טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהוויטרינה לפיתה: הדוכן החדש והמעולה של הקצבייה היפואית

לקצביית "זלמן בשרים" הוותיקה נולד ילד קטן – "זלמניקו", שהולך בדרכן של שיפודיות הדור החדש אבל לא שוכח מהיכן הוא בא

מנה בפיתה ב"זלמניקו"
מוטי מילרוד
22תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

איש אחד נכנס לדוכן שיפודים עם סטייק. זו היתה יכולה להיות התחלה של בדיחה, אבל בין כל הגימיקים שמסתובבים בעיר ורק מחכים למצוא חן בעיני מישהו, פה דווקא מדובר בעניין רציני (ומשמח) למדי: בשנה-שנתיים האחרונות, עוד ועוד מעדניות וקצביות שנהנות מגישה ישירה לחומרי הגלם משובחים, הבינו את הפוטנציאל ונקטו במהלך הידוע בשם "איך לא חשבו על זה קודם"– עמדה או דוכן אוכל סמוכים, תוצרת בית, שמאפשרים ליהנות על המקום מכל הטוב שיש להן להציע.

היינו בדיוק באמצע הפיתה ב"זלמניקו", הילד הקטן והחדש של קצביית "זלמן בשרים" הצמודה-ותיקה-מוערכת, כשאל המקום נכנס בחור עם פרצוף מבסוט וסטייק גדול ונא בידו – כאילו הוא סמי בן טובים שהרגע "דפק הקופה", בבניין המשטרה הסמוך מהצד השני של שדרות ירושלים – ממהר לנצל את העובדה שהמקום מציע לא להסתפק בתפריט הראשוני שעל הקיר, אלא גם לסור שני מטר הצידה ולבחור משהו מהוויטרינה של הקצבייה, שייזרק על משטח הברזל של הדוכן.

"זלמניקו". בשיטת "איך לא חשבו על זה קודם"
מוטי מילרוד

שאר העניינים כאן יהיו בוודאי מוכרים למי מכם שפוקדים באופן קבוע את השיפודיות דור 3.0 שצצו פה בשנים האחרונות – כאלו שיונקות מהמקורות, קרי מסעדות השיפודים המיתולוגיות של שנות ה-70-80-90, בלי חוכמות ועם בשר נטו, אבל שואלות גם כמה שטיקים מעודכנים מדוכני הרחוב של העשור האחרון, הן מבחינת האוכל והן מבחינת האווירה.

אז ב"זלמניקו" תוכלו למצוא את הכוכבים הרגילים כמו קבב-מרגז-מעורב-שקדים, ספיישלים מתחלפים, שניצל בחלה בשישי (איך זה נהיה "קטע" תל אביבי? לא ברור), וגם אווירת טברנה שגולשת למדרכה ולכביש, בשל הפיכתה של סמטת בן זומא שבה שוכן הדוכן לרחוב ללא מוצא, "הודות" לשדרות ירושלים החסומות בסופה, בשל עבודות הרכבת הקלה. כואב הלב לראות את הפגיעה בעסקי השדרה המגודרים והמנותקים מאנשים ומנוסעים, ואפשר רק לקוות שמקומות כמו זה יחיו מחדש את האזור. מה שכן, המקום הקטן הזה, שכבר צבר פופולריות מסוימת בשבוע האחרון, יצטרך לחשוב היטב כיצד להתמודד עם תנאי חיבה ותנועה גדולים יותר.

בוריק ב"זלמניקו". האקטסרה שדרושה לפעמים
מוטי מילרוד

שמחנו לגלות משהו שמיד הוזמן לפתיחה, ללא התלבטות – בוריק (25 שקל). אני מחבב מאוד את הקטע בדוכנים דומים – לתת בשר בפיתה וזהו, בלי כל מיני מנות צד שמסמנות פשרה וניסיון לפנות לעוד קהל – אבל לפעמים נורא מתאים איזה משהו אקסטרה כזה. ולכן המטוגן הזה בא לנו בול, עלה בצק פילו פריך ומתפצח, שבתוכו מחית תפוחי אדמה מתובלת וביצה שהיטגנה כמו שצריך ושמרה על חלמון נוזלי ונהדר. המנות כאן מקבלות לבחירתכם חריף אדום או ירוק, תערובת חמוצים ושום קצוצים וטחינה-עמבה מעורבבות (אין בנפרד), והכל מוצלח בין אם תבחרו בכלום, בהכל או רק בחלק.

המשכנו לבשר, המוצע בפיתה או על מגש, ב-35 שקל למנה או ב-50 שקל למנה וחצי – סביב הממוצע בתחום. בחרנו פעמיים מנה וחצי, ונשאלנו מה המרכיב המוביל בכל אחת: נבחרה מנת שקדים (עם חצי מעורב) ומנת מעורב (עם חצי מרגז). אין כאן גריל פחמים, שהפך לסמל הסטטוס של אותן שיפודיות חדשות טכנית אך ישנות במהות, אלא פלנצ'ה שעליה נעשה הבשר. מכיוון שהוא איכותי ומטופל ביד טובה, זה הופך את ההבדל לכמה שפחות מורגש.

מנה בפיתה ב"זלמניקו". יש תמורה להאמרה
מוטי מילרוד

הפיתות היו נדיבות. מאוד. בעת המילוי שלהן, הבחור מאחורי הדלפק אפילו לא היה מרוצה מספיק מכמות המעורב בפיתה עם המרגז, ופקד על הפרטנר שלו לסדר איזה ריפיל. אם לשלם 50 שקל – וכבר נכתב כאן לא מעט על האמרת מחירי הפיתות בעיר בעשור הזה – לפחות התמורה מצדיקה את עצמה, בכמות ובאיכות.

שקדי הטלה – תמיד מבחן מבחינת המדור הזה – היו מצוינים. לא גדולים מדי אך עדיין מורגשים ונגיסים, פריכים מבחוץ ונימוחים מבפנים, וכדרכם של חלקי פנים הסתדרו מעולה עם תערובת הכבדים-לבבות-טחול המעולה, שנצרבה טוב-טוב עם פרוסות בצל דקיקות. הטאצ' המסיים והמוצלח – חופן פטרוזיליה טרייה ושפריץ של לימון. המרגז – שנפרסה לאורכה על מנת שתיצלה לחלוטין – היתה טובה אף היא, גרסה סולידית של הנקניקים השמנמנים והפופולריים בז'אנר.

הסטייק של ההוא כבר התחיל להעלות ניחוחות, ואם לא היינו שקועים עמוק בתוך המנה שלנו, יכול להיות שהיינו מקנאים קצת. והאמת, אם לא היינו כל כך מסופקים ומרוצים אחריה, יכול להיות שגם אנחנו היינו יוצאים רגע החוצה וחוזרים עם איזה נתח לקינוח. אולי בפעם הבאה. תהיה כזו, ברור.

זלמניקו. בן זומא 3, יפו.
פתוח: א'-ה' 19:00-11:00, ו' 15:00-11:00.

אוכל בעמידה – כל הביקורות

"זלמניקו". אולי יעיר את האזור
מוטי מילרוד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות