טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זו מסעדה מצוינת, חוץ מהאוכל המזעזע

החל בזרוע תמנון חשודה וכלה בחתיכות בצק קרות ממולאות במי דגים שמתאימים, אולי, לקירור גנרטור — "ביסטרו מלון רוטשילד" הוא תאונה קולינרית מחפירה

"ביסטרו מלון רוטשילד".
עידן גור
54תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

חורחה לואיס בורחס העיר פעם על האפשרות לכתוב ביוגרפיה של מיכלאנג'לו שלא תזכיר את עבודותיו. החיים הרי אינסופיים, וההיסטוריה מקוטעת, וכך אפשר לתכנן, דרך משל, ביוגרפיה שתורכב מסדרת הפרטים 5-10-15 וכו', ש"דוד" או "הקפלה הסיסטינית" כלל אינם נזכרים בה. זו תהיה ביוגרפיה עשירה, אמיתית ומדויקת. אבל. באותו אופן, לו הייתי יכול לכתוב ביקורת על "ביסטרו מלון רוטשילד" בלי להזכיר אוכל, זו היתה, בלא ספק, אחת הביקורות הנלהבות של השנה.

מסעדה מצוינת. באמת. כורסאות עור נוחות, שירות מקצועי, אווירה נעימה, תפריט מרתק. והייתי יכול להמשיך לשורר עוד ועוד בשבחיה, רק שלדאבון הלב טעם האכזבה שב ועולה בפי. כי האוכל שמוגש ב"ביסטרו מלון רוטשילד" הוא אוכל מחפיר. וזה לא היה כל כך נורא, לו לא היה ברור שזה אוכל מפוספס.

התפריט, כאמור, מרתק. המנות תוכננו ביצירתיות ובשום שכל. הן מגוונות, עשירות, מחויכות, צבעוניות ובחלקן הגדול: בקושי ניתנות לאכילה. עם יוצא דופן אחד: המנות האחרונות - שעליהן אחראית יערה ורד. אבל כמונו: רוצים סוף מתוק? קודם החתחתים.

הארוחה נפתחה בשתי מנות ראשונות. האחת תוארה כך: "סביצ'ה דג ים 'לצ'ה דה טיגרה' של פלפלים ירוקים חריפים וסורבה בטטה". "חלב נמרים" הוא, במקור, המישרה ההדרית החריפה שמשמשת לסביצ'ה פרואני (יש לה, כמובן, גם שימושים נוספים). זה שם מעורר ציפיות, והמבט הראשון בערימה הקטנטנה שהונחה במרכז הצלחת לא התחיל אפילו לספר על גודל ההחמצה.

ראשית, המנה היתה קרה. מאוד. כאילו מישהו הוציא מכל מהמקרר, שפך בכפית מעט על הצלחת, הוסיף גוש קפוא וקרחי של סורבה בטטה והחליט שזהו, מנה. שנית, כבר בטעימה הראשונה התעוררה תהייה: איפה הדג? המלצר טען שמדובר בלוקוס, וכשאתה משתמש בחומרי גלם שכאלה מן הראוי להדגיש אותם, לחלוק להם כבוד. עם זאת, אפשר לקבל גם פילוסופיית אוכל אחרת: כזו הגורסת שהמטרה היא להגיע להרמוניה שבה כל הרכיבים נטמעים זה בזה. קריאת המשפט לוקחת יותר זמן מאכילת המנה הקטנטנה הזו, ועם אותן תוצאות: לא מרגישים דג. ניסיתי לפשפש אחר דג. אני לא מוכן להתחייב, אבל נדמה לי שמשהו אפרפר רוטט שנראה כמו חתיכת הגבינה שנפלה לפני שנים לקצה מגירת הירקות במקרר, אכן היה נתח דג.

ביסטרו מלון רוטשילד
עידן גור

וזו עוד היתה המנה הפיקנטית הטובה בארוחה. ממול הגיעה מנה שתוארה כ"ברוסט טלה, קרפ, קציפת יוגורט־נענע וסלט עלים קטן". על פניו, גרסת שף מחויכת לשווארמה טורקית. בפועל? שווארמה מחוממת. אבל לא סתם. לא מה שבעל הבית חתך בצהריים והבחור חימם בערב, אלא מה שבעל הבית חתך ביום שישי, הקפיא, ועכשיו, ביום שני, הבחור מוציא ומחמם. נתחים יבשים, תפלים, נטולי חיות. אכלתי נסורת בקרפ. וזה היה בזבוז. כי ברור היה שזו מנה יצירתית שתוכננה בכישרון: הקרפ היה הלחם הטורקי הדקיק, מקצף היוגורט בנענע היה אוורירי ופיקנטי ואפילו הסלט קרץ בשיקטאש. אבל הפער בין התכנון לביצוע הפך את המנה ממשעשעת לכזו שהיתה גורמת לכלה מאיסטנבול להסמיק מכלימה.

ועדיין, הרע באמת היה לפנינו. למנה עיקרית קיבלנו משהו שהתפריט כינה "קונפי תמנון, ניוקי פריזאי, קרם דלורית, אפונה ירוקה וחמאה חומה". בתוך שלולית כתומה מנוקדת חלוקים לבנים נח לו קצה זרוע - אחד, יחיד ובודד - של תמנון. מפתה בערך כמו זנב שניתק משממית. זו מנה שבכנות לא קל לאזור אומץ ולהתחיל לאכול. נגיסה ראשונה: קר. לגמרי. שינסתי מותניים וניסיתי מעט מהתמנון. הוא היה קשה, צמיגי, צונן, והיה לו טעם לוואי מוזר. עברו המון שנים מאז הפעם האחרונה שבה אכלתי תמנון מקולקל, ואני לא בדיוק זוכר את הטעם. העזתי פעם נוספת, מעט. ושוב: טעם לוואי מוזר. ניסיתי בכל הכוח להיזכר: האם זה טעם תמנון מקולקל? לא הצלחתי, אבל גם לא הצלחתי לאזור אומץ להמשיך. עברתי לשלולית ולחלוקים. השלולית היתה קרם דלורית סתמי, החלוקים היו ניוקי צרפתיים (כלומר: כופתאות סולת) שיכול להיות שלפני חימומים הרבה היו טובים. ככה, הם נראו כמו דמעות שהתאבנו מצער על המנה.

ואז הגיעה מכת המחץ: "פילה לוקוס, טורטליני בוייאבס, שומר צלוי בפסטיס וזעפרן". לא נשמע נהדר? מה יכול להתאים ללוקוס יותר מאשר טעמי אניס מרובדים? רק שאת המנה הזו אפילו לא טרחו לחמם. היא הגיעה קרה. לגמרי. טורטליני קרים ובתוכם מי בוייאבס קרים ולידם רסיס דג שקור עוד היתה הקטנה במגרעותיו. לנתח הדג - הקטן עד מבוכה - היה טעם לוואי עז של שמן דגים, והוא היה רטוב. לא עסיסי: מזיע. תכופות, שני הסימנים האלה הם אינדיקציה לדג קפוא. קשה להאמין. ההסבר השני, שעולה בקנה אחד עם ריח הדגים החריף שנדף מהנתח, הוא שמדובר בדג מאוד, אבל מאוד, לא טרי. אבל את זה אני אפילו לא מעז להעלות על הדעת. ובכלל, הדג נתן גושפנקה סופית לתחושה שליוותה את הארוחה: הרגשתי כאילו אכלתי שאריות של ארוחה שהוגשה, במלוא תפארתה, בשבוע הקודם. לצד הדג הנורא - אולי נתח הדג המחפיר ביותר שאכלתי בשנים האחרונות - הונחו הטורטליני עם הבוייאבס. שוב, אולי זו מנה מוכנה שחוממה במכה, אולי התרגיל של פסטה ממולאת מרק גדול על היכולות, אבל בפועל הגיעו חתיכות בצק קרות לגמרי ממולאות במי דגים שאפשר היה להשתמש בהם, אולי, לקירור גנרטור. אפילו השומר - בפסטיס ובזעפרן - היה מתחת לכל ביקורת: מתכתי, צמיגי, צפוד ומעורר תיאבון בערך כמו זרוע התמנון מהפרק הקודם. וכך, מנה שעל פניה היתה אמורה להיות חגיגת טעמי ים ואניס התגלתה בפועל כקטסטרופת מק וניחוח שמן דגים.

הקינוחים, לעומת זאת, היו מעולים. הם אמנם לא הצליחו להעלים את הריח הזה שנדבק לאף של תמנון מבוזה ושל דג מיוזע, אבל כשלעצמם הם היו נהדרים. מנה שמכונה "פורפליי (Foreplay, טורח התפריט לבאר) היתה ראיה לכך שכנראה במסעדה הזו איכות המנות עומדת ביחס הפוך לאיכות השם: מוס שוקולד ודובדבני אמרנה הוקף בקרם אנגלז משובח עם חליטת ארל גריי ולווה בג'לי וויסקי. כל כפית מהמנה חשפה עושר טעמי קרם אנגלז משובח, מוס שוקולד אוורירי וניחוחות מעשירים של ארל גריי ואלון. יצירת מופת קונדיטורית. לא פחות. ממול הגיעה עוגת גבינה על בסיס בצק קרמל שהתפריט תיאר כ"עוגת הגבינה האפויה המושלמת", ובפעם הראשונה, והיחידה, בארוחה הזו הטקסט תאם את המציאות. לא את המציאות בהעדר הדבר החשוב באמת: את המציאות כהווייתה.

חשבון בבקשה

סביצ'ה דג ים 64 שקל
קרפ טלה 64 שקל
קונפי תמנון עם
ניוקי פריזאי 94 שקל
פילה לוקוס עם
טורטליני בוייאבס 148 שקל
פורפליי 45 שקל
עוגת גבינה 40 שקל
מוגז גדול 27 שקל
טיפ 68 שקל

סה"כ 550 שקל

ביסטרו מלון רוטשילד. שד' רוטשילד 96, תל אביב יפו. טל' 03-9578888



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות