טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פלאפל. וסביח. ושניצל. באותה פיתה. וזה חלום

"בוטקה 23", דוכן חדש בשכונת התקווה, מציע קומבינציה משולשת בתוך פיתה מאודה – והתוצאה לא השאירה אותנו אדישים

פלאפל-סביח-שניצל ב"בוטקה 23"
מוטי מילרוד
40תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

לולא הכדורגל, סביר להניח שלא הייתי מסתובב באמצע הלילה בסמטאות שכונת התקווה ללא חלק עליון – ועוד פעמיים! – בסיומם של משחקים סוערים ולטובת הימנעות מבלגנים מיותרים, עד שהתרחקתי מספיק בשביל ללבוש בחזרה את החולצה האדומה. זה לא הצחיק אותי בזמן אמת לפני כך וכך שנים, בטח לא כמו עכשיו, אבל איכשהו אז וגם היום נותרו השכונה והשוק שלה מהמקומות האהובים עלי בתל אביב. קצת בגלל הכדורגל, הרבה בגלל האוכל.

ודווקא בגלל זה, אני חייב לכתוב – מדובר בפספוס. בטח בהשוואה לשני המתחרים הגדולים: בעוד הכרמל וסביבתו הם אימפריה של אוכל רחוב – מקלאסי ועד מודרני – ומסעדות-מעדניות-דוכני שוק לוינסקי הפכו למוקד עלייה לרגל לתיירי פנים וחוץ, התקווה נתקעה. כן, בסדר, נקודות הזכות בהחלט ידועות: השיפודים של מוצפי/בוסי/שמש/אווזי (כל אחד והפייבוריט האישי שלו), דוכן הסאלוף, הקובות ב"מעדני אילנית", הסו-בורק של דילק, מסעדת השוק "הקובייה" וקפה "הודיה" שממול – אבל לא הרבה יותר מזה. ובעיר שבה אפשר לספור עשרות דוכנים ומזללות בקטע רחוב אחד, היעדרם היחסי פה גורם לשכונה להישאר בגדר פוטנציאל אוכל לא ממומש.

"בוטקה 23". לא חושפת את השוס החבוי בה
מוטי מילרוד

אבל אולי יש תקווה לתקווה, אפילו שתיים, שייתכן ומבשרות על התעוררות בתחום. הראשונה עוד בחיתוליה – שלט גדול בסמטת המבשר, באזור דוכני האטליז, המודיע על חזרתה הקרובה של מסעדת דוד חביב, הפנינה העירקית של השוק שנסגרה לפני שנתיים, היחידה שהצליחה היטב ובמקביל על קרייב לשיפודי בשר ולקובות בשלל צבעים וסגנונות. ממתינים בחוסר סבלנות.

השנייה אינה הבטחה עתידית אלא מתרחשת ברגעים אלה ממש, ועוד איך. דוכן "בוטקה 23" נפתח ממש באחרונה, ברחוב אצ"ל הראשי, ונראה שכבר קנה לעצמו ציבור מעריצים קטן בשכונה ומחוצה לה. מראהו ממותג קלות ועיצובו מודרני יחסית, שניהם קצת יותר מהממוצע באזור, אך הם לא מגלים את הלהיט המסתתר בו. גם לא התפריט, שמציע שלוש מנות קלאסיות וסטנדרטיות לגמרי: פלאפל, סביח ושניצל (32-18 שקל, פיתה או בגט, ויש גם חצאי מנות).

השוס, סוד גלוי לאלו שכבר מכירים את הדוכן, הוא המנה שנקראת כאן "פיתה בוטקה" (30 שקל). ומה בתוכה? פלאפל. וסביח. ושניצל. ביחד. ההפתעה כפולה – ראשית, עצם קיומה של המנה; קומבינציות מוגזמות-לכאורה כאלה מגיעות בדרך כלל מאזורי ההמבורגר-פיצה ונדירות יותר במנות קלאסיות-עממיות שכאלו. ושנית, שהתוצאה מוצלחת.

"בוטקה 23". הפיתות המאודות והסלטים הטריים הם רקע הולם למנת הדגל
מוטי מילרוד

מה מוצלחת, פצצה. זה מתחיל בפיתות של "בוטקה 23", שממתינות בתוך מתקן אידוי המעניק להן רכות מדהימה וקטיפתית, ובאופן פלאי גם מגביר את גמישותן עד כדי דביקות של ממש, כך שהן עומדות היטב במשימה הכמעט-בלתי-אפשרית של להכיל את מה שנכנס אליהן מבלי להיקרע. הטעם הנהדר שלהן ליווה אותנו בכל ביס, כמו גם המחשבה למה הטכניקה הזו לא נפוצה יותר במקומותינו.

זה ממשיך בכל הנלווים. הסלטים הבוהקים מטריות, החמוצים הקצוצים דק, העמבה התקוואית המצוינת, הלימונים הכבושים, החריף המתון ומעל כולם – צ'יפס "מתנפח" טרי, מהסוג שכבר לא פוגשים הרבה, פרוסות לא אחידות של תפוחי אדמה שמקבלים מעטפת בלילה של קמח-ביצה טרם הטיגון, מה שמוציא אותם משם פריכים מבחוץ, רכים מבפנים וטעימים בצורה ממכרת. אפשר להזמין מנה בנפרד (10 שקלים) או לבקש בתוך הפיתה, או סתם להמתין לרגע שבו אנשי הדוכן מעבירים בין הזוללים דף נייר ועליו הצ'יפס, עם רוטב לימון-שום שרק מקפיץ אותו מעלה-מעלה.

צ'יפס "מתנפח" ב"בוטקה 23". ממכר
מוטי מילרוד

כל אלו רק משמשים רקע הולם לטריו שבתוך הפיתה. שלושה מרכיבים, שכל אחד מהם טוב בפני עצמו אך לא יוצא דופן: אחלה פלאפל, לא מהסוג המחופף והזול, כדורים קטנים ועזי טעם; פרוסות חצילים שטוגנו כמו שצריך – דקים, מתקתקים, רכים מבפנים אך לא רכרוכיים מדי; ושניצל טרי, גדול, דק, עסיסי, מצופה בפירורים שתובלו קלות. אך הכניסה של שלושתם ביחד – בנוסף לביצה חומה ותפוח אדמה שבושלו ארוכות על אש קטנה, עד שקיבלו את הצבע והטעם המושלמים – מייצרת משהו שאין דרך אחרת להגדירו מאשר סינרגיה.

"פיתה בוטקה" ב"בוטקה 23". עדיין לא הבנו איך זה עובד, אבל זה קורה ובגדול
מוטי מילרוד

כמו במנות הטובות באמת, יש כאן שני משחקים – של טעמים (קצת חריף, קצת מלוח, קצת חמוץ, כל מרכיב מושך לכיוון אחר מבלי להשתלט ובסוף כולם נפגשים ועושים שמח באותו הביס) ושל מרקמים (הפיתה הקסומה, כשבפנים הפלאפל והשניצל הפריכים, החצילים-ביצה-תפוח אדמה הרכים) – ושניהם מסתיימים בניצחונות מבריקים ומשכנעים.

אנשים, באופן טבעי, עלולים להירתע מהקומבו הזה. על פניו זה באמת נשמע כמו עומס לא הגיוני, בראש ובבטן. אנחנו בעצמנו, היינו שלושה כשבאנו לאכול, עדיין מנסים להבין איך זה מצליח להחליק כל כך בכיף. לא בטוח שהצלחנו, אבל אנחנו לא יכולים לחכות עד לפעם הבאה.

בוטקה 23. האצ"ל 23, תל אביב. טל' 052-6557799.
פתוח: א'-ה' 20:00-8:00, שישי 15:30-8:00.

אוכל בעמידה – כל הביקורות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות