בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיתוף הפעולה הסודי בין ישראל לגרמניה שמתחיל ביין

בברלין ציינו לאחרונה עשור לפרויקט "היקבים התאומים", בו אמורות גרמניה וישראל לשתף פעולה ולקדם את הידע, כמו גם את תרבות היין. אז למה לא מעט ייננים מרגישים שמדובר בניגודים שאינם משלימים זה את?

3תגובות
יקב בגרמניה
Funny Solution Studio's / shutterstock

לאורך ההיסטוריה שלה אפשר להגיד שברלין ראתה הכל. כמעט. ובכל זאת, לאחרונה התרחש בה אירוע שלא רואים כל יום: 20 ייננים ישראלים ומספר זהה של ייננים גרמנים הגיעו לעיר למפגש לציון עשור לפרויקט היקבים התאומים. כמו במקרה של ערים תאומות, רק אחרת. במסגרת הפרויקט, חוברים יקבים גרמנים וישראלים לשיתוף פעולה והחלפת ידע. בפועל מדובר בסוג של בליינד דייט בין אנשים ויקבים שהמכנה המשותף ביניהם הוא העיסוק ביין. מרביתם לא הכירו או עבדו קודם יחד ורמות שיתוף הפעולה השתנו מזוג לזוג.

ומה בין ישראל וגרמניה? הרי מדובר בשתי מדינות יין שונות בתכלית. ישראל, מדינת עולם חדש עם מסורת יין של כמה עשרות שנים בלבד עם אקלים חם וכרמים שחלקם נטועים על גבול המדבר, וקרובים יחסית לקו המשווה. לעומתה גרמניה, מדינת יין עם מסורת בת מאות שנים ואקלים קר בהרבה, שמתמודד עם אתגרים שונים בעליל. ענף היין הגרמני הוא מפותח בהרבה מהישראלי ומייצר כמות גדולה פי 19 מעמיתו הים תיכוני. אז מה באמת הקשר? לפי ערן פיק מיקב צרעה, ההבדל טמון במשפט אחד: "אנחנו מנסים לברוח מהשמש, בניגוד לייצרני היין בגרמניה שרודפים אחריה". הפתרונות בגרמניה, מדינה שמחזיקה באזורי היין הצפוניים בעולם, היא לרוב נטיעה במקומות שבהם מתקיים מיקרו-אקלים חם, לדוגמה באיזור נהר המוזל, שבו עיקול הנהר יוצר איזור מוגן מהרוחות הקרות והמדרונות התלולים פונים אל השמש.

כוסות יין על רקע יקב
Franz Metelec / shutterstock.com

"התעשייה התקדמה שנות אור בעשור האחרון", אומר השף הישראלי גל בן משה בעל מסעדת גלאס בברלין, "יש פה לפחות ארבעה יקבים ישראלים שיכולים לשבת על מדף היינות בחנויות בגרמניה ולא תחת המיתוג של יינות כשרים. קברנה ומרלו כולם יודעים לעשות ויותר טוב וזול מאשר בישראל, אבל הבלנדים הלא מסורתיים, הלבנים שנעשים במדינה חמה, הזנים המקומיים הם משהו שאין לו ממש מתחרים בעולם". בתפריט מסעדתו המוערכת של בן משה אפשר למצוא באופן קבוע יינות ישראלים של רקנאטי, ולאחרונה התווספו  גם צרעה וספירה. אך לא רק הם, אלא גם כמה יינות לבנוניים. למה?  "כי יש להם את אותם המאפיינים האזוריים", אומר בן משה. האם היקבים הישראלים והגרמנים מתחרים על אותו נתח שוק? לפי בן משה הם מציעים מוצר משלים זה לזה. "הריזלינג הגרמני המאוד מדויק ומצד שני הטמפרמנט הישראלי החם".

מי שנותן תמונת מצב אמיתית על הביטוי החגיגי "עשור של שיתוף פעולה" הוא ערן דרורי מיקב רקאנטי שיקב התאום שלו הוא יקב פרום מאזור המוזל. “היחסים די קורקטיים", הוא מודה. "שיתוף הפעולה מתבטא בעיקר באירועים משותפים, אבל אין ממש עבודה משותפת על היין". יחד עם זאת, הוא ממהר להדגיש כי מערכת היחסים, כמו גם שיתוף הפעולה, משתנה מיקב ליקב. גם ריינהארד לוונשטיין מיקב היימן-לוונשטיין בגרמניה שאמור לשתף פעולה עם יקב מרגלית מודה שרב מדי השוני. "אני נחשב האינטלקטואל בסצנה הגרמנית ויאיר מרגלית נחשב האינטלקטואל בסצנה הישראלית ואנחנו כמו אש ומים, אנחנו לא מסכימים על כלום", הוא אומר. "יש לנו ראייה שונה לחלוטין לגבי איך עושים יין". האם בכל זאת אפשר למצוא דברים משותפים לכולם? "ההתחממות הגלובלית כמובן, כולם מודאגים ממנה", אומר לוונשטיין. "במדרונות של המוזל כבר אי אפשר לשתול פינו נואר כי חם מדי. אם הייתי שותל משהו היום, הייתי מתחיל בנטיעות של שיראז, שאין היום בגרמניה". שיראז בגרמניה? זה יהיה די מהפכני.

בקבוקי יין מסודרים
\ RIRF Stock / Shutterstock.com

לא בכדי ציין לוונשטיין את ההתחממות הגלובלית. בישראל אולי היקבים פחות מדברים על זה, אבל בגרמניה מדובר בעניין שמעסיק מאוד את היקבים. פרופסור הנס שולץ מאוניברסיטת גייזנהיים הסביר בכנס שהבעיה העיקרית היא ההתחממות העולמית, שדוחקת את אזורי היין צפונה בשלושים השנה האחרונות וגם משנה את הרכב הזנים הניטעים. יחד עם זאת, גידול ענבים עדיין נשאר ריווחי והוא השלישי בנפח השוק, אך הראשון בערך שהוא מניב.

הסיפור של יקב זלבאך אוסטר ויקב צרעה הוא אולי שובה הלב ביותר. ערן פיק מיקב צרעה לא ממש הגיע מבית של שתייני יין ועד גיל 20 העולם הזה היה זר לו לחלוטין. ב-1996 הוא ביקר באזור המוזל ונכנס ליקב של משפחת זלבאך לטעימת יינות, שלדבריו פקחה את עיניו ושינתה את עולמו. פיק שאינו דובר גרמנית, פגש אז בדור הקודם של המשפחה שלא דיבר אנגלית ולכן הרבה תקשורת לא הייתה שם, אבל היין היה נפלא וחשף בפניו טעמים שלא הכיר לפני. 20 שנה אחר כך, פיק הוא כבר בעל יקב וסוגר מעגל כשמשודך לברברה זלבאך, שהביקור ביקב הוריה שינה את עולמו. זלבאך אוסטר הוא יקב רב זכויות בגרמניה שקיים כבר 400 שנה. צרעה, לעומת זאת סוגר 20 שנה, ינוקא במונחים אירופאים.

HermannHeibel

דורון רב און מיקב ספירה עשה מהלך שמעט מאוד יקבים ישראלים בחרו לעשות וזה להתרכז בייצור של יינות לבנים בלבד. "לא ניתן לעשות העתק הדבק ליין מאזור לאזור", הוא מסביר את בחירתו במהלך. "הקברנה והמרלו הם כבדים ולא מתאימים לאקלים שלנו והיין הלבן הוא הרבה יותר נכון". ובהקשר של רב און, זה מרתק לטעום ריזלינג ישראלי לעומת הריזלינג הגרמני ולראות כמה שונה יכול להיות אותו היין. "בשנה שעברה סיימתי את הבציר מוקדם ונסעתי אל טורסטן (קליין, יקב יוסטן אונד קליין, א"נ) לעזור לו עם הבציר שלו. זה היה מטלטל. אתה עובד במדינה שלך, בסצנה שלך. פתאום אתה רואה דברים אחרת. הפרספקטיבה משתנה".

הקולגה של רב און, טורסטן קליין, הביא איתו לטעימה דווקא פינו נואר שפחות נתפס כיין גרמני (שפטבורגונדר בגרמנית), אבל נפוץ באזור האר שבו היקב פועל. האקלים החם יחסית של אזור האר, מסביר קליין, מתאים לענבי הפינו נואר שחלקם היחסי בשוק הגרמני קטן. בכל מקרה, כך פוספסה ההזדמנות לטעום ריזלינג גרמני מול ישראלי משני יקבים תאומים.

גל בן משה בעל מסעדת גלאס בברלין
קירסטין בקן

בבליינד דייט כמו בבליינד דייט, הנציגים משני היקבים נפגשו בפעם הראשונה בכנס, שם גם הייתה להם ההזדמנות להתרשם האחד מיינותיו של השני. כך למשל גידי סיידא מיקב לוריא שבגליל העליון, מהמצטרפים החדשים לפרויקט, שודך ליקב דראוץ-אבלה מווירטמברג. מי שעשתה את השידוך היא רנה זלצמן, מייסדת הפרויקט. "זה היה חיבור מעניין", אומר סיידא, "בגלל המפגש כבר דיברנו על כמה תוכניות משותפות לעתיד".

אווה ראפס היא לא רק דוברת הפרויקט, אלא גם מחזיקה  ביקב קאופמן עם בעלה, אליה שודך זאב דוניה מיקב סוסון ים. "זאב מגיע מעסק אחר אז אנחנו מבינים אחד את השני ואני יכולה לקרוא לזה חברות. היום אנחנו מחזיקים את היינות שלו והוא מוכר את היינות שלנו". לפני היקב ניהלה ראפס את התאחדות יצרני היין בגרמניה ובן זוגה היה יצרן גבינות שוויצרי. כשהוא החליט לקנות את היקב, ראפס החליטה להשתתף בפרויקט, לאחר שכבר ביקרה בישראל שש פעמים.

ערן פיק מיקב צרעה
אוליבייה פיטוסי

רנה זלצמן, מייסדת הפרויקט, נולדה בגרמניה ועלתה לישראל כשהייתה ילדה. אחרי מספר שנים עזבה משפחתה את הארץ. אחרי הרבה שנים בבלגיה, שם הייתה לה חברה גדולה לתרגום. החליטה זלצמן לחזור עם בעלה ארצה והקימו חברת ייצוא של יינות ישראלים לגרמניה. למה דווקא לגרמניה? "אני דוברת את השפה ונתקלתי בהרבה דעות שליליות לגבי גרמניה. שמעתי ישראלים צעירים שלא מוכנים לבקר בגרמניה. הכרתי יינן שאמר לי כי לעולם לא יקנה ציוד גרמני והוא אפילו לא דור שני או שלישי לניצולי שואה. ואז בגרמניה שמעתי מהרבה גרמנים, שהם פוחדים להגיע לישראל. חשבתי שצריך לעשות משהו בעניין. אז אני מביאה קבוצות מגרמניה, מארגנת סיורי יין בישראל. ואחרי זה חשבתי איך לקדם את היינות הישראלים בגרמניה. אז חשבתי, נביא אנשי יין ונחבר ביניהם. עשר שנים אחרי, יש רשימת המתנה של לפחות עשרה יקבים".

הטעימה המשותפת הראשונה הייתה בשנת 2006 בבית שגריר ישראל בברלין. הרעיון של היקבים התאומים היה כבר באוויר ובתערוכת היין Prowein בדיסלדורף בשנת 2008, הושקה היוזמה בהשתתפות של שלושה יקבים ישראלים ושלושה יקבים גרמנים. עשר שנים אחרי, הפרויקט כולל כאמור 20 יקבים מכל צד כשהמצטרפים החדשים הם יקב יפו ויקב לוריא שחברו ליקב שטצלה וליקב דראוץ אונד אבלה מגרמניה.

יקב לוריא
שמיל זיו

למה גרמניה, הרי יין ישראלי וגרמני הם כמו שמן ומים?

"זה לא נכון, יש גם הרבה מהמשותף. יקב ויתקין למשל, רצה לקנות מסחטה. הם דיברו על זה עם היקב התאום שלהם אחרי שמצאו דגם של יצרן גרמני שרצו לקנות. הסתבר שהיקב התאום מחזיק באותו הדגם והיצרן הוא מהכפר השכן, בסוף הם אפילו השיגו להם הנחה".

יקב סומק
אייל טואג

אחרי העשור הראשון, איפה את רואה את הפרויקט בעוד עשר שנים?

"אני אשת עסקים, בתור מנהלת אני תמיד מחפשת להכשיר את הדור הבא. אנחנו מנסים כל הזמן להגיע גם לפוליטיקאים, אנחנו מקבלים כאן עזרה גם מהנספח הכלכלי בברלין ומהקונסוליה במינכן. חלק מהתוכנית הן גם לעבוד על חינוך הדור הבא. לפני שנתיים האוניברסיטה העברית שמחזיקה בפקולטה לחקלאות ברחובות, פתחה תואר לייננות. אנחנו רוצים להנהיג חילופי ידע, אולי גם מרצים משני הצדדים".

שמן ומים אמרנו? ההבדל בין הישראלים לגרמנים משתקף הכי טוב בדבריה של תרזה ברוייר מיקב ברוייר, "אני התלוננתי על תנאי מזג האויר, וכרמית (אהרנרייך מיקב הרי גליל, א"נ) אמרה לי, אצלנו בציר רע, זה כשיש מלחמה. זה היה במפגש הראשון שלנו כשרק הכרנו, כמובן שהייתי בהלם".

ואלה המשתתפים בפרויקט:

יקב הר אודם, רמת הגולן -Weingut Behringer, Franken

יקב בזלת הגולן, רמת הגולן - Weingut von Hövel, Saar-Mose

יקבי רמת הגולן, רמת הגולן - Kloster Eberbach, Rheingau

יקב הרי גליל, גליל עליון - Georg Breuer, Rheingau

יקב סומק, הכרמל - Weingut Eymann, Pfalz

יקב וורטמן, הכרמל - Bernhard Stenner, Rheinhessen

יקב ויתקין, הכרמל וגליל עליון - Weingut Georg Mosbacher, Pfalz

יקב טוליפ, גליל עליון והרי יהודה - Prinz Salm, Nahe

יקב מרגלית, גליל עליון - Weingut Heymann-Löwenstein, Mosel

יקב רקאנטי, גליל עליון ותחתון - S.A. Prüm, Mosel

יקב אדיר, גליל עליון - Baron Knyphausen, Rheingau

יקב לוריא, גליל עליון - Drautz-Able, Württemberg

יקב כישור, גליל מערבי - Hans Wirsching, Franken

יקב סוסון ים, הרי ירושלים - Kaufmann, Rheingau

יקב פלם, הרי יהודה - St. Urbans-Hof, Saar-Mosel

יקב ספרה, הרי יהודה - Weingut Josten & Klein, Ahr

יקב צרעה, הרי יהודה - Selbach-Oster, Mosel

יקב יפו, הרי יהודה - Schätzle, Baden

יקב יתיר, הנגב - Schloss Westerhaus, Rheinhessen

יקב טפרברג 1870, הרי יהודה - Staatlicher Hofkeller Würzburg, Franken

_______________

איתי נוביק הוא מעצב אוכל שמתמחה בהיסטוריה הקולינרית של ברלין והאזור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו