טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נורדיניו" הוא המקום של הרגע. אבל מה יקרה כשהוא יחלוף?

האינסטגרם התפוצץ מתמונות, האייטמים צוחצחו היטב והסקרנים כבר החלו להציף את "נורדיניו", המעדנייה-הסנדוויצ'ייה החדשה והמסקרנת. אחרי שדוכני כריכים אחרים נסגרו בתל אביב באחרונה, האם היא תצליח להחזיק מעמד?

כריכים ב"נורדיניו"
מוטי מילרוד
28תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

"כריכים", אמרה פעם מישהי בדיון משרדי סוער בנושא, "זה עניין בעייתי. יש להם חלון זמן מאוד מסוים ביום שהם באים בול, מושלם, אבל שעה אחר כך הם כבר מפספסים, נהיה פער בין הפנטזיה לסיפוק. קח למשל את הכריך הכי טעים בעולם, אבל תיאלץ לאכול אותו כארוחת הצהריים שלך – אתה תתבאס, משהו שם לא יסתדר לך. בסוף בסוף, הם לא מצדיקים את זה". לא בטוח שאני עומד במאה אחוז מאחורי התזה המעט קיצונית הזו, אבל אפשר להבין את העיקרון שלה.

שלוש פעמים נזכרתי בשיחה הזו בחודשים האחרונים. בפעמיים הראשונות זה קרה כששמעתי ששתי סנדוויצ'יות תל אביביות שנפתחו בה בשנתיים האחרונות (ואף זכו כאן במדור ללא מעט שבחים), "יום טוב" ו"ברווזי", נסגרו כלעומת שהפציעו. לא הרבה קישר ביניהן, בחייהן ובסגירתן, אבל קשה שלא לתהות: יכול להיות שכריכי הדור החדש, מושקעים ומוצלחים ככל שיהיו, פשוט לא מצדיקים עסק בפני עצמו? שאם הם לא מתחברים למיקום טוב, קפה פופולרי או תפריט רחב יותר, זה לא יחזיק? שבסוף, אחרי גלי ההתלהבות והדגימה הראשונים, אנשים יעדיפו סנדוויצ'יות פשוטות וקלאסיות, או פשוט יתארגנו על חומרי גלם מעולים וזמינים, ויבנו בעצמם בבית את כריך החלומות שלהם?

הפעם השלישית היתה בדרך ל"נורדיניו", המעדנייה-סנדוויצ'ייה החדשה שנפתחה לפני כשבועיים בצמוד למסעדת-האם "קפה נורדוי", בפינה של נחלת בנימין וגרוזנברג. אחת לכמה ימים מתקבע הדיבור בתל אביב על מקום אחד בלבד – עד הבא בתור, כמובן – וזה היה המצב במקרה של "נורדיניו" (מחבב את השם בעל הקונוטציה הברזיאלית-כדורגלנית, למרות שהמקום עצמו רחוק ממנה מאוד). האינסטגרם התפוצץ מתמונות מפתות, האייטמים במדורי האוכל צוחצחו היטב וראשוני מוכי ה-FOMO כבר מיהרו להתייצב, ואני לא יכולתי שלא לתהות פעמיים: עוד מעדניית כריכים זה משהו שאפשר להצדיק? ואם כן, האם היא תחזיק?

"נורדיניו". מה שנגמר, יתחדש רק מחר
מוטי מילרוד

עקרונית, הגענו בשעה משביעת רצון ובטן לסנדוויצ'ים. מעשית, גילינו של"נורדיניו" חוקים קשוחים למדי, שילוו אותה לא רק בתקופה הקרובה לאחר הפתיחה אלא, נאמר לנו, יישמרו גם בהמשך: התוצרת במקום לא מתחדשת לאורך היום; מה שנגמר – יתחדש רק מחר. וכך, למרות שלא באנו בשעה מאוחרת, על הוויטרינה של המעדנייה כבר הוצמדו כמה מדבקות שהכריזו "נתראה מחר", היכן שקודם לכן המתינו מיני כריכים, עוגות ומאפים שהסתפקו בלהצית את הדמיון בלבד. תחושת פספוס מסוימת עלולה ללוות את כל מי שיגיע לכאן.

אז הסתפקנו במה שמצאנו, וגם זה לא מעט. מסקציית הכריכים השלמים בחרנו בפרעצל עם סלק וגבינת ברי (42 שקל) ובכריך מלחם אגוזים עם ארטישוק וברוקולי (38 שקל); ומכריכי הבאגט המאורכים שמהם נפרסות חתיכות במכפלות של 11 ס"מ (19 שקל לחתיכה) לקחנו קיסר עוף ושינקן-אמנטל חם. וזה עוד עניין עם כריכי הדור החדש המושקעים: מדובר בעניין לא זול, בלשון המעטה, כזה שמדגדג או משתווה למחיר ארוחת צהריים שלמה בלא מעט מקומות. נכון, אין ויכוח על האיכות, אין מקום להתחיל בכלל להשוות לכריכים גנריים של רשתות בתי קפה, אבל המחשבות על העלות מול התמורה הן בלתי נמנעות בז'אנר הזה.

כריך באגט ב"נורדיניו". מעלה מחשבות על עלות ותמורה
מוטי מילרוד

בכל מקרה, כל הקולקציה שמילאה לנו את המגש היתה מוצלחת, אפילו מאוד. כנראה שלעולם לא יימאס לנו מטרנד הפרעצלים – פחמימה שחומה, רכה ומושלמת שאין כמעט תוכן שלא יתאים לה; הברי והסלק, לא שילוב חדש בתחום, עבדו מצוין עם חיזוק קל של חומץ בלסמי ויצרו כריך קליל באופן מפתיע. כריך הברוקולי-ארטישוק היה מעולה במיוחד, ונבחר בקלות למצטיין: פרחי ברוקולי קצוצים ורעננים, פרוסות ארטישוק קטנות ורעננות, וגבינת מוצרלה באפלו שהעניקה רטיבות עסיסית לכל העסק.

כריכי הבאגט היו קלאסיים בקטע טוב. האם אנד צ'יז שחוזק בחמאה ונקלה קלות בתנור, זה לא משהו שאפשר ליפול איתו באמת, הגם שפרוסות הבשר היו עדינות ונהדרות; ואילו כריך הקיסר היה גרסה חביבה מאוד לסלט המוכר. מה שכן, לא בטוח ש-11 סנטימטר יספקו מישהו, 22 הם כבר יקרים יחסית לתמורה המתקבלת.

"ריינבו מרציפן". לא רק יפה
מוטי מילרוד

לא התאפקנו כמובן אל מול אפשרויות המתוקים של "נורדיניו". רובן כבר לא היו זמינות – מתברר שזה קורה בחלוף כשעה מפתיחת המקום בבוקר – אבל ממילא רצינו לדגום את שני הכוכבים הבולטים: ריבועי קראק פאי וריינבו מרציפן (9 שקלים כל אחד).

כאן, לדעתנו, יש בינגו מהסוג של "איך לא חשבו על זה קודם?". אף בן אנוש, גם לא חבורה, זקוקה לפרוסת קראק פאי שלמה; זה פשוט, אל תכחישו, טו מאצ'. ריבוע קטן, שעוד מחזיר לך עודף מעשרה שקלים, הוא פיתרון קסום. אנחנו, מוזרים שכמונו, דווקא מעריצי מרציפן מושבעים – ולכן חיבבנו אפילו יותר את ריבוע השכבות הצבעוני, שסיפק הצדקה שחורגת בקלות מגבולות האינסטגרם שם הוא מככב.

הפוטנציאל והביצוע של "נורדיניו" – מהאנשים שאחראים גם על הבוטקה הסופר-פופולרית "קפה הבימה" – משכנע למדי, כך שאפשר לסמן וי על שאלת ה"מצדיק". לתשובה בעניין ה"יחזיק?" נצטרך לחכות עוד קצת.

נורדיניו. נחלת בנימין 27, תל אביב. פתוח: א'-ו' 19:00-8:00.

אוכל בעמידה – כל הביקורות

ריבוע "קראק פאי". בינגו
מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות