בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ או מנפץ?

סטייק לבן בפיתה של פונדק אסא הוא שיר ניצחון חילוני עליז

זול, ענק, טעים ולא כשר - כבר 52 שנים מגישים בתחנת הדלק הזו תמהיל בלתי אפשרי של ישראליות. ההלם הגדול הוא שהתפריט שרד תהפוכות שהמדינה שרדה רק בקושי

157תגובות
סטייק לבן בפיתה של פונדק אסא
איתן לשם

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: סטייק לבן בפיתה של "פונדק אסא" בתחנת הדלק בית דגן.

בימים בהם בשר החזיר הולך ומצטמצם מהעין הציבורית, יש מקום די מפתיע בו ניתן עדיין לטעום את ישראל החופשית, העסיסית והלא מתנצלת, בצורת פיתה עם סטייק לבן. פונדק אסא הוא מהאבות המייסדים שעוד נותרו בחיים של ז'אנר המסעדות בתחנות דלק, שלתקופה לא קצרה בישראל היו פסגת השאיפות הקולינריות של משפחה ממוצעת. מסעדות בדרכים הן הבסיס הקולינרי עליו ניצב, למשל, מדריך מישלן (שנהגה כדרך לגרום לנהגים לנסוע רחוק יותר עבור מסעדות, ובכך לשחוק את צמיגיהם מהר יותר). גם בארץ סיפורן יכול לספר לא פחות על המקום בו הן פועלות מאשר על האוכל שהן מציעות. ביקור בפונדק אסא מעלה תחושת אופטימיות זהירה, בימים של פסימיות פרועה.

בתחנת דלק שהייתה פעם על גבול אזור הספר הישראלי, בקצה ראשון לציון והרחק מירכתי כל ישוב אחר, נמצא המוסד שטוען בתוקף כי הוא קיים כבר 52 שנים. כשניסיתי לפשפש בזיכרוני כדי לדלות ממנו את זהותה של ה-מנה במקום, נפנפתי את הסטייק הלבן במהירות. מי מוכר היום בשר חזיר בראש חוצות? הרי כל המסעדות מעלימות אותו, מורידות מהתפריט בגלל שיקולי כשרות ואחרים, או פשוט הופכות למאירות פנים לציבור הדתי, ומחשיכות פנים לזה החילוני. או בקיצור, ללא חשש פרות נמוכות.

סקירה זריזה של היסטוריית הסטייק הלבן מבהירה מדוע הוא נותר מאכל של חדרי אוכל בקיבוצים. בניגוד לכל חלקי החזיר האחרים, השומניים ובשרניים, הסטייק החיוור היה נדמה לי תמיד כמנה להכעיס. לא אוכלים אותו כי הוא טעים, כי אז היינו אוכלים פילה לבן או פשוט אנטרקוט, אלא בגלל שאסור. או סתם בגלל שאהבנו לספר בדיחות על סוג הבשר האחר שאנחנו אוכלים. הפיתה של אסא הזכירה לי את הסיבה שהסטייק הזה חווה 15 דקות תהילה בישראל, אי שם בשנות השמונים.

הגעתי למסעדה שממוקמת בתחנת דלק שהיא היום הדבר הכי רחוק מאזור ספר, וקיבלתי צרור הפתעות. הפתעה ראשונה – אדם שמסתובב ומוכר מברגים. איזה מין דבר מוזר למכור מאדם לאדם. ראיתי כבר מוכרי מגבות, מסטיקים ובובות ברבי, אבל מברגים? נזכרתי שאני בעצם צריך מברג פיליפס ורכשתי. ההפתעה השנייה הייתה הקרבה של ערים כמו ראשון וחולון לתל אביב כשאין פקקים (עשר דקות לעומת שעה וחצי), השלישית הייתה הימצאותו של הסטייק לבן בפיתה בתפריט. 59 שקלים עבור אומצת חזיר עצומה, שנחרכת מול העיניים באחת מעמדות הגריל המחרמנות ביותר בקצה הזה של ראשון.

סטייק לבן בפיתה של פונדק אסא
איתן לשם

כמו כל המקומות המוצלחים, גם באסא ההזמנות מוכנות ומבוצעות על ידי אמני חושים. איך – לכל הרוחות והשדים – הם תמיד יודעים מה למי. איך בזמן שאני פוחד שהגרילמן לא יידע שהבון הזה הוא אני, הוא כבר מביט בי בשעשוע ושואל "מה בפיתה"? הסלטים הביתיים מעוררים רצון להעמיס את כולם, אבל קצת כרוב, טחינה ומעט חציל בלבד הם פשרה של כרסתן. חמוצי הענק הועמסו לצד חצילונים סגולים מוחמצים (סימן שאתה זקן) ושיפקות שעוד יגרמו לי להזיע. ליד כל זה, הגאון מאסא משליך בצל על האש, קריספי ושומני, בעת ובעונה אחת, ושולח אותי לדרכי.

כל ביס שכלל פיתה על האש, יחד עם נתח בשר, מעט בצל וכרוב כהוגן, הרגיש כמו ניצחון. הסטייק הצליח להיות גם ג'וסי ומעוטר בשומן שנמס ברגע שהגיע לפה וגם מוצק וחרוך במידה, כך שיתכתב בצורה מופלאה עם הפיתה ודייריה. נתחי הסטייק ניתקו זה מזה בקלילות, מאפשרים לסועד לכרסם אותם גם מחוץ למעטפת הפיתה האוהבת. אז גם היה ניתן להעריך את מידת העשייה המושלמת והתיבול העדין שהושלך על הסטייק במעמד מתן תורה.

לכך אפשר להוסיף את מידתו הטובה של הסטייק, עצום בגודלו וממלא כל פינה באכסניית הפחמימה שלו. כך שעד הביס האחרון: פיתה מלאה במיץ-שרוף, שאריות כרוב ומעט שומן חזיר, התחושה הייתה של "איזה כיף שיש מנה כזו". ואז התחושה הייתה של שובע, ואז הירדמות באוטו. ואז דפיקה על החלון של ההוא עם המברגים. 

אם רוצים להיזכר שיש מקומות שפויים בארץ, בהם ניתן להשיג בשר טוב במחיר זול וללא תעודת כשרות, אפשר ואף רצוי להגיע לפונדק אסא המקורי. אז גם תגלו סוף סוף מה משך את ההורים שלכם לשם, איך זה הרגיש לחיות במדינה צעירה ולא כל כך סגורה על עצמה, ואיך ישראל הפכה לאימפריה עתידנית כשבאותו זמן חלקים ממנה השכילו להישאר ממלכות טעמים קפואות בזמן. וכן, תוכלו גם לרכוש מברג חדש. מאמץ.

פונדק אסא - ראשון-שבת, 09:00-01:00

_____

להצעות, רעיונות, הערות והארות - כתבו לנו: food@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו