בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאמץ או מנפץ?

המנה שגרמה לי להבין את האנשים שאוכלים שווארמה בצלחת

מתי קרה לכם שהתחלתם לנשנש שבבי שווארמה "נקיים"? ביהוד מגישים שווארמה מפוארת, שמחזירה את הכבוד שהפך לפרגית ואפילו לא מסיימים אותה בצימאון בלתי נסבל

51תגובות
דונר יהוד

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: שווארמה "דונר" ביהוד.

משחק האסוציאציות מתחיל עכשיו - על מה אתם חושבים כשאני אומר את המילה - "שווארמה"? לאפה, פיתה, חומוס, טחינה, כרוב, שיפקה, חמוץ, שומן ותחושת שובע מוגזמת בואכה "למה עשיתי את זה לעצמי". ברור, כל ילד יודע את זה. אז איך השווארמה קשורה לצלחת? "אני אקח שווארמה בצלחת" הוא אולי המשפט התבוסתני ביותר ששמעתי בחיי. פשרה של חובבי סיחים בעלי בעיית משקל, או סתם כאלה שלא יכולים להתמודד עם האתגר של הלאפה. והרי מה יותר נכון לשווארמה מאשר פיסת בצק הסופחת אותה אליה, ניזונה ממיציה ומשלימה אותה לכדי ביס מלא תאווה? שום דבר, בטח לא צלחת לבנה וחסרת אישיות. כך ידעתי, אבל אז הגעתי ל"דונר".

הדונר ביהוד הוא מוסד קולינרי בן 16 שנים, אך האם הוא ראוי להיחשב "מוסד" בעיר בה פועלות מסעדות בנות חמישה עשורים? התלבטנו על כך, רבנו על כך, השלמנו על כך ונתנו לטעם להכריע. מפני שמדובר באחת השווארמיות הטובות בארץ, החלטנו להחליק את עניין הגיל ולהתמקד במיתולוגיית האוכל של המקום. עד לפני שנתיים המקום פעל בקדמת מוסך. לא בלשון מליצית, כי אם מוסך של ממש שאותו ראית מהחלון בזמן שכילית את מזונך. זו הייתה תפאורה מושלמת לחובב שווארמה, אך האם המקום שרד את המעבר?

שנתיים אחר כך ו-500 מטרים דרום-מזרחה יותר, פסענו אל ה"דונר" – בדמיוננו בהילוך איטי של מקצוענים, במציאות תוך היתקלות בדלת הכניסה ומלמול "סליחה". מול המזמין עומדות שלוש אופציות, כולן נראות עסיסיות ומפתות, סיח הודו נקבה מגיר מיצים, סיח פרגית צהבהב ומגרה שלא כהרגלו ודונר קבב מסוגר בתוך עצמו. אין טעם לזייף התלבטות, אנחנו כאן עבור הדונר ותוך דקותיים הוא נחתך (בסכין ידנית) ופרוסותיו הכה שונות מהסיחים האחרים הונחו בתוך פיתה. גם הפיתה היא פשרה עבורי, אך בגלל ענייני אבחנת טעם, צילום וכד' התפתיתי אליה. 

כבר בביסים הראשונים הבנתי שיכולתי לוותר על הפיתה. חתיכות הדונר הדקיקות הן פלא תרמי, מבחוץ שחומות וקריספיות ומבפנים עסיסיות ורכות. אמנם, הפיתה כאן כדי לעטוף אותן ולתת להן תמיכה פחממתית טעימה, אך באופן לא מודע התחלתי להוציא את נתחי השווארמה – אחד אחד – ולאכול אותם סתם כך. כמו חטיף שווארמה טעים במיוחד, כשעם כל ביס וביס התחלתי להבין את אותם אנשי הצלחת המושמצים. ייתכן שיש ביניהם מובסים, אך בוודאי מסתתרים ביניהם גם כאלה שפשוט מעריכים את טעמה הנפלא של שווארמה טובה בגפה.

טעמו של הדונר היה מופלא בשני מישורים – גם מבחינה מרקמית וגם מבחינת איזון הטעמים, עוקצני אך משאיר מקום של כבוד לבשר. המבחן האולטימטיבי של תיבול ראוי מגיע רק אחרי סיום הארוחה, ונמדד לפי כמות הצמא. מרגישים שהלכתם ארבעים שנה במדבר ומוכנים לשלם הון על מיימיה? תיבול יתר. אבל כאן, גם אחרי המתנה ארוכה לצמא, הוא סירב להגיע. כל מה שנותר הוא געגוע לעוד פתית שווארמה, סתם ככה אפילו בלי טחינה או נגיסת שיפקה להעלאת מפלס הזיעה. 

דונר יהוד
איתן לשם

יש כאן רעיון לחטיף שיכבוש את השוק (כל הזכויות שמורות, נגעתי בשחור), אבל יש כאן גם כתב אשמה לשווארמיות וואנביז. הן מציעות סיח פרגית, נטול עסיסיות אך עמוס תיבול, שמסתכם בצימאון רב ותחושת חרטה רוויה. הן מרדדות את הסיח, מנסרות את הענף עליו הן יושבות וגורמות נזק לקהילת השווארמה בישראל. כאילו לא חסרים לה נזקים בריאותיים ואחרים. ב"דונר" מחזירים את הכבוד, באופן בו מורגלים רק תושבי חיפה. הם עושים זאת בצנעה ובטעם טוב, כזה שאפשר להזמין אפילו בצלחת מבלי להרגיש תבוסתנים של החיים. מאמץ.

דונר - אברהם גירון 20, יהוד. ראשון-חמישי, 10:00-22:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו