בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"עוד כתבות","items":[]}

דוכן איטלקי לא מוכר, מקום חדש ומדובר – ובשניהם הבצק פשוט נהדר

הניחו למאפים העצובים והמיושנים להישאר מאחור – תל אביב מספקת לכם שלל פחמימות מושקעות. שני מקומות חדשים, דוכן איטלקי בשוק הכרמל ו"שנסקי ברנסקי" של אנשי "ג'סמינו", הם הוכחה טרייה ונהדרת לכך

17תגובות
פיצות בדוכן האיטלקי של פפה
ערן לאור

"נגיד ואתם במאפייה מפוקפקת ומתים לאכול", צייצה באחרונה מישהי ופתחה דיון ער בסוגייה, "מה יהיה המאפה-ביטחון שלכם?". שאלה טובה. כולנו היינו שם. בסוף הלילה, או ליד האיצטדיון, או בתחנה מרכזית, או סתם עם שעה לשרוף איפשהו. והם מסודרים שם מולכם, שורות-שורות – בייגלה, סמבוסק, פוקצ'ות, פיצות, בורקס – כל אחד וברירת המחדל שלו. מעריץ את מי שלא נכנע ונכנס או נכנס ונכנע.

ציוץ מאפי הביטחון - דלג

אבל צריך להודות, אין באמת סיבה. הבנתי את זה בדרך הלא-קשה-אם-כי-מעפנה, כשבסוף עוד משחק בלומפילד התפתיתי (שוב) למאפה הקרוי משום מה "פיצה", למרות שאין לו בצק של פיצה, אין לו רוטב של פיצה ואין לו גבינה של פיצה. הוא סגר פינה, כן, אבל בדרך הבהיר עניין די חשוב ולא מספיק מדובר, ולכן ידובר בו כעת: הקפיצה העצומה שנעשתה פה בתחום הבצק.

תחשבו על זה. כל המבורגרייה מעודכנת מתחמשת בלחמניות רכות וטריות, אין מה לדבר על פיצריית רחוב חדשה ללא בצק בעבודת יד, המאפייה המסורתית הממוצעת שודרגה ל"בייקרי" עם אובייקטים מושקעים, ונדמה שאיפה שלא תסתכלו תמצאו מחמצות ובריושים לרוב. הסטנדרט הנוכחי בתחום רחוק אלף שנות אור ממה שהיה כאן לפני, נאמר, חצי עשור.

פפה והבצקים בדוכן. העיניים יעשו לבד את העבודה
ערן לאור

הדוכן חסר השם והמאולתר-למראה שנפתח לאחרונה בסמטת יחיא קאפח, הוא דוגמה מצוינת. עומד בו בחור בשם ג'וזפה (פפה), איטלקי שהגיע מנאפולי, פותח בצק טרי כאילו כלום, מכניס לתנור ושולף משם אובייקטים שמייתרים את הניסיון שלכם לחלץ ממנו הסברים באנגלית מצומצמת, כי העיניים שלכם יעשו את העבודה במקום: פיצות, פוקצ'ות, קלצונה וגם ספוליטאלה, פצצת בצק העלים והריקוטה שמיד נדון בה.

פוקצ'ות אצל פפה בדוכן. סוגרות בקלות ארוחת ערב או פיקניק
ערן לאור

הפיצה האישית (15 שקל) זהה לכאורה לאותה פיצת מאפיות מוכרת שלעיל. אבל איפה זו ואיפה היא. בצק אמיתי, תפוח אך קל, מלא טעם וטריות, שמעליו שכבה דקה של רוטב עגבניות בסיסי וטוב – מתקתק מעט, נגיעות שום ואורגנו – וכמות יפה של מוצרלה וקצת פרמז'ן. הוזמנה גם פוקצ'ה (20 שקל לחתיכה גדולה) – עם בצק דק ופריך יותר, ללא גבינה ועם הרבה יותר עשבי תיבול ושום; פפה מזליף עליה שמן זית ומכניס לתנור לחימום נוסף, ממנו היא יוצאת רותחת ונפרסת לריבועים קטנים וממכרים, מהסוג שכיף לאכול במקום אבל שווה יותר כנראה לוותר על החימום ולארוז הביתה או לפיקניק.

ספוליטאלה בדוכן של פפה. מתוק, קטן וחלומי
ערן לאור

והיה, כאמור, גם ספוליטאלה (15 שקל) – להיט בתי הקפה והמאפיות הטרנדיים – קונכיית בצק עלים הבנויה דפים דפים וממולאת קרם. במקרה הנוכחי אצל פפה מוגשת כמובן הגרסה הנאפוליטנית, במילוי ריקוטה עם נגיעות וניל וגרידת תפוז. זה מתוק אבל לא מדי, קטן אבל בא בול, חלומי אבל באופן כל כך אגבי ובסיסי.

"שנסקי ברנסקי". לא ברור מה הוא, ברור מה הוא לא
ערן לאור

ואם הדוכן של פפה הוא הפשטות בהתגלמותה, את "שנסקי ברנסקי" הרבה יותר קשה להגדיר. בר? בית קפה? מזללה? כנראה שגם וגם וגם. מה זה לא? "'ג'סמינו' החדשה", כפי שיזדרזו כנראה רבים לכנות את המקום החדש שנהפך למדובר עוד לפני שפתח דלתות, משום שהוא חולק את אותה מדרכה ואותו בעלים עם הפיתה הכי אהובה בעיר. בכלל, מביקור וחצי שם נראה שהעניינים שם עוד מתגבשים – בעיקר סביב עניינים תפעוליים כמו שעות פעילות, ניהול ההזמנות ואומדן המנות הדרושות – שזה הגיוני לגמרי.

כריך סטרקינו ב"שנסקי ברנסקי". צבעוני ועשיר
ערן לאור

אלא שדווקא בענייני האוכל נראה שסגורים שם על עצמם יופי, והתוצאה בהתאם. גם כאן, לפני ואחרי הכל, יש בצק נהדר, שהוא הסיבה להתכנסותנו הפעם; פוקצ'ות טעימות, אווריריות, לא דחוסות, עם מעטה קשיח ומתפצח ותוכן רך וחם, שכמובן נאפות במקום, מתמלאות בשלל אפשרויות והופכות לכריכים עשירים ומעניינים (30-27 שקל בהרצה): רוסטיקו (ירקות גריל – חציל, פלפל, פטריות, עגבניות ועוד), קפרזה (פסטו, עגבנייה, מוצרלה), סלמון כבוש (עם גבינת שמנת, צלפים, מלפפון חמץ ובצל), סטרקינו (עם סלק, פלפל אדום ובצל סגול בגריל) ובשר מעושן (עם מיונז, חרדל, מלפפון חמוץ והמון עלים ירוקים). חוץ מאלו יש כאן גם המבורגר, סלטים ולעת ערב גם פיצה.

כריך בשר ב"שנסקי ברנסקי". מהטעימים שנדגמו כאן
ערן לאור

הזמנתי את השניים האחרונים. כריך הסטרקינו התחרה בעצמו בשאלה מה הוא יותר – צבעוני, מגוון או טרי. כמות יפה של מעין אנטיפסטי, פרוסות של ירקות שזכו לקלייה טובה ולתיבול מינימלי, ושביניהם שובצו חתיכות גבינת הסטרקינו – לבנבנה, קרמית ורכה, שנתנה טעם שמנתי לכל ביס וגם ספגה טעמים ממה שסביבה.

פוקצ'ת הבשר הפתיעה ממש. מה שהתחיל כבחירה טריוויאלית (אגב "מאפה ביטחון"), התגלה כאחד מכריכי הבשר הטעימים ביותר שדגמתי במסגרת המדור – שכבות-שכבות של פרוסות בשר דקות ועסיסיות, מעושנות הרבה ומומלחות מעט, שקיבלו מחבריהן הירוקים קונטרה מצוינת במרקם ובטעם. וכשכל זה ממוקם לו בתוך פוקצ'ה טרייה, שנשלחה לאחר ההרכבה לאפייה נוספת בתנור ויצאה משם לוהטת ופריכה, אתם לא באמת זקוקים לתהייה האם זהו בית קפה שיאכיל אתכם בזה בבוקר, מזללה שתסדר לכם את הצהריים או בר שיסגור לכם את הלילה. וחשוב מכך, אתם בטח שלא זקוקים עוד למאפי ברירת המחדל שלכם.

הדוכן של פפה (יחיא קאפח 4), שנסקי ברנסקי (אלנבי 97), תל אביב.

אוכל בעמידה – כל הביקורות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו