בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ או מנפץ?

טעמנו את הסנדוויץ' שהתל אביביים הכי מרגיזים אוהבים לאהוב

"הסנדוויץ' של איציק ורותי" הוא שילוב בין כל מה שמעצבן בהתלהבות של פודי'ז ובין כל מה שהכי מוצדק בהתלהבות שלהם

33תגובות
הסנדוויץ' של איציק ורותי

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: הסנדוויץ' של איציק ורותי בשינקין.

ב-2016 אירע דבר שישנה את ההיסטוריה האנושית לעולמים. גדול יותר מבחירתו של טראמפ, חשוב יותר מפרישתו של קובי בריאנט – מדריך מישלן העניק כוכב ראשון אי פעם לדוכן אוכל רחוב. "Hong Kong Soya Sauce Chicken Rice and Noodle" הוא השם הכי ארוך לדוכן הכי קטן בסינגפור, שהפך לסמל לשינוי הגדול בעולם האוכל. לא רק ההמונים החלו לסגוד ולפקוד את דוכני אוכל הרחוב, אלא גם השפים הכי בכירים והמדריכים הכי נחשבים. כולם רוצים להיות פשוטים כמו אוכל רחוב, עם טוויסט. הם תמיד רוצים טוויסט, אבל אוכל הרחוב החל לקבל את כוכבי המישלן שלו בדיוק בגלל מה שאין לו – טוויסט. האם המהפכה כה שהחלה לפני שלוש שנים יכולה להגיע גם לישראל, בצורת כוכב מישלן היסטורי?

הסנדוויץ' של איציק ורותי נישא בפיהם של תל אביבים מהזן המרגיז ביותר, כבר 63 שנים. הם נושאים אותו כולל כל המניירות של המקום – לחמניות פשוטות-פשוטות, שעות פתיחה מוזרות-הזויות, מנות מוגבלות-דלות ומחירים לא זולים (15 שקלים לסנוודיץ' קטן). המתלהבים מהחנות הקטנה טוחנים את הרשת עם המלצות וביקורות נלהבות, כתבות מחבקות ובעיקר באמצעות המון האדרה מעייפת. אחרת איך אפשר להסביר באופן הגיוני התלהבות עירונית שלמה סביב סלט ביצים? אלה תל אביביים מהזן המרגיז ביותר לא כי הם לא מפסיקים להתלהב מהפשוט שבמאכלים, הסנדוויץ'. לא, הם מרגיזים מאוד כי הם צודקים.

סרתי אל דוכן הסנדוויצ'ים השנקינאי שמעוצב באופן כל כך ספרטני, שנראה כאילו מדובר בהתרסה אמנותית לצבעוניות התל אביבית עטוית האוזניות. "אתה באיחור של שבעה עשורים", הקניט אותי הבן של אחרי שהצהרתי על ביקור בתולים במקום. על פי רמת העירנות וקליחת השיחה מצדם, היה ניתן לראות בבירור שהם נמצאים לקראת סוף היום שלהם, סמוך לתחילת היום שלי. האם אתלהב מזה? לא תמצאו פה שום מילת עידוד לאנשים שקמים בשעות הזויות. לאנשים שגורמים לכולנו להרגיש חלשים. שני סנדוויצ'ים נחתו בידיי. פשוטים למראה, ומוכנים לשמיטת הקרקע סביב המיתוס הסהרורי הזה סביב הכריך ותו לא הזה.

אלא שעם הביס הראשון שלי הפכתי גם אני לחבר בכת של איציק ורותי. עם הביס הראשון שלי הבנתי למה סוג הלחם לא משנה, העובדה שלא מקבלים אשראי לא משנה ואפילו העוקצנות הצינית-מחויכת של המוכרים לא מצליחה לשנות. כאן אוכלים כריכים, אבל חוזרים בגלל הסלטים. כאן הסתתרה ההצדקה לקימה השערורייתית של הבעלים (סביב אחת בלילה), בסלטים. סלט הביצים המיתולוגי הוא אכן הסמיך, העשיר והטעים ביותר שיכול להיוולד מהצירוף הלא סקסי בהיסטוריה "סלט ביצים". בצוותא עם סלט גזר מתקתק-שומני-חרפרף הם מתאחדים לכדי מגהטרון סלטי, עמוס טעמים שמושלמים עם מעט עגבנייה, מלפפונים חמוצים וקצת חסה. מושלם איט איז. 

הסנדוויץ' של איציק ורותי

הכריך השני ספג את סלט החצילים העדין ביותר שתטעמו בחייכם. שילוב נדיר של קוביות חצילים שהן גם יציבות וגם מתמוססות לתוך הלחמנייה שהיא בית עבורן. סלט הגבינה מנהל מו"מ עם החצילים, בחילופי טעמים וספיגתם שמותירים את שניהם רוויי עסיס ותחומים בבצק עם שומשום. בשני הסנדוויצ'ים מככבים שניים מכוכבי ישראל בראשית דרכה הפולנית – שמיר ושום. הם אלה שמעניקים לסלטים את כוחם הרענן, אך עוקצני ובהם גם טמון כוחו הנצחי של המקום הזה.

ההכנה של הסלטים מאפס בכל יום, ההשקעה הביתית ב"מסה" – כולל תיבול מדויק ושמירה על יד קבועה שמכינה את הסלטים הללו בכל יום מחדש, היא שמציבה את הרמה הבלתי ניתנת לחיקוי של המקום. העובדה שהסלטים המעולים הללו הם שילוב נדיר של ישראל בראשית דרכה (סלטי עוני עם תיבולים מזרח אירופאיים) עם פיוז'ן יהודי שמתבטא הכי טוב בסלטייה הישראלית (כשקוביית חציל פוגשת שמנת), מקבעת את מעמדה ההיסטורי הייחודי של דוכן הסנדוויצ'ים המרופט הזה.

דוכן האוכל הסינגפורי הצליח לספר משהו על תרבות אוכל הרחוב במזרח. תורים ארוכים, אוכל פשוט שמוכן בקפידה וסיפור מעניין על הגירה ושינוי הכיוון של עולם האוכל. כל האלמנטים הללו, יחד עם סלט כל-ישראלי שהוא תוצר ייחודי של נוף המולדת הזו, מתקיימים בסנדוויץ' של איציק ורותי. אחרי למעלה מ-70 שנה של מרדף כושל אחרי כוכב מישלן ראשון לישראל, ייתכן והוא בכלל מסתתר במקום הכי פשוט והכי מפואר שלנו. בדיוק בנקודת החיבור בין אז לעכשיו. "עוד ארבע שנים המקום יוצא לפנסיה", אמרי לי בסיום הבן של לפני שהלכתי. בגלל השעה המוקדמת עבורי (והמאוחרת עבורם) לקח לי קצת זמן להבין – מקדש האוכל הישראלי עלול להיסגר בקרוב. איך אני שונא לראות תל אביביים צודקים. מאמץ.

הסנדוויץ' של איציק ורותי - שינקין 53, תל אביב. ראשון-חמישי, 04:00-11:30

_____

להצעות, רעיונות, הערות והארות - כתבו לנו: food@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו