלנבי החיפאי. כך נולדו עשרות שנים של מאבק, של התבצרות בעמדה ממנה אין דרך חזרה, על זהותה של השווארמה הכי טובה בעיר השווארמות האולטימטיבית.

אך אוהבי השווארמה הם אנשים עדינים, בניגוד גמור לייצוגם הפיזי הגס, והם מחפשים פיוס היסטורי. הם נמנים על עדת מאמיני כת השווארמה, פרקטיקה דתית שמקבלת את כל הדוכנים באשר הן שם. אהבת הסיח חסרת גבולות, והיא נעה בין מנה בבון טעם בחמש בבוקר עם בליסה בחצי דקה ובין לאפה בשווארמייה בתחנת מרכזית בעפולה בשמונה בבוקר, כשעל מוכנות הסיח ניתן להתווכח. אכן, שווארמה פנים רבות לה, וכולם מלאי טעם כיאה למנת אוכל הרחוב האולטימטיבית.

עם אהבת השווארמה בליבי הגעתי אל המקדש הנושא את השם אמיל. בירור קצר עם חבר חיפאי העלה את הקביעה שאמיל הוא המלך, ברמת האקסיומה. כך פסעתי אל תוך החלל הקטנטן של אמיל ביראת כבוד. מנה עם הכל לבטן רעבה וסודה קרה למוח מיוסר. כשהפיתה עברה מידו אל ידי התחושה הייתה מעורבת, בין התרגשות לבין תכנון מהלכים לביס ראשון שיכלול כמה שיותר בשר עם כמה שפחות עמבה על המכנסיים.

פיתה עם שווארמה ב"שווארמה אמיל" בחיפה
רוני קשמין

עוצמת המנה של אמיל, והכח אכן חזק, היא במינימליזם. פיתה קטנה אך בשרנית וגמישה, מכילה המון בשר משובח – עגל עם שומן כבש – מעט בצל, עגבנייה וזהו. על השולחן ינוחו חמוצים צהובים ובקבוקי טחינה ועמבה לשמחת הלב ולדאבון מכונת הכביסה. 

נתחי השווארמה היו פשוט מושלמים, אדמדמים וחרוכים בעת ובעונה אחת כמעשה קסם, ובביסים מסוימים – שהכילו בצל ועגבנייה – נפלטה המילה מושלם. אלא שהביסים הללו היו מרווחים מדי אחד מהשני, ושאר הפיתה הייתה השתחוות לשווארמה טובה, מעולה אבל קצת חסרה. אין בי זלזול באוהבי אמיל, גם לא רצון להתריס או לפגוע אלא רק לכבד. מדובר באחים לכת השווארמה שמזהים סיח אלוהי כשהם רואים אותו, ומוכנים לקבל את הגרסה העירומה והטהורה שלו. רומנטיקנים של שווארמה למרגלות הבהאיים. אלא שפחות הוא כבר לא יותר בכל הנוגע לאוכל, בעיקר כשהיותר הזה לא מגיע בהגזמת אוכל-נובורישית חסרת טעם. השווארמה הישראלית שאולי נולדה אצל אמיל, תפחה לממדיה בעזרת ידידיו הטובים של השיח – תיבול עוקצני, סלטים משמחים וג'וסיות בשרנית שהייתה מעט חסרה.

מנפץ

שווארמה אמיל, דרך אלנבי 33, חיפה. ראשון-שישי, 09:00-16:00

רווי אדי עמבה דידיתי אל פאתי הנמל, היישר אל חיקו החמים של חאזן. כמו האלטר-אגו של אמיל, כאן השיח הוא עצום ורטוב, מבלבל כל בר דעת. כרוב לבן, רוטב שום ואפילו חומוס יינתנו כאן כאפשרות, ואחרי קניית המנה ימתין דוכן חמוצים שנראה לקוח מתוך קטגוריית פורנו-חמוצים הארדקורית במיוחד. המבחן הכי גדול של אוכל, כל אוכל, היא מידת החיסול שלו על בטן מלאה. עשר דקות אחרי אמיל, כשמנה נוספת בידיי ועם משתנה פיזי בלתי אפשרי – באוטו, בחנייה כפולה, כשאדם שהוא ספק פקח ספק תמהוני דורש ממני להזיז את הרכב, הפיתה נטרפה כאילו לא הייתה מעולם.

שווארמה חזאן
רוני קשמין

כאן מצאתי את כל מה שאהבה נפשי. מעין שדרוג לאמיל שנותן את כל הכבוד לאיש שייסד עבור כולנו את כת השווארמה. נתחי עגל בשרניים ועסיסיים התערבבו בפיתה מושלמת, רוויית מיצים ותיבול ער, שלא משתלט על הנתחים אלא מותיר להם מקום להתבלט. יחד עם זאת הוא מוסיף ממד מרתק של עומק (חמוץ, מתוק ומר במכה אחת) לאוכל, והופך את החגיגה למלאה.

הפלפל החריף החמוץ, אותו התעקשתי לנגוס בשלמותו, הפך מיד לתאווה מלאת זיעת מצח, כשהזיתים ושאר חמוצים השלימו ביסים צדדיים מלאי כיף. המיקום הפיזי שלי הקשה על אחת ממלאכות השווארמה האהובות עלי – טיחון ועימבוב בכל ביס, כאילו אכילת המנה היא בועת זמן חסרת נקיפות מצפון קלוריות או ריחניות. ובכל זאת, המנה הייתה רטובה במידה כל הדרך עד לסופה, והשרידים היחידים ממנה היו שאריות שמן על ההגה ומכנסיים מלאות כתמים של אושר.

כת שאינה יודעת את עברה המפואר, שממתין כל העת באמיל, עתידה הקולינרי לוקה בערפל. אך כיאה למאוהבי לאפות וחושקי שומן במנה, הסועדים שבאים בשעריו של חאזן לא שכחו את טעמה של שווארמה איכותית ומינימלית, אבל הם פשוט לא חששו לתת לבשר לצמוח משם ולהתגבש למנת השווארמה הטובה בחיפה.

מאמץ 

שווארמה חאזן, דרך יפו 140, חיפה. שני-שבת, 10:00-02:00

סקר - דלג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו