טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"טנדור": אין עשן בלי אש, אבל גם היא לא תמיד מספיקה

בין כל האוכל המהונדס שמציע שרונה מרקט, לדוכן החדש "טנדור" יש פוטנציאל מסקרן ותנור עתיק שעשוי להפוך לטרנד הבא. אז למה הוא לא הולך עם זה עד הסוף?

מנה בפיתה ב"טנדור"
שני בריל
38תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

איך טרנד נולד? מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה. קודם תיתקלו בו במתכונתו המקורית והפשוטה; אחר כך, מישהו – כנראה צעיר – יאמץ אותו ויעניק לו איזה טוויסט בוטיקי מעודכן, שיתברר כמוצלח; ואז יעוט על המציאה החדשה מי שמכוון להמונים, מתוך תקווה שהעניין יתפוס. תפס? ברכות, קיבלתם להיט שתתקשו להימלט מפניו.

בדרך כלל מדובר במנה מסוימת או בז'אנר שלם שמפציע/מתקמבק באחת, אבל במקרה הזה – מדובר בלא אחר מתנור. שלוש פעמים נתקלתי בחודשים האחרונים בטנדור המככב בדוכני רחוב חדשים: ב"ראג' מאהל", מסעדת הפועלים ההודית הנהדרת שבאזור המוסכים של יד חרוצים; אחר כך ב"סון רון", אחד מהמועמדים המובילים מבחינתי לתואר "דוכן האוכל הטוב של השנה"; וכעת ב"טנדור", דוכן חדש שנפתח באחרונה בשרונה מרקט.

וגם אם אולי מוקדם להכריז על העניין כטרנד של ממש, בינתיים זה מתנהל ממש לפי הריטואל: התחיל באופן מסורתי וקלאסי, תפס כיוון מפתיע לקולינריה צעירה שלקחה אותו צעד קדימה והפכה אותו ל"מגניב" (המירכאות אינן ציניות במקרה הזה; אם טרם דגמתם את "סון רון" – מהרו, באמת), ואז אומץ במהרה במרכז מסחרי שפונה לקהל הרחב.

דוכן "טנדור". "הילדים מעדיפים המבורגר ופיצה"
שני בריל

אלא שבינתיים, אם לשפוט לפי הפעמים שבהן חלפתי ליד "טנדור" והפעם שעצרתי לאכול בו, ההמונים לא מגיעים. "הילדים של היום רוצים רק המבורגר ופיצה", הרהר בקול רם ובהשלמה מאוכזבת אחד מבעלי הדוכן באחד מימי חול המועד, תוך שהוא מביט בשטף המבקרים והזוללים במתחם השוק המקורה, שלא טרחו להתעניין. וכאילו כדי להוכיח את הנקודה באופן יותר מכאיב, פחות מדקה אחר כך נעצרו שם אב ובנו, כשהראשון מנסה לשכנע את השני לגלות עניין באופציית הצהריים הזו: "זה בשר שהם עושים בתנור מיוחד ואז שמים בפיתה, מה אתה אומר?"; הילד לא חיכה לסוף השאלה בשביל לסמן להמשיך הלאה, משאיר לאביו את המשימה המביכה – לפגוש את עיניהם הכלות של אנשי הדוכן ולייצר מבט של "ניסיתי, מה אפשר לעשות".

שלוש מנות מוגשות כאן, בפיתה (42 שקל) או בצלחת (62 שקל עם תוספת של אורז או פריקי): "טורקית" (קבב כבש, בצל סומק ורוקט, סלט עגבניות פיקנטי וחצילים), "ישראלית" (אותו קבב כבש, אותם חצילים, אותו סלט עגבניות, חסה וטחינה) ו"הודית" (פרגית בקארי, סלט כוסברה, צ'אטני פיסטוק ועמבה הודית). התמחור, כרגיל ב"מרקט", לא זול יחסית למה שמציע הרחוב התל אביבי שבחוץ אבל מיישר קו עם הממוצע במתחם האוכל.

שיפודי פרגית קארי ב"טנדור". בשרניים ועסיסיים
שני בריל

האופציה ה"הודית" היא המעניינת כאן. שיפוד פרגית גדול, צהבהב מתבלינים שבהם הושרה, נכנס אנכית לתוך עומקו של תנור האבן ונצלה בחום הגבוה של האש, משם יצא כעבור זמן קצר. זה היה אחלה שיפוד, ששמר על עסיסיות ובשרניות, עם הדהוד עדין של קארי שבידל אותו מסתם פרגית על האש בשיפודיות. את הבוסט הנדרש הוא קיבל מהעמבה ומהצ'אטני, שהעניקו למנה חמצמצות וחריפות טובות, והסתדרו מעולה עם הכוסברה.

עם זאת, מאכזב שב"טנדור" משתמשים בפיתות רגילות, כלומר קנויות. הן טובות בפני עצמן – עבות, טעימות, מחזיקות היטב את התכולה – אך אפשר היה לצפות מאנשי הדוכן לנצל עד הסוף את הטנדור, ולהשתמש בו לא רק בשביל צליית הבשר אלא גם בשביל לאפות את מה שעוטף אותו. זה פספוס, לוותר מראש על שדרוג כה מתבקש וכיפי (שהוא חלק בלתי נפרד ממהות התנור הזה, נזכיר), וגם מוריד את מעט האפיל המקורי של הדוכן בפני מי ששוקל לוותר למענו על שאר האופציות הגנריות בשוק.

קבבים על האש ב"טנדור". כמו כל מנת קבב סבירה ברחבי העיר
שני בריל

גם הקבבים העגולים לא באמת נכנסים פנימה, אלא נצלים על רשת המונחת על פתח התנור. זו מנה נדיבה של ארבע קציצות לא קטנות, שסופגות רק מעט מהאש שמתחתן ומהעשן המיתמר ממנה. גם מתחת למינוני בצל וירק המורגשים היטב בתערובת הבשר, ניתן לומר שאיכותו מניחה את הדעת. החיבור עם שאר המרכיבים (המנה ה"טורקית" הועדפה על פני ה"ישראלית", למרות ואולי בגלל ההבדלים הדקים ביניהן) עשה את העבודה, בעיקר העגבנייה והחציל (גם הם נצלים על הרשת), והתוצאה בסך הכל טובה – אם כי לא מצליחה באמת להיות שונה ממנות קבב אחרות מרחבי העיר.

במתחם שרוב האוכל שבו מהונדס למדי, בלי הרבה יציאות מסקרנות, "טנדור" מצליחה לייצר רושם ראשוני כזה, אבל בפועל עושה רק חצי מרחק בדרך להיות דוכן מקורי באמת. "הילדים" אולי באמת מעדיפים המבורגר ופיצה, אבל בשביל כל השאר – אולי שווה להתאמץ עוד קצת.

טנדור. שרונה מרקט (קלמן מגן 3, תל אביב).

אוכל בעמידה – כל הביקורות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות